קארן בליקסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קארן פון בליקסן-פינקה (Karen von Blixen-Finecke‏; 17 באפריל 1885 - 7 בספטמבר 1962), ידועה בעיקר בשם העט איזק דינסן (Isak Dinesen), סופרת דנית.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליקסן נולדה בדנמרק כקארן דינסן. אביה היה סופר ואיש צבא, שהתאבד כשהייתה בת 10 לאחר שאובחן כסובל מעגבת.

כשהייתה בת 24 התחתנה עם בן דודה השבדי והשניים עברו לקניה, שם ניהלו מטע קפה, שנקנה מכספי משפחתה. נישואיהם החזיקו מעמד 7 שנים בלבד. בליקסן התאהבה בצייד מקומי בשם דניס פינץ` האטון, אתו חיה עד למותו בתאונת מטוס בשנת 1931. סיפור חייה בקניה ויחסיה עם בעלה ועם האטון היוו הבסיס לספרה "זיכרונות מאפריקה", אותו פרסמה תחת שם העט איזק דינסן.

בליקסן השתמשה במספר שמות עט נוספים, חלקם גבריים וחלקם נשיים. אף על פי ששפת האם שלה הייתה דנית, היא כתבה באנגלית ותרגמה את ספריה לדנית.

כתיבתה הייתה יוצאת דופן לתקופתה. ראשית, היא השתדלה לכתוב לפי מיטב המסורת של מספרי הסיפורים שבעל-פה. שנית, כתיבתה התרפקה על ערכים שנחשבו מיושנים בתחילת המאה העשרים ולפיכך רבות מעלילות סיפוריה התרחשו במאה התשע עשרה. שלישית, יצירותיה היוו תמהיל מוזר של ערכים אריסטוקרטיים, מחאה אנטי-קולוניאליסטית, מחאה אנטי-נאצית, גותיות, ארוטיקה ויסודות אוטוביוגרפיים.

בליקסן זכתה להכרה והערכה של אישיויות ספרותיות בולטות, כגון ארנסט המינגוויי, טרומן קפוטה, פרל בק, אי. אי. קאמינגס וארתור מילר.[דרוש מקור]

בליקסן הייתה חולנית במשך כל חייה. כפי הנראה נדבקה בעגבת מאביה עוד בטרם נולדה. היא סבלה מכיבי קיבה חמורים, שהובילו להסרת חלק מקיבתה, ובסופו של דבר למותה מתת-תזונה, בגיל 77.

בשנת 1985 יצא לאקרנים הסרט "זיכרונות מאפריקה" בכיכובם של מריל סטריפ ורוברט רדפורד. הסרט זכה להצלחה רבה ובעקבות הצלחתו, הפך ביתה של בליקסן בניירובי שבקניה למוזיאון לאומי. מוזיאון נוסף המוקדש לבליקסן נמצא באחוזת המשפחה שבדנמרק.

סרט נוסף שנעשה על פי יצירתה של בליקסן הוא החגיגה של באבט מ-1987.

ספריה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבעה סיפורים גותיים, תרגם אהרון אמיר, הוצאת זמורה-ביתן-מודן, 1980.
  • סיפורי חורף, תרגמה ליאורה הרציג, הוצאת זמורה-ביתן, 1985.
  • זיכרונות מאפריקה, תרגמה ליאורה הרציג, הוצאת זמורה-ביתן, 1986.
  • קרנבל, תרגמה לאה זגגי, הוצאת זמורה-ביתן, 1987.
  • צללים על העשב, תרגמה ג. אריוך, הוצאת זמורה-ביתן, 1991.
  • סיפורים אחרונים, תרגמה שרון פרמינגר, הוצאת זמורה-ביתן, 1996.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]