קבוצת אינטרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קבוצת אינטרס, או קבוצת בעלי עניין, היא ארגון שמטרתו להשפיע על החלטות המתקבלות על ידי הרשויות.

קבוצות האינטרס בווריאציות שונות פועלות בכל המדינות בין אם הן דמוקרטיות או דיקטטוריות.

דרכי הפעולה של קבוצות אינטרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרכים הן מגוונות ונעות על ציר שבצידו האחד "השפעה" ובצידו השני "כפייה". ההשפעה מבוססת בעיקר על דיבורים וניסיונות שכנוע. ואילו הכפייה מאופיינת באיומים והפעלת לחץ.

חלוקת קבוצות אינטרס לפי סוג ארגונן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קבוצה אקראית- יש בה רמת ארגון נמוכה, נוצרות לזמן קצר בעקבות אירוע נקודתי ואין להם חברים או מימון קבועים. הם פועלים ברחוב על ידי הפגנות ומחאות.
דוגמה: " הפנתרים השחורים" בראשיתם.
  • קבוצה לא מאוגדת- שכבה חברתית בעלת מכנה משונה משותף ואינן מאורגנות. קבוצות אלה כוללת חלק קטן מהשכבה שהוא פעיל.
דוגמה : ארגון לקידום מעמד האישה.
  • קבוצה מוסדית- ארגון שאיננו מפלגה וגם לא מייצג אינטרסים של אזרחים, אך בכל זאת פועל על מנת להשפיע על ההחלטות הציבוריות.
דוגמאות: חברת החשמל, חיל שמנסה לקבל יותר כוח ותקציבים מהמטכ"ל.
  • קבוצה מאוגדת- יש לה מבנה ברור, חברים ומימון קבוע. פעילותם לא תמיד נודעת לציבור על אף האינטרסים הלגיטימיים אותם הם מייצגים. זוהי הצורה השכיחה ביותר.
דוגמה: האגודה למלחמה בקדחת השגרון בישראל.

חלוקת קבוצות אינטרס לפי אופי ונושאי פעולתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות אינטרס פרטי- משקפות מגזרים שונים בחברה. דוגמאות בולטות: ארגוני עובדים, ארגוני מעסיקים, ארגונים עולים ועוד.

קבוצות אינטרס ציבורי- פועלות כדי לקדם עניינים הקשורים לכלל הציבור לדוגמה: קבוצות איכות הסביבה, קבוצות צרכנים, קבוצות זכויות אזרח, קבוצות דתיות, קבוצות ביטחוניות-לאומיות.

חלוקת קבוצות אינטרס לפי הסיבה להקמת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבה חברתית-  קבוצות שנוצרות כתוצאה מתהליכים של שינויים חברתיים, מוקמות כתוצאה מקיפוח ופועלות לשפר את מצבן, פועלות בתגובה להישגים של קבוצות אחרות ופונות לממשל כדי שיפתור את בעיותיהן.

סיבה פסיכולוגית- נשאלת השאלה מדוע שאדם יקים/יצטרף לקבוצה אם הוא יכול להיות "טרמפיסט". אם אגודת הסטודנטים תוזיל את שכר הלימוד השנתי, גם סטודנטים שהם לא חברי האגודה ייהנו מהטבה זו. אז למה שהם ירצו להצטרף לאגודה ולבזבז זמן אנרגיה וכסף?

קיימות שלוש סיבות אפשריות- סיבה ראשונה היא פילנתרופיה (רצון לפעול לטובת הכלל), אך כנראה שמעטים האנשים שפועלים מתוך סיבה זו. סיבה שנייה היא שידול, לדוגמה חובת השתייכות לארגון מסוים או תגמול סלקטיבי שממנו ייהנו רק חברי הקבוצה. סיבה- שלישית היא תחושת שייכות, בקבוצות מסוימות עצם ההשתייכות לקבוצה שווה את ההשקעה בהשתתפות.

