קאנו/קיאק במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זוכי המדליות במקצה ה-1,000 מטרים לזוגות בקיאק, אולימפיאדת רומא (1960). מימין: הפולנים סטפן קפלניאק וולדיסלב זיילינסקי, השוודים ירט פרדריקסון וסוון-אולוב סיידליוס וההונגרים גיירגי מסארוש ואנדראש סנטה
החותרות המזרח גרמניות ברבל קסטר (משמאל) וקרולה צירצו, שזכו במדליית ארד באולימפיאדת מונטריאול (1976). צירצו גם זכתה במדליית זהב במקצה היחידות
חותרת הקיאק ההונגרייה ריטה קובאן, שזכתה בשש מדליות אולימפיות בין 1988 ל-2000, והייתה האלופה האולימפית ב-500 מטר באולימפיאדת אטלנטה (1996)
חותר הקאנו הסלובקי מיכל מרטיקן, שזכה ב-5 מדליות אולימפיות בסלאלום בין 1996 ל-2012, בהן שתי מדליות זהב, באולימפיאדת אטלנטה (1996) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008)
חותר הקאנו הספרדי דוד קאל, האלוף האולימפי בספרינט ל-1,000 מטר באולימפיאדת אתונה (2004), וזוכה ארבע מדליות אולימפיות נוספות בין 2004 ל-2012
חותר הקאנו הצרפתי טוני אסטאנגה, עם מדליית הזהב בה זכה בסלאלום באולימפיאדת לונדון (2012). אסטאנגה היה האלוף האולימפי גם באולימפיאדת סידני (2000) ובאולימפיאדת אתונה (2004)
חותרת הקיאק ההונגרייה נטשה יאניץ', שזכתה בשש מדליות אולימפיות בין 2004 ל-2012, והייתה האלופה האולימפית בספרינט ל-500 מטרים באולימפיאדת אתונה
חותרי הקאנו הבריטים טימותי ביילי ואטיין סטוט במקצה הסלאלום לזוגות באולימפיאדת לונדון (2012), בה זכו במדליית הזהב
חותרת הקיאק הצרפתייה אמילי פר במהלך מקצה הסלאלום באולימפיאדת לונדון (2012), בה זכתה במדליית הזהב

קאנו/קיאק הוא ענף במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת ברלין (1936). הענף כולל תחרויות בסירות קאנו ובסירות קיאק, הנבדלות זו מזו בשיטת החתירה. החתירה בקאנו היא באמצעות משוט בעל כף אחת, ונעשית בכריעה. חותרי הקיאק משתמשים במשוט בעל שתי כפות, בכל אחד מקצותיו, והחתירה נעשית בישיבה. נשים מתחרות בקיאק בלבד. התחרויות כוללות תחרויות במסלולי סלאלום במים לבנים או תחרויות ספרינט במים שקטים, והן כוללות מקצים ליחידים, לזוגות ולרביעיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרויות הראשונות באולימפיאדת ברלין (1936) כללו מסלולים במים שקטים בלבד. תחרויות הקאנו כללו מסלולים לזוגות וליחידים ל-1,000 מטר ומסלול לזוגות ל-10,000 מטר. תחרויות הקיאק כללו מסלולים ליחידים ולזוגות ל-1,000 ול-10,000 מטר. באולימפיאדת לונדון (1948) נוסף מסלול קאנו ליחידים ל-10,000 מטר. בנוסף, נשים החלו להתחרות בענף, בקטגוריה אחת בלבד, 500 מטר ליחידות בקיאק. באולימפיאדת רומא (1960) נוסף עוד מקצה קיאקים לנשים - 500 מטר לזוגות. כן נערך באופן חד-פעמי מרוץ שליחים בקיאק, של 500X4 מטרים. באולימפיאדת טוקיו (1964) נוסף עוד מקצה 1,000 מטר בקיאק לרביעיות גברים.

באולימפיאדת מינכן (1972) נערכו לראשונה תחרויות במסלול סלאלום. תחרויות הגברים כללו קאנו ליחידים ולזוגות וקיאק ליחידים, ולנשים כללו קיאק ליחידות. התחרויות נערכו באופן חד-פעמי, ולא נכללו באולימפיאדות הבאות.

באולימפיאדת מונטריאול (1976) נוספו תחרויות לגברים במסלול 500 מטר, שנערכו גם בשמונה האולימפיאדות שלאחר מכן. ארבע התחרויות כללו מסלולים בקאנו ובקיאק, ליחידים ולזוגות. באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) נוספה תחרות קיאק שלישית לנשים, 500 מטר לרביעיות.

