קארוי הראשון, מלך הונגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קארוי רוברט)
קארוי הראשון, מלך הונגריה
Első Károly magyar király
Carlo Roberto d'Angiò
לידה 1288
נאפולי, ממלכת נאפולי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 ביולי 1342 (בגיל 54 בערך)
וישגראד, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה
עיסוק אציל, מלך
דת רומית-קתולית
בת זוג מריה רוריקובה מגליציה (הליץ') (בסימן שאלה)
מריה מביטום
ביאטריס מלוקסמבורג
אליזבת לוקייטק מפולין (ארז'בט)
שושלת קאפה - אנז'ו (אנג'ו)
תואר מלך הונגריה ומלך קרואטיה
כינוי קארוי רוברט, קרוברטו
אב קרלו מרטלו די אנג'ו עריכת הנתון בוויקינתונים
אם קלמנציה מאוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קטלין (קתרינה) מהונגריה, דוכסית שידניצה
ארז'בט (אליזבת) מאנז'ו
קארוי
לאסלו
לאיוש הגדול
אנדראה, דוכס קלבריה
אישטוואן הרצג, דוכס סלאבוניה
קלמן, בישוף גייר
מלך הונגריה ומלך קרואטיה כתר במחלוקת עם ואצלב השלישי, מלך בוהמיה (1301–1305), ואוטו השלישי, דוכס בוואריה (1305–1312)
1301/130816 ביולי 1342
(כ־41 שנים)
מנהיג דת בתקופה בוניפציוס השמיני
קלמנס החמישי
אנדראש השלישי או בלה החמישי, מלך הונגריה (אוטו השלישי מבוואריה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קארוי הראשון, מלך הונגריה לבית אנז'ו (Anjou), נודע בפי העם כקארוי רוברט (Károly Róbert), בשל שמו בלידתו Carobertoהונגרית: Első Károly magyar király; באיטלקית: Carlo Roberto d'Angiò; ‏1288 נאפולי16 ביולי 1342, וישגראד) היה נסיך ממוצא איטלקי-צרפתי-גרמני ששלט כמלך הונגריה בשנים 1308 -1342. בלטינית תארו כמלך היה "קרולוס הראשון" - Carolus Primus rex Hungariae. נולד כאמור בשם קארוברטו, בן למשפחת מלכי נאפולי וסיציליה מבית אנז'ו. אביו היה שארל מרטל מאנז'ו ואמו קלמנציה לבית הבסבורג. עם מלכותו של קארוי הראשון התחיל בהונגריה שלטון שושלת אנז'ו שנמשך בין השנים 13081395.

פסלו של קארוי רוברט בכיכר הגיבורים בבודפשט, פרי יצירתו של הפסל גיירג קיש, 1905

תאריו כמלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Dei gracia Hungarie, Dalmacie, Croacie, Rame, Servie, Galicie, Lodomerie, Comanie, Bulgarieque Rex Princeps Sallernitanus, et honoris ac montis Sancti Angeli Dominus

בחסד האל מלך הונגריה, דלמטיה, קרואטיה, ראמה, סרביה, גליציה, לודומריה, קומניה, ובולגריה, נסיך סלרנו ושליט הכבוד וההר של אנגלוס הקדוש

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארוי רוברט נולד בנאפולי בשנת 1288, היה בנו של קרלו מרטלו (1271-1295), (שנקרא לפי קרוב משפחה מרוחק שלו - קרל מרטל הקרולינגי המפורסם, המנצח מפואטייה[1]) שקיבל בשנת 1290 את התואר של מלך הונגריה, אחרי מותו ללא צאצאים זכרים של דודו, לסלו הרביעי, מלך הונגריה. למרות תמיכת האפיפיור, קרלו מרטלו לא הצליח לממש את זכויותיו, כי ההונגרים העדיפו להכתיר כמלכם את אנדראש השלישי, מלך הונגריה ה"ונציאני", שהיה צאצא לענף שנחשב "לא חוקי" של בית ארפאד[2].

