צ'רקסים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צ'רקסים
CircassianPhoto.jpg
צ'רקסים מהרי הקווקז
אוכלוסייה
כ-6 מיליון צ'רקסים אדיגים בעולם
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
הפדרציה הרוסית, ארצות המזרח התיכון, טורקיה, גרמניה, צרפת
שפות
אדיגית, קברדינית
דת
אסלאם-סוני, נצרות
קבוצות אתניות קשורות
עמי צפון מערב הקווקז

צ'רקסים הנקראים בפי עצמם אדיגיםאדיגית: Адыгэхэ) הם עם קווקזי שמורכב מ-12 שבטים, המתגוררים בעיקר בצפון קווקז ברוסיה, טורקיה והמזרח התיכון, עם פזורה פחות משמעותית בשאר העולם. בישראל ישנה קהילה קטנה של צ'רקסים, המתגוררים ברובם בשני כפרים בגליל: כפר כמא בגליל התחתון וריחאניה בגליל העליון.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח צ'רקס מקורו משפות אלטאיות ושפות טורקיות, ובהיסטוריה מופיע במקורות מונגולים בסביבות שנת 1230 לספירה כ- "סרקסוט" וגם במקורות ערבים בסביבות סוף המאה ה-13 כ-"ג'רקס", מעריכים שהשם ניתן לאדיגים על ידי המונגולים שפלשו לצפון מערב הקווקז ונלחמו בהם. ניתן לתרגם בשפה הטורקית את השם "צ'רקס", "צ'ר" פירושו חייל (צ'ריג במונגולית), "קס" פירושו חותך או קוטע כלומר חותך החיילים. שמם המקורי, בו הם מכנים את עצמם, הוא אדיגים. משמעותה של השם "אדיגה" היא איש שלם ואציל. אדיגה זה שם של העם הכולל 12 השבטים- שם המסמל את שאיפתם לשלמות בכל דרכיהם. המונח "צ'רקסים" מזוהה עם שני העמים הצפון קווקזים והם האדיגים והאבחזים.

ארץ מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אזור הקווקז, מהמאה ה-19
ארץ הצ'רקסים בשנת 1700.

מוצאם של הצ'רקסים הוא מן האזור הצפון מערבי של הקווקז, מישור נהר קובאן על שם נהר קובאן הזורם שם. הצ'רקסים שייכים לקבוצת העמים הקווקזים הצפון-מערביים יחד עם האבחזים, האבזים והאוביחים, קבוצה אשר התפתחה מהעם ה"חאתי" הקדום אשר חי אלפי שנים לפני הנצרות במישור קובאן. הצ'רקסים חיו בקווקז עוד לפני 3000 שנה. רובם התפרנסו מרעיית צאן וענפים אחרים של חקלאות. התקופה הזאת ידועה כתקופת הדולמנים, שהם מערות קבורה, שהשתמשו בהם לרוב באותו זמן. דולמנים אפשר למצוא אף ברמת הגולן. הצ'רקסים היו אחד מהעמים הגדולים והחשובים בצפון הקווקז, ונחשבים למתיישבים הראשונים הידועים בקווקז.

