קאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קאוסאיטלקית: Kaos) הוא סרטם של האחים טביאני, ויטוריו ופאולו. הסרט נוצר באיטליה בשנת 1984. הצלם היה ג'וזפה לאנצ'י ואת המוזיקה לסרט כתב ניקולא פיובאני, שחיבר גם את המוזיקה לסרט "הלילה של סן לורנצו", גם הוא של האחים טביאני, וכן לסרטים של פדריקו פליני ולסרטו של רוברטו בניני, החיים יפים.

הסרט "קאוס" בנוי על פי סיפורים קצרים של לואיג'י פיראנדלו. כל הסיפורים מתרחשים בסיציליה במחצית השנייה של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. בין הסיפורים השונים מקשר עורב, שאיכרים לוכדים בראשית הסרט, קושרים פעמון לצווארו ומשחררים אותו, והוא מתעופף מעל ראשיהם ומצלצל כמבשר, אם רעות ואם טובות, בלוויית מוטיב מוזיקלי חוזר (לייטמוטיב)

עלילות הסיפורים המרכיבים את הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבן האחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות הראשית בפרק זה היא כפרייה זקנה, אלמנה בודדה, שבניה היגרו זה כבר לאמריקה והותירוה לבדה בכפר הנידח בסיציליה. כאשר עוד קבוצת צעירים מבני הכפר מכינה עצמה לנסיעה, באה הזקנה אל מקום ההתכנסות כדי למסור להם מכתב אל בניה הרחוקים, ובהזדמנות זו מתוודע אליה הדוקטור, המשכיל היחיד במקום. האיש, ששמע כי היא בודדה לאחר שכל בניה עזבוה, תמיה לגלות, שהגבר הצעיר השומר את צעדיה מרחוק גם הוא בנה, אך היא מסרבת להכיר בו ומגרשת אותו מעל פניה. הדוקטור חוקר אותה בעדינות ושומע את סיפורה הטרגי. בנה זה נולד לה כתוצאה מיחסים שכפה עליה האיש, שרצח את בעלה בברוטאליות בתקופת מאבקי העצמאות של ג'וזפה גריבלדי. עקב דמיונו הבולט לאביו, איננה יכולה לשאת את קרבתו ומרחיקה אותו מעליה בתקיפות עיקשת, שאיננה מדבירה את מסירותו המתמשכת אליה. האם והבן מתייסרים בבדידותם, כבולים בזכרונות העבר המחרידים שאין להם מרפא ואין להם פתרון.

מחלת ירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק זה מופיע איכר צעיר, שזה עתה נשא לו לאישה נערה מכפר סמוך והביאה אל ביתו המבודד. הנערה, שהעדיפה על פניו את בן דודה, מצייתת לדרישת אמה והולכת אחריו, אך אינה יודעת, שבעלה מוכה ירח, מאז הושאר בינקותו לישון תחת הירח המלא בשדה הפתוח, לצד אמו, שהמשיכה בעבודתה. הירח הטיל עליו את קסמיו אותו לילה ומאז, מדי חודש, בליל ירח מלא, הוא נתקף טירוף שאין לו שליטה עליו. כאשר מתקרב הלילה הגורלי בפעם הראשונה מאז נישואיהם, הוא מורה לאשתו להסתגר בבית ולא להניח לו להיכנס ויהי מה, אך עדיין אינו מגלה לה את הסיבה לדרישתו. רק כאשר היא שומעת את ייללותיו ודפיקותיו הנואשות בדלת הבית, היא מבינה למה נכנסה בבלי דעת. בבוקר היא נמלטת אל בית אמה. בעלה בא ומספר לראשונה את סיפורו לאוזני הכפר ומציע, שאשתו תשוב עמו הביתה וכשיתחדש ליל ירח מלא בחודש הבא, תבוא אמה לשהות איתה בבית. הכלה משתכנעת לחזור רק לאחר שהאם מבטיחה לבוא עם בן-דודה האהוב, סארו, כשבסתר לבה היא מקווה לממש עמו את אהבת נעוריה, שלא זכתה להגשים. אך דווקא הוא מצליח להתגבר על אימת מוכה הירח ומסייע לכלה המבוהלת להתגבר על פחדיה ולמצוא את הדרך לעזור לבעלה.

