קאגה
 | |
| קאגה לאחר השיפוץ | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | נושאת מטוסים |
| צי |
 הצי הקיסרי היפני |
| דגל הצי |
 |
| סדרה |
Tosa-class battleship  |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | בסיס הצי היפני ביוקוסוקה |
| הוזמנה | 19 ביולי 1920 |
| הושקה | 17 בנובמבר 1921 |
| תקופת הפעילות | 30 בנובמבר 1929 – 4 ביוני 1942 (12 שנים) |
| אחריתה | טובעה לאחר שספגה נזק כבד בקרב מידוויי ב-4 ביוני 1942 |
| מיקום |
30°23′03″N 179°17′02″W / 30.38416667°N 179.28388889°W |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם השנייה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 38,813 טון |
| אורך | 247.65 מטר |
| רוחב | 32.5 מטר |
| שוקע | 9.48 מטר |
| מהירות | 28 קשרים (52 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 2,016 |
| מספר נוסעים |
2,000 |
| הנעה | 4 טורבינות קיטור בהספק כולל של 127,400 כוחות סוס, 8 דודי קיטור מדגם קמפון |
| שריון |
סיפון: 38 מ"מ |
| חימוש |
10 תותחים בקוטר 200 מ"מ (7.9 אינץ') |
| מטוסים | 90 מטוסים |
  | |
קאגה (ביפנית: 加賀) הייתה נושאת מטוסים של הצי הקיסרי היפני במלחמת העולם השנייה שנקראה על שם מחוז קאגה, כיום מחוז אישיקאווה. במקור נבנתה האונייה כאוניית מערכה מסדרת טוסה, אך תחת התנאים שהתקבלו באמנת וושינגטון הוסבה לנושאת מטוסים.
קאגה ראתה פעילות מבצעית לראשונה במהלך תקרית שאנגחאי ב-1932 והשתתפה במלחמת סין–יפן השנייה. היא לקחה חלק בהתקפה על פרל הארבור בדצמבר 1941 ובקרב רבאול בדרום מערב האוקיינוס השקט ב-1942. מטוסיה השתתפו בהתקפה על דרווין, אוסטרליה, וסייעו בכיבוש איי הודו המזרחיים.
קאגה השתתפה אף בקרב מידוויי ביוני 1942, כחלק מהצי האווירי הראשון. לאחר שמטוסיה תקפו את אטול מידוויי, תקפו אותה מפציצי צלילה אמריקאים והסבו לה נזק כבד. לאחר שהתבררה חומרת הנזק היא טובעה על ידי משחתות יפניות כדי למנוע את נפילתה לידי האויב. אובדן קאגה ושלוש נושאות מטוסים נוספות במידוויי היה תבוסה אסטרטגית קשה ליפן שתרמה להפסד יפן במלחמה.
תכנון ובנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאגה החלה את דרכה כאוניית מערכה מסדרת טוסה, והושקה ב-17 בנובמבר 1921 במספנות תעשיות כבדות קווסאקי בקובה. ב-5 בפברואר 1922 נפסקה העבודה על שתי הספינות מסדרה זו והן נידונו למיחזור בהתאם לאמנת וושינגטון.
האמנה התירה הסבת שתי אוניות מערכה או סיירות לנושאות מטוסים בהדחק של עד 34,000 טון. קאגה, שהייתה בתהליכי בנייה באותה העת, נבחרה להפוך לנושאת מטוסים ב-13 בדצמבר 1923 אך העבודה עליה לא החלה לפני 1925. ההזמנה הרשמית לנושאת המטוסים קאגה התפרסמה ב-31 במרץ 1928 והיא הצטרפה לצי היפני המשולב ב-30 בנובמבר 1929 בתור נושאת המטוסים השלישית של הצי הקיסרי היפני, אחרי הושו ואקאגי.
פעילות ראשונית ופיתוח דוקטרינת נושאות מטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 בדצמבר 1931 הפכה קאגה לאוניית הדגל של פלגת נושאות המטוסים הראשונה. ביחד עם בת זוגה לפלגה, נושאת המטוסים הושו, הפליגה קאגה לסין ב-29 בינואר 1932 על מנת לתמוך בחיילי הצבא היפני הקיסרי במהלך תקרית שנגחאי.
באותה עת הייתה דוקטרינת נושאות המטוסים של הצי היפני בחיתוליה. לנושאות המטוסים ניתן תפקיד טקטי של תמיכה והגנה על אוניות המערכה של הצי כחלק מדוקטרינת קרב ההכרעה של הצי. בתפקיד זה נועדו מטוסי נושאות המטוסים לתקוף את אוניות המערכה של האויב באמצעות פצצות וטורפדו. מאוחר יותר התקבלה ההבנה לפיה יש להגיע לעליונות אווירית בשלבים המוקדמים של הקרב, ועל מנת להשיג עליונות זו יש לערוך התקפות אוויריות על נושאות המטוסים של האויב. המרכיב בעיקרי באסטרטגיה זו קבע שעל היפנים להנחית מכה מקדימה מהאוויר תוך שימוש במספר רב של מטוסים. לשם כך ניתן דגש רב על מהירות המטוסים ונושאות המטוסים, וטווח הפעולה שלהם. לכן נדרשו מסלולי טיסה ארוכים יותר כדי שיוכלו לקלוט את המטוסים החדשים, הכבדים יותר.
