קאמיל הויסמנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קאמיל הויסמנס

ז'אן-ז'וזף-קאמיל הויסמנס (Jean-Joseph Camille Huysmans; שמו בלידה: ז'אן-ז'וזף-קאמיל האנסן, Jean-Joseph-Camille Hansen;‏ 26 במאי 1871, בילזן25 בפברואר 1968, אנטוורפן) היה פוליטיקאי ועיתונאי סוציאל-דמוקרט בלגי ממוצא פלמי, ראש ממשלת בלגיה בין 3 באוגוסט 1946 ל-20 במרץ 1947. אחד ממנהיגיה הבולטים של התנועה הסוציאל-דמוקרטית הבלגית והאירופית במחצית הראשונה של המאה ה-20 (מזכיר של לשכת האינטרנציונל הסוציאליסטי בין השנים 1905-1922 ויושב ראש לשכת האינטרנציונל הסוציאליסטי של הפועלים בשנים 1940–1944). בנוסף היה אחד מפעיליה המתונים של התנועה הלאומית הפלמית. בהכשרתו היה פילולוג ואיש חינוך. כיהן כשר החינוך בשנים 19251927 ובשנים 19471949, כשר המדינה (Minister van Staat) ב-1945. כמו כן היה יו"ר בית הנבחרים הבלגי בשנים 19361939 ו-19541958, וראש העיר אנטוורפן בין השנים 19331940 ו-19441946.

רקע משפחתי, שנותיו הראשונות ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאמיל הויסמנס נולד בשנת 1871 בעיר בילזן שבלימובורג, בשם ז'אן-ז'וזף-קמיל האנסן. הוא היה בן בלתי חוקי (מקשר ללא נישואין) של קתרינה האנסן, בתו של המודד דוד האנסן (1822–1881) שהיה במקור ממילן. ידוע כי אביו הביולוגי היה צעיר בשם אודומאר פרנקן מן העיר טונגרן, שלמד רוקחות בליאז' וסירב להתחתן עם קתרינה האנסן.‏[1] קאמיל גדל בבית הורי אמו עד למות סבו בשנת 1881. אז התחתנה אמו עם גבר בשם אוגוסטינוס גודפרידוס הויסמנס, שאימץ את הילד. לבני הזוג נולדו עוד שלשה ילדים – שתי בנות (אנרייט וארנסטין) ובן. הבן, אוגוסט, נבחר לימים לראש העיר בילזן מטעם המחנה הליברלי.

בצעירותו היה קאמיל הויסמנס פעיל בחוג לתיאטרון בעירו והתעניין במוזיקה. בסופו של דבר למד פילולוגיה גרמנית באוניברסיטת ליאז', ואחר כך עבד כמורה לגרמנית בין השנים 18931897. תוך כדי כך חזר ללמוד באוניברסיטה, ובשנת 1895 סיים בה את הדוקטורט. בגלל דעותיו הפוליטיות הסוציאליסטיות פוטר בשנת 1897 על ידי משרד החינוך.‏[2] באותה שנה 1897 פרסם יחד עם חברו יוזף קובייה עבודה בפלמית המוקדשת לטופונימים באזור בילזן. לימד במכללה באיפר, מאוחר יותר באתנאום באיקסל ובאוניברסיטה החדשה בבריסל.

פעילותו הפוליטית והפובליציסטית לפני מלחמת העולם הראשונה ובימי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגיל צעיר הוימאנס היה פעיל במסגרת מפלגת הפועלים הבלגית (Belgische Werkliedenpartij,‏ BWP) שהפכה אחר כך למפלגה הסוציאליסטית הבלגית (Belgische Socialistische Partij,‏ BSP). בשנת 1905 נבחר למזכיר האינטרנציונל הסוציאליסטי שמושבו היה בבריסל, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1922. כמנהיג של האינטרנציונל היו לו מגעים בשנת 1911 עם לנין, שאתו ניהל גם התכתבות, ועם המנהיג של המהפכה הדמוקרטית בסין, הד"ר סון יאט סן. אחרי שנבחר למועצת העיר בריסל, החל משנת 1910 נבחר לפרלמנט הבלגי מטעם הבירה, ומאוחר יותר (מ-1921), מטעם אנטוורפן, היה חבר בפרלמנט במשך 55 שנה עד שנת 1965. קרוב ללבו היה המאבק למען הכרת מעמד השפה הפלמית במחוזות שבהם היא מדוברת, למשל בשנת 1911 נמנה עם ראש המאבק למען הוראה בשפה הפלמית באוניברסיטת גנט. יחד עם חברי הפרלמנט הנוצרים-דמוקרטים פראנס ון קאוולארט ולואי פרנק הגיש הצעת חוק להקמת אוניברסיטה פלמית בגנט. מלחמת העולם הראשונה עיכבה את הפרויקט עד לשנת 1930. ניהל פעילות אינטנסיבית גם באיגודים המקצועיים וגם כעיתונאי בעיתון בורגני כמו Le Petit Bleu ("לה פטי בלה") של ז'ראר הארי, שבו עבד כעורך לעניינים פרלמנטריים, ‏[3] ואחר כך בעיתונים סוציאליסטים, בין השאר" לה פפל" Le Peuple ("העם"). בשנת 1914 ניסה יחד עם ז'אן ז'ורס, הוגו האזה, רוזה לוקסמבורג ומנהיגים סוציאל-דמוקרטים אחרים לארגן הפגנות המוניות של פועלים על מנת למנוע פריצת מלחמת העולם אך לא הצליח. בשנת 1917 בוועדת האינטרנציונל הסוציאליסטי שהתכנסה בסטוקהולם עשה מאמץ למצוא דרך להפסקת שפיכת הדם.

בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת העולם הראשונה הקים את העיתון הפלמי "פולקסגזט" Volksgazet באנטוורפן. בין השנים 1927-1933 היה מנהלו והעורך הראשי שלו. לקח חלק בהקמת הסניף של המפלגה הסוציאליסטית באנטוורפן. כחבר במועצת העיר אנטוורפן היה אחראי לאגף החינוך. בשנים 1925-1927 כיהן בממשלה כשר החינוך והתרבות. מתוקף תפקיד זה עודד את הוראת השפה הפלמית במחוזות הפלמים. בשנת 1926 אישר הקמת בית הספר לאמנות חזותית ואדריכלות "לה קאמבר" בבריסל, תחת ניהולו של אנרי ואן דר וולדה. לבסוף בשנת 1933 קאמיל הויסמנס נבחר לראש העיר אנטוופרן ונשאר בתפקיד זה עד שנת 1940. בשנים 1936-1938 כיהן גם כיושב ראש של בית הנבחרים הבלגי. אחרי פלישת כוחות גרמניה הנאצית לבלגיה יצא לגלות לונדון בין השנים 1940-1944. שם מילא את התפקיד של סגן-יו"ר הוועד הפרלמנטרי המייעץ הבלגי. בשנת 1940 היה יושב ראש לשכת האינטרנציונל הסוציאליסטי של הפועלים.

אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי השחרור בספטמבר 1944, ב-1944-1946 הויסמנס חזר להיות ראש העיר אנטוורפן. בעת כהונתו במשך כחצי שנה העיר חיה את אימת הטילים V1 ו V2 הגרמנים. אחרי המלחמה יחד עם פול אנרי ספאק ,הויסמנס התנגד לחזרתו לבלגיה של המלך לאופולד השלישי שהוכיח גישה פשרנית כלפי הנאצים. בין השנים 1946-1947 עמד בראש ממשלת קואליציה שכללה גם קומוניסטים וליברלים. בהמשך בין 1947-1949 היה שר החינוך בממשלה בראשותו של פול-אנרי ספאק. בשנים 1954-1958 נבחר פעם שנייה ליושב ראש בית הנבחרים של הפרלמנט הבלגי. בשנת 1965 בגיל 93 רצה להיכנס עדיין לפרלמנט וכמפלגתו לא תמך בכך בגלל גילו המופלג, הציג מועמודתו בבחירות מטעם סיעת "הסוציאליסט". השיג מעל 14000 קולות אך לא הצליח להיבחר מחדש.

קאמיל הוימאנס היה בונה חופשי והחל משנת 1908 חבר בלשכה "החברים הנדבנים" Les Zélés Philanthropes) Les Amis Philanthropes) של הזרם "גראן אוריארן דה בריסל" Grand Orient de Bruxelles ("המזרח הגדול מבריסל). בין השנים 1914-1918 בלונדון פעל במסגרת הלישכה ע"ש אלברט הראשון, מלך הבלגים.

הויסמנס נפטר בשנת 1968 באנטוורפן בגיל 96 והובא לקבורה בבית הקברות סכונסלהוף באנטוורפן. קאמיל הויסמנס היה נשוי למארת אספאן Marthe Espagne משנת 1897 . לזוג נולדו שלשה ילדים. מארת, פול ושרה.

