קדחת מערב הנילוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נגיפי קדחת מערב הנילוס מבעד למיקרוסקופ אלקטרוני

קדחת מערב הנילוס היא מחלה נגיפית המתפשטת על ידי עקיצות יתושים.

הנגיף והתפשטותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגיף הוא ארבו-וירוס ממשפחת ה-Flaviviridae, הכוללת גם את הקדחת הצהובה, קדחת דנגי וקדחת המוח היפנית. הנגיף זוהה לראשונה באוגנדה בשנת 1937 במחוז מערב הנילוס (West Nile Province‏[1]) ומכאן שמו.

מחלת קדחת מערב הנילוס היא מחלה זואונוטית (מחלה של בעלי חיים המועברת גם לבני אדם). הנגיף ידוע כפוגע במגוון רחב של בעלי חיים, יותר מ-150 מיני ציפורים, וכן יונקים שונים כסנאים, כלבים, זאבים, סוסים ועטלפים. הנגיף מועבר בעיקר על ידי עקיצות יתושים מהמינים כולכית מצויה, כולכית מצויה טרדנית (Culex molestus), וכולכית חד-פסית (Culex perexiguus), אך עלול להיות מועבר גם על ידי מיני יתושים אחרים כמו יתוש הנמר האסייתי, והוא מופץ בעיקר על ידי ציפורים נודדות אשר נושאות אותו במהלך נדידתן. הנגיף יכול לעבור גם בתרומת דם או תרומת איברים, היריון, הנקה, שימוש במזרק או חשיפה לדגימת דם נגועה.

מנגנון ההפצה של הנגיף כולל מעבר בין יתושים לציפורים ויונקים רבים. ישנן ראיות כי קרציות יכולות לשמש כמנגנון משני להישרדות הנגיף בתקופות בהן ישנה פעילות נמוכה של היתושים. כאשר ציפור נעקצת לראשונה על ידי יתוש שנושא את הנגיף, היא תפתח מחלה כעבור מספר ימים עד שבוע. זמן המחלה אצל ציפורים (התקופה בה הן מדביקות יתושים שעוקצים אותן), נע גם כן בין מספר ימים לשבוע בדרך כלל. לאחר תקופה של שבועות בודדים (1-2), הציפור תמות או שהיא תהיה מחוסנת לנגיף לתקופה ארוכה. בפעם הבאה שתיעקץ על ידי יתוש שנושא את הנגיף היא לא תיפגע.

המחלה נפוצה באפריקה, אירופה, מזרח התיכון, מזרח ומרכז אסיה, דרום אמריקה ואוקיאניה. בישראל זוהתה המחלה לראשונה בתחילת שנות החמישים‏[2], ומאז תוארו מדי פעם התפרצויות שלה.‏[3] מאחר שבאוכלוסיות שאינן בסיכון מהלך המחלה בדרך כלל קל יחסית, מרבית המאובחנים בה הם חולים הלוקים בסיבוכי המחלה, בדרך כלל דלקת המוח ודלקת קרום המוח, אך התפשטותה רבה יותר: ב-1989 נמצא כי אחוז חיילי המילואים בגילאי 40-50 הנושאים נוגדנים לנגיף היה 45%. באוגוסט 2000, לאחר שנראה היה כי בישראל המחלה היא נחלת העבר, לקו במחלה 417 חולים, מהם אושפזו 324 ונפטרו 35.

במחקרים שנערכו נטען כי יש קשר בין התחממות מזג האוויר והופעת גלי חום כבד לעלייה בשיעור התחלואה. בישראל עונות הקיץ בשנים 1998–2000 היו חמות במיוחד, וכך גם בשנים שקדמו להתפרצות המחלה ברוסיה ואוקראינה ב-1999. בחצי הכדור המערבי לא דווח על קדחת מערב הנילוס עד 1999, בה אותר בניו יורק המקרה הראשון של המחלה. בדיקה גנטית השוואתית של הנגיף שבודד העלתה השערה כי מקורו בישראל, וכי ייתכן שהגיע לארצות הברית באמצעות יתושים שהגיעו מישראל בדרך האוויר.‏[2]

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן הדגירה של המחלה בבני אדם הוא 3-15 ימים כאשר שיא הוירמיה באדם מתרחש 4-8 ימים מההדבקה. עם זאת הוירמיה באדם אינה גבוהה ולכן נהוג להתייחס לבני אדם כפונדקאים סופייים, כלומר כאלה שאינם מעבירים את המחלה. המחלה באדם אינה מתאפיינת בדרך כלל בתסמינים קליניים בולטים, אך לעתים היא מלווה בחום, כאבי ראש, הרגשה כללית רעה, בחילות, כאבי בטן, דלקת לחמית העין, שלשולים, פריחה בעור והתנפחות בלוטות הלימפה. בבדיקת דם שגרתית, ניתן למצוא אנמיה בערך בכ-40 אחוזים מהחולים.

בערך ב-15% מהמקרים, בעיקר בחולים שהמערכת החיסונית שלהם חלשה (קשישים ומדוכאי מערכת החיסון) מופיעה דלקת קרום המוח, דלקת מוח (אנצפליטיס) או דלקת חוט השדרה. במקרה של התפתחות דלקת קרום המוח עלולים להתבטא בכאבי ראש עזים, חום גבוה, נוקשות בצוואר (חוסר יכולת לקרב את הסנטר אל בית החזה בשכיבה), בלבול, חולשת שרירים, הכרה מעורפלת וכאב באור חזק.

שיעור התמותה מהמחלה הוא 3%-15% כאשר המחלה תוקפת בצורה הקשה ביותר חולים מבוגרים, בדרך כלל מעל גיל 50 וחולים אשר מערכת החיסון שלהם מדוכאת.

טיפול ומניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום (2013) אין טיפול יעיל נגד המחלה (אין כמעט תרופות נגד נגיפים), ולכן הדרך למניעת המחלה היא בעיקר מניעתית, בעיקר על ידי הפחתת אוכלוסיית היתושים, וכן באמצעות התגוננות על ידי שימוש בכילות ורשתות בבתים ובתכשירים דוחי יתושים.

בנוסף, קיימים ניסיונות לנטר את אוכלוסיית העופות הנודדים, מתוך מטרה לאתר תחלואה בקרבם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כיום West Nile sub-region
  2. ^ 2.0 2.1 מקור:עולם המיקרואורגניזמים, מאמר מאת אנשי היחידה לאפידמיולוגיה סביבתית במשרד הבריאות
  3. ^ ב-1951 פרצה המחלה בקיבוץ מעיין צבי, 41% מתושבי הקיבוץ חלו והחלימו

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.