סיבה כלכלית- משווה את החברה לשוק, כאשר מקימי הקבוצות הם יזמים ואלו שמצטרפים הם קונים. ליזם קיימים אמצעים כלכליים, אך אלו יגמרו במהרה אם לא יקבל אמצעים נוספים    מ"קונים" חדשים. ה"קונים" יקנו את סחורתו של היזם רק אם יזכו בתגמול על כך. 

דפוסי האינטראקציה בין הממשלה לקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל "מפלגה דומננטית"- המפלגה השלטת היא החשובה, ומנהיגיה הם אלה שמקבלים את רוב ההחלטות. המפלגות בדרך כלל ייבדלו זו מזו במימד האידאולוגי. לקבוצות האינטרס אין כמעט מקום בהשפעה על תהליך קבלת ההחלטות, המפלגה הדומיננטית מקשרת בין הקבוצות לממשלה.

מודל "פלורליסטי"- המפלגות כאן אינן שונות זו מזו בהיבט האידאולוגי ונבחרות על ידי הצעת תוכניות אטרקטיביות לציבור. במודל זה יש דגש לחשיבות הקבוצות . כאן הן עצמאיות, בשיטות רבות כדי להשפיע בזירות שונות. בכל נושא ייווצרו מספר קבוצות שיתחרו ביניהם על השפעה בנושא. לשום קבוצה אין מונופול על הכוח. תפקיד הממשלה הוא לגשר בין הקבוצות ולעתים להציע רעיונות משלה למדיניות הציבורית.

מודל "קורפורטיבי"- הקבוצות כן חשובות, אך ההחלטות בדבר המדיניות הציבורית חשובות מידי כדי שיתקבלו ממאבק בין קבוצות. הקבוצות בעלי אמצעים וסדר הן המשפיעות על חלק מההחלטות הפוליטיות. בכל נושא תתגבש קבוצה חזקה אחת שבעיני הממשלה תהיה המייצגת של אינטרס זה. ההחלטות יתקבלו משיתוף פעולה בין קבוצות. תפקיד הממשלה הוא לדאוג למעורבותן של קבוצות בתהליך קבלת ההחלטות.

יתרונות וחסרונות של קבוצות אינטרס בהיבט הדמוקרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומה לדמוקרטיה: הדמוקרטיה הישירה איננה עוד ולכן יש צורך לאזרחים להתאגד כדי להשפיע על קבלת ההחלטות בנושאים שונים, כך גדלה היעלות השלטונית.

הפרעה לדמוקרטיה: יש קבוצות שמטרתן לבקש לעצמן משאבים רבים בלי ניסיון לשנות סדרי עולם באמת.

קבוצות אינטרס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתחילת ההתיישבות הציונית היו כבר אינטרס והראשונה שבהם "אגודת הכורמים" שקמה ב-1833.

בתחילת ההתיישבות היו תנאים נוחים להקמת קבוצות שכן הגיעו אנשים בעלי יכולות פוליטיות גבוהות שהגיבו לשינויים חברתיים. בארץ ישראל היו מחלוקות רבות שכן הגיעו אנשים ממקומות שונים ועם השקפות עולם שונות וזה התבטא בריבוי מפלגות לא פרופרציונלי לאוכלוסייה. אך בבא בעת לערך האחדות הייתה חשיבות גבוהה, ובתקופת היישוב היא הייתה לערך עליון יותר מניגודי האינטרסים בין קבוצות שונות. באותה תקופה קבוצות אינטרס נחשבו כדבר שלילי שכן הם ביקשו להיבדל מהאחרים ובכך פגמו באחדות וגם הציגו דעות שונות מן הרעיון האידאולוגי של המנהיגות.