קאגה נחשבה נחותה לאקאגי בשל מהירותה הנמוכה יותר סיפון טיסה קצר יותר. בשל מגבלותיה אלה נבחרה קאגה לעבור עבודות שיפור, שנקבעו להתחיל ב-25 ביוני 1934.
שיפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השיפוצים הוסבו שני סיפוני הטיסה התחתונים להאנגרים והסיפון הראשי נמתח עד חרטום האונייה. כעת עמד אורך הסיפון על 248.55 מטרים וקיבולת המטוסים עמדה על 90 מטוסים. גם מנוע הקאגה הוחלף והעלה את כוחות הסוס של נושאת המטוסים מ-91,000 ל-127,400 כוחות סוס. לגוף האונייה נוספו 10.3 מטרים בירכתיים שנועדו להפחתת החיכוך. כל השיפורים האלה העלו את הדחק האונייה מ-27,332 ל-38,813 טון.
השיפורים להנעה התאזנו עם שיפורי המבנה ובסופו של דבר עלתה מהירותה המקסימלית של קאגה בפחות מקשר ימי אחד ועמדה על 28.34 קשר (52.49 קמ"ש).
מלחמת סין יפן השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת סין יפן השנייה
קאגה שבה לשירות ב-1935 והצטרפה לפלגת נושאות המטוסים השנייה. לאחר חידוש העימותים בין האימפריה היפנית לסין בתקרית גשר מרקו פולו ביולי 1937 החלה קאגה לספק חיפוי לספינות תובלה שהובילו חיילים מיפן לסין. ב-15 באוגוסט עגנה קאגה בים סין המזרחי כחלק מהצי השלישי, ביחד עם הושו ורויג'ו, וסייעה לכוחות היפנים שפעלו לאורף החוף בסביבות שנגחאי.
קאגה שבה ליפן להצטיידות ולהחלפת מטוסיה ושבה לחזית באוקטובר 1937, שם נשארה כמעט ברצף עד דצמבר 1938. תוך שהיא משתמשת בטאיוואן (אז חלק מהאימפריה היפנית) כבסיס, סייעה קאגה ללחימה בים סין הדרומי והמזרחי. ב-15 בדצמבר 1938 נכנסה קאגה פעם נוספת למספנה לשם שיפורים למנוע, שיפוץ הגשר והרחבת ההאנגרים, ושבה לפעילות ב-15 בנובמבר 1940.
הניסיון שצברו נושאות המטוסים היפניות בסין סייע לפיתוח דוקטרינת נושאות המטוסים של הצי היפני. אחד הלקחים שנלמדו בסין היה חשיבות ריכוז הכוח האווירי במספרים גדולים, ובהתאם לזאת נוצר באפריל 1941 הצי היפני המשולב, שאיחד תחת פיקוד יחיד את כל נושאות המטוסים הגדולות של יפן. ב-10 באפריל הצטרפה קאגה לפלגת נושאות המטוסים הראשונה ביחיד עם אקאגי. הדוקטרינה החדשה קראה לאיחוד הכוח האווירי של נושאות המטוסים במקום להפעילן כל אחת בנפרד. אולם, החשש לפיו ריכוז כל נושאות המטוסים הופך אותן למטרה נוחה עבור ספינות ומפציצי האויב עלה בקרב אנשי הצי. הפתרון לבעיה זו היה שנושאות המטוסים תפעלנה בסמיכות לחברותיהן לפלגה, אך הפלגות עצמן תפעלנה במבנה מלבני, במרחק של שבעה קילומטר זו מזו.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרל הארבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – ההתקפה על פרל הארבור
בנובמבר 1941 עסק הצי המשולב, תחת פיקודו של אדמירל איסורוקו יממוטו, בהכנות לקראת ביצוע מכה מקדימה כנגד ארצות הברית בדמות התקפה על בסיס הצי האמריקאי בפרל הארבור, הוואי. ב-26 בנובמבר עזבה קאגה את האי איטורופ שבאיים הקוריליים כחלק מכוח ההתקפה הנייד של הצי המשולב (קידו בוטאי) בדרכה להוואי.
קאגה נשאה על סיפונה 18 מטוסי קרב מדגם A6M זירו, 27 מפציצי טורפדו מדגם נקג'ימה B5N "קייט" ו-27 מפציצי צלילה מדגם אאיצ'י D3A "ואל". בבוקר ההתקפה השתתפו מטוסים אלה בשני גלי התקיפה שביצע הצי האווירי הראשון על אואהו. בהתקפה איבדה קאגה חמישה מטוסי נקג'ימה, ארבעה מטוסי זירו ושלושה מטוסי אאיצ'י על צוותיהם, בסך הכול 31 אנשי צוות. לאחר סיום ההתקפה שבה קאגה, ביחד עם שאר כוח התקיפה, ליפן.
