קדרות יוון העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוון העתיקה
הפרתנון
פורטל יוון העתיקה
קרטר הצבוע בטכניקת הדמות השחורה

קדרות יוון העתיקה היו אחד האלמנטים המוחשיים והאיקוניים באמנות היוונית העתיקה. הכדים ושאר כלי־החרס הצבעוניים של היוונים הקדומים שרדו בכמויות גדולות, וכיום משמשים כפריט אספנים יקר.

שימושי הקדרות ביוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוונים הקדומים יצרו כלי־חרס לשימוש יומיומי, ולא למטרות תצוגה. פרסי תחרויות כאמפורה פנאתנאית הם יוצאי הכלל. מרבית הקדרות השורדת מורכבת מכלי שתייה דוגמת האמפורה, הקרטר (קערות לערבוב יין ומים), ההידריה (קנקני מים), קערות נסך, קנקנים, גביעים וצנצנות אפר צבועות. מיניאטורות נוצרו בקנה מידה רחב, ולרוב שימשו כמנחות לאלים במקדשים. בתקופה ההלניסטית יוצר מגוון רב יותר של סוגי קדרות, אולם חשיבותם האמנותית היא מזערית.

בתקופה העתיקה, ערים יווניות קטנות יחסית ייצרו זני קדרות מקומית. סוגי הקדרות האלו היו שונים אחד מהשני באופן משמעותי בסגנון ובסטנדרטים. קדרות מיוחדת שמעמדה הוא זה של אמנות יוצרה בחלק מאיי הים האגאי, כרתים ומושבות יוון במגנה גרקה. לקראת תום התקופה הארכאית ותחילת התקופה הקלאסית הסתמנו שתי ערי־מסחר חשובות, אתונה וקורינתוס. תוצר הקדרות של השתיים הופץ ברחבי העולם היווני, והוציא את התוצרת המקומית משימוש. כדים מקורינתוס ואתונה נמצאו במקומות רחוקים כספרד ואוקראינה, והם כה שכיחים באיטליה, שבמאה ה-18 נאספו ככדים אטרוסקיים. רבים מהכדים הללו נוצרו ביצור המוני ובאיכות ירודה. למעשה, לקראת המאה ה-5 לפנה"ס, הקדרות הפכה לתעשייה ואיור הכדים איבד מחשיבותו כיסוד אמנותי.

היסטוריית הקדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הכרונולוגיה של הקדרות היוונית נהוג לחלק לתקופות, לפי סגנון הקדרות :

  • התקופה הפרוטוגאומטרית מ־1050 לפנה"ס
  • התקופה הגאומטרית מ־900 לפנה"ס
  • התקופה הגאומטרית המאוחרת או הארכאית מ־750 לפנה"ס
  • תקופת הדמות האדומה מ־530 לפנה"ס
  • תקופת הדמות השחורה מתחילת המאה ה-7 לפנה"ס

טווח הצבעים שהיה בשימוש היוונים הקדומים הוגבל לטכנולוגיית האפיה: שחור, לבן, אדום וצהוב היו בשימוש נרחב. בשְלוש התקופות המוקדמות, הכדים הושארו בצבעם הבהיר המקורי, ועוטרו במשח שהפך שחור בתנור.

קיליקס הצבוע בטכניקת הדמות האדומה

קדרות הדמות השחורה הבוגרת לחלוטין, העיטורים באדום ולבן וחריתה נולדו בקורינתוס במאה ה-7 לפנה"ס המוקדמת, והופצו באטיקה כדור מאוחר יותר; הם פרחו שם עד לתום המאה ה-6 לפנה"ס.

קדרות הדמות האדומה שהומצאה בסמוך ל־530 לפנה"ס, שינתה מסורת זאת. בטכניקה זאת נצבעו הכדים בשחור והדמויות צוירו באדום. קדרות הדמות האדומה החליפה, באופן הדרגתי, את קדרות הדמות השחורה. לעתים כלים גדולים יותר נחרתו, בנוסף לצביעה.

לאורך התקופה הפרוטוגאומטרת והגאומטרית, הקדרות עוטרה בעיצובים מופשטים. בתקופות מאוחרות יותר, לנוכח התקדמות טכניקת הקדרים וצמיחת האסתטיקה, העיטורים קיבלו צורת דמויות אנושיות. הדמויות יצגו לרוב את האלים או את גיבורי המיתולוגיה וההיסטוריה היוונית. בנוסף, סצינות קרב וצייד היו פופולריות, עקב דמות הסוס שהופיעה בהן, והוערצה על ידי היוונים הקדומים. בתקופות מאוחרות יותר מוטיבים ארוטיים, הטרוסקסואליים והומוסקסואליים, הפכו לשכיחים.

על הקדרות היוונית ניתן למצוא, במקרים רבים חתימות. החתימות הן לרוב של הקדר (למשל אצל הקדר אופרוניוס), אך לעתים רחוקות של האמן. ברם, ניתן לזהות ולהפריד מאות אמנים לפי בחירתם האמנותית ואופי העיטור. לרוב הם מכונים לפי נושא העיטורים שלהם, כאלו הם "צייר אכילס" או "צייר קלאופרדס" שחיי בתקופה הארכאית המאוחרת, ולעתים לפי מקום משכנם המודרני של יצירותיהם כ"צייר ברלין".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]