אך למרות אלה ביישוב התפתחו קבוצות אינטרס ב"גלים": הגל הראשון כלל קבוצות של פועלים כמו: ועד הפועלים הכללי, הסתדרות העובדים הכללית. בעקבות הקמת ההסתדרות החלו גם המעסיקים להתאגד. ההתאגדות התבטאה גם במישור המקצועי למשל: הסתדרות המורים, הסתדרות רפואית. במקביל היו גם קבוצות שפעלו למען האינטרס קולקטיבי- אינטרס ציבורי. למשל: ועד הלשון, מגן דויד אדום. בתקופת היישוב השלטון לא היה ריבוני אך הוא היה זה שעיצב את המדיניות הציבורית, לא היה מקום רב לפעילות התנדבותית פרטית אך בכל זאת קמו קבוצות אינטרס. יש גם תופעה של מפלגות שהקימו קבוצות עזר שלפי התאוריה ניתן להגדירן כקבוצות אינטרס אך בפועל הן היו כפופות למפלגות. היו קבוצות שלהן היה קשר ישיר למפלגה מסוימת למשל לחבר הקבוצות הייתה זיקה למפא"י. אך להסתדרות למשל לא הייתה למספר מפלגות בשמאל. היו גם קבוצות כמו קבוצת הגדעונים שלא הייתה לה זיקה לשום מפלגה.

בתקופה של היישוב המטרה העיקרית של קבוצות האינטרס הייתה בשימור יעדים לאומיים, והקבוצות היו קשורות בפעילותן לשלטון המרכזי.

מקום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכה של מדינת ישראל ניתן לומר שהייתה עלייה דרסטית בכמות הקבוצות. חלק מהקבוצות גם ביקשו לפעול למטרות פרטיות ולא רק ציבוריות-לאומיות. הגורמים לעלייה בכמות קבוצות האינטרס היו, בין היתר, גידול מהיר באוכלוסייה והתפתחות כלכלית-חברתית מהירה: העלייה באיכות החיים גרמה ליותר אנשים להשתתף בפעילות קבוצתית שכן הפעילים בה הם אנשים ממעמד בינוני שקשיי בעלי אמונה ביכולתן השפעתם. בהיבט החוקי התנועה הציונית הייתה פלורליסטית וחירות ההתאגדות הפכה לחוק מחייב שמסתמך על מערכות חוקים קודמות שהיו בארץ ישראל.

היחסים האישיים בראשית המדינה היו חשובים ולכן הקבוצות ניסו לפלס את דרכן למקבלי ההחלטות.

החל משנת 1955 אפשר להצביע שדגם האינטראקציה בין המפלגות לקבוצות היה "מפלגה דומיננטית".

על אף המחלוקות בין ימין ושמאל, מפא"י נשארה המפלגה השלטת והיא תפעלה קבוצות בנושאים שונים. הקבוצות השונות בלי קשר להשתייכותן למפלגה כלשהי התייחסו לעדיפויות של מפא"י אך הם התרכזו בשרים ומשרדים שהייתה להם השפעה על נושאים בהם פעלו הקבוצות. משנת 1966 החלו היחסים בין הקבוצות והמפלגות החלו להיות יותר רשמיים. הקבוצות העצמאיות החלו לתפוס תאוצה ולגבש אינטרסים ספציפיים. אחרי 1967 הקבוצות לחצו על שינויים שיקרו בעקבות מלחמת ששת הימים. באותה תקופה החלו להופיע קבוצות סביב רעיון או מדיניות מסוימת. אחרי מלחמת יום הכיפורים החלה לצמוח מערכת של שתי מפלגות דומיננטיות. והייתה זו תקופה מעוררת עבור קבוצות האינטרס. אחרי המהפך ב-1977 מפלגת הליכוד שעלתה לשלטון לא הייתה מספיק מאורגנת וגם השמאל לא ניסה לארגן את עצמו מחדש וזה נתן מקום לפעילות של קבוצות אינטרס. אחרי בחירות 1984 שבהם הוקמה ממשלת אחדות לאומית, הקבוצות החלו להיות פעילות יותר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישי יעל, קבוצות אינטרס בישראל: מבחנה של דמוקרטיה, עם עובד, 1987.
  • Drezon-Tepler Marcia, Interest groups and political change in Israel, State University of New York press , 1990.