קרל לואיס

קרל לואיס
Carl Lewis
	קרל לואיס, 2009
לידה	1 ביולי 1961 (בן 62); בירמינגהם, אלבמה
מידע כללי
שם לידה	פרדריק קרלטון "קרל" לואיס
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת יוסטון; Willingboro High School ;
משקל	80 ק"ג
גובה	1.88 מטר
	www.carllewis.com
ספורט
ענף ספורט	אתלטיקה
תת-ענף	קפיצה לרוחק, 100 מטר, 200 מטר
תקופת הפעילות	עד ל-1997
מועדון	סנטה מוניקה
מאמן	טום טלז
הישגים
שיאים אישיים	קפיצה למרחק: 8.87 מטר, טוקיו ; 100 מטר: 9.86 שניות, טוקיו; 200 מ', 19.75 שניות, הלסינקי; 4X100 שליחים: 37.40 שניות, ברצלונה, שיא עולם לשעבר ריצת 100 מטר 1996
פרסים והוקרה	אתלט השנה של AP (1983); אלוף האלופים של ל'אקיפ (1991); פרס נסיך אסטוריאס לספורט (1996); אגדה חיה של ספריית הקונגרס; מדליית ביסלט (1989); אתלט השנה של AP (1984); אלוף האלופים של ל'אקיפ (1984); אלוף האלופים של ל'אקיפ (1983); היכל התהילה של ניו ג'רזי ;
	מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
אליפות העולם באתלטיקה

פרדריק קרלטון ("קרל") לואיס (באנגלית: Frederick Carlton ("Carl") Lewis ; נולד ב-1 ביולי 1961 בברמינגהאם שבאלבמה), אתלט ואצן אמריקאי. מגדולי הספורטאים במאה ה-20‏^[1], אלוף אולימפי, אלוף עולם ושיאן עולם. זכה ב-10 מדליות אולימפיות מתוכן 9 זהב, זכה ב-10 מדליות באליפות העולם, מתוכן 8 זהב. קבע פעמיים שיא עולם בריצת 100 מטר. 4 פעמים ברציפות אלוף אולימפי בקפיצה למרחק. זכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת (לוס אנג'לס), 48 שנים אחרי שהאתלט הנודע, ג'סי אוונס עשה זאת בפעם הראשונה.

לואיס שלט בריצות ל-100 ו-200 מטר ובקפיצה למרחק בצורה כמעט בלתי מעורערת משנת 1981 ועד תחילת שנות התשעים. נבחר פעמים רבות בשנים אלו לתואר אתלט השנה. הוא קבע שיאים עולמיים בריצת 100 מטר ובריצת שליחים 4X100. שיאן העולם הנוכחי (2017) בקפיצה לרוחק באולם (8.79 מטר) משנת 1984. 65 ניצחונותיו הרצופים, בתקופה של למעלה מ-10 שנים, בבור הקפיצה, נחשב לאחד מרצפי הניצחונות הגדולים בספורט.

הישגיו הרבים הקנו לו תהילה רבה, כמו גם התארים "ספורטאי המאה" שהוענק לו על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, וכן "הספורטאי האולימפי של המאה" בידי המגזין הפופולרי ספורטס אילוסטרייטד. בנוסף, תרם לואיס רבות לקידום מעמדו ותנאיו של האתלט. מספורטאי חובבן, לספורטאי מקצוען בעל הכנסה גבוהה שיכולה לממן קריירה ארוכה.

לואיס הוא טבעוני החל מ-1990 מסיבות בריאותיות ומוסריות^[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיס נולד ב-1961, בן שלישי למשפחה בעלת רקע ספורטיבי. אמו הייתה אצנית מצטיינת שאף השתתפה באולימפיאדת הלסינקי (1952), אביו היה מאמן ספורט ואחותו הצעירה, קרול, הייתה גם היא קופצת לרוחק וזכתה במדליית ארד באליפות העולם שנערכה בהלסינקי בשנת 1983.

הוריו הכירו באלבמה, באוניברסיטת טוסקיגי בה למדו. אביו, ויליאם מקינלי לואיס ג'וניור, היה קפטן נבחרת הפוטבול. אימו, אוולין, למדה בעזרת מלגת אתלטיקה. לאחר סיום הלימודים, בשנת 1951, התחתנו והתחילו לעסוק בהוראה ובאימון נערים באתלטיקה. בשנת 1956 הפכו מעורבים פוליטית בעקבות חרם האוטובוסים של מונטגומרי, ואף שימשו כנהגים במערך ההסעה החלופי. מאוחר יותר אף חברו למרטין לותר קינג ויצרו איתו קשר שהחזיק שנים. בשנת 1963, כשכבר היו הורים לארבעה, החליטו לעזוב את הדרום לטובת ניו ג'רזי לאחר עוד אירוע אלים על רקע גזענות שממנו סבלו.

