קבר הרמב"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קבר הרמב"ם
מתחם קבר הרמב"ם בטבריה, מאי 2005
מתחם קבר הרמב"ם בטבריה, מאי 2005
נתונים כלליים
תאריך פטירה כ' בטבת ד'תתקס"ה
תאריך הילולה כ' בטבת
עיר טבריה
קואורדינטות 32°47′24″N 35°32′14″E / 32.79°N 35.5372°E / 32.79; 35.5372
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה קבר הרמב"ם בשנת 1927

קבר הרמב"ם נמצא בטבריה. הרמב"ם נפטר במצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (13 בדצמבר 1204), והאגדה אומרת שהוא ציווה כלשון צוואת יעקב אבינו לבניו: ”אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם” (ספר בראשית, פרק מ"ז, כ"ט),[1] ובעקבות כך הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו.

בחלקה שבה נמצא קבר הרמב"ם מצוינים גם קבריהם של השל"ה הקדוש, כן מצוינים שם קברי רבי מיימון, אבי הרמב"ם, רבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם, רבן יוחנן בן זכאי, רבי אמי, רבי אסי ורבים הם הבאים לעלות על קברים אלה.

בשנת 2009 נחנך בסמוך לקברו של הרמב"ם מרכז מבקרים חדש, מרכז מורשת הרמב"ם, המנציח את פועלו.

מבנה הקבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר הרמב"ם, והקברים הסמוכים לו, המיוחסים לרבנים מתקופת התנאים ועד למאה ה-17 הם שרידים לבית הקברות היהודי העתיק שקדם לבית הקברות היהודי שהוקם במהלך המאה ה-18 דרומית לטבריה, והשתרע על פני המדרון שמצפון וממערב לטבריה. הקבר שרד בעוד שמרבית הקברים האחרים חוללו והושחתו, בשל יחס הכבוד שקיבל הרמב"ם גם מהאוכלוסייה הערבית[דרוש מקור].

בשביל המוביל אל הקבר הוקמו 14 עמודים (שבעה בכל צד), ועליהם שמות 14 חלקי ספרו של הרמב"ם "משנה תורה", שהוא גולת הכותרת של כתביו ההלכתיים. מעל מתחם הקבר הוקם מבנה מתכת גדול המסמל כתר. לאורך שני צדי השביל קולח זרם מים.

מקום קבורתו של הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות רבים החל מסמוך לאחר זמן פטירתו של הרמב"ם, מזכירים את קבורתו ואת קברו בטבריה.[2] הראשון הוא המלומד והסופר המצרי ג'מאל אלדין אלקיפטי (אנ'), בספרו 'תאריך אל חכמא'[3] לתולדות חכמי הרפואה, שנכתב בשנת 1225 (כ-21 שנה לאחר פטירת הרמב"ם), שם הוא כותב בתוך תולדות הרמב"ם,[4] על כך שהוא ”ציווה לבאים אחריו לשאתו לים טבריה ולקברו שם, כי רצה להיות בין קברי ישראל וגדוליהם, וככה עשו לו”. גם בחיבורים של נוסעים רבים מאותה תקופה כמו בחיבור "סימני הקברות" שנתחבר לפני שנת 1260 על ידי רבי יעקב השליח,[5] וכן בשני החיבורים הקרובים זה לזה - קינת "קברי אבות" והחיבור "קבלת צדיקי ארץ ישראל"[6] שנתחברו ככל הנראה בסוף המאה ה-13,[7] כמו גם בשני חיבורים נוספים הקרובים זה לזה - חיבור "אלה המסעות" והחיבור "תוצאות ארץ ישראל"[8] לתלמיד הרמב"ן מתחילת המאה ה-14, מזכירים כולם את קבר הרמב"ם בטבריה. גם העובדה שבשלהי המאה ה-13 נערכו על קברו של הרמב"ם בטבריה טקסי החרמות ונידויים נגד ספריו השנויים במחלוקת (כגון מורה הנבוכים).[9] וכן הימצאות קבר נכדו, רבי דוד הנגיד, בסמוך למקום המיוחס לקבורת הרמב"ם, תומכות בכך. ישראל הרצברג כותב בספרו המחקרי על קברי הצדיקים בגליל: "אין חולק שהרמב"ם קבור בטבריה על אף שנפטר במצרים וייתכן שאף בתחילה נקבר שם.....שמואל ב"ר שמשון שביקר בטבריה חמש שנים לאחר פטירת הרמב"ם, לא מזכירו בטבריה, ואולי רק לאחר תקופה זו הועבר לטבריה ממצרים וכפי שמעיד ר' יוסף סמברי איש מצרים "וקברו אותו בבית המדרש שלו...במצרים, ומשם הוליכו אותו לארץ ישראל וקברוהו בטבריה".