הקווקז היה מיושב כבר בתקופת האבן. בערך בשנת 4000 לפנה"ס התקיימה בצפון הקווקז תרבות המייקופ, שהשפיעו על כל התרבויות המאוחרות יותר בצפון הקווקז ואף בחלקים אחרים של דרום רוסיה כיום. ממצאים ארכאולוגיים, בעיקר של דולמנים בצפון-מערב הקווקז, מעידים על תרבות מלינרית. בשנת 400 לפנה"ס לערך נוסדה הממלכה האדיגית בשם "סינד מאוטייר". במאה ה-9 לפנה"ס, כשגילו את הברזל באה תקופה פריחה חדשה לשבטים הצ'רקסיים, שהתחילו לבנות כלים חדשים ולפתח טכניקות מודרניות לזמנם. בתקופה זו הצ'רקסים התגוררו לחופי הים השחור וים אזוב, עד מורדות הרי קווקז. בעולם היווני הצ'רקסים התפרסמו במאה ה-5 לפנה"ס. בתקופה הזאת הסינדים הקימו ממלכה עצמאית, שקשרה קשרי מסחר עם ממלכת הבוספורוס. יש אף הטוענים, ששולשת ספרטסיד, ששלטה בבוספורוס 150 שנה הייתה ממוצא צ'רקסי. במאה ה-6 התחיל האזור להיות מושפע מאוד מהקיסרות הביזנטית, שהביאה לאזור גם את הדת הנוצרית, שאותה קיבלו בעיקר שבט הזיכים. באזור התיישבותם של האחרונים אף הוקמה פטריארכיה מקומית. ב-944 ממלכת הכוזרים נכבשה על ידי רוס של קייב, שמאז נהפכה לכוח המשפיע באזור. ב-1022 צ'רקסיה צורפה לנסיכות טמוטרקן של הנסיך מסטיסלב. מיסיונרים יוונים-נוצרים הגיעו אל הקווקז ועמי הקווקז התנצרו בהדרגה. גם העם האדיגי התנצר במאה ה-6. הם קיבלו את הנצרות בצורה סלקטיבית. האסלאם הגיע אחר כך אל הקווקז וחלק מעמי הקווקז התאסלמו. האסלאם הגיע אל העם האדיגי במאה ה-16 וקבלתו ארכה עד מחצית המאה ה-19. מאז העם האדיגי הוא מוסלמי סוני.

תקופת הממלוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוטלן השני האחרונה של הממלוכים, היה ממוצא צ'רקסי.

מרבית הממלוכים היו עבדים צ'רקסיים וטורקיים שהובאו על ידי הסולטאנים הערביים כדי לשמש ככוח צבאי. במאה ה-13 הצליחו הממלוכים לתפוס את השלטון בקהיר, ובכך הפכו הממלוכים לבעלי ההשפעה הגדולים בעולם המוסלמי. התקופה הממלוכית עצמה מתחלקת לשתי תקופות: תקופת שלטון הבחרי שחלק מהסולטאנים הראשונים בו היו צ'רקסיים, ותקופת שלטון הבורג'י שכמעט כל הסולטאנים בו היו ממוצא צ'רקסי.

גם לאחר כיבושה של מצרים בידי העות'מאנים, המשיכו הצ'רקסים לשלוט במצרים עד המאה ה-18. עם עלייתו לשלטון של מוחמד עלי פשה, נרצחו כמעט כל הממלוכים הבכירים והנותרים ברחו לסודאן. כיום חיים כמה אלפי צ'רקסים במצרים, צאצאי אותם ממלוכים. עד עלייתו של גמאל עבד אל נאצר היוו הצ'רקסים אליטה במצרים.

כיבוש הקווקז וגלות הצ'רקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארץ הצ'רקסים בשנת 1750.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גלות הצ'רקסים

הצ'רקסים התנצרו לפני המאה החמישית אבל היו מושפעים עדיין על ידי אלים אנמיים. במאה החמש עשרה, בהשפעת הטטרים של קרים ואנשי דת עות'מאניים, התאסלמו הצ'רקסים.

הצ'רקסים יצאו מן הקווקז החל משנת 1864. היציאה נבעה מהפסדם במלחמה נגד רוסיה. רוסיה החלה במלחמה לכיבוש הקווקז במאה ה-14. הניסיון לכיבוש הקווקז נבע ממדיניות ההתפשטות הרוסית ובגלל החשיבות האסטרטגית של הקווקז. מיד עם סיום המלחמה ב-1864 הרוסים הנהיגו מדיניות ש"דחפה" את האדיגים להגר מן הקווקז. כיבוש הקווקז על ידי האימפריה הרוסית במאה ה-19 הביא להרס והרג רב בקרב הצ'רקסים, קרוב למיליון וחצי צ'רקסים נרצחו וכמעט 90% מהצ'רקסים הוגלו ממולדתם. גלות הצ'רקסים נחשבת בעיני היסטוריונים רבים לאסון הגדול ביותר במאה ה-19. האימפריה העות'מאנית, ששלטה במרבית השטח שמדרום לרוסיה וראתה בהם לוחמים אמיצים ומנוסים, קלטה אותם בשטחיה ועודדה אותם להתיישב באזורי ספר בעייתיים. רבים מהצ'רקסים נמכרו בשוקי עבדים בטורקיה. האימפריה העות'מאנית נקטה צעדי קליטה נוחים ו- 900,000 צ'רקסים יצאו מן הקווקז אל האימפריה העות'מאנית. הם יושבו בבלקנים על הגבול הנוצרי של האימפריה. ב-1878 בולגריה זכתה בעצמאות לאחר מרד. הצ'רקסים הועברו מן הבלקנים אל רחבי האימפריה. הרוב התיישב בטורקיה, חלק חזר בצורה בלתי ליגלית אל הקווקז, וחלק אחר הגיע אל המזרח התיכון וגם אל ארץ ישראל.