קארוברטו היה נכדם של קרלו השני, מלך נאפולי, וסיציליה מבית אנז'ו ושל מריה מהונגריה, מלכת נאפולי, אחת מבנותיו של אישטוואן החמישי, מלך הונגריה ואחות של לסלו הרביעי, מלך הונגריה המנוח. מתוקף שורשיו קרוברטו הפך גם הוא, בעקבות אביו, קרלו מרטלו, לטוען לכתר הונגריה. מצד אמו היה ממוצא גרמני: קלמנטיה מהבסבורג הייתה בתו של רודולף הראשון, מלך גרמניה, מייסד השושלת ההבסבורגית. אחרי מותו המוקדם של אביו בשנת 1295, מפאת גילו (בן 7) נשללו זכויותיו של קרלו רוברטו לרשת את כס נאפולי וסיציליה ודודו רובר, מלך נאפולי הוכרז ליורש העצר במקומו ולימים אכן הומלך בשנת 1309.

המאבק על כס מלכות הונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1300, בגיל 12, מצויד בכספים שנלוו מבנק פלורנטיני, קרלו רוברטו נסע לדלמטיה, אז בדרומה של ממלכת הונגריה, בתור טוען לגיטימי לכתר הונגריה נגד אנדראש השלישי. קרוברטו נהנה מתמיכתם האפיפיור בוניפציוס השמיני ושל בית הבסבורג. עם מחנהו נמנו כמה מהמשפחות הפאודליות ה"אוליגארכיות" ששלטו אז במדינה: בני שוביץ' ובאבוניץ' הקרואטים, האחים הרוזנים צ'סְנֶקי, אוּגרין צ'אק והבישוף של אסטרגום, גֶרְגֶיי ביצ'קיי. אחרי מות המלך אנדראש השלישי בינואר 1301 התחילה תקופה של אינטרגנום (1301-1308) שבה הונגריה הייתה ללא שלטון מרכזי ממש. קרלו רוברטו הוכתר ב-13 במאי 1301 בקתדרלה באסטרגום בנוכחות שליח של האפיפיור, הקרדינל ניקולו בוקאזיני, לימים אפיפיור תחת השם בנדיקטוס האחד עשר. אולם תמיכת האפיפיור בוניפציוס השמיני הבלתי אהוד באזור, היה בעוכריו. טוען שני לכתר, ואצלב, גם הוא קטין בן 12, בנו של ואצלב השני, מלך בוהמיה (ושל פולין) ונין של המלך בלה הרביעי, מלך הונגריה, הוכתר גם הוא כמלך ב-27 באוגוסט 1301 בסקשפהרוואר, תחת השם "לסלו החמישי". על ראש המועמד הצ'כי הבישוף של קאלוצ'ה הניח את "הכתר הקדוש" של אישטוואן ושל מלכי הונגריה.

קרלו רוברטו נסוג ואסף את נאמניו. בשנת 1303, כשאחד מתומכיו של ואצלב, מאתה צ'אק, עבר לצידו, הוא הטיל מצור על הבירה בּוּדָה. האפיפיור בוניפציוס הטיל חרם על מתנגדיו בבודה אבל הכמרים בעיר הכריזו כתגובה חרם נגדי על האפיפיור. בשנת 1304 בגלל הגעתו של תגבור צבאי צ'כי לבודה, חייליו של קרלו רוברטו הפסיקו את המצור ונסוגו. למרות זאת, המלך וצלב השני, מודאג, החליט בחודש אוגוסט להחזיר את בנו לצ'כיה ולהשאיר בבודה מושל בשם איוואן. כעבור שנה, ב-1305 עם מותו של מלך בוהמיה ופולין, וצלאב השני, וצלאב הצעיר ביקש מיד לרשת את אביו וויתר על כתר הונגריה לטובת אוטו השלישי, דוכס בוואריה. אוטו, נכד של בלה הרביעי, דרך אמו, אליזבת, הגיע בתורו להונגריה והוכתר כמלך תחת השם "בלה החמישי". בקיץ 1307 גם "בלה החמישי" סיים את הקריירה המלכותית שלו בהונגריה כשנפל בשבי לידי הוויווד של טרנסילבניה, לאסלו קאן. אחרי משא ומתן, הנסיך הבווארי הוסגר לידי אנשיו של קרלו רוברטו וויתר גם הוא על הכתר.

