קארוי רוברט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קארוי רוברט, מלך הונגריה באיור שבכרוניקה המצוירת

קארוי רוברט לבית אנז'ו (Anjou) , ידוע גם כקארוי הראשון רוברטהונגרית: I Károly Róbert , ובאיטלקית - קרלו רוברטו ד'אנג'ו-סיצ'יליה Carlo Roberto d'Angiò-Sicilia, או קארוברטו Caroberto, נ' 1288 נפולי - 16 ביולי1342 וישגראד) היה מלך הונגריה בין השנים 1308 - 1342. נולד כקארוברטו, בן למשפחת מלכי נפולי וסיציליה מבית אנז'ו. אביו היה קרלו מרטלו ד'אנג'ו ואמו- קלמנציה לבית הבסבורג. עם מלכותו של קארוי הראשון רוברט התחיל בהונגריה שלטון שושלת אנז'ו שנמשך בין השנים 1308 - 1395.

פסלו של קארוי רוברט בככר הגבורים בבודפשט, פרי יצירתו של הפסל גיירג קיש, 1905

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארוי רוברט, יליד נאפולי (1288), היה בנו של קרלו מרטלו (1271-1295), (שנקרא לפי קרוב משפחה מרוחק שלו - קארל מרטל הקרולינגי המפורסם, המנצח מפואטייה, [1]) שקיבל בשנת 1290 את התואר של מלך הונגריה, אחרי מותו ללא צאצאים זכרים של דודו, לאסלו הרביעי. למרות תמיכת האפיפיור, קרלו מרטלו לא הצליח לממש את זכויותיו, כי ההונגרים העדיפו להכתיר כמלכם את אנדראש השלישי ה"ונציאני", שהיה צאצא לענף שנחשב "לא חוקי" של בית ארפד [2]. קארוברטו היה נכדם של קרלו השני לבית אנז'ו, מלך נאפולי וסיציליה ושל מריה מהונגריה (מריה ארפד), אחת מבנותיו של אישטוואן החמישי, מלך הונגריה ואחות של המלך לאסלו הרביעי המנוח. מתוקף שורשיו קרוברטו הפך גם הוא, בעקבות אביו, קרלו מרטלו, לטוען לכתר הונגריה. מצד אמו היה ממוצא גרמני: קלמנציה לבית הבסבורג הייתה בתו של רודולף הראשון, מלך האימפריה הרומית הקדושה, מייסד השושלת הבסבורג. אחרי מותו המוקדם של אביו בשנת 1295, מפאת גילו (בן 7) נשללו זכויותיו של קרלו רוברטו לרשת את כס נאפולי וסיציליה ודודו רוברטו החכם הוכרז ליורש העצר במקומו ולימים אכן הומלך בשנת 1309.

המאבק על כס מלכות הונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1300, בגיל 12, מצויד בכספים שנלוו מבנק פלורנטיני, קרלו רוברטו נסע לדלמטיה, אז בדרומה של ממלכת הונגריה, בתור טוען לגיטימי לכתר הונגריה נגד אנדראש השלישי. קרוברטו נהנה מתמיכתם האפיפיור בוניפציוס השמיני ושל בית הבסבורג. עם מחנהו נמנו כמה מהמשפחות הפאודליות ה"אוליגארכיות" ששלטו אז במדינה: בני שוביץ' ובאבוניץ' הקרואטים, האחים הרוזנים צ'סְנֶקי, אוּגרין צ'אק והבישוף של אסטרגום, גֶרְגֶיי ביצ'קיי. אחרי מות המלך אנדראש השלישי בינואר 1301 התחילה תקופה של אינטרגנום (1301-1308 שבה הונגריה הייתה ללא שלטון מרכזי ממש. קרלו רוברטו הוכתר ב-13 במאי 1301 בקתדרלה באסטרגום בנוכחות שליח של האפיפיור, הקרדינל ניקולו בוקאזיני, לימים אפיפיור תחת השם בנדיקטוס האחד-עשר. אולם תמיכת האפיפיור בוניפציוס השמיני הבלתי אהוד באזור, היה בעוכריו. טוען שני לכתר, וצלאב, גם הוא קטין בן 12, בנו של וצלאב השני, מלך בוהמיה (ושל פולין) ונין של המלך בלה הרביעי של הונגריה, הוכתר גם הוא כמלך ב-27 באוגוסט 1301 בסקשפהרוואר, תחת השם "לאסלו החמישי". על ראש המועמד הצ'כי הבישוף של קאלוצ'ה הניח את "הכתר הקדוש" של אישטוואן ושל מלכי הונגריה.

