מחנה 14 במרץ

מחנה 14 במרץ
تحالف 14 آذار

סמל ודגל הקואליציה
מדינה
מנהיגים	סעד אל-חרירי
תקופת הפעילות	2005–הווה (כ־19 שנים)
אידאולוגיות	אנטי סוריה, לאומיות לבנונית
מטה	ביירות
צבעים רשמיים	אדום ולבן

קואליציית 14 במרץ (בערבית: تحالف 14 آذار, בתעתיק: "תחאלוף 14 אד'אר" - נקראת על שם תאריך מהפכת הארזים) היא ברית בפרלמנט הלבנוני המורכבת ממספר מפלגות וחברי מפלגות הדוגלים בעצמאות וריבונות לבנון. ההתנגדות להשפעת סוריה בלבנון, עם אירועי מהפכת הארזים ויציאת סוריה מלבנון בשנת 2005, היוותה הבסיס להקמת הברית. רוב השותפים לה הם מוסלמים סונים ונוצרים ומיעוטם מוסלמים שיעים.

שמה של קואליציה זו נגזר מתאריך מהפכת הארזים, שבה צעדו למעלה ממיליון אזרחים לבנונים למרכז ביירות בתביעה לגרש את כוחותיה הצבאיים של סוריה משטח לבנון ב-14 במרץ 2005. זאת, בעקבות ההתנקשות בחייו של רפיק אל-חרירי, התנקשות שביצועה יוחס על ידי לבנון, צרפת ומרבית מדינות העולם לסוריה ולתומכיה בלבנון. הברית מונהגת על ידי זרם העתיד, הכוחות הלבנוניים ומפלגת הפלנגות הנוצריות. בחודשים מאי ויוני 2005 הפכה ברית זו לדומיננטית בפרלמנט הלבנוני. יריבתה הפוליטית היא קואליציית 8 במרץ בהנהגת חזבאללה, אמל והזרם הפטריוטי החופשי.

המפלגות החברות בקואליציה

את הקואליציה מובילים זרם העתיד בהנהגת סעד אל-חרירי, הכוחות הלבנוניים בהנהגת סמיר ג'עג'ע ומפלגת הפלנגות בהנהגת אמין ג'ומאייל. מפלגות נוספות החברות בקואליציה הן: מפלגת החידוש הדמוקרטי בראשות נסיב לחוד, השמאל הדמוקרטי בהנהגת אליאס עטאללה, תנועת שחרור לבנון, החזית הלאומית הלבנונית בהנהגת קרלוס אדה, אחיינו של ריימונד אדה, המפלגה הלאומית הליברלית בהנהגת דורי שמעון, בנו של כמיל שמעון, מפלגת רמגבר הארמנית בהנהגת חאפוג קסרג'יאן ומפלגת החנצ'אג הסוציאל-דמוקרטית בהנהגת יגיא ג'רג'יאן.

מעבר למפלגות, קיימים גם ארגונים אזרחיים התומכים בקואליציה: קורנת שהוואן, אזרחים למען לבנון חופשית, המרכז לדמוקרטיה בלבנון והארגון הבינלאומי לתומכי הדמוקרטיה.

בחירות 2009

בבחירות לפרלמנט הלבנוני שנערכו ב-7 ביוני 2009 זכתה הקואליציה לרוב של 71 חברי פרלמנט מתוך 128, לפי החלוקה הבאה:

מפלגה	מושבים בפרלמנט
זרם העתיד	30
המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית	10
הכוחות הלבנוניים	5
מפלגת הפלנגות	5
אחרים	19
עצמאיים	2

תוצאות אלו אמנם דומות לתוצאות הבחירות לפרלמנט בשנת 2005, אז זכתה הקואליציה ל-72 מושבים בפרלמנט, שהצטמצמו ל-68, בין היתר בעקבות התנקשויות בחברי הפרלמנט שאיישו אותם, אך נראה כי ניצחון זה היה ניצחון מוראלי על קואליציית 8 במרץ. חודשיים לאחר בחירות אלו, ב-2 באוגוסט 2009, הכריז וליד ג'ונבלאט כי עוזב יחד עם מפלגתו את הברית והופך לזרם מרכזי, בדומה לגישת נשיא לבנון, מישל סלימאן. בעוד ג'ונבלאט לא הצטרף לברית 8 במרץ באופן רשמי, עצם התבדלותו מגורמי ה-14 במרץ נתנה מהלומה קשה לניצחון הציר הפרו-מערבי בבחירות אלו. לאחר עזיבה זו של המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית, נשחק ניצחון ה-14 במרץ בבחירות עוד, עם ההסכמה הסורית-סעודית בנובמבר 2009, אשר הובילה להקמת הממשלה. במסגרתה, סוכמה הקמת ממשלה אחדות במתווה בו 15 שרים יהיו מקואליציית ה-14 במרץ, 10 ממחנה ה-8 במרץ האופוזיציוני ו-5 אשר יבחרו על ידי נשיא לבנון מישל סלימאן. ההסכמה על הקמת ממשלה זו בחסות סוריה וסעודיה, סימלה את תחילתו של תהליך התקרבות בין מנהיגים מ-14 במרץ, ובעיקר זרם העתיד ובראשו ראש הממשלה סעד אל-חרירי, לסוריה תוך עזיבת המסורתיות אשר עמדו מאחורי הקמת המחנה, אשר אף כונה בעבר המחנה האנטי-סורי. תהליך זה הגיע לשיאו עם הגעתו של סעד אל-חרירי לפגישה עם נשיא סוריה בשאר אל-אסד ב-19 בדצמבר 2009, ולאחר מכן בריאיון לעיתון א-שרק אל-אווסט בו הכריז כי בניגוד לטענות העבר, סוריה אינה עומדת מאחורי רצח אביו, רפיק אל-חרירי.