הצ'רקסים במזרח התיכון בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזורם של הצ'רקסים לאזורי הספר נעשה כחלק מנסיונותיה של האימפריה העות'מאנית לחזק את גבולותיה. כך הגיעו צ'רקסים רבים למזרח התיכון, והתיישבו בשטחים הכוללים היום את המדינות הבאות:

  • טורקיה - המדינה בה מרוכזים מרבית הצ'רקסים בעולם. הצ'רקסים התיישבו בשלושה אזורים עיקריים - אזור טרבזון לחופי הים השחור, רמת אנקרה סביב העיר קייסרי ובמערב המדינה קרוב לנפת איסטנבול, אזור שעבר רעש אדמה קשה בשנת 1999. צ'רקסים רבים מילאו תפקידי מפתח בצבא העות'מאני והשתתפו גם במלחמת העצמאות הטורקית. אחרי כינונה של טורקיה המודרנית על פי קווי אתא טורק, נפגע מעמדם של המיעוטים. רק בשנים האחרונות, עם נסיונותיה של טורקיה להתקבל לאיחוד האירופאי, מתסתמן שינוי ביחס למיעוטים, הכולל מתן זכויות וביטוי למיעוטים החיים במדינה.
צ'רקסים מכפר כמא
  • ירדן - לצ'רקסים תפקיד מרכזי בהיסטוריה של הממלכה הירדנית. הצ'רקסים הראשונים שהגיעו לירדן התיישבו בכפרים באזור בו הוקמה במהלך השנים עמאן. שלטון המנדט הבריטי בחר במקום כמקום מושבו בעיקר בזכות המוצא האירופאי של הצ'רקסים. הצ'רקסים ממלאים תפקידים רמי מעלה בממלכה הירדנית, צ'רקסי כיהן בעבר כראש ממשלה (סעיד מופתי), ולמלך אף משמר צ'רקסי.
  • צפון מדינת ישראל - בהתחלה התיישבו הצ'רקסים בשלושה מקומות - כפר כמא, ריחניה ובאזור חדרה. עקב מגפת המלריה ננטש היישוב באזור חדרה, ושרידי היישוב מוכרים כיום כ"ח'ירבת צ'רקס". כבר בראשית ההתיישבות בכפר כמא פנו המתיישבים הראשונים להקים את ביתם על פי הדגם המוכר מהקווקז: בית בעל שתי קומות, בעל מרפסת וחצר לחיות הבית. הבתים נבנו מחומרי הגלם אשר נמצאו בסביבה המקומית: אבני בזלת, טיט, קנים ועוד. בבניה היו שותפים המשפחה ואנשי הכפר, דבר המעיד על אחד מערכי האדיגה חבזה המטפחים שותפות ועזרה הדדית. בכפר כמא כ - 3,000 תושבים צ'רקסים. תושבי הכפר הם יוצאי חמישה שבטים שונים והם נמנים עם כ-30 משפחות שונות. לכפר כ - 8,500 דונם אדמה, מהם כ - 1,200 דונם שלחין והשאר בעל. תושבי הכפר מתפרנסים מכל ענפי המשק, מחקלאות, מקצועות חופשיים, תעשייה זעירה, שירותים ציבוריים ושירותים יצרניים. ריחניה שוכנת בגליל העליון מול המושב עלמה, מספר תושבי הכפר קרוב ל-1,000 נפש. הכפר מנוהל על ידי ועד מקומי נבחר הכפוף למועצה האזורית מרום הגליל. בכפר ריחניה בי"ס יסודי בו שפת ההוראה היא ערבית. החל מכתה א' לומדים עברית ומכתה ג' אנגלית ואת הצ'רקסית מתחילים מכתה ה'. שפת האם היא צ'רקסית. לכפר אדמות בעל ושלחין ומקורות פרנסתו זהים לכפר כמא. בין שני הכפרים שוררים יחסים טובים מאוד הבאים לידי ביטוי בשתוף פעולה ובחלופי כלות וחתנים. תושבי שני הכפרים עושים את מיטב יכולתם לשמור על מנהגיהם ותרבותם המיוחדת, כאשר העשייה היא חינוכית חברתית ופורמלית בביה"ס.