קרלו רוברטו נאלץ לסגת ולאסוף את נאמניו. בשנת 1303, כשאחד מתומכיו של וצלב, מאתה צ'אק, עבר לצידו,הצליח הטיל מצור על הבירה בודה. האפיפיור בוניפציוס הטיל חרם על מתנגדיו בבודה אבל הכמרים בעיר הכריזו כתגובה חרם נגדי על האפיפיור. בשנת 1304 בגלל הגעתו של תגבור צבאי צ'כי לבודה, חייליו של קרלו רוברטו נאלצו להפסיק את המצור ולסגת. למרות זאת, המלך וצלב השני, מודאג, החליט בחודש אוגוסט להחזיר את בנו לצ'כיה ולהשאיר בבודה מושל בשם איוואן. כעבור שנה, ב1305 עם מותו של מלך בוהמיה ופולין, וצלאב השני, וצלאב הצעיר ביקש מיד לרשת את אביו וויתר על כתר הונגריה לטובת אוטו השלישי של בוואריה. אוטו, נכד של בלה הרביעי, דרך אמו, אליזבת, הגיע בתורו להונגריה והוכתר כמלך תחת השם "בלה החמישי". בקיץ 1307 גם "בלה החמישי" סיים את הקריירה המלוכתית שלו בהונגריה כשנפל בשבי לידי הוויווד של טרנסילבניה, לאסלו קאן. אחרי משא ומתן, הנסיך הבווארי הוסגר לידי אנשיו של קרלו רוברטו וויתר גם הוא על הכתר.

הודות לכשרונותיו הדיפלומטיים של הקרדינל ג'נטיליס, הנונציום של האפיפיור החדש קלמנס החמישי, אסיפת המעמדות של הונגריה שהתכנסה בראקוש השתכנעה לבחור סופית בנער קרלו רוברטו כמלך הונגריה באוקטובר 1307. בעקבות זאת קויימו לאחר מכן עוד שני טקסי הכתרה - אחד ב-15 ביוני 1309 בבודה והשלישי ב-27 באוגוסט 1310 באתר המסורתי הרשמי להכתרת מלכי הונגריה, הקתדרלה בסקשפהרוואר. הפעם הונח על מצחו של קרלו רוברטו, כמקובל, הכתר של אישטוואן הקדוש.

ההתמודדות עם הפאודלים המקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי השליטה של האוליגרכים ההונגרים בהתחלת המאה ה-14
סמלו של קארוי רוברט לבית אנז'ו, המשלב חלקים של סמלי מלכי הונגריה וצרפת

בתחילת מלכותו מצא קאורי רוברט, כפי שקראו לו ההונגרים, מדינה מפולגת, נתונה לחסדי משפחות פאודליות אזוריות - האוליגרכים (קרויים גם "ראשי מחוז" או "מלכים קטנים"), מצב שגבר בתום שלטונו של המלך אנדראש השלישי. הרבה מזכויות המלך, מאחוזות וארמונות הכתר נמצאו בידיהן והאצולה הקטנה הייתה כולה בחסותן. בנוסף, האוליגרכים , חמשה-עשר במספר, ניהלו אף מדיניות חוץ משלהן דרך קשרי נישואים מסועפים עם משפחות אצולה זרות. עם החזקים שבפאודלים באותן שנים נמנו הרוזן הפלטיני מאתה צ'אק מטרנצ'ין Máté Csák ‏ ( - 1321), ששלט בהונגריה העילית (סלובקיה של היום), הנריק קסגי Köszegi, הבאן של סלבוניה, פאבאו שוּבּיץ' פריבירסקי (1272- 1312), הבאן של קרואטיה, לאסלו קאן ( - 1315), הוויווד של טרנסילבניה, סטייפאן ואיוואן בבוניץ', אמאדה אבא, קופאס בורשה וכו'. בעת המלחמות על הכתר הם תמכו באחד או אחר מהטוענים למלכות. אחרי שניצח, קארוי רוברט ביקש להפחית את כוחם ולא נמנע לעשות זאת גם במקרי אלו מביניהם שתמכו בו מההתחלה, כמו משפחת שוביץ'.

מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלורין, המטבע החדש של קארוי רוברט

מדיניות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מתקופת המלחמות נגד האוליגרכים העדיף המלך לשהות בשנים 1323-1315 בארמון בעיר טמשוואר שהפכה זמנית מכורח הנסיבות לבירת הונגריה. המלך התעמת קודם כל עם מאתה צ'אק והביס אותו תבוסה ראשונה בקרב רוז'נובצה ב-12 ביוני 1312. כעבור 3 שנים עם מותו של לאסלו קאן, מינה את נאמנו דוז'ה דברצן כוויווד של טרנסילבניה. בשנת 1317 ניצח שוב את מאתה צ'אק ובשנת 1319 הכריע גם את משפחת קסגי. בשנת 1321 נחל ניצחון גם על הבאן שוביץ' של קרואטיה ודלמטיה ולקח אותו בשבי. בשנה הבאה סילק מכסו גם את הבאן של סלבוניה, איוואן בבבוניץ'.

החל משנת 1323 יכול היה קארוי רוברט לעבור לארגון מחדש של הממלכה. עשה שינויים במינהל ובצבא אותו צייד בחיל פרשים לפי "האופנה הצרפתית". עשה רפורמות בתחום המטבע והמסים שתרמו לעליית הכנסות הכתר. הצליח למשוך את תמיכת האצולה הקטנה שהייתה מותשת מהתנכלויות הפאודלים הגדולים. ממנה הקים מנהיגות חדשה שתעמוד לימינו. בין הדמויות החדשות שהקיפו אותו היו לאצְק, ה"אישפאן" (מנהיג) של הסקלרים (1328-1344), פאל נאד'מארטוני, "רוזן החצר" (1328-1349), אקוש מיקְצ', הבאן החדש של סלבוניה (1325-1343), ודמטר נֶקצ'אֶי, שר הכספים (1315-1338)

מדיניות החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב מ-1330, הידוע כ"קרב פוסאדה" שבו קאורי רוברט נאלץ לברוח מפני הלוחמים הרומנים של בסראב הראשון. ציור מהכרוניקה המצוירת בווינה 1358

מדיניות החוץ של קארוי רוברט התאפיינה במוביליות רבה של בריתות ועימותים.

בשנים הראשונות המלך התבסס על קשריו המשפחתיים של אמו עם בית הבסבורג. אבל ב-13 בפברואר 1327 נפגש עם מלך צ'כיה וכרת ברית איתו נגד ההבסבורגים. זמן קצר לאחר מכן הברית הזאת התפרקה היות שהמלך ההונגרי נאלץ לבוא לעזרת חמיו, המלך הפולני ולדילסב לוקייטיק נגד המלך הצ'כי יאן הראשון. נרתם איפוא בשנת 1331 לברית צבאית נגד הצ'כים עד לחתימת הסכם שלום ב-1332.