הודות לכשרונותיו הדיפלומטיים של הקרדינל ג'נטיליס, הנונציוס של האפיפיור החדש קלמנס החמישי, אספת המעמדות של הונגריה שהתכנסה בראקוש השתכנעה לבחור סופית בנער קרלו רוברטו כמלך הונגריה באוקטובר 1307. בעקבות זאת קוימו לאחר מכן עוד שני טקסי הכתרה - אחד ב-15 ביוני 1309 בבּוּדָה והשלישי ב-27 באוגוסט 1310 באתר המסורתי הרשמי להכתרת מלכי הונגריה, הקתדרלה בסקשפהרוואר. הפעם הונח על מצחו של קרלו רוברטו, כמקובל, הכתר של אישטוואן הקדוש.

ההתמודדות עם הפאודלים המקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי השליטה של האוליגרכים ההונגרים בהתחלת המאה ה-14
סמלו של קארוי רוברט לבית אנז'ו, המשלב חלקים של סמלי מלכי הונגריה וצרפת

בתחילת מלכותו מצא קארוי רוברט, כפי שקראו לו ההונגרים, מדינה מפולגת, נתונה לחסדי משפחות פאודליות אזוריות - האוליגרכים (קרויים גם "ראשי מחוז" או "מלכים קטנים"), מצב שגבר בתום שלטונו של אנדראש השלישי, מלך הונגריה.

הרבה מזכויות המלך, מאחוזות וארמונות הכתר נמצאו בידיהן והאצולה הקטנה הייתה כולה בחסותן. בנוסף, האוליגרכים, חמישה-עשר במספר, ניהלו אף מדיניות חוץ משלהן דרך קשרי נישואים מסועפים עם משפחות אצולה זרות. עם החזקים שבפאודלים באותן שנים נמנו הרוזן הפלטיני מאתה צ'אק מטרנצ'ין, ששלט בהונגריה העילית (סלובקיה של היום), הנריק קסגי Köszegi, הבאן של סלאבוניה, פאבאו שוּבּיץ' פריבירסקי (1272- 1312), הבאן של קרואטיה, לאסלו קאן ( - 1315), הוויווד של טרנסילבניה, סטייפאן ואיוואן בבוניץ', אמאדה אבא, קופאס בורשה וכו'.

בעת המלחמות על הכתר הם תמכו באחד או אחר מהטוענים למלכות. אחרי שניצח, קארוי רוברט ביקש להפחית את כוחם ולא נמנע לעשות זאת גם במקרי אלו מביניהם שתמכו בו מההתחלה, כמו משפחת שוביץ'.

מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלורין, המטבע החדש של קארוי רוברט

מדיניות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מתקופת המלחמות נגד האוליגרכים העדיף המלך לשהות בשנים 1323-1315 בארמון בעיר טמשוואר שהפכה זמנית מכורח הנסיבות לבירת הונגריה. המלך התעמת קודם כל עם מאתה צ'אק והביס אותו תבוסה ראשונה בקרב רוז'נובצה ב-12 ביוני 1312. כעבור 3 שנים עם מותו של לאסלו קאן, מינה את נאמנו דוז'ה דברצן כוויווד של טרנסילבניה. בשנת 1317 ניצח שוב את מאתה צ'אק ובשנת 1319 הכריע גם את משפחת קסגי. בשנת 1321 נחל ניצחון גם על הבאן שוביץ' של קרואטיה ודלמטיה ולקח אותו בשבי. בשנה הבאה סילק מכסו גם את הבאן של סלאבוניה, איוואן בבוניץ'.

החל משנת 1323 יכול היה קארוי רוברט לעבור לארגון מחדש של הממלכה. עשה שינויים במינהל ובצבא אותו צייד בחיל פרשים לפי "האופנה הצרפתית". עשה רפורמות בתחום המטבע והמסים שתרמו לעליית הכנסות הכתר. הצליח למשוך את תמיכת האצולה הקטנה שהייתה מותשת מהתנכלויות הפאודלים הגדולים. ממנה הקים מנהיגות חדשה שתעמוד לימינו. בין הדמויות החדשות שהקיפו אותו היו לאצְק, ה"אישפאן" (מנהיג) של הסקלרים (1328-1344), פאל נאד'מארטוני, "רוזן החצר" (1328-1349), אקוש מיקְצ', הבאן החדש של סלאבוניה (1325–1343), ודמטר נֶקצ'אֶי, שר הכספים (1315–1338)

מדיניות החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב מ-1330, הידוע כ"קרב פוסאדה" שבו קארוי רוברט ברח מפני הלוחמים הרומנים של בסראב הראשון. ציור מהכרוניקה המצוירת בווינה 1358