היות שהוריו היו מורים, לואיס נדד בין בתי הספר לפי תעסוקותיהם, מה שהקשה עליו ליצור קשרים עם ילדים, אך חיזק את הקשר עם אחותו הקטנה. כמו כן, להוריו שפתחו קבוצת אתלטיקה לא היה כסף לבייביסיטר ולכן הביאו אותו ואת אחותו שישחקו בחול (בור הקפיצות). לבסוף, לואיס ואחותו הצטרפו לקבוצה. בתור ילד, היה לואיס רזה וקטן, וכישרונו לא בלט. הוריו לא צפו לו עתיד בתחום הספורט, אך בכל זאת עודדו אותו לעשות את מה שהוא אוהב וכן להציב מטרות גבוהות. מודל החיקוי של לואיס היה ג'סי אוונס שעליו שמע רבות מאביו, ואפילו פגש אותו באירוע שארגן אביו. לואיס, שהיה אז בן 9, חקק בזיכרונו את המשפט "עשו חיים" שהוציא אוונס מלשונו, והלך ברוחו בקריירה הארוכה שלו.

לואיס היה קשור מאוד להוריו ולמשפחתו וכשאביו נפטר ב-15 במאי 1987, טמן איתו את המדליה האולימפית הראשונה שלו (100 מ' מאולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)).

בגיל החטיבה החל לואיס לגדול ולצמוח ולצאת מתדמית ה-"חלשלוש"^[3]. בגיל 14 כבר קפץ לרוחק 6.01 מטרים^[4].

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 13 החל לואיס להתחרות בקפיצה לרוחק עבור בית ספרו - "תיכון ווילינגבורו", הוא התגלה כאתלט מבטיח. כנער היה לאחד מהקופצים הטובים בניו ג'רזי, ובשנתו האחרונה ללימודים היה כבר לאחד הקופצים המובילים בעולם. כמה ימים לאחר שסיים את התיכון ב-1979, לואיס שבר את שיא התיכון בקפיצה לרוחק והעמיד אותו על 8.13 מ'. אוניברסיטאות רבות ניסו לגייס אותו אליהן. הוא לבסוף בחר ללמוד באוניברסיטת יוסטון, שם אימן טום טלז. טלז אימן את לואיס לאורך כל הקריירה שלו.

לואיס החליט מהר כי ברצונו להתפרנס מיכולותיו האתלטיות, אף על פי שבתקופתו האתלטיקה היה ספורט חובבני. בפגישתו הראשונה עם טלז, בסתיו 1979, אמר לו לואיס "אני רוצה להיות מיליונר ואף פעם לא לעבוד בעבודה אמיתית". בסוף אותה שנה דורג לואיס 5 בעולם בדירוג קופצי הרוחק.

לקראת אולימפיאדת מוסקבה, התקבל לואיס לנבחרת האמריקאית בקפיצה לרוחק וכחבר בנבחרת השליחים ל-4X100. למרות התמקדותו ברוחק הוא החל לבלוט גם במקצועות הספרינט. בשל החרם המערבי שהוטל על האולימפיאדה, לואיס לא השתתף בה. באותה שנה (1980) דורג במקום ה-6 בעולם ברוחק ובמקום ה-7 בעולם ב-100 מ'.

1981 ו-1982[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981 החל לואיס לבלוט גם ברוחק וגם במקצועות הספרינט. עד 1992 סיים שש פעמים בראש הדירוג השנתי ב-100 מטר (7 אם לא סופרים את בן ג'ונסון ב-1987) ^[5]. השליטה שלו בקפיצה לרוחק הייתה גדולה עוד יותר, הוא דורג 9 פעמים במקום הראשון באותן שנים^[6]. בשנה זו זכה בתואר האמריקאי למאה מטרים וקפיצה לרוחק, מה שהקנה לו את הזכות להיות מושווה לאתלט הנודע, ג'סי אוונס, בשל הנדירות של התואר הכפול.

בתחילת 1981, שיאו החוקי היה אותו שיא אשר קבע בשנתו האחרונה בתיכון שנתיים קודם (8.13 מטר). ב-20 ביולי, שיפר לואיס את שיאו בכמעט חצי מטר כאשר קבע 8.62 בעודו מתחרה כנער^[7]. לואיס התייצב כמספר שניים בטבלת כל הזמנים בקפיצה לרוחק אחרי בוב בימון, שקבע את תוצאתו בגבהים של מקסיקו. לואיס, אם כך, הפך לקופץ בעל הקפיצה הרחוקה ביותר בגבהים נמוכים.