יש אגדה מהמאה ה-18 שמופיעה אצל יוסף סופר, שעלה לארץ ישראל מברודי שבפולין. הוא כתב יומן מסע על ביקורו בארץ, ובין השאר כתב כך: "כמה שנים לפני מותו הוא (=הרמב"ם) היה מתאווה לילך לארץ ישראל, והמלך (=של מצרים) לא הניח לו לילך. כשבא יום פקודתו למות, קרא לתלמידים שלו וציווה להם קודם מותו, (שאחרי פטירתו) תיכף מיד ייקחו גמל אחד... ואחר כך יניחו אותו על הגמל, והגמל ילך למקום שירצה, ותלמידים ילכו עם הגמל. ובמקום שיעמיד הגמל את עצמו ולא ירצה לזוז משם, שם יקברו אותו. וכך עשו. והלך הגמל מאליו, מבוקר עד ערב, ובא הגמל עד עיר טבריה ועמד במקום אחד סמוך ל (קבר) רבי יוחנן בן-זכאי ולא רצה לזוז משם, וכיוון שראו תלמידים הנס הגדול הזה, לקחו אותו מן הגמל וקברו אותו שם".[10]

שער הכניסה לקבר הרמב"ם, 1950. השלט בראש השער: "פה טמון רבי משה בן מיימון - מבחר האנושי"

מאידך, היו ששללו מסורת זו וטענו שהרמב"ם נקבר, ככל הנראה, בחברון, בסמוך למערת המכפלה. דעה זו מובאת גם בהגהת ר' שמואל שולם על ספר יוחסין השלם: ”ויש אומרים שנקבר בין האבות בחברון”.[11] לעומת זאת, ד"ר אהרן קמינקא כתב מאמר הטוען כי הרמב"ם נקבר במצרים.[12] אך חוקרים רבים כמו יצחק בן-צבי,[13] שמחה אסף[14] ואחרים התווכחו עם קמינקא וביססו את הדעה המקובלת כי הרמב"ם קבור בטבריה.

על פי אגדה שסופרה על ידי סופר דברי הימים היהודי-מצרי של המאה ה-17, יוסף בן יצחק סמבארי (1640 לערך - 1703), האנשים שנשאו את גופתו של הרמב"ם לים כנרת לשם קבורה קבועה, השאירו בטעות את אחת מבהונות רגליו בבית הכנסת, שבאותו הזמן נקרא בית הכנסת של היהודים המערביים. מאוחר יותר, לאחד מנושאי הגופה היה חלום, שבו איש חכם ממצרים הזכיר לו את אותה בוהן. הבוהן נמצאה לאחר מכן ונקברה בצד הגופה.[15]

נוסח המצבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח מצבתו הראשון של הרמב"ם היה כך: "פה טמון רבי משה בן מיימון - מבחר האנושי".

בתקופת המחלוקת על כתביו, שעוררו רבי שלמה מן ההר ותלמידיו, כחמישים שנה לאחר מותו, הכיתוב נמחק ושונה ל: "רבי משה בן מיימון - מוחרם ומין". בתקופה מאוחרת יותר, חזרו בהם אותם מתנגדים (כנראה אחרי שרבי יונה גירונדי חזר בו מהתנגדותו) והסירו את הכיתוב[16].

הכתובת כיום על מצבת קבורתו של הרמב"ם היא: "ממשה עד משה לא קם כמשה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 עמד ציון הקבר המיוחס לרמב"ם בודד מדרום לטבריה ומשך אליו מבקרים רבים[17]. לאחר שנתנה רשות לבנות בתים מחוץ לחומות העיר העתיקה של טבריה, החלו ערבים לבנות בתים מסביב לציון קבר הרמב"ם. הדבר עורר את הקהילה היהודית לייסד את הוועד המיימוני, בה היה חבר הרב יעקב משה טולידאנו, לצורך רכישת השטח עליו מצוי קבר הרמב"ם. מכתב בנושא הופנה גם לגבירה פרחה ששון, בו מתארים את מצב המוזנח של המקום ומבקשים את תרומתה לקנותו מהערבים ולשמרו בכבוד. [18] בשנת 1914, בכספי תרומה של הברון רוטשילד, נרכש השטח הוקם גדר מסביבו. כן תוכנן להקים במקום בית כנסת[19][20][21].

