קארל פרידריך אבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן קארל פרידריך אבל מאת תומאס גיינסבורו, 1777

קארל פרידריך אָבֵּלגרמנית: Carl Friedrich Abel ;‏ 22 בדצמבר 1723 - 20 ביוני 1787) היה מלחין גרמני מן התקופה הקלאסית. הוא היה גם נגן ויולה דה גמבה מוכשר וחיבר מוזיקה רבת-ערך לכלי זה. במילון הרשומות הביוגרפיות של בתי המשפט רשומה שנת לידתו כ-1720.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבל נולד בקותן, בן לכריסטיאן פרדיננד אבל, צ'לן וויולן דה גמבה ראשי בתזמורת החצר של יוהאן סבסטיאן באך. אין ראיה לכך, שאבל למד בבית הספר שליד כנסיית תומאס בלייפציג, אבל הודות להמלצתו של באך התקבל ב-1748 לתזמורת החצר של יוהאן אדולף האסה בדרזדן, שם נשאר למשך עשר שנים. בשנת 1759 (או 1758, לפי הרשומות), לאחר הריסת העיר בידי פרידריך הגדול, נסע לאנגליה והיה למוזיקאי הלשכה של המלכה שרלוט. בלונדון ערך קונצרט מיצירותיו הוא, שבו ניגן בכלים שונים, בהם צ'לו בן חמישה מיתרים, שנודע בשם "פנטקורד", המצאה חדשה של סר אדוארד ולפול.‏[1]

ב-1762 בא יוהאן כריסטיאן באך, בנו האחד-עשר של יוהאן סבסטיאן באך, והצטרף אליו בלונדון. הידידות בין השניים הובילה, בשנת 1764 או 1765, לייסוד קונצרטי באך-אבל המפורסמים, הקונצרטים הראשונים למנויים באנגליה. בקונצרטים אלה הופיעו הרבה אמנים אורחים ידועי-שם, ויצירות רבות של היידן הושמעו בהם לראשונה.‏[2]

במשך שנים רבות ארגנה את הקונצרטים הגב' תרזה קורנליס, זמרת אופרה ונציאנית לשעבר, שהחזיקה בבעלותה אולם קונצרטים בבית קרלייל בכיכר סוהו, אז פסגת האירועים שבאופנה. ב-1775 השתחררו הקונצרטים מן התלות במרת קורנליס ונמשכו בהנהגת אבל ובאך עד למותו של באך בשנת 1782. אבל היה גם עתה מבוקש מאוד כנגן בכלי נגינה שונים, חדשים ועתיקים. הוא סייר בגרמניה ובצרפת בין 1782 ל-1785 ובשובו ללונדון היה לחבר ראשון במעלה בארגון "הקונצרטים המקצועיים הגדולים" באולמות כיכר הנובר בסוהו. לכל אורך חייו נהנה מחיי שפע ומותרות, וסביר להניח, ששתיינותו החישה את מותו, ביוני 1787 בלונדון.‏[3]

אחת מיצירותיו של אבל התפרסמה עקב ייחוס שגוי: במאה ה-19 קוטלג כתב-יד של סימפוניה בכתב ידו של מוצרט כסימפוניה מס' 3 במי במול מז'ור, מס' 18 ברשימת קכל, וכך יצאה הסימפוניה לאור בהוצאה המלאה הראשונה של יצירות מוצרט בהוצאת ברייטקופף את הרטל. לאחר זמן התגלה, שאבל הוא שכתב למעשה את הסימפוניה הזאת והנער מוצרט העתיק אותה - כנראה למטרות לימוד - כשביקר בלונדון ב-1764. הסימפוניה הזו יצאה לאור במקורה כיצירת המסיימת את שש הסימפוניות אופוס 7 של אבל.‏[4]

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רשימת יצירות בערך על אבל בוויקיפדיה הצרפתית

  • אופוס 1: 6 אוברטורות או סינפוניות (1761)
  • אופוס 2: 6 סונאטות לכלי מקלדת וכינור וצ'לו (אד ליביטום) (1760)
  • אופוס 3: 6 טריו סונאטות לשני כינורות ובאסו קונטינואו (1762)
  • אופוס 4: 6 אוברטורות או סינפוניות (1762)
  • אופוס 5: 6 סונאטות לכלי מקלדת וכינור וצ'לו (אד ליביטום) (1762)
  • אופוס 6: 6 סונאטות לכלי מקלדת וחליל (1763)
  • אופוס 7: 6 סימפוניות (1767)
  • אופוס 8: 6 רביעיות מיתרים (1768)
  • אופוס 9: 6 טריו סונאטות לכינור, צ'לו ובאסו קונטינואו (1771)
  • אופוס 10: 6 סימפוניות (1771)
  • אופוס 11: 6 קונצ'רטי לכלי מקלדת וכלי מיתר (1771)
  • אופוס 12: 6 רביעיות חליל (1774)
  • אופוס 13: 6 סונאטות לכלי מקלדת וכינור (1777)
  • אופוס 114: 6 סימפוניות (1778)
  • אופוס 15: 6 רביעיות מיתרים (1780)
  • אופוס 16: 4 טריו סונאטות לשני חלילים ובאסו קונטינואו (1781)
  • אופוס 16: 6 טריו סונאטות לכינור, ויולה וצ'לו (1782)
  • אופוס 17: 6 סימפוניות (1785)
  • אופוס 18: 6 סונאטות לכלי מקלדת וכינור (1784)


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ולטר קנאפה ואחרים, הערך "קארל פרידריך אבל" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ קנאפה, שם
  3. ^ קנאפה, שם
  4. ^ קנאפה, שם