קארין איי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע תיבת נוח
מלחמה: האינתיפאדה השנייה
Karin A weapons.jpg

תצוגה של כלי נשק ואמצעי לחימה נוספים שהוצגה באילת לאחר ההשתלטות על הספינה
תאריך התחלה: 3 בינואר 2002
מקום: ים סוף, סמוך לשארם א-שייח'
תוצאה: צה"ל השתלט על האונייה, הנשק הוחרם
הצדדים הלוחמים

הרשות הפלסטינית וארגוני טרור

מפקדים

קברניט הספינה, עומר עכאווי

כוחות
מטוסי ומסוקי חיל האוויר, שייטת ספינות הטילים, שייטת 13  שני קציני המשטרה הפלסטינית, שלושה אזרחים לבנוניים (ביניהם פעיל חזבאללה אחד) וחמישה אזרחים מצריים 
אבידות
  כלל יושבי הספינה נעצרו

קארין אייאנגלית: Karine A) היא אוניית נשק פלסטינית שעליה השתלט חיל הים הישראלי ב־3 בינואר 2002 במסגרת מבצע "תיבת נוח". ההשתלטות אירעה בים סוף, סמוך לשארם א-שייח' שבחופו המזרחי של חצי האי סיני.

הרקע למבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בדצמבר 2001 הגיעה לנמל קיש שבאיראן האונייה קארין A. לישראל הגיע מידע מודיעיני לפיו הרשות הפלסטינית, בסיוע מספר חברות קש, רכשה את האונייה. לאחר שהתקבל המידע, נכנסה האונייה למעקב של גורמי המודיעין הישראלים. לגורמי המודיעין בישראל התברר כי ברכישת האונייה והפעלתה מעורבים הבכירים הפלסטינים שעסקו בניסיון הברחת מצבורי נשק גדולים מחופי לבנון על האוניה "סנטוריני" שנלכדה ב-7 במאי 2001 סמוך לחופי חיפה בדרכה לחופי רצועת עזה. ישראל המשיכה לאסוף מידע אודות האונייה בשיתוף פעולה מודיעיני הדוק עם ארצות הברית וה-CIA.

לאחר שהאיראנים העמיסו את כלי הנשק הרבים על האונייה, היא יצאה בדרכה לחופי הרשות הפלסטינית. מהאי קיש שבמפרץ הפרסי הפליגה האונייה לנמל חודידה שבתימן, שם עגנה לצורכי תדלוק, ומשם המשיכה לכיוון תעלת סואץ ולעזה.

בחיל המודיעין התברר שהיקף הברחת הנשק על הספינה הוא עצום ולכן התקבלה החלטה להיערך לפעולת סיכול באמצעות הקומנדו הימי. בשעה שלחיל המודיעין היה מספיק מידע אודות הספינה, החליט הרמטכ"ל, שאול מופז, כי זהו הזמן המתאים לצאת למבצע סיכול הגעת הספינה לחופי עזה‏[1].

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בינואר 2002 לפנות בוקר, שייטה האונייה בין ערב הסעודית לסודאן כשעל תורנה מונף דגל ממלכת טונגה. מסוקים של חיל האוויר הגיעו אל מעל האונייה ומתוכם השתלשלו לוחמי שייטת 13, אותם הובילו מפקד השייטת, אל"ם רם רוטברג[2], ומפקד פלגת לוחמים, סא"ל דרור פרידמן[3] אל סיפונה של האונייה. הלוחמים השתלטו על הספינה ואנשי צוותה במהירות ותוך שימוש בקרב מגע, מבלי להשתמש בנשקם. משך ההשתלטות על הספינה היה כשבע דקות. במקביל הגיעו למקום לוחמים נוספים מהיחידה באמצעות סירות גומי מהירות ששוגרו מאוניית חיל הים הישראלי. מעל המקום ריחפו מסוקי קרב של חיל האוויר ומסוקי יסעור שעליהם לוחמי יחידת החילוץ 669, ומעליהם טסו מטוסי מודיעין, צילום ותדלוק, ומטוסי F-15 איגל שהבטיחו את העליונות האווירית. במקום היה גם בואינג 707 - "המפקדה המעופפת", שעל סיפונו שהו רב אלוף שאול מופז, מפקד חיל הים, אלוף ידידיה יערי, ומפקד חיל האוויר, אלוף דן חלוץ. תכנון ההשתלטות הימית והפיקוד עליה בים היו בידי ראש מספן ים, תא"ל אלי מרום.

לוחמי הקומנדו הימי פשטו על כל חלקי הספינה, איש מצוות הספינה לא גילה התנגדות ונתפסו עשרה נוסעים: שני קציני המשטרה הפלסטינית, שלושה אזרחים לבנוניים (ביניהם פעיל חזבאללה אחד) וחמישה אזרחים מצריים[4].

על תורן האונייה הונף דגל ישראל והיא הובלה למפרץ אילת, שם התגלה כי על האונייה הועמסו אמצעי לחימה במכלי אטימה המיוצרים באיראן שהכילו כ-50 טון נשק, שנועדו על פי החשד לשימושם של הפלסטינים ברצועת עזה. המטען הכיל בין היתר: רקטות קטיושה, מרגמות, טילי לאו, רובים מסוג "דרגונוב" וAK-47 קלאשניקוב, טילי רעד, מטולי R.P.G ומוקשים.

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

איראן והרשות הפלסטינית הכחישו כל קשר לאונייה, אך בעקבות חקירת צוות הספינה, התברר כי הרשות הפלסטינית (שבראשה עמד יאסר ערפאת) מימנה את רכש הנשק. הנשק עצמו נרכש על ידי גורם איראני והועמס על הספינה באחד מנמלי איראן. כמו כן, בראיון שערך עודד גרנות עם קפטן הספינה עומר עכאווי, הודה עכאווי כי כלי הנשק הועמסו באיראן וכי הספינה הייתה בדרכה לחופי הרשות הפלסטינית.

ב-4 בינואר 2002 אירח ראש הממשלה, אריאל שרון, בחוות השקמים את הגנרל האמריקני אנתוני זיני. בתום הפגישה בין השניים, בעקבות פתק שהועבר לו על ידי מזכירו הצבאי, אמר שרון לזיני: "תוכל למסור ליאסר ערפאת, כשתראה אותו היום, שלא ידאג לאוניית הנשק שלו, קארין A - אנחנו לכדנו אותה, היא בידינו".‏[5]

בעקבות חשיפת הפרשה נותקו קשריה הרשמיים של ארצות הברית עם הרשות הפלסטינית לתקופה ארוכה.

החלק העליון של תורן אוניית הנשק קארין A, המוצג כיום ליד מוזיאון אילת

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יואב זיתון ומיכל מרגלית, צוחק וסוחף. זהו מפקד חיל הים, באתר ynet‏, 8 במרץ 2014.
  2. ^ טל לוי ורוי-שטיין, בתוך זמן קצר וללא שימוש בנשק השתלטו לוחמי השייטת על האונייה, הארץ, ‏ 06.01.2002, "את הכוח שנבחר להשתלט על הספינה הוביל מפקד השייטת, בדרגת אלוף-משנה".
  3. ^ אמיר אורןפרשת המרמרה תגרום להגברת הפיקוח החיצוני על צה"ל ועל השב"כ, באתר הארץ, 10 בינואר 2014.
  4. ^ עמוס הראל, אבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", תל אביב: ידיעות ספרים, 2004, עמוד 180.
  5. ^ אורי דן, "בסודו של אריאל שרון", 2007