באולימפיאדת ברצלונה (1992) הונהגו מחדש תחרויות הסלאלום, 20 שנה לאחר הפעם היחידה בהן נערכו, ובאותה מתכונת בהן נערכו במינכן.

השינוי המשמעותי האחרון אירע באולימפיאדת לונדון (2012), אז בוטלו כל ארבעת מקצי ה-500 מטר לגברים שנוספו במונטריאול, ובמקומם החלו מרוצים ל-200 מטרים, בקיאק ליחידים ולזוגות, ובקאנו ליחידים. גם לנשים נוסף מקצה של 200 מטרים בקיאק, ליחידות בלבד.

שיטת התחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז אולימפיאדת לונדון (2012), נערכות במסגרת הענף 16 תחרויות:

סלאלום ספרינט 200 מטר ספרינט 500 מטר ספרינט 1000 מטר
קאנו יחידים
+
+
+
קאנו זוגות גברים
+
+
קיאק יחידים
+
+
+
קיאק זוגות גברים
+
+
קיאק רביעיות גברים
+
קיאק יחידות
+
+
+
קיאק זוגות נשים
+
קיאק רביעיות נשים
+

בתחרויות הסלאלום מתחרים החותרים נגד השעון. בשלב המוקדמות, כל חותר מבצע את המסלול פעמיים, והתוצאה הטובה ביותר שלו היא זו שנחשבת. 12 החותרים המהירים ביותר בקאנו ו-15 החותרים המהירים ביותר בקיאק (חישובי הזמנים כוללים גם נקודות עונשין) מעפילים לחצי הגמר, בו הם מקבלים הזדמנות אחת. בשלב חצי הגמר, 8 החותרים המהירים ביותר בקאנו ו-10 החותרים המהירים ביותר בקיאק מעפילים לשלב הגמר, שגם בו כל אחת מהם מתחרה פעם אחת.

בתחרויות הספרינט ל-200 מטרים בקאנו ול-200 ו-500 מטרים בקיאק לנשים, מתחרים החותרים זה מול זה. בשלב המוקדמות נערך מספר מקצים בהתאם למספר המשתתפים. לחצי הגמר מעפילים 24 חותרים, המתחרים ב-3 מקצים נפרדים. שני הראשונים בכל מקצה, ושני בעלי הזמנים המהירים ביותר שלא סיימו בשני המקומות הראשונים, מעפילים לשלב הגמר. 8 החותרים שהשיגו את התוצאות הבאות בטיבן מתחרים בגמר ב' על מקומות 9 עד 16.

ביתר תחרויות הספרינט ליחידים, וכן בתחרות זוגות הנשים ל-500 מטרים, מעפילים לחצי הגמר רק 16 חותרים, המתחרים בשני מקצים. ארבעת הראשונים בכל מקצה מעפילים לשלב הגמר, והאחרים מתמודדים בגמר ב' על מקומות 9 עד 16.

בתחרויות הספרינט לזוגות גברים רשאי להשתתף זוג אחד מכל מדינה, ומספר המתחרים קטן יותר. בחצי הגמר מתחרים 10 זוגות, 5 בכל מקצה. בחלק מהמקצים, שלושת הראשונים בכל אחד מהם מעפילים לשלב הגמר, ובחלק מהם ארבעת הזוגות הראשונים בכל אחד מהם מעפילים לשלב הגמר. בשיטה הראשונה, ארבעת הזוגות הנותרים מתחרים בגמר ב' על מקומות 7 עד 10, ובשיטה השנייה, מתחרים בגמר ב' גם הזוגות שהודחו בשלב המוקדמות.

בתחרויות הרביעיות מעפילות 8 רביעיות לחצי הגמר. בשלב זה נערך מקצה אחד בלבד, ולשלב הגמר מעפילות 5 רביעיות (נשים) או 6 רביעיות (גברים). לא נערך גמר ב', ובמקומות 6 עד 8 לנשים, או 7–8 לגברים, מדורגות הרביעיות לפי התוצאה שהשיגו בשלב חצי הגמר.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים זכו חותרי קאנו וקיאק מ-46 מדינות שונות במדליות אולימפיות. בתקופה בה ברית המועצות הייתה קיימת והשתתפה במשחקים האולימפיים, הדומיננטיות שלה בענף הייתה כה גדולה, עד כי חלפו 6 אולימפיאדות לאחר התפרקותה בטרם הצליחה גרמניה לחלוף על פניה ולתפוס את מקומה בראש טבלת המדליות. לפחות באופן מתמטי, להונגריה יש סיכוי לעבור אותה באולימפיאדת טוקיו (2020).

