קדחת ים תיכונית משפחתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קדחת ים תיכונית משפחתית
שם בלועזית Familial Mediterranean fever;
בר"ת FMF
ICD-10
(אנגלית)
E85.0
ICD-9
(אנגלית)
277.31
OMIM
(אנגלית)
608107
DiseasesDB
(אנגלית)
9836
eMedicine
(אנגלית)
med/1410 
MeSH
(אנגלית)
D010505

קדחת ים תיכונית משפחתיתאנגלית: Familial Mediterranean fever, בראשי תיבות FMF) היא מחלה תורשתית רצסיבית הפוגעת בעיקר באנשים ממוצא ים תיכוני לרבות יהודים ממוצא צפון אפריקאי ומארצות אגן הים התיכון, ושייכת לקבוצת מחלות הנקראות מחלות חום מחזוריות.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדחת ים תיכונית משפחתית הינה מחלה השייכת לקבוצת מחלות הקרויות מחלות אוטו-אינפלמטריות. בתחילה מחלה זו זוהתה אצל יהודים ממוצא מזרחי (בעיקר מעיראק וצפון אפריקה) וכן אצל ארמניים, ערבים וטורקים, אולם לאחר התפתחות הזיהוי הגנטי התגלתה המחלה גם אצל יהודים ממוצא אשכנזי, וקבוצות אוכלוסין ממוצא ים תיכוני, כמו גם תיאורי מקרה אצל חולים ללא קשר למוצא ים תיכוני.

הגן האחראי למחלה מקודד חלבון הקרוי pyrin, המבוטא בתאי דם לבנים וכן בפיברובלסטים. חלבון זה שולט על מספר תהליכים המביאים בתורם לעליה בהפרשה של אינטרלוקין 1 בתא וליצירת התקפים אופיינים כפי שיתוארו להלן.

הסתמנות קלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה עצמה יכולה להתחיל בגיל מוקדם, ועד גיל 20 כ- 90% מן החולים יציינו כי היה להם לפחות התקף אחד. ההתקפים הינם סימן ההיכר של המחלה והם מלווים בכמעט כל המקרים בעלייה של חום וכאבי בטן. ההתקף עצמו הינו קצר ומתרחש בין יממה ל-3 יממות, ואין חוקיות בין משך הזמן העובר בין התקף להתקף- לעתים ההתקפים הינם תכופים ולעתים יחלפו שנים עד להתקף הבא.

התסמינים הקליניים הקיימים במחלה הינם:

  • חום- כמעט תמיד קיים, לעתים עד כדי פרכוסי חום.
  • כאבי בטן- אשר יכולים להיות עדינים ועד לכאבי בטן חריפים המדמים מצב של בטן חריפה. לעתים החשש כי מדובר בבטן כירורגית (בטן חריפה) יביא לניתוח (לפרוטומיה חוקרת) שבמהלכו הממצאים היחידים יהיו מעט תפליט פרי טונאלי המכיל ריבוי של תאי דם לבנים. לעתים ייתכנו הידבקויות כתוצאה מהתקפים קודמים.
  • התקפים פלאורליים (של הפלאורה העוטפת את הריאות) הינם לרוב כאבים חדים בחזה הנובעים כתוצאה מתהליך דלקתי בפלאורה, שלעתים יביא עם הזמן להתעבותה. צילום חזה יכול להדגים תמט או תפליט.
  • כאבי מפרקים- יותר נפוצים אצל אוכלוסייה של יהודים יוצאי ארצות ערב (מוטציה M694V). כאבי המפרקים הינם לרוב מונוארתיקולריים (של מפרק אחד)- לרוב של הברך, הקרסול או הירך.
  • פריחה דמוית שושנה בעור- erysipelas like erythema- לרוב באזורים שונים ברגליים. פריחה זו גם היא נפוצה בעיקר אצל חולים עם מוטציה M694V.
  • כאבי שרירים לאחר פעילות גופנית (exercise induced myalgia).
  • דלקת של שק האשכים- לרוב אצל ילדים טרום גיל ההתבגרות.
  • מחלה פריקרדיאלית- נדיר יחסית.
  • כשליש מהנשים החולות ב-FMF סובלות גם מבעיות פוריות הנובעות מדלקות חוזרות ברירית חלל הבטן.

עמילואידוזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמילואידוזיס הינו סיבוך של המחלה, ואירע אצל חולים רבים טרם הטיפול בקולכיצין. עמילואידיזיס הינו שקיעה של חלבון מסוג עמילואיד A, אשר עולה במצבי דלקת, ושוקע בכליות, באדרנל וברקמות אחרות כמו ריאות, טחול, מעיים ואשכים. כשמטופל מציג בין התקפים הימצאות של חלבון בשתן (פרוטאינוריה) יש לחשוד בעמילואידוזיס.