כאשר נקבעה התוצאה באוויר הדליל בגבהים של מקסיקו סיטי ב-1968 (2250 מ'), השיא אושר. אולם לאחר מכן התחילו לצוץ כמה מקטרגים אשר טענו כי השיא אינו "טהור" בשל הסיוע אותו מעניק הגובה לאתלטים. טענו כי שיא בגבהים צריך להיפסל בדיוק כמו שיא הנקבע ברוח גבית במהירות מעל שני מטר בשניה^[8]. לואיס היה נחוש לקבוע תוצאותיו תוך הימנעות מהסיוע שאותו העניקו הגבהים. בתגובה לשאלה עליה נשאל לאחר תחרות בגבהים ב-1982, הוא ענה, "אני רוצה את השיא ואני מתכנן להשיג אותו, אבל לא בגבהים. אני לא רוצה 'A' אחרי התוצאה^[9]". בתחילת דרכו בשנות ה-80 כשרק החל דרכו באתלטיקה העולמית כל שיאי הספרינט והשיא בקפיצה לרוחק נקבעו בגבהים של מקסיקו סיטי.

שיאו האישי ה"צנוע" ב-100 מטר מ-1979, 10.67 ש', השתפר לרמה עולמית בשנה שלאחר מכן בה קבע - 10.21 ש'. ב-1981 כבר להפך למהיר בעולם כאשר חצה את קו הגמר לאחר 10.00 ש' בדיוק. התוצאה השלישית בכל הזמנים, והראשונה בלי לקחת בחשבון את התוצאות שנקבעו בגבהים. בפעם הראשונה, לואיס דורג ראשון בעולם גם בקפיצה לרוחק וגם בריצת 100 מטרים. בפברואר של אותה שנה הפסיד לואיס בתחרות באולם לארי מירקס, זה היה הפסדו האחרון בקפיצה לרוחק במשך יותר מעשור.

ב-1982, לואיס המשיך לשלוט בקפיצה לרוחק וסוף סוף נראה כי הגיע קופץ המאיים על שיאו הפנומנלי של בוב בימון מ-1968 - 8.90 מ'. לפני לואיס רק קופץ אחד בנוסף לבימון השיג תוצאה של מעל 8.53 מ'^[10], לוץ דומברוצקי, אלוף אולימפיאדת מוסקבה. במהלך שנה זו, לואיס עבר 8.53 מעל 5 פעמים באצטדיון, ועוד פעמיים באולם. את תוצאת השנה העמיד על 8.76 מ' אותה קבע באינדיאנפוליס ב-24 ביולי. באותה תחרות, לואיס פסל שלוש פעמיים כאשר הבוהן שלו בקושי עוברת את הקרש. בשתי הפסילות הראשונות היה נראה כי עבר את שיאו של בימון, על הקפיצה השלישית כמה צופים טענו כי ריחף כ-9.15 מ'^[11]. בנוסף, באותה שנה השווה את שיאו ב-100 מטרים, 10.00 ש'. באותו סוף שבוע קבע 8.61 פעמיים. את השנה סיים במקום הראשון העולמי בקפיצה לרוחק ובריצת 100 מטר. בריצת 200 מטר, ניצב במקום השישי. בנוסף, הוא נבחר לאתלט השנה של המגזין Track & Filed News. עד סוף השנה, הוכר כסופרסטאר בתחום הספורט אף על פי שטרם השתתף בתחרות בינלאומית גדולה. את ההזדמנות לכך קיבל לאחר שנה.

1983[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירית הפתיחה של אליפויות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לראשונה, התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF), ארגנה אליפות עולם, מה שהפך להיות אחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם. האליפות, שנערכה בהלסינקי, התהדרה במספר שיא של מדינות משתתפות באירוע ספורט (154), יותר מהאולימפיאדה שהוחרמה על ידי מספר מדינות בשני האירועים הקודמים (1976, 1980) ועתידה הייתה להיות שוב מוחרמת גם באירוע הקרוב בלוס אנג'לס. ללואיס לא היה יכול להיות תזמון כה מושלם להראות לעולם את כישרונו ועליונותו. בנוסף, היות שהחמיץ את אולימפיאדת מוסקבה עקב החרם, אליפות העולם שימשה עבורו מבחן גדול אחרון לפני האולימפיאדה שתיערך במולדתו בעוד שנה.

באליפות העולם, כולם ציפו לראות את לואיס מתחרה מול בן ארצו, לארי מירקס, אשר לו הפסיד ב-1981. מירקס הצטרף ב-1982 אל החבורה שעברה את גבול 8.53 מטר, מה שהגביר את העניין, אך הוא לא עבר את המבחנים האמריקאים, ונאלץ לצפות בלואיס מנצח בקלות. לואיס קבע באליפות העולם 8.55 מטר כאשר הוא עקף את מדליסט הכסף ב-26 ס"מ^[12].

