קהל מדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קהל מדומה (אנגלית: imaginary audience) הינה תופעה פסיכולוגית בה חש אדם שכלל הסובבים מתבוננים בו ומבקרים את מראהו ומעשיו, למרות שבמציאות אין הדבר כך. התופעה, בדומה לתופעת המעשיה האישית, אופיינית למתבגרים צעירים (בסביבות גיל 12-13). לדוגמה, מתבגר עלול לחשוב שהכל מודעים לפצעון שהופיע על פניו.

תאוריה אחת‏[1] מסבירה את התופעה כהשלכה של אגוצנטריות (התמקדות מוגזמת של האדם בעצמו) האופיינית לגילאים אלה. המתבגר, אשר זה עתה התחיל לפתח את יכולת החשיבה המופשטת[2], מבין שלאחרים יש תהליכי מחשבה דומים, אך מתקשה להבדיל בין תוכן מחשבותיו שלו ותוכן מחשבותיהם של אחרים. כתוצאה מכך מייחס המתבגר את מחשבותיו לאחרים. תאוריה אחרת‏[3] מסבירה את התופעה כנטייה של המתבגר לחלום בהקיץ על עצמו במצבים בין-אישיים, וקובעת שהיא הכרחית בתהליך הניתוק מהמשפחה וגיבוש הזהות העצמית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David Elkind, 1967
  2. ^ לפי תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה, החשיבה המופשטת מופיעה לראשונה בגילאים אלו, בשלב האופרציות הפורמליות
  3. ^ Lapsley, D. K (1993). Toward an integrated theory of adolescent ego development: The "new look" at adolescent egocentrism. American Journal of Orthopsychiatry, 63, 562-571.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]