בין גורמי הסיכון לפיתוח עמילואידוזיס הינם:

  • היענות נמוכה לטיפול בקולכיצין
  • מין (זכר)
  • סיפור משפחתי של עמילואידוזיס
  • מוטציה M694V
  • גנוטיפ מסוג SAA 1.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האלפיים התגלה הגן הקשור למחלה. גן זה יוצר מוטציות בחלבון הנקרא פירין (pyrin), לו תפקיד חשוב ביצירת דלקת. ניתן לבצע בדיקת סקר גנטית לגילוי נשאות סמויה למחלה זו, אך בדיקה זו אינה מומלצת. כאשר ההתקפים הינם טיפוסיים, ניתן לבצע את האבחנה בהתבסס רק על הקליניקה ללא צורך בבדיקות אחרות. כך למשל- בזמן התקף ניתן על ידי בדיקות דם לאבחן קיום דלקת במקומות שונים ומשתנים על ידי שקיעת דם מהירה, עלייה בתאי דם לבנים ובעלייה בפיברינוגן.

במקרים בהם ההתקפים לא טיפוסיים או שהתמונה הקלינית אינה ברורה, ניתן לבצע בדיקה גנטית. המוטציות עצמן שונות זו מזו – כך למשל, המוטציה M694V מקושרת לגיל הופעה מוקדם יותר ולמחלה הכוללת כאבי מפרקים, פריחה ועמילואידוזיס, בעוד שמוטציות כגון E148Q מקושרות במחלה קלה יותר. בדיקה גנטית לאדם שאינו חולה אינה מומלצת.

הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול העיקרי בחולי FMF הוא במתן תרופה הנקראת קולכיצין ששימשה בעבר לטיפול בדלקות מפרקים. מקורה מהצמח סתוונית היורה. תפקיד התרופה למנוע ולהפחית תדירות התקפי המחלה, אך בזמן התקף אינה מועילה. הקולכיצין עוזר גם במניעת העמילואידוזיס (שקיעת החלבון עמילואיד A). קיימת חשיבות לנטילת התרופה מדי יום, היות שהיא משפרת את התסמינים אצל מרבית החולים ומונעת את ההתפתחות של עמילואידוזיס. תופעות לוואי נפוצות של קולכיצין כוללות כאבי בטן, אי סבילות ללקטוז, בחילה ושלשול. נטילה במהלך ההריון מקושרת לעליה קלה בסיכון של העובר לפתח תסמונת דאון.

רוב חולי ה-FMF נוטלים קולכיצין באופן קבוע וסדיר ומתפקדים כאנשים בריאים החיים ומתפקדים באופן נורמטיבי. ההתקדמות הגדולה בהבנת הבסיס הגנטי המולקולרי והקליני של המחלה מאפשר היום יכולת אבחון משופרת, שיפור בטיפול ומניעת תופעות לוואי הנובעות מחוסר טיפול.

תסמונות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר גילוי הגן ל- FMF, נוספו גנים אחרים הקשורים לתסמונות המערבות אף הן הופעה של חום אינטרמיטנטי יחד עם תסמינים קליניים נוספים. בין התסמונות הללו ניתן למנות את הבאות:

  • TRAPS- זוהי תסמונת המועברת באופן דומיננטי. תסמונת זו לרוב מתחילה בגיל הילדות כאשר ההתקפים עצמם יכולים להימשך בין יום יומיים ועד לתקופה ארוכה יחסית. המחלה כוללת את ההתקפים הקיימים ב- FMF, ומלבד זאת מעורבות של העיניים (דלקת הלחמית ובצקת פרי-אורביטלית). לעתים יש כאבי מפרקים נודדים. מחלה זו מגיבה יותר טוב לסטרואידים מאשר לקולכיצין, והפגם הגנטי במחלה מתרחש כתוצאה מפגם ברצפטור ל- TNF. אצל חלק מן החולים יש התפתחות של עמילואידוזיס.
  • HIDS- זוהי תסמונת המועברת באופן רצסיבי, ותוקפת בעיקר אנשים ממוצא צפון אירופאי. המוטציה במחלה זו היא באנזים mevalonate kinase וניתן למצוא אצל חולים אלו רמות מוגברות של mevalonate בשתן. מחלה זו מתחילה בתקופת הינקות וההתקפים נמשכים בין 3-5 ימים. בנוסף להתקפי החום יש אדנופתיה צווארית ופריחה מפושטת מקולופפולרית וכן אפטות בפה. כיום אין טיפול מבוסס במחלה זו.
  • CAPS- זוהי קבוצה של מחלות (כיום – 3) הכוללות למעשה הפרעה בגן המקודד לחלבון הקרוי cryopyrin. שלוש המחלות מקבוצה זו נקראות FCAS, MWS, ו- NOMID. NOMID הינה הצורה הקשה יחסית משלוש המחלות הללו, וכוללת התקפים כרונים של דלקת קרום המוח שאיננה זיהומית, כאבי מפרקים טיפוסיים ופריחה. FCAS הינה מחלה המאופיינת בצמרמורות, חום, כאבי ראש, כאבי פרקים, דלקות בעיניים ופריחה דמוית אורטיקריה בתגובה לקור. ב- MWS יש פריחה אולם שלא בתגובה לקור, כמו גם חום, כאבי בטן, כאבי מפרקים ולאורך זמן אובדן שמיעה סנסו-נוירלי. אצל חולים מכל קבוצות מחלות אלו ניתן למצוא עליה ברמות אינטרלוקין 1b בדם, והם מגיבים באופן דרמטי לזריקות של מעכבי אינטרלוקין 1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.