שנים עשר השבטים הצ'רקסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים עשר הכוכבים בדגל מסמלים את השבטים, ושלושת החצים המוצלבים מסמלים את אחדות השבטים

  • קברטאי-Къэбэртай (קברדינים)
  • שאפסור'-Шапсыгъ (שפסוגים)
  • אבזאח-Абдзах (אבזאחים)
  • בז'אדור'-Бжъэдыгъу
  • בסל'אני-Бэслъыный
  • נאתוחאי-Нэтыхъуай, Нэтыхъуадж
  • צ'מגוי-Кlэмгуй
  • חתוקאי-Хьатыкхъуай
  • מאמחיר'-Мамхыгъ
  • יג'ירקואי-Еджыркъуай
  • ווביח-Убых (ובכים) (נכחד)
  • ז'אנה -Жанэ

שבטים צ'רקסים אחרים :

  • אדמי-Адэмый
  • מוחוש-Мыхъош
  • חקאוצו-ХьакӀуцу

תפוצת הצ'רקסים בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הצ'רקסים בעולם מוערך ב-6 מיליון[דרוש מקור]. תפוצותיהם העיקריות:

התרבות הצ'רקסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה הצ'רקסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות השפות הצ'רקסיות
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדיגית

רוב בני העם הצ'רקסי דוברים בשפה האדיגית המכונה גם צ'רקסית מערבית, כאשר שבט קברטאי הקברדיני דובר בניב הקברדינית המכונה גם צ'רקסית מזרחית. לשפה זו מספר ניבים המדוברים בקרב השבטים הצ'רקסים השונים והגיית המילים שונה מעט ממקום למקום. השפה האדיגית שייכת למשפחת השפות הקווקזיות הצפון-מערביות. השפה האדיגית מדוברת בקרב הקהילות הצ'רקסיות בכל רחבי העולם, כאשר כ-125,000 דוברים מתגוררים בשטחי הפדרציה הרוסית (חלק מהם ברפובליקת אדיגיה, שם השפה מוגדרת כשפה רשמית). קהילת דוברי אדיגית הגדולה בעולם היא קהילת הצ'רקסים בטורקיה, קהילה זו מונה כ-150,000 דוברי השפה. בישראל, השפה מדוברת בפי בני הקהילה הצ'רקסית המתגוררים רובם ככולם בשני כפרים בצפון הארץ: כפר כמא וריחאניה. בפי עצמם, מכנים בני הקהילה את השפה בשמה הנכון "אדיגית" אך בקרב האוכלוסייה הכללית ובעיקר באמצעי התקשורת היא מכונה בשוגג כ"צ'רקסית".

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור הצ'רקסים היו פגאנים. מיסיונרים ביזאנטים שהגיעו לקווקז הפיצו את הדת הנוצרית בקרבם בסביבות המאה השישית, אם כי במספרים קטנים. במאה ה-16 התאסלמו רוב הצ'רקסים כתוצאה מהשפעתם של אנשי דת עות'מאנים. עם תום המלחמה והגירוש הכפוי, עברו מרבית הצ'רקסים לתחומי האימפריה העות'מאנית שניצלה את עובדת היותם מוסלמים כדי למשוך אותם אליה. כיום הדת הרווחת בקרב הצ'רקסים היא האסלאם, למרות שבשנים האחרונות חלה ירידה בכוחה של הדת בחברה הצ'רקסית.