הריצה ל-100 מטר הגשימה את הציפייה, כאשר הציב את לואיס מול קלווין סמית אשר קבע כחודש לפני ההתמודדות שיא עולם 9.93 שניות (בגבהים). בגמר בהלסינקי היה זה סמית שהגיע 14 מאיות אחרי לואיס שקבע 10.07 שניות^[13]. סמית ניצח בריצת 200 מטר, מרוץ בו לואיס לא לקח חלק באליפות העולם. אולם, גם ב-200 מטר שמו של לואיס ייזכר משנה זו. ב-19 ביוני באותה שנה, העמיד לואיס שיא אמריקאי חדש, 19.75 שניות, שהיה שני בעולם לשיאו של פייטרו מנאה מאיטליה, מ-1979, 19.72 שניות (שנקבע בגבהים). באותה ריצה לואיס שמר כוחות והירפה ב-10–15 מטרים האחרונים, יש המעריכים כי לולא עשה זאת היה מעמיד שיא עולם על תוצאה של 19.60-19.65 שניות^[14].

ההישג הגדול של האליפות הגיע בריצת שליחים, בו סמית, שרץ שלישי, מסר ללואיס את המקל כדי שהאחרון יחצה את קו הסיום וייקבע שיא עולם חדש, 37.86 שניות. שיא העולם הראשון של לואיס^[15].

למרות האליפות המצוינת של לואיס, את תוצאות השנה ברוחק ובריצת 100 מטר קבע בהתמודדויות מוקדמות יותר. ב-14 במאי, רץ 100 מטר בתחרות בקליפורניה ועצר את השעון על 9.97 שניות התוצאה הטובה ביותר בעולם והפעם הראשונה שיורדים מ-10 ש' במקום נמוך^[16]. בזכות תוצאה זו והתואר מאליפות העולם סיים את השנה במקום הראשון הדירוג העולמי, ובכך עקף את קלווין סמית שקבע שיא עולם באותה שנה^[5]. באליפות המכללות ב-29 ביוני, קבע גם ברוחק את התוצאה הטובה בעולם במקומות נמוכים - 8.79, ודורג ראשון בעולם גם במקצוע זה^[6]. לואיס נבחר שוב שנה שנייה ברציפות לאתלט השנה של המגזין הנחשב.

1984[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדה ראשונה והמסע אחר ג'סי אוונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1984 הפך לואיס לאחד הספורטאים המובילים והמוכרים בעולם. אולם, בשל החשיפה הנמוכה יחסית לה זוכה האתלטיקה הקלה בארצות הברית לעומת תחומי ספורט אחרים, לא זכה להכרה הראויה בארצו.

האולימפיאדה באותה שנה שנערכה בלוס אנג'לס שינתה את התמונה. לואיס החל את מסעו אחר ג'סי אוונס בניצחון משכנע במירוץ ל-100 מטרים כאשר קבע תוצאה של 9.99 ש' והותיר את חברו לנבחרת סם גריידי במקום השני, כ-20 מאיות אחריו.

בהתמודדות הבאה, קפיצה לרוחק, לואיס ניצח בקלות דומה. אולם, גישתו בקפיצות עוררה מחלוקת וקיבלה ביקורת גם בקרב המומחים שהסכימו איתו. מכיוון שללואיס נותרו המרוצים ל-200 מטר וה-4X100, הוא רצה לשמור כוחות ובחר לבצע מינימום קפיצות שיביאו לו את מדליית הזהב. לואיס פחד להיפצע או להתעייף, ובכך לסכן את מטרתו. לכן, לאחר שקפץ בקפיצה הראשונה 8.54 מ', ופסל בניסיון השני, כבר ידע בוודאות כי התוצאה תספיק לזהב המיוחל לנוכח תוצאות המתחרים. אכן לואיס ניצח בהפרש ניכר של 30 ס"מ את גארי הוני האוסטרלי. הקהל לעומתו, שהיה רוב רובו מקומי מארצות הברית רצה לראות את לואיס ממשיך לקפוץ ומנסה לשבור את השיא שבוב בימון קבע לפני 4 אולימפיאדות. לאחר שהיה ברור כי לואיס לא ימשיך לקפוץ החלו להישמע קריאות בוז מהיציע. כשנשאל אודות הקריאות ענה לואיס מצידו:"הייתי בשוק בהתחלה. אבל אחרי קצת מחשבה, הבנתי שהם שורקים מפני שהם רוצים לראות עוד מקרל לואיס. אני מניח שזה מחמיא"^[17]. במרוץ ל-200 מטרים, השיג את המדליה הרביעית תוך שהוא עוצר את השעון על 19.80 ש' וקובע שיא אולימפי. ב-4X100 שיפר ביחד עם נבחרתו את שיא העולם שקבעו באליפות העולם בהלסינקי לפני כשנה ב-3 מאיות וקבעו 37.83 ש'.

