קאבארים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קַאבַּארִים (או קַאבַארִים) (ביוונית העתיקה: Kάβαροι; בלטינית: Covares; בהונגרית: Kabarok, Kavarok) הם שבטים (או חמולות) כוזריים שהצטרפו במאה ה-9 למדיארים (Hét-Magyar - שבעת (השבטים) ההונגרים).

מקורות על השבטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום כתובת אלסושנטמיכאלי

רוב המקורות עליהם מגיעים מכתב ידו של קונסטנטינוס השביעי פורפירוגניטוס "על ניהול אימפריה". כמו כן במאה ה-20 בטרנסילבניה התגלתה כתובת אלסושנטמיכאלי (או כתובת מיכאי ויטאזו) המכילה כתובת אותה פירש הארכיאולוג גאבור וקוני. כמו כן, הקאבארים מוזכרים ב"רשימות זלצבורג". קיימת השערה כי אדם המכונה "קיבר", המוזכר במכתב קייב, קשור אולי לקאבארים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת החמולות (אורש - orsh, יסלאר - yeslar, ברן - beren) התמרדו נגד שלטון ממלכת הכוזרים במחצית הראשונה של המאה ה-9, לפי חלק מן החוקרים, בעקבות הקמת השושלת השלטונית החדשה. בעקבות כישלון המרד הצטרפו לשבעת השבטים ההונגריים שחיו אז באזור לבדיה בין הנהרות דון ודנייפר והתלכדו תחת מנהיג אחד. המקור האטימולוגי של השם, קשור למילה טורקית שמשמעותה "מורדים/לא נכנעים" או למילה הונגרית שמשמעותה "לערבב".

יחד עם ההונגרים הם נדדו לאזור המוכר היום כהונגריה והסביבה ונהיו לחלק הפעיל ביותר של צבאם. ב"רשימות זלצבורג" מוזכר המצור שהטילו ב881 על עיירת קולברג בפרברי וינה. ישנה סברה שרבים מהם התיישבו בשטח מנומורוט שנמצא כעת בשטחה של רומניה.

תחילה שמרו על השפה הכוזרית ושלטו גם בהונגרית ובהמשך נטמעו בין ההונגרים. חלק מהמילים ההונגריות ממקור טורקי מקושרות איתם כמו גם 4 טופונימים ועוד כ-20 הקשורים לכוזרים בכלל.