אדיגה חאבזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבגדים הצ'רקסים המסורתיים. האישה לובשת סאיה.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדיגה חאבזה

אדיגה חאבזה (באדיגית : Адыгэ Хабзэ) היא ההתגלמות של התרבות והמסורת הצ'רקסית. זה קוד הכבוד הצ'רקסי, המבוסס על כבוד הדדי, ודורש אחריות, משמעת ושליטה עצמית. האדיגה חאבזה הם חוקים לא כתובים מהווים את הבסיס של התרבות הצ'רקסית. הקוד מחייב שכל צ'רקסי ילמד אומץ, אמינות ונדיבות. עושר רדיפה אחרי כסף וראוותנות נחשבים בתרבות הצ'רקסית לחרפה גדולה.

תרבות האירוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מקוד זה תרבות האירוח מיוחדת בקרב הצ'רקסים. האורח הוא לא רק אורח של המשפחה המארחת, אלא אורח של כל הכפר ושבט - אפילו אויבים נחשבו כאורחים אם נכנסו לבית מגורים. המארח היה צריך להיות מעין עבד לאורח; אם המארח ביקש מהאורח לעשות דבר מה, הדבר נחשב חרפה גדולה מצד המארח.

שידוכים ונישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושג השידוכים לא היה קיים בקרב הצ'רקסים. לאישה הצ'רקסית הייתה הזכות לבחור עם מי להינשא.

בתרבות הצ'רקסית קיים מנהג החטיפה במסגרתו הגבר "חוטף" את אהובתו (בהסכמתה) על מנת להינשא לה.

חיי היום יום[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי הגברים עבדו בחקלאות- גידול בעלי חיים, זיתים, שקדים, חיטה, קטניות.

כלי העבודה המסורתיים הם:

  • פחה אש (пхъэ Ӏашэ ) - מחרשה אותה קשרו לשור ובה חרשו את האדמה.
  • פ'א'נה (шӀуанэ) - מעדר שימש לעידור וחפירה.
  • קוא-חיוה (куахъо) - מגרפה ששימשה לניקוי עלים, חציר ולעיבוד האדמה.
  • ח'צה (хьацэ) - את חפירה שימש לאיסוף דברים.

באופן מסורתי הנשים נשארו בבית וגידלו וטיפלו בילדים. הנשים היו מתעוררות מוקדם בבוקר, מביאות מים הכינו את הבצק, בישלו וכיבסו.

כלי חקלאות מסורתיים

הצ'רקסים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באר צ'רקס מדרום לקיבוץ גן שמואל. במקום שכן כפר שהוקם ב-1860 על ידי צ'רקסים מבולגריה, אך ננטש מאוחר יותר בשל המלאריה

בישראל יש כ-4,000 צ'רקסים, המתרכזים בעיקר ב-2 כפרים בגליל: ריחאניה וכפר כמא. הם קיימו יחסים טובים עם היישוב היהודי עוד מימי תחילת ההתיישבות, הודות לשפה המשותפת שמצאו עם עולי העלייה הראשונה מרוסיה שהתיישבו בגליל.

בתקופת המנדט הבריטי והספר הלבן סייעו צ'רקסים להעפלה בלתי חוקית דרך לבנון. צ'רקסים התנדבו לשרות במלחמת העצמאות והיו בעלי בריתם של היהודים. לאחר הקמת המדינה שרתו בהתנדבות ביחידת המיעוטים ובפלוגת הפרשים הצ'רקסים שנקראה "קלוואלריה". לאחר שפורקה הפלוגה הוקם במקומה "חיל הספר" שהפך ברבות הימים למשמר הגבול.

מאז 1958 משרתים הגברים הצ'רקסים, בעקבות בקשתם, בשרות חובה בכוחות הביטחון השונים. אחוז המתגייסים לצה"ל בקרב העדה הצ'רקסית הוא גבוה במיוחד. הם מעורים היטב בחברה הישראלית, דוברים אדיגית (בנוסף לעברית, ערבית ואנגלית שלומדים מגיל צעיר בבית הספר), ובמקביל מטפחים את מורשתם ותרבותם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: העם הצ'רקסי
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים
הדרכה