בן ג'ונסון קורא תיגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי אולימפיאדת לוס אנג'לס, המשיך לואיס להיות אתלט מספר אחת, במיוחד בקפיצה לרוחק שם לא יפסיד במשך שבע השנים הבאות, אבל בריצה ל-100 מטרים החלו לקום מתחרים שהיוו איום לשליטתו. שיאו בגבהים נמוכים שופר על ידי מל לטני רגע לפני המשחקים האולימפיים, אבל המתחרה הגדול ביותר שלו היה הקנדי בן ג'ונסון, אשר סיים שלישי בלוס אנג'לס. ג'ונסון ניצח פעם אחת את לואיס בשנת 1985, שנה בה נחל לואיס עוד כמה הפסדים ב-100 מטרים, אבל בכל זאת סיים אותה ראשון בדירוג העולמי, כשג'ונסון הוא השני^[5]. בשנת 1986 ניצח ג'ונסון את לואיס במשחקי הרצון הטוב שנערכו במוסקבה כשעצר את השעון על התוצאה הטובה ביותר שהושגה בגבהים נמוכים, 9.95 ש'. בשנה זו דורג ג'ונסון במקום הראשון, כשלואיס רק במקום השלישי^[5]. בשנה זו הפסיד לואיס יותר מרוצים מאשר ניצח. גם ברוחק לואיס לא דורג ראשון באותה שנה^[6]. בשנה זו מעט להתחרות ותוצאת השנה נקבעה על ידי הרוסי רוברט המיאן שקבע 8.61 מ'.

1987[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם השנייה שנערכה בספטמבר 1987, ברומא, זכה לואיס מחדש בתהילה מאולימפיאדת לוס אנג'לס, אף על פי שבמירוץ המכריע של השנה הפסיד לבן ג'ונסון.

כדי להתמקד בקפיצה לרוחק ולקפוץ את כל הניסיונות, ויתר על ההשתתפות בריצה ל-200 מ'. וזאת לא בגלל הביקורת לה זכה ב-1984, אלא מפני שהפעם הקרב היה קשה, רוברט המיאן קפץ במאי של אותה שנה, 8.86 מ' התוצאה השנייה בהיסטוריה, 4 ס"מ פחות מבוב בימון. באותו יום ידו (או רגלו) של לואיס הייתה על העליונה, כאשר עבר בארבעה ניסיונות 8.60 מ', ותוצאתו הטובה הייתה 8.67 מ', המיאן סיים שני עם 8.53^[18].במירוץ השליחים עצר לואיס את השעון על 37.90 ש', מה שהספיק לזהב ולתוצאה שלישית בטיבה בכל הזמנים^[19].

אולם האירוע המדובר ביותר של אותה אליפות היה הגמר ל-100 מטרים. ג'ונסון ירד באותה שנה 3 פעמים מגבול ה-10.00 ש', כשלואיס טרם עשה זאת באותה שנה. למרות זאת לואיס פתח חזק במוקדמות ועלה לגמר עם התוצאה הטובה ביותר, 10.03 ש', שיא אליפות. גם בגמר עצמו קבע לואיס תוצאה מצוינת, 9.93 ש' השוואה לשיא העולם, אך זה לא הספיק - ג'ונסון עצר את השעונים עשירית שנייה מוקדם יותר, כאשר קבע 9.83 ש', שיא עולם חדש.

לאחר ההפסד, כשג'ונסון התענג על הניצחון לואיס נשאר עם התירוצים. בהתחלה טען כי ג'ונסון רימה בזינוק, אחר כך נזכר בווירוס אשר בבטן אשר החליש אותו וגרם לו להפסיד. לואיס הרגיש כי הוא הרץ מס' 1 בעולם ולא הצליח לתפוס את ההפסד לג'ונסון. כעבור כמה חודשים בריאיון ל-Track & Filed News טען בלי להזכיר שמות: "יש הרבה חבר'ה שמגיעים משום מקום. אני לא חושב שהם עושים את זה ללא עזרה של סמים". הוא הוסיף, "אני היום יכול לרוץ פחות מ-9.8 אם אשתמש בחומרים אסורים"^[20]. זאת למעשה הייתה ההתחלה של קריאתו של לואיס כנגד השימוש הבלתי חוקי בסמים ממריצים בספורט התחרותי והאתלטיקה. הסקפטים אמרו כי נגע הסמים התפשט בתחום זמן רב לפני כן, ולואיס נרתם למלחמה רק לאחר שנחל הפסד צורם. כתגובה לדבריו של לואיס אמר ג'ונסון: "כשלואיס ניצח בכל התמודדות לא אמרתי כלום כנגדו. גם כאשר הבחור הבא יביס אותי, אני לא אתלונן נגדו"^[21].

האמת התגלתה לעולם שנה מאוחר יותר, מה שהקנה ללואיס את מדליית הזהב, שיא אליפות והשוואה של שיא העולם.

ב-15 במאי 1987, נפטר אביו של לואיס. בהלוויה טמן בארונו את המדליה האולימפית הראשונה שלו, מדליית זהב מהמירוץ ל-100 מטר בלוס אנג'לס. לאחר שעשה כן, אמר לסובבים אותו, "אל דאגה, אני אשיג עוד אחת כזאת"^[22].

