קבוצת הויט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קבוצת הויט בנקודת האמצע של מרתון בוסטון 2008

קבוצת הויט (Team Hoyt) הם אב (דיק הויט, נולד ב-1 ביוני 1940[1]) ובן (ריק הויט, נולד ב-10 בינואר 1962) מהולנד, מסצ'וסטס, ארצות הברית, שהתחרו יחד במספר תחרויות ספורט, בהן מרתונים וטריאתלונים. ריק סובל משיתוק מוחין, ובזמן תחרות אביו דוחף אותו בכיסא גלגלים כאשר הם רצים, מושך אותו בסירה בזמן שחייה, ומרכיב אותו על מושב מיוחד בזמן רכיבה על אופניים. הקבוצה נכנסה להיכל התהילה של תחרות איש הברזל בשנת 2008‏[2].

לידתו של ריק ושנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריק אובחן כסובל משיתוק מוחין בשעת הלידה, לאחר שחבל הטבור נכרך סביב צווארו וגרם לאי ספיקת חמצן.[3] רופאים רבים עודדו את הוריו לשכן את ריק במוסד, כי במצבו יכול להיות "צמח" לכל היותר.[4] למרות זאת, לאחר שהבחינו כי ריק מסוגל לעקוב בעיניו אחרי תנועותיהם בחדר, קיוו הוריו כי יגיע יום ויוכל לתקשר.[4] הם לקחו אותו כל שבוע לבית החולים לילדים של בוסטון, שם פגשו רופא שעודד אותם להתייחס אל ריק כאל ילד רגיל. ג'ודי, אמו של ריק, הקדישה שעות בכל יום ללימוד בנה את האלפבית, תוך שימוש בעזרים ויזואליים והצמדת שלטי שמות לכל החפצים בבית. תוך זמן קצר, ריק למד את האלפבית.[3]

בגיל 11, לאחר התעקשות הוריו, צויד ריק במחשב מיוחד שאפשר לו לתקשר, ומיד היה ברור כי הוא נבון.[5] באמצעות מכשיר זה, ריק היה מסוגל ללמוד בבית ספר לראשונה בחייו.[6]

ריק המשיך בלימודיו, ובשנת 1993 זכה בתואר בחינוך מיוחד מאוניברסיטת בוסטון. לאחר מכן עבד במעבדת המחשבים של הקולג' של בוסטון, שם עזר לפתח מערכות לסיוע לנכים בתקשורת ובמטלות אחרות.[7]

הקריירה של דיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיק הוא לויטננט קולונל במשמר הלאומי האווירי של ארצות הברית.

קבוצת הויט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הויט התחילה בשנת 1977 לאחר שריק קרא כתבה על השתתפות בתחרות במגזין.[8] דיק היה באותה עת בן 37, ולא רץ באופן מסודר. לאחר המירוץ הראשון שלהם אמר ריק לאביו: "אבא, כאשר אני רץ אינני מרגיש נכה". דיק התחיל להתאמן באופן יומיומי, וכיוון שריק היה בבית הספר, שם במקומו שק מלט בכיסא הגלגלים אותו דחף.[3] נכון ליולי 2010, הצמד התחרו ב-1032 אירועי ספורט אתגריים, ביניהם 68 מרתונים ושישה טריאתלוני איש הברזל.[6] הם רצו במרתון בוסטון 26 פעמים. בשנת 1992 הם דיוושו לאורך כל ארצות הברית, תוך השלמת 3,735 מיילים ב-45 ימים.[9][10]

הקבוצה גם התחרתה בטריאתלונים, כאשר ריק יושב בסירה בקטעי השחיה, נמשך על ידי חבל הקשור לאביו. בקטעי הריצה דיק דוחף את כיסא הגלגלים בו ריק יושב[6], ובקטעי הרכיבה רוכב כאשר בנו יושב בסל מיוחד שנבנה עבורו בקדמת האופניים.[4][11]

היסטוריית תחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחק מספר פעמים
טריאתלון 240
טריאתלון איש הברזל 6 (נכלל בטריאתלון)
חצי איש הברזל 7 (נכלל בטריאתלון)
דואתלון 22
ריצת מרתון (מרתון בוסטון) 68 (27)
20 מייל 8
18.6 מייל 8
חצי מרתון 92
20 קילומטר 1
10 מייל 37
15 קילומטר 8
Falmouth 7.1 מייל 32
11 קילומטר 2
10 קילומטר 214
5 מייל 154
8 קילומטר 4
7 קילומטר 1
4 מייל 18
5 קילומטר 133

סך הכל מרוצים (נכון לפברואר 2011): 1042
מקור: TeamHoyt.com[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://sportsthenandnow.com/2010/04/03/team-hoyt-dusts-off-an-old-friend-as-they-prepare-for-boston/
  2. ^ Breitrose, Charlie (17 July 2010). "Triathlon duo visits Camp Arrowhead in Natick". אוחזר ב־ 10 March 2011. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Nall, Sam (January 2002). It's Only a Mountain: Dick and Rick Hoyt, Men of Iron. Southern Heritage Press. ISBN 0-9410-7251-7. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Hayes, Liz (2007-05-27). Team Hoyt. Sixty Minutes Australia. אוחזר ב־2010-02-21.
  5. ^ Reilly, Rick (2005-06-20). Strongest Dad in the World. Sports Illustrated. אוחזר ב־2010-02-21.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Henderson, Joe (2008-02-10). "Odds Overcome". אוחזר ב־ 2010-02-21. 
  7. ^ "The Power of a Father's Unconditional Love: Rick and Dick Hoyt" (2009-11-08). Self Improvement Association. אוחזר ב־2010-04-25. 
  8. ^ Brant, John (2007-04-09). "Inspiration in Boston: Team Hoyt Starts Again". Runner’s World. אוחזר ב־2010-02-20. 
  9. ^ "Hoyts Forced to Miss Marathon" (2007-03-29). אוחזר ב־ 2010-02-21. 
  10. ^ 10.0 10.1 Racing History. TeamHoyt.com. אוחזר ב־10 March 2011.
  11. ^ Smith, Gary, "The Wheels of Life", Sports Illustrated, 18 April 2011, pp. 56-68.