  • בתו הקטנה ,מארת הויסמנס דגאן (1900-1988 הייתה עיתונאית ופעילה חברתית סוציאליסטית ואחר כך קומוניסטית, אירגנה מבצעים הומניטריים לעזרתם של הרפובליקנים בימי מלחמת האזרחים בספרד ולפליטים ששהו באנטוורפן אחרי מלחמת העולם השנייה, הייתה כתבת מלחמה במלחמת פינלנד עם ברה"ם. כיושבת ראש "אגודת הידידות בלגיה-סין" (1955) עזרה לארגון ביקוריהם של אביה (1958) ושל המלכה אליזבת של בלגיה בסין.

[4]

  • הבת הבכורה, שרה הויסמנס, (1897-1983) הייתה פקידה בכירה במשרד המדע והאמנות, כמפקחת על התיאטראות והקונצרטים המסובסדים ויועצת לעיניני החינוך המוזיקלי תרמה לקידום התרבות הבלגית והפצתה בקרב העם. פעלה, בין היתר, להקמת התזמורת הלאומית של בלגיה, ליסודן של התזמורות הסימפוניות של אנטוורפן וליאז' ושל התיאטראות הלאומיים בערים אלה.

[5]

קאמיל הויסמנס והעם היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט לתמיכתו בזכות להגדרה עצמית של העם היהודי ובמפעל הציוני בארץ ישראל, בתקופה שלפני הפלישה הנאצית לבלגיה, ב-15 בינואר 1940 בפגישה בבית העירייה פעל הויסמנס יחד עם יועצו לתחום היהלומים, לאופולד גולדמינץ, ואחיו, רומי גולדמינץ, על מנת לשכנע את ראשי היהודים באנטוורפן המעורבים בתעשיית היהלומים להתפנות עם עסקיהם למקום בטוח יותר באנגליה, בהסכמת הממשלה הבריטית. גורמים בנקאים ייעצו לא להיענות לקריאה. לבסוף הממשלה הבלגית שנמצאה בשנת 1940 עדיין בגלות בצרפת הסמיכה ב-15 ביוני 1940 את הויסמנס לסייע לפינוי יהודי אנטוורפן לאנגליה אבל היה מאוחר מדי. חלק מהיהלומים הועברו למקום בטוח בעזרתם של הויסמנס והממשלה הבריטית, על ידי המשרד Correspondence Office for the Diamonds Industry בניהולם של רוני גולדמונץ והרמן שאמיסו. גם בהמשך ניסה הויסמנס לעזור ליהודים באופן אינדיבידואלי בהשגת אשרות כניסה לארצות מקלט ולהקים מוסדות לסיוע לפליטים היהודים.

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המדיניות של האינטרנציונל (1916)

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1956 - לרגל יום הולדתו ה -75 - הדואר הבלגי הדפיס בול מיוחד עם דיוקנו
  • 1971 - קבוצת הפסלים קאמיל הויסמנס מאת הפסל ויק ז'נטילס - המייצגת את השתתפותו של הויסמנס בוועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי בסטוקהולם בשנת 1917
  • 1971 - לרגל מלאת מאה שנה להולדתו הוטבעה מדליית ארד לזכרו
  • פרס על שמו להישגים באומנות מוענק על ידי עיריית אנטוורפן
  • הוקם פרס הויסמנס להלחנה
  • רחובות בערים חיפה ונתניה בישראל נקראים על שמו: קמיל הויסמנס
  • שכונת הפועלים "בית מעון" (כיום במרכז העיר ראשון לציון), אשר הוקמה בשנת 1947, קרויה על שמו.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Dan Mikhman - Belgium and the Holocaust:Jews,Belgians,Germans Yad Hashem, Jerusalem, with cooperation with Chair Abraham and Edita Spiegel at Bar ILan University 1998 p.304-305 , (דן מיכמן - "בלגיה והשואה:יהודים,בלגים,גרמנים" - יד ושם, ירושלים, בשיתוף פעולה עם הקתדרה ע"ש אברהם ואדיתה שיפגל באוניברסיטה בר-אילן, 1998

Eliane Gubin et al red)= Dictionnaire des femmes belges Editions Racine, Bruxelles, 2006

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jan Hunin Het enfant terrible Camille Huysmans , 1871-1968 Meulenhoff, Amsterdam 1999

(יאן הונין - הילד הנורא קאמיל הויסמנס, הוצאת מלנדורף, אמסטרדם, 1999) (בהולנדית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי ספר שלא פורסם על "הויסמנס ובילזן" של רנה סטולנס (1926–2010), שצוטט באתר hbvl במחוז לימבורג.
  2. ^ Encyclopedia Universalis 2010 הערך "קאמיל הויסמנס" מאת פול קלודל (בצרפתית)
  3. ^ על העיתון פטי בלה
  4. ^ Eliane Gubin et al 2006
  5. ^ ibidem