דיוקנו של המלך קארוי רוברט על שטר הונגרי מודרני של 200 פורינט, משנת 1998

בשנת 1338 חזר קארוי רוברט לברית עם צ'כיה שקיבלה יתר תוקף עם חתימת הסכם עם המרגראף של מורביה, קארל לבית לוקסמבורג בשנת 1333-1334 המלך נסע למולדתו,נפולי, כדי לשאת ולתת עם דודו, רוברטו הראשון, על אירוסי בנו אֶנדרֶה, אז בן 7, עם הנכדה והיורשת של ממלכת נפולי, ג'ובאנה, שהייתה בת 6. [3] ברית משפחתית זו הייתה עשויה להחזיר את הזכויות על אדמת איטליה של הענף הבכור הקאפטינגי של שושלת אנז'ו-סיציליה.

בינתיים הסתמנה עוינות הולכת וגוברת עם השכנים הפרבוסלבים מדרום וממזרח - הסרבים והרומנים הולאכים. בשנת 1319 הקים המלך מחדש את המחוז הנקרא ה"באנאט" של מאצ'בה על מנת להוות מחסום לנטיות ההתפשטות של הממלכה הסרבית. בשנת 1339 עלה בסופו של דבר בידי היריב, המלך הסרבי שטפאן אורוש הרביעי דושאן לכבוש את מחוז זה. גם העימות עם הרומנים מוולאכיה ובראשם בסראב הראשון לא היה קל. קארוי רוברט ניסה לסלק את הנסיך הרומני מהבאנאט של סברין. במלחמה זו בשנת 1330 קאורי רוברט, פלש לתוך ולאכיה ואף כבש את בירתה קורטיה דה ארג'ש. אולם יריבו ניהל נגדו טקטיקת האדמה החרוכה והרעיב את צבאו. בעת הנסיגה מוולאכיה קארוי רוברט נחל במפתיע תבוסה צורבת בקרב הקרוי מאוחר יותר הקרב פוסאדה. צבאו, פי שלושה יותר גדול מזה של הרומנים, נקלע לגיא צר מאוד בהרים ונטבח בו על ידי הלוחמים הרומנים. קרב זה הפך לאירוע מכונן בתולדות הנסיכות הרומנית של ולאכיה. בכל זאת, למרות המחיר הכבד, הצליח קארוי רוברט להשיג בסוף את מטרותיו בבאנאט של סברין ולהחזיר את ולאכיה תחת חסותו. במלחמותיו עלה בידו לחזק ואף להרחיב את שליטת הונגריה באזורי הספר - דלמטיה, קרואטיה ובוסניה ולהעלות את קרנה באירופה.

קארוי רוברט נפטר ב-16 ביולי 1342 והובא לקבורה בסקשפהרוואר. בנו, לאיוש (לודוביק), היה ליורשו תחת השם לאיוש הראשון, הידוע גם כלאיוש הגדול.

נישואיו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארוי רוברט היה נשוי ארבע פעמים. נשותיו היו:

  • מריה רוריקובה , בת של הקניאז של האליץ', לב השני. נפטרה ללא ילדים בשנת 1309.
  • מריה של שלזיה-ביטום (בויטן) או מריה ביטומסקה, בת של הדוכס הפולני קזימיר של ביטום, איתה התחתן בשנת 1306. נפטרה ב-1315 או 1317 ללא ילדים.
  • ביאטריקס לבית לוקסמבורג, בת הקיסר הגרמני-רומי היינריך השביעי ושל מרגרטה של ברבנט.

החתונה התקיימה ב-24 ביוני 1318. המלכה נפטרה בשנת 1319 ככל הנראה בעת לידה. התינוק שנולד לה לא שרד.

  • אליזבטה "הפולנית" (בהונגרית - ארז'בט) (1305-1380), בתם של ולדיסלב "הגוץ" ("לוקייטיק"), מלך פולין, והדיוויגה פיאסט. החתונה התנהלה ב-6 ביולי 1320 ומנישואים אלה,שארכו ימים עד מות המלך, נולדו חמשה ילדים:
  • קארוי 1321-1321
  • לאסלו 1324-1329
  • לאיוש (לודוביק) (1326-1382) שהיה למלך הונגריה לאיוש לבית אנז'ו, המכונה "לאיוש הגדול".
  • אֶנדרֶה או אנדריאה לבית אנג'ו לימים דוכס של קלבריה ואחר כך מלך נפולי (1332-1354), נשוי מ 26 בספטמבר 1333 עם ג'ובאנה של קלבריה.
  • אישטוואן, הידוע כ"אישטוואן הרצג"