המלחמה באוקיינוס השקט[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
בינואר 1942 סייעו פלגות נושאות המטוסים הראשונה, ובה קאגה, והחמישית בפלישה לרבאול. מטוסים מסיפונה תקפו את העמדות האוסטרליות וסייעו לכוחות הקרקע לכבוש את האי בפברואר.
ב-9 בפברואר פגעה קאגה בשונית אלמוגים בפלאו לאחר שיצאה לפגוש בנושאות מטוסים אמריקאיות שתקפו את איי מרשל ב-1 בפברואר. הנק שנגרם לנושאת המטוסים הגביל את מהירותה ל-18 קשרים. לאחר תיקונים, המשיכה קאגה לים טימור ושיגרה את מטוסיה כנגד העיר דרוין, אוסטרליה. בהתקפה טיבעו המטוסים היפנים שמונה ספינות והסבו נזק לארבע עשרה ספינות נוספות.
קרב מידוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – קרב מידוויי
הפשיטה על מידוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפשיטה על איי מרשל וגילברט והפשיטה של דוליטל החליט יממוטו לכפות על הצי האמריקאי קרב הכרעה בו רצה להשמיד לחלוטין את כוח נושאות המטוסים האמריקאי. הוא החליט לתקוף ולכבוש את אטול מידוויי, פעולה שללא ספק קיווה שתמשוך את נושאות המטוסים האמריקאיות לקרב.
קאגה עזבה את הים הפנימי סטו למשימתה האחרונה ב-27 במאי 1942 כחלק מהצי המשולב, ביחד עם אקאגי, היריו וסוריו. על סיפונה חנו 27 מטוסי זירו, 20 מטוסי אאיצ'י ו-27 מטוסי נקג'ימה. בלי ידיעת היפנים, גילו האמריקאים את כוונותיהם מפיענוח מודיעין אותות והציבו מארב צפון מזרחית למידוויי.
בעת שגל התקיפה היפני הראשון ביצע את משימתו מעל מידוויי המריאו מטוסים מנושאות המטוסים האמריקאיות ועשו דרכן לעבר כוח נושאות המטוסים היפניות. בשעה 10:22 חגו מעל קאגה 25 מפציצי צלילה מדגם SBD דונטלס ופגעו בה עם פצצה אחת במשקל 450 ק"ג ולפחות שלוש פצצות במשקל 230 ק"ג. הפצצה הראשונה נחתה בסמוך למעלית האחורית והציתה אש במדורים הסמוכים אליה, והפצצה השנייה חדרה דרך ההאנגר העליון והציתה באש את המטוסים החמושים ומלאי הדלק שהמתינו להמראה בהאנגר. הפצצה השלישית פגעה בגשר והרגה את מפקד האונייה ואת מרבית הקצונה הבכירה. הפצצה במשקל 450 הק"ג פגעה במרכז האונייה, חדרה את סיפון הטיסה והתפוצצה גם היא בהאנגר העליון. הפיצוץ קרע את צינורות דלק המטוסים של האונייה, פגע בגנרטור שסיפק כוח למערכות כיבוי האש, והשבית את מערכות הכיבוי שפעלו על פחמן דו-חמצני. דלק המטוסים שזרם להאנגרים ליבה את האש, שתוך זמן קצר גרמה לפיצוץ 36,000 טון פצצות וטורפדו שהיו פזורים בהאנגר. בערך באותה עת נפגעו גם אקאגי וסוריו אנושות.
לאחר שלא הצליחו להשתלט על השריפה, נטשו אנשי הצוות את קאגה ונאספו על ידי משחתות. בערך בשעה 19:25 שיגרה המשחתת הגיקאזה שני טורפדו לעבר קאגה והיא שקעה. בסך הכול נהרגו 811 אנשי צוות, רובם מקרב טכנאי המטוסים וצוותי החימוש ששהו בהאנגר. בנוסף נהרגו 21 טייסים. לאובדן קאגה ושלוש נושאות המטוסים האחרות (גם היריו שקעה במידוויי) נודעה השפעה אסטרטגית רבה על המשך פעילותו של הצי היפני, ותרמה בסופו של דבר להפסד יפן במלחמה.
גילוי שרידי האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1999 גילה תאגיד נאוטיקוס, בשיתוף עם הצי האמריקאי, חלק מהריסות קאגה. השרידים כוללים מחיצת האנגר באורך 15.254 מטרים, שתי עמדות תותחי נ"מ 25 מ"מ ומערך אורות נחיתה. השרידים נחים על קרקעית האוקיינוס בעומק 5,200 מטרים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Campbell, John. Naval Weapons of World War Two. Naval Institute Press, 1985. ISBN 0870214594.
- Fuchida, Mitsuo; Masatake Okumiya. Midway: The Battle That Doomed Japan, The Japanese Navy's Story. United States Naval Institute, 1955. ISBN 9781557504289.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