1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיס, עמד במילתו והיה חד לאורך כל השנה והגיע לשיאו כאשר קבע במבחנים האולימפיים של ארצות הברית באינדיאנפוליס את התוצאה המהירה ביותר בעולם עד אז 9.78 שניות, אולם תוצאה זו לא הוכרה כשיא עולם בשל הרוח הגבית החזקה שעזרה לרצים (5.2 מ'/ש').

אולימפיאדת סיאול - המבוכה וההוכחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההפסד של לואיס לג'ונסון ברומא בגמר אליפות העולם, התחזקה המתיחות בין השניים. לואיס טען את טענותיו וג'ונסון לא נשאר חייב. בעונת החורף של אותה שנה מתח ג'ונסון את השריר. חלק מתומכיו האשימו את לואיס בשימוש בחומרים אסורים. ב-17 באוגוסט כחודש לפני תחילת המשחקים האולימפיים התמודדו השניים בציריך במירוץ האחרון ביניהם לפני האולימפיאדה. לואיס ניצח כאשר סיים את הריצה לאחר 9.93 ש' והשווה את שיאו האישי. ג'ונסון, שעדיין התאושש מהפציעה, סיים שלישי אחרי קלווין סמית (9.97 ש'), וקבע 10.00 ש' ולא רמז למה שהולך לקרות באולימפיאדה. לואיס אמר אחרי המירוץ, "עבר עליי הרבה בשנה האחרונה, כשהדבר המשמעותי ביותר היה מות אבי. זה גרם לי לחזור לפוקוס ולהיות הכי טוב שאני יכול השנה", והזכיר לכולם את מקור המוטיבציה העיקרי שלו.

את אולימפיאדת סיאול פתח לואיס בסערה, כאשר קבע במוקדמות הגמר ל-100 מטרים 10.14, 9.99, ו-9.97 ש'. היה ברור כי בריצת הגמר הולכת להתרחש דרמה יוצאת מהכלל.

כך היה. לגמר האולימפי התייצבו שמונה רצים, כאשר לואיס במסלול מס' 3 וג'ונסון ב-6. ברוח נוחה וחוקית של 1.1 מטר לשנייה, חיכו לראות מי יחצה ראשון את קו הגמר. לאחר ריצה מצוינת ופחות מ-10 שניות, סמית קבע 9.99, לינפורד כריסטי הפך לאירופאי הראשון שירד מגבול 10.00 כשקבע 9.97 ש', גם לואיס קבע שיא כשעצר את השעונים על 9.92 ש' - אך במקום הראשון בפער עצום, סיים את הריצה בן ג'ונסון תוך קביעת שיא עולם חדש, 9.79 ש'.

הדרמה הגדולה שלימים הפכה להיות לאחד מסיפורי הספורט הגדולים בהיסטוריה^[23], המשיכה גם לאחר שהאצנים עברו את קו הגמר. יומיים לאחר המירוץ נמצא הסטרואיד סטנוזולול בבדיקת השתן שנערכה לג'ונסון, השמועה התפשטה כשריפה בשדה קוצים, ועדרי העיתונאים החלו במרדף אחר תגובתו של ג'ונסון שברח מסיאול. בינתיים, לואיס הוכרז כמנצח בגמר האולימפי. בשנת 1989, לאחר דיונים ארוכים לגבי ג'ונסון, ולאחר שהודה כי השתמש בממריצים כבר באליפות העולם האחרונה, הוחלט להשעותו ל-5 שנים, וכן לבטל את שיאו העולמי, 9.79 ש', להכתיר את לואיס כאלוף העולם לשנת 1987 ולהכיר בתוצאה של לואיס מהגמר בסיאול, 9.92 ש', כשיא העולם החדש. בדיעבד, גם ריצתו של לואיס מהגמר ברומא, 9.93 ש', היוותה שיא עולם ביחד עם ריצתו של קלווין סמית בשנת 1983. כך למשך כשנה וחצי החזיק לואיס בשיא העולם לריצת 100 מטרים עד אשר ביוני 1991, קבע הרץ האמריקאי לירוי בורל 9.90 ש'. בשנים 1989 ו-1990 איבד לואיס גם את דירוגו הראשון כספרינטר, אך בקפיצה למרחק נשאר בלתי מנוצח.

1991[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות עולם מרובת תהפוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה זו אליפות העולם התקיימה בטוקיו שביפן. בגמר ה-100 מטר התמודד לואיס מול שני אלו שדורגו ראשונים בשנתיים החולפות. לירוי בורל, שיאן העולם הטרי, והג'מייקני ריימונד סטיוארט^[5].במה שנחשב לריצת ה-100 מטרים העמוקה ביותר לאותה תקופה, עם שישה אצנים שירדו מגבול ה-10 ש', לואיס לא רק סיים בראש, אלה גם החזיר לעצמו את שיא העולם כאשר ניפץ את השעון על 9.86 ש' (למעשה גם בורל שבר את השיא, עם זמן של 9.88, אך זכה במקום השני בלבד).