מדיניות החוץ של קארוי רוברט התאפיינה במוביליות רבה של בריתות ועימותים. בשנים הראשונות המלך התבסס על קשריו המשפחתיים של אמו עם בית הבסבורג. אבל ב-13 בפברואר 1327 נפגש עם מלך בוהמיה וכרת ברית איתו נגד ההבסבורגים. זמן קצר לאחר מכן הברית הזאת התפרקה היות שהמלך ההונגרי בא לעזרת חמיו, המלך הפולני ולדילסב לוקייטיק נגד המלך הבוהמי יאן הראשון. קארוי נרתם בשנת 1331 לברית צבאית נגד הצ'כים עד לחתימת הסכם שלום ב-1332.

דיוקנו של המלך קארוי רוברט על שטר הונגרי מודרני של 200 פורינט, משנת 1998

בשנת 1338 חזר קארוי רוברט לברית עם צ'כיה שקיבלה יתר תוקף עם חתימת הסכם עם המרגראף של מוראביה, קארל לבית לוקסמבורג בשנת 13331334 המלך נסע למולדתו, נאפולי, כדי לשאת ולתת עם דודו, רוברטו הראשון, על אירוסי בנו אֶנדרֶה, אז בן 7, עם הנכדה והיורשת של ממלכת נאפולי, ג'ובאנה, שהייתה בת 6.[3] ברית משפחתית זו הייתה עשויה להחזיר את הזכויות על אדמת איטליה של הענף הבכור הקאפטינגי של שושלת אנז'ו-סיציליה.

בינתיים הסתמנה עוינות הולכת וגוברת עם השכנים הפרבוסלבים מדרום וממזרח - הסרבים והרומנים הוולאכים. בשנת 1319 הקים המלך מחדש את המחוז הנקרא ה"באנאט" של מאצ'בה על מנת להוות מחסום לנטיות ההתפשטות של הממלכה הסרבית. בשנת 1339 עלה בסופו של דבר בידי היריב, המלך הסרבי שטפאן אורוש הרביעי דושאן לכבוש את המחוז הזה. גם העימות עם הרומנים מוולאכיה ובראשם בסראב הראשון לא היה קל.

קארוי רוברט ניסה לסלק את הנסיך הרומני מהבאנאט של סברין. בשנת 1330 פלש קארוי רוברט לתוך ולאכיה ואף כבש את בירתה קורטיה דה ארג'ש. אולם יריבו ניהל נגדו טקטיקת האדמה החרוכה והרעיב את צבאו. בעת הנסיגה מוולאכיה קארוי רוברט נחל במפתיע תבוסה צורבת בקרב הקרוי מאוחר יותר קרב פוסאדה. צבאו, פי שלושה יותר גדול מזה של הרומנים, נקלע לגיא צר מאוד בהרים ונטבח בו על ידי הלוחמים הרומנים. קרב זה הפך לאירוע מכונן בתולדות הנסיכות הרומנית של ולאכיה. בכל זאת, למרות המחיר הכבד, הצליח קארוי רוברט להשיג בסוף את מטרותיו בבאנאט של סברין ולהחזיר את ולאכיה תחת חסותו. במלחמותיו עלה בידו לחזק ואף להרחיב את שליטת הונגריה באזורי הספר - דלמטיה, קרואטיה ובוסניה ולהעלות את קרנה באירופה.

קארוי רוברט נפטר ב-16 ביולי 1342 והובא לקבורה בסקשפהרוואר. בנו, לאיוש (לודוביק), היה ליורשו בשם לאיוש הראשון, מלך הונגריה, הידוע גם כלאיוש הגדול.

נישואיו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארוי רוברט היה נשוי ארבע פעמים. נשותיו היו:

  • מריה רוריקובה, בת של הקניאז של האליץ', לב השני. נפטרה ללא ילדים בשנת 1309.
  • מריה משלזיה-ביטום (בויטן) או מריה ביטומסקה, בת של הדוכס הפולני קזימיר של ביטום, איתה התחתן בשנת 1306. נפטרה ב-1315 או 1317 ללא ילדים.
  • ביאטריקס לבית לוקסמבורג, בת הקיסר הגרמני-רומי היינריך השביעי ושל מרגרטה של ברבנט. החתונה התקיימה ב-24 ביוני 1318. המלכה נפטרה בשנת 1319 ככל הנראה בעת לידה. התינוק שנולד לה לא שרד.
  • אליזבטה "הפולניה" (בהונגרית - ארז'בט) (1305-1380), בתם של ולדיסלב "הגוץ" ("לוקייטיק"), מלך פולין, והדיוויגה פיאסט. החתונה התנהלה ב-6 ביולי 1320 ומנישואים אלה, שארכו ימים עד מות המלך, נולדו חמישה ילדים:
  • קארוי 1321-1321
  • לאסלו 1324–1329
  • לאיוש (לודוביק) (1326-1382) שהיה למלך הונגריה לאיוש לבית אנז'ו, המכונה "לאיוש הגדול".
  • אֶנדרֶה או אנדריאה לבית אנז'ו לימים דוכס של קלבריה ואחר כך מלך נאפולי (1332-1354), נשוי מ 26 בספטמבר 1333 עם ג'ובאנה של קלבריה.
  • אישטוואן, הידוע כ"אישטוואן הרצג" (1354-1332), שנשא יותר באופן סמלי את התארים "דוכס של סלאבוניה, (שבה השלטון בפועל היה בידי משפחת לצקוביץ') ושל דוכס טרנסילבניה, קרואטיה ודלמטיה.

אישטוואן של סלאבוניה נשא לאשה את מרגרטה של בוואריה, ולזוג נולדו שני ילדים:

    • אליזבטה מסלאבוניה,(1352-1380) שהתחתנה בשנת 1370 עם פיליפו השני של טאראנטו (1329-1374)
    • יאנוש או איוואן מסלאבוניה (1354–1363)

לקארוי רוברט היה גם בן מחוץ לנישואים, מקשר עם בתו של האציל גיורקה צ'אק. בנו זה, קלמן, היה לימים בישוף של העיר גיור (גייר או ד'יֶיר) (1337-1375).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stephen Sisa Spirit of Hungary : A Panorama of Hungarian History and Culture, Rákoczy Fundation, 1983 ch.10 Hungarian Power under the Anjou Kings

  • Philip Grierson, Lucia Travaini - Medieval European Coinage 14, Italy, Cambridge University Press 1998,
  • (פיליפ גרירסון, לוצ'יה טרוואיני - מטבעות אירופים בימי הביניים' הוצאת קיימבריג', 1998) (באנגלית)
  • Andrea Amatucci - Roberto d'Angiò e la Terra Santa nello scenario dei rapporti familiari e conflittuali tra i reali di Napoli e Ungheria, Pensiamento y cultura nr.7,Bogotà 2004, p.67-71

(אנדראה אמטוצ'י - רובטרו ד'אנג'יו וארץ הקודש הזירת היחסים המשפחתיים והקונפליקטואליים בין מלכי נאפולי והונגריה. בכתב העת "פנסיאמנטו אי קולטורה, מס. 7 ,בוגוטה, 2004, ע' 67–71).

  • Gustav Wenzel Magyarország Bányászatának Kritikai Története

1880 Magyar Tudományos Akademia Könvykiadó Budapest (גוסטב ונצל - היסטוריה בקורתית של תעשיית המכרות בהונגריה, הוצאת האקדמיה ההונגרית למדעים, בודפשט 1880)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שארל הראשון לבית אנז'ו, מלך סיציליה, היה בנו של לואי השמיני, מלך צרפת. אמו של לואי השמיני, איזבל, רוזנת אנו הייתה דרך שני הוריה (בודואן החמישי, רוזן של אנו, ואשתו מרגריט מאלזס) צאצאית לקרולינגים - לשתי בנות של שארל של לורנה התחתונה (בנו של לואי הרביעי, מלך צרפת). ראה את הפרק השני- קשר גנאלוגי כפול - בערך "איזבל, רוזנת אנו", ב בוויקיפדיה הצרפתית
  2. ^ אנדראש השלישי, היה ידוע עד לעלייתו לכס הונגריה, כ"דוכס אנדראש" ("אנדרש הרצג") והיה בן של אחיו של בלה הרביעי, מלך הונגריה, אישטוואן. בלה הרביעי לא הכיר את אישטוואן כאח ליגיטימי, מפני שנולד מנישואיו המאוחרים של אביו, אנדראש השני, מלך הונגריה, לבאטריצ'ה ד'אסטה.
  3. ^ (2004), Amatucci ע' 70