קודו-הא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קודו-האיפנית: 皇道派; בתעתיק לטיני: Kōdōha; סיעת הדרך הקיסרית) הייתה סיעה מהפכנית שפעלה באימפריה היפנית בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.

הסיעה פעלה לאור רעיונותיו של האידאולוג קיטה איקי ודגלה בשימוש בכוח ובטרור על מנת להחליף את השלטון ביפן, שהיה לטענתם מתון מדי בשלטון קיצוני יותר וכן בהגדלת כוח השפעתו של הצבא. הסיעה תמכה בהפיכת יפן למעצמה בקנה מידה עולמי דבר שאמור היה להיעשות על ידי כיבושים ועל ידי התחזקות על חשבונה של ברית המועצות.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביפן של סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20, הייתה הלאומיות חזקה במיוחד ורבים ביפן סברו כי על יפן להתחזק ולהתפתח על מנת להפוך למעצמה בינלאומית, בעיקר על ידי כיבושים הן בסין והן בשטחים באזור דרום מזרח אסיה שהיו שייכים לברית המועצות. דבר זה הביא את היפנים למלחמת סין יפן הראשונה (1904-1905) למלחמת רוסיה יפן (1904-1905) לכיבוש מנצ'וריה ב-1931 ולמעשי תוקפנות נוספים באזור מזרח אסיה. על אף מעשים אלו עדיין היו יפנים שהחזיקו בדעה כי אין ארצם עושה מספיק ועליה לכבוש עוד על מנת להיהפך למעצמה בקנה מידה עולמי.

בין האידאולוגים של הימין הרידיקלי ביפן מפורסמים אנשים כמו קיטה איקי, טצ'יבאנה, גונדו ואחרים.

על רקע מצב זה היו בשנות ה-30 ביפן ניסיונות מרד רבים. שהידועים שבהם הם תקרית מרץ ותקרית אוקטובר (1931), מרד הנפל ואחרים, אף שכל שהמרידות נכשלו, הם ביטאו את הלך הרוח ביפן של אותה התקופה ואת ההשתלטות למעשה של הצבא על ניהולה בפועל של המדינה.

בשנת 1932 היה ניסיון מרד נוסף שכונה "ניסיון ההפיכה של 15 במאי 1932" על פי התוכנית אמורים היו כמה קציני צבא צעירים להיפגש במקדש בטוקיו, הם הזמינו ארבע מוניות ויצאו כשהם מחולקים לחוליות וכל חוליה יוצאת למשימה שונה. אחת החוליות הגיע למעונו של ראש הממשלה בן ה-77 אינוקאי, השומרים שלא חשדו בחבורה של קציני צבא במדים הניחו לקושרים להיכנס ואלה הגיעו אל חדרו של ראש הממשלה וירו בו למוות.

פעולה זו הייתה בעצם הגורם שפיצל את הצבא לשתי סיעות; ה"קודו-הא" (סיעת הדרך הקיסרית) בראשות שר הצבא, הגנרל סדאו אראקי, והשנייה ה"הטוסיי-הא" (סיעת הפיקוח) בראשות הגנרל נגאטה. מנההיגיה של סיעת הקודו-הא היו הגנרל סדאו אראקי והגנרל מזאקי.

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודו-הא הלכה לאור רעיונותיו של קיטה איקי.

בענייני חוץ דגלה הקודו-הא באימפריאליזם שצריך לבוא בעיקר על חשבונה של ברית המועצות, באזורים האסייתיים עליהם שולטת ברית המועצות. אנשי הקודו-הא סברו כי על יפן לקנות לה מעמד של מעצמה בינלאומית מה שניתן לעשות לדעתם רק על ידי כיבושים. הקודו-הא התאפיינה בקיצוניות בענייני חוץ, ובדחיית המערב.

בענייני פנים תמכה הקודו-הא בהפסקת השחיתות הפוליטית, בהחלת חוקים חדשים שיסייעו לחקלאות המסורתית ביפן ובחינוך לאהבת הארץ והלאום.

מבחינה מחשבתית לא היה הבדל גדול בין הקודו-הא לטוסיי-הא אלא שהטוסיי-הא נמנעה לחלוטין מטרור והקודו-הא השתמשה בו לעתים.

ירידת הסיעה בזירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום תפקידו של הגנרל אראקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 1934 הייתה הקודו-הא למעשה הסיעה החזקה יותר בצבא והיא הייתה זאת שלמעשה נתנה את הטון בהתנהלות הצבא, הסיבה למצב זה הייתה העובדה ששר הצבא אראקי היה מראשי הסיעה.

בשנת 1934 סיים הגנרל אראקי את תפקידו כשר הצבא. בדיוק באותו הזמן התגלה ניסיון של מספר קצינים מהקודו-הא לקשור קשר על מנת לרצוח מספר פוליטיקאים, הגנרל נגאטה, ממתנגדי הקודו-הא, ניצל את צרוף המקרים, ופתח בגל הדחות של קצינים מסיעת הקודו-הא שבראשם הגנרל מזאקי. בעקבות פעולותיו אלו, נרצח נאגאטה על ידי חייל בשם איזוה סבורו. התסיסה שעורר משפטו של סבורו, הוביל את אנשי הקודו-הא לפתוח במרד הנפל. המרד נכשל ורבים מאנשי הקודו נאסרו והוצאו להורג.

חיסול הקודו-הא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרידת הנפל חיסלה למעשה את סיעת הקודו-הא. שני קצינים התאבדו על מנת להימנע ממשפט ו-19 אחרים, כולל האידאולוג קיטה איקי, הוצאו להורג באשמת בגידה לאחר משפטי שדה קצרים.

עם הוצאתם להורג של מנהיגיה ושל האידאולוג הראשי קיטה איקי, התפרקה למעשה הסיעה.

עם חיסול הסיעה נשארה סיעת הטוסיי הא למעשה הסיעה היחידה והשלטת בצבא. למעשה חיזק המרד עוד יותר את הצבא בראשות סיעת הטוסיי הא; מנהיגי הצבא הוכיחו כביכול לקיסר כי יש צורך בחיזוק כוחו של הצבא על מנת שיוכל למנוע מרידות נוספות בעתיד, וכך גדל כוחו של הצבא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]