אף על פי שכבר הוכר בעבר כשיאן עולם, זאת הייתה הפעם הראשונה בה קיבל את ההכרה בצורה ישירה ולא בדיעבד, והבמה הייתה פתוחה לחגיגות ולדמעות בשידור הישיר. "המרוץ הטוב בחיי", "הטכניקה הטובה ביותר, במהירות הגבוהה ביותר ועוד בגיל שלושים" היו חלק מתגובותיו, "הוא עקף אותנו כאילו רצנו במקום" - תגובתו של בורל לריצתו של לואיס^[24]. שיאו של לואיס החזיק כמעט 3 שנים עד אשר נשבר על ידי בורל בעצמו ביולי 1994 (9.85 ש'). עד היום רק 9 אצנים רצו מהר יותר משיאו של לואיס. בנוסף שבר לואיס עוד שיא עולם בתחרות, כאשר סגר את ריצת השליחים 4X100 עבור נבחרתו ועצר את השעון על 37.50 ש'.

הגמר לקפיצה לרוחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות העולם בטוקיו באותה שנה כנראה זכורה ביותר בשל הגמר לקפיצה למרחק, אשר נחשב בידי רבים לתחרות הגדולה, המותחת והמעניינת בכל ענפי הספורט בעולם^[25]^[26]. לואיס התמודד מול יריבו העיקרי בשנים האחרונות, מייק פאוול, מדליסט הכסף מסיאול 1988, ומי שדורג ראשון מבין קופצי הרוחק בשנה שחלפה. לואיס הגיע להתמודדות לאחר שלא הפסיד כעשור בקפיצה למרחק ולאחר שניצח 65 תחרויות ברציפות. פאוול שמעולם לא ניצח את לואיס היה קרוב לכך מספר פעמים, ואף קפץ למרחקים באזור שיא העולם, אך בשל נטייתו לפסול, קפיצותיו הרבות לא נרשמו והוא הפסיד פעם אחר פעם ללואיס^[27]. לעומת זאת, בתחרויות בהן ייצר קפיצה רחוקה ללא פסילה, זכה לראות את לואיס עוקף אותו בניסיונות הבאים^[28]^[29].

באליפות הצליחו גם לואיס וגם פאוול לעקוף את שיאו האגדי של בוב בימון ממקסיקו 1968. עם זאת, קפיצתו של פאוול הייתה רחוקה יותר בארבעה סנטימטרים, והוא זכה בתואר אלוף ושיאן העולם, כאשר הצליח לקפוץ למרחק של 8.95 מטרים. בתחרות, לואיס הוביל עד לקפיצה החמישית עם קפיצות של 8.68 מטר, 8.83 מטר בעזרת רוח גבית מעל המותר ו-8.91 מטר בעזרת רוח גבית מעל המותר כשלפאוול תוצאה של 8.54 מטר, הקפיצה השנייה. כאמור, קבע פאוול בקפיצה החמישית שיא עולם חדש של 8.95 מטר. בקפיצה האחרונה והשישית קבע לואיס שיא אישי חדש של 8.87 מטר (לא רוח גבית מעל המותר).

1992[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוף אולימפי בפעם השלישית ברציפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכה לואיס בשתי מדליות זהב. בקפיצה לרוחק הוא הגן על תוארו מסיאול כשקבע תוצאה של 8.67 מטר. בשלב המוקדמות קבע לואיס שיא עונתי של 8.68 מטר. בריצת 4X100 מטר בתוצאה של 37.40 שניות המהווה שיא עולם.

1993[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם שנערכה בשטוטגרט זכה לואיס במדליית ארד בריצת 200 מטר בתוצאה של 19.99 שניות, אחרי פרנקי פרדריקס (19.85 שניות) וג'ון ריגס (19.94 שניות). נוסף לכך, הוא סיים במקום רביעי בריצת 100 מטר בתוצאה של 10.02 שניות.

1996[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוף אולימפי בפעם הרביעית ברציפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכה לואיס במדליית זהב בקפיצה לרוחק בפעם הרביעית ברציפות קפיצה לרוחק בתוצאה של 8.50 מטר, לפני ג'יימס בקפורד (אנ') מג'מייקה (8.29 מטר) ובן ארצו ג'ו גרין (אנ') (8.24 מטר) ובכך היה לאתלט השני בהיסטוריה שזכה להישג זה אחרי בן ארצו אל ארטר בזריקת דיסקוס.

לאחר מכן הקריירה של לואיס כאתלט הייתה בסימן דעיכה, עד לפרישתו בשנת 1997.

