קארין איי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע תיבת נוח
אניית התחמושת קארין איי ומטענה ברציף נמל אילת 6 בינואר 2002.
אניית התחמושת קארין איי ומטענה ברציף נמל אילת 6 בינואר 2002.
אניית התחמושת קארין איי ומטענה ברציף נמל אילת 6 בינואר 2002.
מלחמה: האינתיפאדה השנייה
תאריך הסכסוך 3 בינואר 2002
מקום הים האדום, סמוך לשארם א-שייח'
תוצאה צה"ל השתלט על האונייה, הנשק והאונייה הוחרמו
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית וארגוני טרור,
איראןאיראן איראן

מפקדים

קברניט הספינה, עומר עכאווי

כוחות

מטוסי ומסוקי חיל האוויר, שייטת 13
לוחמי הס"פ לוט"ר של יהל"ם

שני קציני המשטרה הפלסטינית, שלושה אזרחים לבנוניים (ביניהם פעיל חזבאללה אחד) וחמישה אזרחים מצריים

אבדות

אין

כלל יושבי הספינה נעצרו

קארין אייאנגלית: Karine A) היא אוניית נשק פלסטינית, עליה השתלט חיל הים הישראלי ב־3 בינואר 2002 במסגרת מבצע "תיבת נוח". ההשתלטות אירעה בים האדום, סמוך לשארם א-שייח' שבחופו המזרחי של חצי האי סיני.

הרקע למבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בדצמבר 2001 הגיעה לנמל קיש שבאיראן האונייה קארין A. לישראל הגיע מידע מודיעיני לפיו הרשות הפלסטינית, בסיוע מספר חברות קש, רכשה את האונייה. לאחר שהתקבל המידע, נכנסה האונייה למעקב של גורמי המודיעין הישראלים. לגורמי המודיעין בישראל התברר כי ברכישת האונייה והפעלתה מעורבים הבכירים הפלסטינים שעסקו בניסיון הברחת מצבורי נשק גדולים מחופי לבנון על האוניה "סנטוריני" שנלכדה ב-7 במאי 2001 סמוך לחופי חיפה בדרכה לחופי רצועת עזה. ישראל המשיכה לאסוף מידע אודות האונייה בשיתוף פעולה מודיעיני הדוק עם ארצות הברית וה-CIA.

לאחר שהאיראנים העמיסו את כלי הנשק הרבים על האונייה, היא יצאה בדרכה לחופי הרשות הפלסטינית. מהאי קיש שבמפרץ הפרסי הפליגה האונייה לנמל חודידה שבתימן, שם עגנה לצורכי תדלוק, ומשם המשיכה לכיוון תעלת סואץ ולעזה.

באגף המודיעין התברר שהיקף הברחת הנשק על הספינה הוא עצום ולכן התקבלה החלטה להיערך לפעולת סיכול באמצעות הקומנדו הימי. בשעה שלחיל המודיעין היה מספיק מידע אודות הספינה, החליט הרמטכ"ל, שאול מופז, כי זהו הזמן המתאים לצאת למבצע סיכול הגעת הספינה לחופי עזה.[1]

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בינואר 2002 לפנות בוקר, שייטה האונייה בין ערב הסעודית לסודאן כשעל תורנה מונף דגל ממלכת טונגה. מסוקים של טייסת 124, בהובלת מפקד הטייסת אלכס דן, הגיעו אל מעל האונייה ומתוכם השתלשלו אל סיפון האונייה לוחמי שייטת 13, וכוח סילוק פצצות מיחידת יהל"ם, אותם הובילו מפקד השייטת, אל"ם רם רוטברג,[2] ומפקד פלוגת הלוחמים, סא"ל דרור פרידמן.[3] הלוחמים השתלטו על הספינה ואנשי צוותה במהירות ותוך שימוש בקרב מגע מבלי להשתמש בנשקם. משך ההשתלטות על הספינה היה כשבע דקות. במקביל הגיעו למקום לוחמים נוספים מהיחידה באמצעות סירות גומי מהירות מסוג מורנה ששוגרו מאוניית חיל הים הישראלי. מעל המקום ריחפו מסוקי קרב של חיל האוויר ומסוקי ינשוף שעליהם לוחמי שייטת 13, ומעליהם טסו מטוסי מודיעין, צילום ותדלוק, ומטוסי F-15 איגל שהבטיחו את העליונות האווירית. במקום היה גם מטוס בואינג 707 ששימש כמפקדה מעופפת, ועל סיפונו היו הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז, מפקד חיל הים, אלוף ידידיה יערי, ומפקד חיל האוויר, אלוף דן חלוץ. תכנון ההשתלטות הימית והפיקוד עליה בים היו בידי ראש מספן ים, תא"ל אלי מרום.