הכד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דון לולו, בעל אדמות עשיר, אכזר ורודני, מזמין כד חרס ענקי לאצור בו את השמן מיבול הזיתים המבורך שזכה לו. הג'ארה מגיעה בשלום ליעדה ומוצבת על כנה, אבל בלילה קורה אסון - הכד החדש וכביר המידות נשבר לשניים בדרך בלתי נודעת. דון לולו המום וחסר אונים, אך אשתו ועובדיו מזמינים את מתקן הכדים הטוב ביותר בסיציליה - רב אמן גיבן, יחיד במינו, שבידו דבק פלאים סודי שהמציא ואת סודו אינו מגלה. האמן אמנם מתקן את הכד השבור, אך לדרישת דון לולו הוא נאלץ לחזק אותו גם בתפרים, נוסף לדבק הפלאים שלו, ולצורך התיקון עליו להיכנס אל תוך הכד לפני חיבורו ואין הוא לוקח בחשבון, שהגבנון ימנע ממנו לעבור בפי הכד לאחר שיתוקן. בעלי הכד מסרב לשבור אותו כדי לשחרר את המתקן אם זה לא יסכים לפצותו על שבירת הכד, והגיבן נשאר כלוא וחסר אונים, אך במשך הלילה הוא מקהיל סביבו את אנשי דון לולו, הששים להזדמנות למרוד באדוניהם הנוגש. הם מביאים מזון ומשקה לאמן הכלוא ומקיפים אותו בשירה ובריקודים פראיים, בעוד הדון מסתגר עם אשתו בביתם המפואר וחושש לצאת. הסיפור מסתיים כאשר דון לולו הרתחן והמושפל בועט בג'ארה, מגלגל אותה עד שהיא נשברת ללא תקנה והאמן הגיבן משתחרר ללא תנאי והולך לדרכו, גא, מנצח ומסתורי כלעומת שבא.

רקויאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי מרגרי, כפר קטן ונידח בהרים, באים לדרוש בית קברות משלהם. הזקן שייסד את הכפר נוטה למות ומסרב להיקבר, כמו קודמיו, בבית הקברות של הכפר לרגלי ההרים, שם יושב הברון, בעל האדמות שעליהן הוקם הכפר מרגרי. לטענת הברון, הזקן ואנשיו השתלטו על אדמותיו ללא רשותו, ואם כי איננו מונע מהם את הישיבה עליהן בחייהם, הוא מסרב בתוקף להתיר למתים להשתלט על אדמותיו מתחת לפני הקרקע. שוטרים מלווים את משלחת הכפריים בדרכם בהרים, אך בהגיעם אל הכפר הם מוצאים, שכל אנשיו מכונסים סביב הקבר, שנכרה לזקן הגוסס היושב לפניו בכורסתו וממתין למותו. לפי צו הברון מתחילים השוטרים להרוס את ראשית בית הקברות הנבנה והולך, אך הזקן מערים עליהם כשהוא מתחזה למת. מול המוות נכנעים השוטרים ועוזבים את המקום, והזקן מוצא מארונו ומושב אל כורסתו, להמתין עם כל בני הכפר למותו.

אפילוג - שיחה עם אמא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק המסיים את הרצף מופיע לואיג'י פיראנדלו עצמו, החוזר אל כפר הולדתו הסיציליאני לראשונה מאז מות אמו. החיים ברומא היו עליו למעמסה והוא חש, שמישהו קורא לו ודוחק בו לחזור אל בית ילדותו. בבית אמו המנוחה הוא מדמה לראותה יושבת ומשוחחת עמו, וחוזרת לבקשתו על סיפור שסיפרה לו שנים קודם לכן, זיכרון מימי ילדותה, כאשר הפליגה בסירה עם אמה, אחיה ואחיותיה להימלט מביתם אל האי מלטה, שם ממתין להם אבי המשפחה, הגולה בצו השלטונות לאחר מהפכת 1848. במהלך המסע הימי עוצרת המשפחה למנוחה באי אבן הגיר, והמלח המשיט אותם בסירתו ממליץ לאם להרשות לילדים לגלוש אל המים על פני הסלעים הלבנים, שאבק הגיר שעליהם בריא לעור. הילדים מטפסים בצהלה על הסלעים התלולים וגולשים מהם אל ים הטורקיז באחת התמונות היפות ביותר בקולנוע. עיקר הפרק הזה איננו בעלילתו, אלא באווירה, במוזיקה ובצילום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קאוס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)