אחרי הפרישה מספורט תחרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 ביקש לואיס להתמודד על מושב בסנאט של מדינת ניו-ג'רזי, אולם הוא פרש מהמירוץ, בעקבות פסיקת בית משפט פדרלי, שקבע כי אינו רשאי להתמודד כיוון שאינו מתגורר במדינה לפחות ארבע שנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישל נוריס, גם אני אמריקאי, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 221, אוקטובר 2016
מוטי בסוק, המשחקים האולימפיים אתונה - טוקיו (1896–2020), "קרל הגדול לואיס", עמ' 183–197; "לואיס וג'וינר קרסי", עמ' 204–207; עמ' 216–217.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של קרל לואיס (באנגלית)

קרל לואיס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קרל לואיס, באתר הוועד האולימפי הבין-לאומי
קרל לואיס, באתר olympedia.org
קרל לואיס, באתר התאחדות האתלטיקה הבין-לאומית
קרל לואיס, באתר Track and Field (גברים)
דני בורשבסקי‏, קארל לואיס בן 50: למה עד היום לא צמח כוכב בדמותו, באתר וואלה!‏, 30 ביוני 2011
אבינעם פורת, שיחותיי עם קרל לואיס, באתר ynet, 4 באפריל 2014
קרל לואיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Lewis, Carl - Hutchinson encyclopedia
^ Carl Lewis on Being Vegan
^ ביוגרפיה מתוך האתר הרשמי
^ מלכת הספורט: ההיסטוריה של האתלטיקה בתקופה המודרנית - משה גנוט
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ דירוגים שנתיים ב-100 מטרים
^ ¹ ² ³ דירוגים שנתיים בקפיצה לרוחק
^ אתלטים בגיל 18–20 מתחרים כנוער
^ שיאים אולימפיים בעיתיים
^ שיאי העולם שהושגו בגבהים סומנו באות 'altitude) 'A)
^ תוצאה זו מוגדרת כגבול מכיוון שהיא שווה ל-28 פיט
^ Track and Field News, August 1982, vol. 35, #6, p.28–29
^ תוצאות גמר הקפיצה לרוחק - הלסינקי 1983
^ תוצאות גמר 100 מטרים - הלסינקי 1983
^ Track and Field News August 1983, vol. 36, #7, p.4, 9
^ תוצאות גמר מרוץ השליחים 4X100 - הלסינקי 1983
^ Track and Field News, June 1983, vol. 36 #5, p. 6,7
^ קרל לואיס
^ תוצאות גמר קפיצה לרוחק - רומא 1987
^ תוצאות גמר 4X100- רומא 1987
^ Track and Field News, December 1987, vol. 40, #12, p. 28
^ כתבה מתוך ה-Times Online
^ עוד פרטים על קרל לואיס - לארי שוורץ מתוך אתר espn
^ 100 סיפורי הספורט הגדולים (מס' 28)
^ ESPN.com: King Carl had long, golden reign
^ BBC SPORT | WORLD ATHLETICS | 2001 has a lot to live up to
^ Powell breaking long jump world record named 5th Greatest Moment
^ מייק פאוול - מתוך U.S.A - T&F
^ Track and Field News, September 1988, vol. 41 #9, p. 18–19
^ Track and Field News, August 1991, vol. 44 #8, p. 14–15

[1] Lewis, Carl - Hutchinson encyclopedia

[2] Carl Lewis on Being Vegan

[3] ביוגרפיה מתוך האתר הרשמי

[4] מלכת הספורט: ההיסטוריה של האתלטיקה בתקופה המודרנית - משה גנוט

[100m-5] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ דירוגים שנתיים ב-100 מטרים

[long-6] ¹ ² ³ דירוגים שנתיים בקפיצה לרוחק

[7] אתלטים בגיל 18–20 מתחרים כנוער

[8] שיאים אולימפיים בעיתיים

[9] שיאי העולם שהושגו בגבהים סומנו באות 'altitude) 'A)

[10] תוצאה זו מוגדרת כגבול מכיוון שהיא שווה ל-28 פיט

[11] Track and Field News, August 1982, vol. 35, #6, p.28–29

[12] תוצאות גמר הקפיצה לרוחק - הלסינקי 1983

[13] תוצאות גמר 100 מטרים - הלסינקי 1983

[14] Track and Field News August 1983, vol. 36, #7, p.4, 9

[15] תוצאות גמר מרוץ השליחים 4X100 - הלסינקי 1983

[16] Track and Field News, June 1983, vol. 36 #5, p. 6,7

[17] קרל לואיס

[18] תוצאות גמר קפיצה לרוחק - רומא 1987

[19] תוצאות גמר 4X100- רומא 1987

[20] Track and Field News, December 1987, vol. 40, #12, p. 28

[21] כתבה מתוך ה-Times Online

[22] עוד פרטים על קרל לואיס - לארי שוורץ מתוך אתר espn

[23] 100 סיפורי הספורט הגדולים (מס' 28)

[24] ESPN.com: King Carl had long, golden reign

[25] BBC SPORT | WORLD ATHLETICS | 2001 has a lot to live up to

[26] Powell breaking long jump world record named 5th Greatest Moment

[27] מייק פאוול - מתוך U.S.A - T&F

[28] Track and Field News, September 1988, vol. 41 #9, p. 18–19

[29] Track and Field News, August 1991, vol. 44 #8, p. 14–15

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]