לוחמי הקומנדו הימי פשטו על כל חלקי הספינה שצוותה לא גילה התנגדות חמושה. נתפסו עשרה נוסעים: שני קציני המשטרה הפלסטינית, שלושה אזרחים לבנוניים (ביניהם פעיל חזבאללה אחד) וחמישה אזרחים מצריים.[4]

על תורן האונייה הונף דגל ישראל והיא הובלה למפרץ אילת, שם התגלה כי על האונייה הועמסו אמצעי לחימה במכלי אטימה המיוצרים באיראן שהכילו כ-50 טון נשק, שנועדו על פי החשד לשימושם של הפלסטינים ברצועת עזה. המטען הכיל בין היתר: 62 רקטות 122 מ״מ, 283 רקטות 107 מ״מ, 700 פצצות מרגמה 120 מ״מ, 686 מרגמות 81 מ״מ, 30 רובי צלפים מסוג דרגונוב ו-212 רובי AK-47 קלאשניקוב, טילי "רעד", מטולי R.P.G ו-211 מוקשים.

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצוגה של כלי נשק ואמצעי לחימה נוספים בנמל אילת.
מיכלים אטומים להעברת חימוש שנתפסו על האונייה 'קארין איי' במחסן בבסיס אילת
החלק העליון של תורן אוניית הנשק קארין איי, המוצג כיום ליד מוזיאון אילת עירי
מיכל הצפת אמצעי לחימה שנתפס בקארין איי מוצג במוזיאון אילת עירי

איראן והרשות הפלסטינית הכחישו כל קשר לאונייה, אך בעקבות חקירת צוות הספינה, התברר כי הרשות הפלסטינית (שבראשה עמד יאסר ערפאת) מימנה את רכש הנשק. הנשק עצמו נרכש על ידי גורם איראני והועמס על הספינה באחד מנמלי איראן. בראיון שערך עודד גרנות עם קפטן הספינה עומר עכאווי, הודה עכאווי כי כלי הנשק הועמסו באיראן וכי הספינה הייתה בדרכה לחופי הרשות הפלסטינית.

ב-4 בינואר 2002 אירח ראש הממשלה, אריאל שרון, בחוות שקמים את הגנרל האמריקני אנתוני זיני. בתום הפגישה בין השניים, בעקבות פתק שהועבר לו על ידי משה קפלינסקי, מזכירו הצבאי, אמר שרון לזיני: "תוכל למסור ליאסר ערפאת, כשתראה אותו היום, שלא ידאג לאוניית הנשק שלו, קארין A - אנחנו לכדנו אותה, היא בידינו".[5]

ישראל ראתה חשיבות עליונה בהעברת המידע אודות מאמציו של ערפאת להשיג נשק מאיראן לצורכי טרור (כפי שבא לידי ביטוי באונייה זו), והעבירה לארצות הברית חומרים סודיים המוכיחים טענה זו, במסגרת ביקור מיוחד של הרמטכ"ל שאול מופז בארצות הברית. לטענת מופז ומשה יעלון, האמריקאים השתכנעו מהחומר הסודי שהוצג לפניהם כי ערפאת מעורב עמוק בטרור, ובעקבות החומר השתנה מהותית יחסו של הממשל האמריקאי לגבי ערפאת והרשות הפלסטינית, שהתבטאו בניתוק קשרים, בהצהרה כעבור זמן קצר כי 'יש להחליף את המנהיגות הפלסטינית', ובמתן יד חופשית לישראל כעבור מספר חודשים במסגרת מבצע חומת מגן.[6]

גורל האנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פינוי מטען הנשק, ביקשו גורמים תיירותיים פרטיים לקבל את גוף האונייה ולהשקיעו בקרבת החוף לאתר צלילה. גורמי איכות הסביבה התנגדו בטענה כי חוף אילת מלא בכאלה ואין מקום לכך. בהוראת ראש הממשלה אריאל שרון הוטבע גוף האנייה בלב מפרץ אילת בעומק רב.[7] ראש התורן הוסר והוצב למזכרת ליד המוזיאון ההיסטורי של אילת.[8] על גורל האנייה הופצו ידיעות סותרות כדי למנוע מידע מהאויב או ביקורת מבית.[9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Brig. Gen. Amos Gilboa, A Raid on the Red Sea: The Israeli Capture of the Karine A, Yonah Jeremy Bob (Editor, Translator), Potomac Books, 2021

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קארין איי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]