קהינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אל-קהינהערבית: الكاهنة, תרגום לעברית: אישה חוזה) או בערבית צפון אפריקאית מודרנית l-Kahna, ידועה גם כדיחיא או קחיה, הייתה מנהיגה דתית וצבאית של השבט הברברי זנטה במאה ה-7.

קהינה הובילה את התנגדות השבטים הברברים והיהודים לכיבוש הערבי של אזור המגרב ואזור אלג'יריה בפרט. קהינה נולדה ברבע הראשון של המאה ה-7 ומעריכים כי מתה בשנות ה- 90 של אותה מאה.

הפולמוס על דתה של קהינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה האמיתי של קהינה, ככל הנראה היה דִחְיַה. הכינוי קהינה ניתן לה על ידי יריביה המוסלמיים בגלל יכולתה האגדית לחזות את העתיד. שם אביה של קהינה משתנה בהתאם לגרסה של האגדה עליה. גרסה אחת טוענת כי היא בתו של טאבט. על פי גרסה אחרת, שם אביה של קהינה הוא מתיה[1], ראש שבט ברברי שנקרא ג'רוואה זנטה ואשר נדד באזור הרי האטלס. עדויות אחרות טוענות שקהינה הייתה יהודיה או שהשבט שלה התייהד. חוקרי היסטוריה של צפון אפריקה חלוקים בדעותיהם על כך.

מוחמד טלבי מציין שהערבים מספרים כי קהינה לוותה על ידי איקונין, ככל הנראה של מריה הקדושה או קדוש נוצרי אחר, אך סביר שלא מדובר במנהג יהודי או אפילו ברברי. רעיון הגיור של בני הג'רוואה נובע מההיסטוריון אבן חלדון אשר מנה שבט זה מבין מספר שבטים שיש אפשרות שהיו מתגיירים. טלבי מציין שאבן חלדון מתייחס לתקופה שקדמה לשליטת הקיסרות הרומית וביזנטית וכי שבטים אלו התנצרו מאוחר יותר.

בקינה יהודית עתיקה מקונסטנטין שבאלג'יריה של ימינו, יש התייחסות למלכה בשם "כּהיא" דווקא בתור מי שהתאכזרה ליהודים.

בני ישורון, אל נא תשכחו את רודפיכם,

את הכשדים, את הקיסר, את הדריינוס ואת כהיא.

ארורה זו, אכזרית הייתה מכל אלה (שקדמו לה) יחד.

היא מסרה את בתולותינו לחייליה

ובדם עוללינו טבלה את רגליה.

ה' יצרה, כדי שנכפר את עוונותינו.

ה' שנא את המענים את עמו.

השיבו לי את בנַי, כדי שיתאבלו עלי,

השארתי אותם בידיה של כהיא.‏[2]

המחקר העדכני ביותר בנושא הינו של מודראן אשר תומך ומחזק את מסקנותיו של טאלבי.[3]. איבן חלדון מתעד אגדות רבות על קהינה, רבות מתוכן מתייחסות לשיערה הארוך או להיותה גדולה במידותיה, שתי תכונות המאפיינות מכשפים. קהינה הייתה ככל הנראה נביאה. היו לה שלושה בנים, סימן מקובל למכשפה באגדות. אגדה נוספת טוענת שבצעירותה היא שיחררה את עמה משלטונו של רודן על ידי כך שנאותה להתחתן איתו ולאחר מכן רצחה אותו בליל חתונתם. מעבר לכך לא ידוע דבר על חייה הפרטיים.

אגדת חייה ומותה של קהינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהינה ירשה את קוסיילה כמנהיגת השבטים הברברים המתנגדים לצבאות הערביים של בית אומיה. חסן אבן אל-נומאן צעד ממצרים וכבש את העיר הביזנטית קרתגו וערים נוספות. כאשר חיפש אויב נוסף להביס הגיעה אליו השמועה על מלכה חזקה בצפון אפריקה ששמה קהינה. הוא צעד לקראתה להרי האטלס. הצבאות נפגשו בסמוך למסקיאנה בפרובינציה אום אל-בואג'י של ימינו באלג'יריה.

קהינה הביסה את חסן אשר ברח והתחפר בקירנאיקה למשך ארבע-חמש שנים. קהינה הבינה שהאויב היה חזק מדי ועוד ישוב על כן נקטה בטקטיקת אדמה חרוכה אשר לא הפריעה לשבטי ההרים והמדבר אך הרחיקה את תמיכתם של דרי נאות המדבר בה. במקום להתיש את הצבאות הערביים החלטתה קידמה את מפלתה.

חסן שב לבסוף ונעזר בידיעות שקיבל מקצין שבוי שקהינה אימצה כבן. הוא הביס את קהינה, ככל הנראה בין סרטיף לטובנה. לפני הקרב, קהינה חזתה את התוצאה ושלחה את שני בניה הביולוגיים לצבא הערבי תחת חסותו של הבן המאומץ. נאמר כי חסן נתן לאחד מבניה את השליטה בכוחותיו.

מקורות אחדים מספרים שקהינה מתה מות לוחמים כאשר חרבה בידה והיא נלחמת עם אנשיה. מקורות אחרים גורסים כי היא בלעה רעל והתאבדה על מנת לא להישבות בידי האויב. חלק מהמקורות טוענים שקרב זה התרחש בשנת 693 בעוד שמקורות אחרים טוענים לשנה 697. איבן חלדון טוען שבשנה זו הייתה קהינה בת 127, דבר שמשמעו שקהינה נולדה בשנת 566 לספירה. סביר להניח שאמירה זו מוגזמת. לפי מקורות אחרים היה שמה "כאהנה" שמשמעו בערבית "כוהנת" והיא נהרגה בקרב נגד המוסלמים בטברקה על החוף הצפוני של תוניסיה בשנת 702 או 703 לספירה הנוצרית.

במאות מאוחרות יותר, אגדתה של קהינה שימשה ככלי להעלאת טענות ברבריות באל-אנדלוס כנגד טענות ערביות לגבי עליונות אתנית.

בתקופה המודרנית שימשה אגדתה של קהינה את כל הגורמים אשר חיו במגרב - קולוניאליסטים צרפתיים, ברברים לאומיים, ערבים לאומיים, ציונים, חוגים פמינסטיים, ולאומנים מגרבים, כל קבוצה למטרותיה שלה.

האמפיתיאטרון באל ג'ם בעיר אל ג'ם בתוניסיה מכונה "מצודת קהנה", ולפי המסורת המקומית התבצרה בו עם תומכיה משך ארבע שנים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערביזציה של השם מתיו
  2. ^ חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו, כרך ראשון, הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה, עמ' 65-66.
  3. ^ Relations judéo-musulmanes au Maroc—perceptions et réalités, Michel Abitbol [1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hannoum, Abdelmajid. (2001). Post-Colonial Memories: The Legend of the Kahina, a North African Heroine (Studies in African Literature). ISBN 0-325-00253-3. This is a study of the legend of the Kahina in the 19th century and later. The first chapter is a detailed critique of how the legend of the Kahina emerged after several transformations from the 9th century to the 14th.
  • Modéran, Yves. (2005?). Article on Kahena in vol. 27 of Encyclopédie Berbère, p. 4102-4111. The most recent critical study of the historical sources.
  • Talbi, Mohammed. (1971). Un nouveau fragment de l'histoire de l'Occident musulman (62-196/682-812) : l'épopée d'al Kahina. (Cahiers de Tunisie vol. 19 p. 19-52). An important historiographical study.