(1354-1332), שנשא ,יותר באופן סמלי את התארים "דוכס של סלבוניה, (שבה השלטון בפועל היה בידי משפחת לצקוביץ') ושל דוכס טרנסילבניה, קרואטיה ודלמטיה. אישטוואן של סלבוניה נשא לאשה את מרגרטה של בוואריה, ולזוג נולדו שני ילדים:

    • אליזבטה של סלבוניה,(1352-1380) שהתחתנה בשנת 1370 עם פיליפו השני של טאראנטו (1329-1374)
    • יאנוש או איוואן של סלבוניה (1354-1363)

לקארוי רוברט היה גם בן מחוץ לנישואים, מקשר עם בתו של האציל גיורקה צ'אק. בנו זה, קלמן, היה לימים בישוף של העיר גייר (או ד'יֶיר) (1337-1375).

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • , István Lázár- Histoire illustrée de Hongrie (trad.Judit Chéhadé) .Ed.Corvina, Budapest 1992

ISBN 963 13 3092 3, (אישטוואן לאזאר, היסטוריה מאויירת של הונגריה, הוצאת קורבינה , תרגום לצרפתית :יודית שהדה, 1992 בודפשט

Stephen Sisa Spirit of Hungary : A Panorama of Hungarian History and Culture, Rákoczy Fundation, 1983 ch.10 Hungarian Power under the Anjou Kings

  • Philip Grierson, Lucia Travaini - Medieval European Coinage 14, Italy, Cambridge University Press 1998,
  • (פיליפ גרירסון, לוצ'יה טרוואיני - מטבעות אירופים בימי הביניים' הוצאת קיימבריג', 1998) (באנגלית)
  • Andrea Amatucci - Roberto d'Angiò e la Terra Santa nello scenario dei rapporti familiari e conflittuali tra i reali di Napoli e Ungheria, Pensiamento y cultura nr.7,Bogotà 2004, p.67-71

(אנדראה אמטוצ'י - רובטרו ד'אנג'יו וארץ הקודש הזירת היחסים המשפחתיים והקונפליקטואליים בין מלכי נאפולי והונגריה. בכתב העת "פנסיאמנטו אי קולטורה, מס. 7 ,בוגוטה, 2004, ע' 67-71).

  • Gustav Wenzel Magyarország Bányászatának Kritikai Története

1880 Magyar Tudományos Akademia Könvykiadó Budapest (גוסטב ונצל - היסטוריה בקורתית של תעשיית המכרות בהונגריה, הוצאת האקדמיה ההונגרית למדעים, הודפשט 1880)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שארל הראשון לבית אנז'ו, מלך סיציליה, היה בנו של לואי השמיני, מלך צרפת. אמו של לואי השמיני, איזבל, רוזנות אנו הייתה דרך שני הוריה (בודואן החמישי, רוזן של אנו, ואשתו מרגריט מאלזס) צאצאת לקרולינגים - לשתי בנות של שארל של לורנה התחתונה (בנו של לואי הרביעי, מלך צרפת). ראה את הפרק השני- קשר גנאלוגי כפול - בערך "איזבל ,רוזנת אנו", ב בוויקיפדיה הצרפתית
  2. ^ אנדרש השלישי, היה ידוע עד לעלייתו לכס הונגריה, כ"דוכס אנדראש" ("אנדרש הרצג") והיה בן של אחיו של בלה הרביעי, אישטוואן. בלה הרביעי לא הכיר את אישטוואן כאח ליגיטימי, מפני שנולד מנישואיו המאוחרים של אביו, אנדרש השני, לבאטריצ'ה ד'אסטה.
  3. ^ (2004), Amatucci ע' 70