קאטינה

קאטינה
ארגון	חניכי תנועת הנוער בית"ר
קורות ההפלגה
נמל המוצא	נמל קונסטנצה ברומניה
מספר מעפילים	778
יום היציאה	20 בינואר 1939
מקום ההגעה	חוף הרצליה (נחיתה ראשונה); חוף נתניה (נחיתה שנייה); חוף כפר ויתקין (נחיתה שלישית);
יום ההגעה	6 בפברואר 1939 (נחיתה ראשונה)
נתפסה	14 באפריל 1939

קאטינה (Katina) הייתה אניית פחם, אשר ב-1939 הוסבה על ידי חניכי תנועת הנוער בית"ר, לאניית מעפילים והביאה לארץ ישראל, חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, מעל ל-1,000 מעפילים.

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלגה (ינואר 1939)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנייה נרכשה מסוחר אניות יווני בשם דווריס. צוותה מנה כ-10 איש, רב חובל, מלחים ואנשי תחזוקה, כולם יוונים. מפקד האנייה היה אמור להיות נתן קאלפוס, שליח בית"ר, שיגיע מארץ ישראל, אולם הוא נעצר על ידי הבריטים שליטי הארץ דאז. זאב ז'בוטינסקי, ראש בית"ר מינה את ד"ר ראובן זליק פאול, בן ה-27 מריגה, שהיה אמור להיות נוסע פשוט באוניה, למפקדה. הנוסעים היו יהודים מכל רחבי מזרח אירופה. הם התרכזו בברנו שבצ'כוסלובקיה ומשם הגיעו ברכבת, במסע בן יומיים, לקונסטנצה, עיר נמל רומנית.

האנייה הפליגה מנמל קונסטנצה ב-18 בינואר 1939, כשעל סיפונה 738 מעפילים, קצת יותר מפי שניים מקיבולתה המקסימלית. הגברים הושמו בחלקה האחורי, בעוד הנשים והילדים מלפנים. בווארנה הצטרפו 40 מעפילים נוספים. כ-300 מהמעפילים היו חניכי בית"ר ורוב השאר חניכי תנועות השומר הצעיר והחלוץ. שלטונות רומניה התנו את מתן ההיתר להפלגת האנייה, בכך, שהיא תיקח עימה גם קבוצת פושעים יהודים שהשלטונות רצו להיפטר מהם. כך נכללו בין 778 המעפילים גם כ-20 פושעים יהודים, שהובאו אליה ישירות מהכלא הרומני.

תנאי ההפלגה היו קשים ביותר: צפיפות, תנאים סניטריים ירודים ומחסור במזון. מיכל המים המתוקים נסדק וכך אבד חלק גדול ממי השתייה והמעפילים נאלצו להשתמש במי ים מלוחים לרחצה ולהכנת תה. דליפת המים גם הרטיבה חלק ממלאי המזון היבש וכתוצאה מכך גדל גם המחסור באוכל. כל התנאים הללו גם גרמו לכך שבקרב המעפילים שררה תחלואה רבה, שלשול, הקאות וכיוצא בזה, ואחדים מהמעפילים נפטרו מדלקת קרום המוח, מה שגרם לכל הנמלים בדרך למנוע את עצירת האנייה אצלם, להצטיידות.

נחיתה ראשונה בארץ ישראל (פברואר 1939)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קאטינה" הגיעה לגבול המים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, ב-6 בפברואר 1939, כשבועיים וחצי אחרי יציאתה לדרך. היא פגשה שם, בדיוק לפי התוכנית המקורית את הספינה ארטמיזיה, שהייתה אמורה להביא את המעפילים לקרבת החוף ולהנחיתם באמצעות סירות חתירה. 244 מהמעפילים אכן הועברו ל"ארטמיזיה", מהם 227 הונחתו בהצלחה בחוף הרצליה בעוד 17 מעפילי סירת החתירה האחרונה נתפסו על ידי הכוחות הבריטים. "ארטמיזיה" הוחרמה ואילו קאטינה עם מרבית המעפילים, מעל ל-500 איש, נמלטה ללב ים.

קאטינה שהתה באזור קפריסין, אולם הקשר עמה נותק. ב-28 בפברואר, אניית מעפילים אחרת, שהייתה בדרך לארץ ישראל, "ג'יפו ב'", הופנתה לעברה משום שהייתה מצוידת בתרופות ומזון. דא עקא, ה"ג'יפו" עלתה על שרטון צפונית לכרתים וטבעה. תפקיד שתי הספינות התחלף כעת ו-710 המעפילים שהיו על "ג'יפו" וניצלו, הועלו אף הם על "קאטינה". בסך הכל שהו כעת על "קאטינה" 1,241 נפש.

נחיתה שנייה (מרץ 1939)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניה התקרבה לחוף נתניה והצליחה להנחית 700 מעפילים, אלא שאז שוב, זרקורי ספינות המשמר הבריטיות גילו אותה והניסו אותה חזרה ללב ים.

"קאטינה" חזרה לפיראוס.

נחיתה שלישית (אפריל 1939)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 באפריל הגיעה הספינה בישת המזל לחוף כפר ויתקין, בניסיון ההנחתה השלישי של מעפיליה. הפעם היא נעזרה בספינה קטנה בשם "פאנגיאה קוניסטריו", חלופתה של "ארטמיזיה" המוחרמת. המעפילים החלו לרדת בסיוע אנשי "ההגנה" ותוך כדי ההנחתה התברר כי נפלה טעות, אנשי ההגנה ציפו לאוניית מעפילים אחרת, "אסימי". ואכן, מהר מאוד הצטרפה גם האחרונה להנחתה. אלא שרק 365 מעפילים הספיקו לרדת משתי הספינות. הנחתת השאר נעצרה על ידי הבריטים, כאשר שתי הספינות המנחיתות, אסימי ופאנגיאה קוניסטריו, התגלו ונתפסו.

ב-23 באפריל הודיעו השלטונות הבריטים על גירוש "פאנגיאה קוניסטריו", יחד עם 176 המעפילים שעליה ויחד עם אסימי ומעפיליה. במחאה על הגירוש הצפוי של "פאנגיאה קוניסטריו" ושל אסימי ארגנו מועצת פועלי חיפה וההגנה שביתה כללית והפגנה רבת משתתפים בחיפה. במקרה של "פאנגיאה קוניסטריו", שהייתה במצב גרוע ובסכנת טביעה בים הפתוח ההפגנה עזרה והמעפילים שוחררו על חשבון מכסת הסרטיפיקטים. מעפילי אסימי גורשו.

ד"ר פאול מפקד הספינה חזר לאלמוניותו. הוא הפך עם השנים לפתולוג בבית החולים הדסה (תל אביב), שם גם הקים מחלקה לסטטיסטיקה רפואית. נפטר בהיותו בן 60, בשנת 1972.

ב-5 במאי 2019 התקיים בכפר הנוער דוד רזיאל כנס רב משתתפים לכבוד 80 שנה להגעת קאטינה לארץ ישראל. כ-400 מצאצאי מעפילי האניה היו בין משתתפי הכנס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה ואלך (עורך), אטלס כרטא לתולדות ה"הגנה", ירושלים: הוצאת כרטא, 1991, עמ' 49.
מרדכי נאור (עורך), עליה ב', ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1982, עמ' 37-36.