מראה קבר הרמב"ם בתחילת שנות החמישים

בסוף 1955 החלו באתר עבודות פיתוח מטעם משרד הדתות, ועד מהרה התגלו קברים רבים מסביב לקברו של הרמב"ם. עובדי מע"ץ המשיכו בעבודות למרות הימצאות הקברים, ומאוחר יותר הצטרפו לחפירות באתר עובדי אגף העתיקות והמוזיאונים ונטלו מהמקום ארונות קבורה ועצמות.[22] לאחר מספר שבועות של עבודות באתר, ב-1 בינואר 1956, הוזמנו למקום אנשי חברה קדישא מטבריה, והם הובילו לקבורה את שאריות העצמות שהיו פזורות בשטח.

ידיעה שפורסמה ב-2 בינואר בעיתון "הארץ" על "טיהור חצר קבר הרמב"ם מטומאת הקברים הלא-ידועים שנתגלו בו", עוררה סערת רוחות בקרב החוגים החרדיים בישראל ובחו"ל. למול הפרסום בעיתון על "ספקות בדבר זהותם של מתים אלו אם הם 'בני ברית' או לא", טען רבה הראשי של תל אביב - הרב יעקב משה טולידנו - כי "סביבת קבר הרמב"ם מלאה לה קברי גדולי ישראל... מתקופת הנשיאים ובעלי המסורת... ואף אחד לא פקפק בזה לחשוב שיש שם קברים של לא-יהודים".[23]

אחד מהמנהיגים הבולטים של הציבור החרדי אז, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, הזדעזע ממה שראה כחילול כבוד המתים. הוא פנה לרבני העדה החרדית ונטורי קרתא - הרב עמרם בלוי והרב אהרון קצנלנבוגן - וביקש מהם לארגן הפגנות ולמנוע ככל יכולתם את המשך העבודות בקברים שבטבריה. הם יצאו עם מספר רב של פעילים לאתר קבר הרמב"ם ומחו על הריסת הקברים. כ-200 אנשי נטורי קרתא בהנהגת הרב בלוי אף התבצרו במקום ועקרו עמודים שהיו במתחם[24]. המחאות הועילו, ומשרד הדתות ומחלקת העתיקות נרתעו והחליטו להקפיא זמנית את העבודות באתר.[25] הקפאת העבודות הביאה לשתי שאילתות בכנסת, שלהן השיב סגן שר הדתות זרח ורהפטיג.[26]

לאחר תקופת-מה חודשו הפעולות שנתפסו בעיני החרדים כחילולי הקברים, ועימן המחאות וההפגנות מצד החרדים. אנשי נטורי קרתא הציבו משמרות סביב הקברים לאורך כל היממה על מנת למנוע בגופם מהפועלים ומהארכאולוגים להתקרב אל הקברים. קבוצות המוחים מנו מאות אנשים, והם ערכו גם הפגנות ברחובות טבריה. אנשי נטורי קרתא פרסמו כי הם שוקלים פנייה לאו"ם על מנת שיתערב בפרשה זו.

