קדד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgקדד
Astragalus tragacantha ssp. vicentinus.JPG
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: מכוסי הזרע
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קיטניתאים
משפחה: קטניות
תת־משפחה: פרפרניים
סוג: קדד
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Astragalus
‏(ליניאוס)

קֶדֶד (שם מדעי: Astragalus) הוא סוג גדול מאוד בתת-משפחת הפרפרניים. סוג זה נחשב לסוג עם מספר המינים הגדול ביותר בצמחיית ארץ ישראל - למעלה מ-50 מינים.

השקפות סיסטמטיות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המחשיבים את הסוג כמשפחה נפרדת, הן בשל תכונות שבהם מיני סוג זה נבדלים אחד מהשני והן בשל קבוצות אבולוציוניות נפרדות ('סקציות') שמיוצגות על ידי מינים שונים בסוג.

ע"פ השקפתו של זהרי, זהו הסוג הבולט ביותר בשבט הקדדיים, שכוללים את הסוג קדד, ססבניה, רוביניה, שוש, ניל, שרעול ואחרים.

נהוג לכלול את הסוג מסוריים (Biserrula) כשייך לסוג זה.

תיאור הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני סוג זה הם שיחים, בני שיח או עשבים, הניכרים בעליהם המנוצים פעם אחת, ובעלי עלי לוואי. הפרחים מסודרים בתפרחת המכונה 'אשכול', לרוב עם מספר פרחים.

מרבית מיני הקדד הם קוצניים - בציר העלה, בעלים או בפרי. מכאן, כנראה, שמו העברי: מילים ושמות צמחים אחרים כמו קוץ, קרד, קרדה וכן הלאה מתארים דבר קוצני. מיני הסוג נבדלים זה מזה בצבע הפרחים ובצורת הפרי.

תפוצת הסוג בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוג נפוץ בחצי הכדור הצפוני, בעיקר בבתי גידול יובשניים ואלפיניים. רוב מיני הקדד נפוצים בתחום יבשת אסיה, בחבל הצומח האירנו-טורני.

הסוג מרובה מינים, וכולל כ-1800 מינים.

חשיבותו האקולוגית של הקדד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבתות של הרים גבוהים יוצרים שיחי הקדד תצורת נוף מאפיינת, המכונה 'טרגקנתוס' (ביטוי זה נפוץ הן בעברית והן באנגלית) זהו נוף המאופיין על ידי שיחים רב שנתיים שרועים ונמוכים, קוצניים, המכונה בעברית צומח כרקוצי.

הצומח הכרקוצי מיוצג בישראל בחגורה הגבוהה של החרמון. מרכיבים אותו מינים כמו כרבולת מקרינה, דובדבן שרוע וכן הלאה.

כפי שניתן להסיק, לא כל הצמחים היוצרים את הנוף הטרגקנתי הם מיני קדד- אך היות שמינים שונים של קדד מאפיינים את הנוף הזה, השם 'הושלך' על בית הגידול.

מקור השם 'טרגקנתי' הוא בשם אחד ממיני הקדד (Astragalus tragacanthus) יש המחשיבים את הקדדים הטרגקנתיים כסקציה נפרדת בסוג, שנקראת 'טרגקנתה'.

חשיבות הקדד לאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשוואה לסוגים גדולים אחרים במשפחת הפרפרניים, לקדד אין חשיבות גדולה לאדם, ואין הוא משמש בחקלאות המתועשת. לעומת זאת, יש לו מספר שימושים בתעשייה וברפואה המסורתית.

מיני קדד שונים, בייחוד קדדים טרגקנתיים, משמשים להפקת גומי באופן מסורתי. ההפקה נעשית על ידי חפירה מסביב לשורשי הצמח, פציעתו ואיסוף החלב שלו. פעולה זו נפוצה מאוד בארצות קדמת אסיה ונעשתה בעבר גם בישראל.

מיני קדד אחרים משמשים ברפואה הסינית העממית, כדוגמת המין Astragalus propinquus, המכונה על פי-רוב 'הואנג-קי'.

מיני קדד שונים מהווים צמחי מרעה חשובים עבור צאן, וכן משמשים כ'פרחי דבש' עיקריים עבור רעיית דבורי דבש.

מיני הסוג בארץ בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדד באר-שבע
קדד משולחף
קדד בירותי בנחל תות סביבו עם הפרחים הצהובים אספסת מצויה

מובאים כאן השמות העבריים והלטיניים של מיני הקדד ששמיוצגים בצמחיית הבר של ארץ-ישראל, בצירוף הסבר קצר בחלק מהמינים. נתוני התפוצה מתייחסים לתפוצתם בתחומי ארץ-ישראל במובנה הגאוגרפי- כלומר, כולל עבר-הירדן.

  • קדד משולחף (A. spinosus): גדל בייחוד בבתי גידול יובשניים, כדוגמת נחלים בנגב ובערבה. מין נפוץ באופן יחסי. פורח באביב. ניכר בפירותיו המשולחפים שהעניקו לו את שמו.
  • קדד קרקשי (A. coluteoides): גדל בדולינות (בולענים) במרומי החרמון. העלעלים מרובים. פריחתו מאוחרת. הפירות משולחפים.
  • קדד חרמוני (A. angustifolius): גדל בשולי דולינות במרומי החרמון.
  • קדד הסיף (A. dactylocarpus): שיח רב-שנתי הגדל במקומות הנהנים מתוספת מי-נגר בחבלים המדבריים של ארץ-ישראל. העלים גדולים יחסית- כ-20 ס"מ. צורת הפרי מזכירה חרב של סיף.
  • קדד סיבר (A. sieberi): רב-שנתי, מופיע במדבריות חמים. ניכר בעלעלים המרובים ובפרח הצהוב. קרוי על-שם פרנץ וילהלם זיבר
  • קדד קוצני (A. deinacanthus) בן-שיח רב שנתי, בעל תפרחת דמוית קרקפת. בארץ מופיע רק במורדות החרמון, סמוך לכפר מג'דל שאמס.
  • קדד השרף (A. gummifer): שיח רב-שנתי, גדול וגבוה בהשוואה למיני הקדד האחרים, צבע פרחיו לבן. להבדיל מקדדים טרגקנטיים אחרים, הענפים התחתונים של מין זה אינם צמודים לקרקע ברובם.

מין זה מצוי בחגורה התיכונה של החרמון.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קדד בוויקישיתוף
  • קדד באתר צמח השדה