זהב כסף ארד סך הכל
1. גרמניהגרמניה גרמניה 32 18 20 70
2. ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 29 13 9 51
3. הונגריההונגריה הונגריה 25 29 26 80
4. שוודיהשוודיה שוודיה 15 11 4 30
5. גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית גרמניה המזרחית 14 7 9 30
6. רומניהרומניה רומניה 10 10 14 34
7. צרפתצרפת צרפת 8 9 19 36
8. סלובקיהסלובקיה סלובקיה 8 6 4 18
9. צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה 7 4 1 12
10. ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד 7 3 2 12
11. איטליהאיטליה איטליה 6 6 4 16
12. נורווגיהנורווגיה נורווגיה 6 4 4 14
13. בריטניהבריטניה בריטניה 5 7 5 17
14. ספרדספרד ספרד 5 7 4 16
15. ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 5 5 6 16
16. פינלנדפינלנד פינלנד 5 2 3 10
17. קנדהקנדה קנדה 4 10 10 24
18. בולגריהבולגריה בולגריה 4 5 8 17
19. צ'כיהצ'כיה צ'כיה 4 5 5 14
20.
המשלחת הכלל-גרמנית
4 5 2 11
21. אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 3 8 13 24
22. דנמרקדנמרק דנמרק 3 6 5 14
23. אוסטריהאוסטריה אוסטריה 3 5 6 14
24. אוקראינהאוקראינה אוקראינה 3 2 3 8
25. גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית 2 6 3 11
26. רוסיהרוסיה רוסיה 2 3 7 12
27. בלארוסבלארוס בלארוס 2 2 4 8
28. יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה 2 2 1 4
29. הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  סין 2 0 0 2
30.
המשלחת המאוחדת
1 1 0 2
31. פוליןפולין פולין 0 7 13 20
32. הולנדהולנד הולנד 0 3 5 8
33. קובהקובה קובה 0 3 0 3
34. ברזילברזיל ברזיל 0 2 1 3
35. לטביהלטביה לטביה 0 2 0 2
סלובניהסלובניה סלובניה 0 2 0 2
37. אזרבייג'ןאזרבייג'ן אזרבייג'ן 0 1 1 2
ליטאליטא ליטא 0 1 1 2
מולדובהמולדובה מולדובה 0 1 1 2
40. סרביהסרביה סרביה 0 1 0 1
פורטוגלפורטוגל פורטוגל 0 1 0 1
שווייץשווייץ שווייץ 0 1 0 1
43. דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה 0 0 1 1
טוגוטוגו טוגו 0 0 1 1
יפןיפן יפן 0 0 1 1
ישראלישראל ישראל 0 0 1 1

חותרי קאנו וקיאק ישראלים במשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שישה חותרי קאנו וקיאק ייצגו את ישראל בחמש אולימפיאדות: אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) וארבע האולימפיאדות שנערכו בין 1996 ל-2008. להישג הגבוה ביותר הגיע מיכאל קולגנוב, שזכה במדליית ארד באולימפיאדת סידני (2000) בתחרות הספרינט לקיאקים ל-500 מטר.

אולימפיאדה ספורטאי מקצה תוצאה
לוס אנג'לס 1984 אבירם מזרחי קיאק 500 מטר חצי גמר
אטלנטה 1996 ליאור כרמי קיאק 500 מטר חצי גמר
סידני 2000 מיכאל קולגנוב קיאק 500 מטר מדליית ארד
קיאק 1,000 מטר מקום 4
רועי ילין
רמי צור
קיאק 500 מטר חצי גמר
קיאק 1,000 מטר חצי גמר
ליאור כרמי
לריסה פסחוביץ'
קיאק 500 מטר חצי גמר
אתונה 2004 מיכאל קולגנוב קיאק 500 מטר חצי גמר
רועי ילין קיאק 1,000 מטר מקום 9
לריסה פסחוביץ' קיאק 500 מטר מקום 6
בייג'ינג 2008 מיכאל קולגנוב קיאק 500 מטר חצי גמר
קיאק 1,000 מטר חצי גמר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]