באחד הימים פגע אחד הטרקטורים שעבדו במקום בקברו הסמוך של השל"ה. אף כי הפגיעה הייתה בשוגג, פרצה במקום סערת רוחות, ונהג הטרקטור מיהר להימלט. בעקבות תקרית זו התחוללה מהומה קשה, והמחאה הקיצונית שהתרחשה ביום ההוא הביאה להחלטה הסופית להשעות את העבודות באתר קבר הרמב"ם. נציגי משרד הדתות והרבנות הראשית התחייבו ששום עבודת חפירות לא תתבצע עוד במקום.[27] החרדים החלו מיד בליקוט העצמות המפוזרות וקבורתן - מלאכה שארכה שבועות אחדים. העצמות נקברו בסמוך לקבר הרמב"ם, והוקמה עליהן מצבה שעליה הכיתוב: "ליקוט עצמות".[28]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ-ישראל ב', הוצאת אחיעבר, 1986, עמ' 285–295.
  • צבי אילן, קברי צדיקים בארץ ישראל, הוצאת כנה, 1997, עמ' 2–231.
  • דותן גורן, ’המקום הקדוש והנערץ נעשה עתה למרכז ישוב יהודי חשוב’: קורות שכונת מיימוניה מסביב לקבר הרמב"ם בטבריה, עת־מול, 190 (נובמבר 2006), עמ’ 25-22.
  • דותן גורן, היוזמה להקמת שכונת מיימוניה סביב קבר הרמב"ם בטבריה, א' גראוויס קובלסקי (עורכת), בשבילי העבר: פרקים בתולדות קרן קיימת לישראל ובתולדות ההתיישבות היהודית בגליל התחתון, רמת-גן תשע"ו, עמ' 167–181.
  • משה הלל, חזון טברימון: תעודות מזויפות מבית היוצר של האחים טולידאנו בטבריה, ירושלים תשפ"ב, עמודים 234-280.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מתחם קבר הרמב"ם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוטי מרינגר, הרמב"ם.
  2. ^ ראו גם איגרות הרמב"ם, הוצאת שילת, עמ' תקעח, שהרמב"ם שיבח את ההולכים ליקבר בארץ ישראל, ובהערה מדברי אל קיפטי
  3. ^ מהדורת ליפרט, עמ' 319
  4. ^ אם כי הוא כותב על הרמב"ם גם דברים שגויים בעליל, כמו סיפור ההתאסלמות של הרמב"ם ועוד, אך אין סיבה להניח שהמציא את מקום קבורת הרמב"ם בטבריה, וזאת כ-20 שנים בלבד לאחר פטירתו
  5. ^ נדפס אצל לונץ, המעמר ג', ירושלים תרפ, עמוד 51
  6. ^ נדפס אצל לונץ, המעמר ג', ירושלים תרפ, עמוד 84
  7. ^ ראו אלחנן ריינר, "עלייה ועלייה לרגל לארץ ישראל 1099 - 1517", חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, ירושלים תשמ"ח, עמוד 245–246 ובהערה 90 שם
  8. ^ נדפס אצל אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, תל אביב 1946, עמוד 92
  9. ^ מיכאל איש שלום, מקומות קדושים, עמוד 71
  10. ^ יוסף סופר, עדות ביהוסף, עמוד 35-36
  11. ^ ספר יוחסין, מהדורת פיליפובסקי, עמוד 220
  12. ^ עיתון הארץ, י"ז חשוון תרצ"ה
    עוד דברים אחדים על קברו של הרמב"ם, הארץ, ערב פסח תרצ"ה
  13. ^ יצחק בן-צבי, מקום קברו של הרמב"ם, ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, שבט תרצ"ה, עמ' 26–29 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  14. ^ שמחה אסף, מקום קבורתו של הרמב"ם, הארץ, ערב פסח תרצ"ה
  15. ^ Dov Noy, Dan Ben-Amos, Ellen Frankel, Arkhiyon ha-sipur ha-ʻamami be-Yiśraʼel, Folktales of the Jews: Tales from the Sephardic dispersion, The Jewish Publication Society, October 2006, p. 63
  16. ^ שלשלת הקבלה
  17. ^ הרמב"ם בספרות הספרדית, החרות, 3 בספטמבר 1912
  18. ^ ספר משפחת ששון
  19. ^ טבריה, מוריה, 8 במאי 1914
  20. ^ יעקב משה טולידאנו, מאורות, עמ' 33.
  21. ^ מכתבים מארץ ישראל, הצפירה, 27 במאי 1914
  22. ^ מתקדמת עבודת שיקום קבר הרמב"ם, דבר, 17 בנובמבר 1955
  23. ^ מתוך מכתבו שפורסם ב"הארץ", 5 בינואר 1965.
  24. ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1956
  25. ^ יעקב אביאל, "הסערה מסביב לקבר הרמב"ם", "הארץ", 23 בינואר 1956.
  26. ^ ורהפטיג מסביר פרשת קבר רמב"ם, דבר, 24 בינואר 1956
  27. ^ ידיעות אחרונות, 10 בפברואר 1956.
  28. ^ שמעון יוסף מלר, הרב מבריסק, הוצאת פלדהיים, ירושלים ה'תשס"ו, חלק ג', עמ' 474-433.