קודו-הא
קודו-הא (מיפנית: 皇道派; בתעתיק לטיני: Kōdōha; סיעת הדרך הקיסרית) הייתה סיעה פוליטית שפעלה באימפריה היפנית בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 ודגלה בהחלפת הממשל ביפן תוך שימוש בכוח ובטרור. הסיעה הוקמה והונהגה על ידי הגנרל סדאו אראקי, שהיה איש צבא ופילוסוף פוליטי יפני, ערכיה נקבעו במידה רבה לאור רעיונותיו של האידאולוג היפני קיטה איקי, שהאמין בצורך של יפן להתרחב באמצעות אימוץ מדיניות מיליטריסטית ואגרסיבית כלפי שכנותיה. היא הייתה הסיעה הקיצונית ביפן כאשר מנגד פעלה סיעת הטוסיי הא (סיעת השליטה) המתונה יותר. בין שתי הסיעות התנהל מאבק שעיקרו השפעה על הצבא היפני. השם קודו-הא (הדרך הקיסרית) ניתן לסיעה לאחר נאום של הגנרל אראקי ב-1932, בו השתמש במילים אלו.
סיעת הקודו-הא התפרקה לאחר מרד הנפל של 26 בפברואר 1936 וחבריה בחלקם נשפטו ובחלקם אף הוצאו להורג. הסיעה לא הייתה מעולם מפלגה פוליטית, אך רעיונותיה השפיעו במידה רבה על המיליטריזם היפני בסוף שנות ה-30.
הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם הראשונה, נהנתה יפן מצמיחה כלכלית ניכרת, אך זו נבלמה עם הופעתו של המשבר הכלכלי ביפן, בשנות ה-20 המוקדמות. המשבר הכלכלי החריף את הפערים בין המעמדות, כאשר בקרב מעמד הפועלים הלך הסוציאליזם וצבר פופולריות, ומנגד צברו בעלי ההון נכסים גדולים תוך שהם נעזרים בקשריהם עם הפוליטיקאים ופקידי הממשל. פערי מעמדות אלו, יחד עם השחיתות הפושה, יצרו תסיסה אזרחית משמעותית ביפן.
דווקא הצבא, נתפש בעיני רבים כארגון טהור משחיתות וככזה המסוגל אולי לחלץ את המדינה ולהצעידה קדימה. סיבות אלו ועוד, גרמו לעלייה של רגשות לאומיות ועליונות בקרב יפנים רבים, שהאמינו כי על יפן לקדם מדיניות אימפריאליסטית ולנסות להגדיל את שטחה והשפעתה בעיקר על חשבון סין וברית המועצות. רבים מהיפנים ראו בדמוקרטיה הליברלית כמחסום להשגת יעדים אלו.
על רקע התרחשויות אלו והתסיסה האזרחית כנגד הממשל היפני, אירעו בשנות ה-30 מספר ניסיונות הפיכה ביפן, שהידועים שבהם הם תקרית מרץ ותקרית אוקטובר בשנת 1931.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 במאי 1932 נרצח ראש ממשלת יפן אינוקאי צויושי במהלך ניסיון הפיכה נוסף, כשמטרתם של הרוצחים הייתה לגרום למינויו של הגנרל סדאו אראקי לתפקיד ראש הממשלה. על אף סירובו של הגנרל אראקי לשתף פעולה עם התוכנית, נחשב אירוע זה לנקודת המפנה בה פולג הצבא היפני למעשה לשני מחנות - מחנה הקודו-הא בהנהגת הגנרל אראקי, אל מול מחנה הטוסיי-הא שהונהג על ידי הגנרל נגאטה.
הגנרל אראקי דגל בפילוסופיה ששילבה בין הבושידו - קוד ההתנהגות הסמוראי היפני, לבין מרכיבים פאשיסטיים שונים. על פי חזונה של הקודו-הא, על יפן לחזור אל ערכיה המסורתיים, אלו שקדמו לחדירתה של התרבות המערבית ולסיאוב השלטוני. כמו כן על המדינה לפעול למען פיתוח החקלאות המסורתית היפנית ולדחות את התיעוש. המדינה תנוהל ישירות על ידי הקיסר הירוהיטו, תוך הסתמכות על כוחו של הצבא.
בתחום יחסי החוץ סברה הקודו-הא כי מלחמה עם ברית המועצות היא בלתי נמנעת, ונצרכת על מנת לשמור על יפן מפני הקומוניזם, אותו ראתה כהרסני. הסיעה האמינה בצורך של יפן להתפשט טריטוריאלית על חשבון ברית המועצות וסין.
במשך מספר שנים הייתה הקודו-הא לסיעה החזקה יותר בצבא, זאת אודות בין השאר למינויו של הגנרל אראקי לתפקיד שר המלחמה בשנת 1931. בשנת 1934 התפטר אראקי מתפקידו בשל בריאותו הלקויה ואת מקומו תפס היאשי סנג'ורו שהיה מקורב לטוסיי-הא. בסמוך להתפטרותו של אראקי, נחשפה תוכנית של מספר קצינים המקושרים לקודו-הא, לביצוע רצח של מספר פוליטיקאים. חשיפה זו גרמה לגנרל נגאטה - ממתנגדיה הגדולים של הקודו-הא, להדיח מתפקידיהם כ-3000 קצינים שנחשבו כמקושרים לקודו-הא, ביניהם הגנרל מזאקי, ששימש כמפקח על החינוך הצבאי (התפקיד השלישי בחשיבותו בצבא היפני). בעקבות פעולותיו אלו, נרצח נאגאטה על ידי חייל בשם איזוה סבורו.
משפטו של סבורו עורר תסיסה שהובילה לניסיון הפיכה נוסף שבוצע על ידי אנשי הקודו-הא וכונה מרד הנפל של 26 בפברואר 1936. במהלך המרד נרצחו בידי אנשי הקודו-הא ראש ממשלת יפן לשעבר סאיטו מקוטו ושר האוצר באותה התקופה טקהאשי קורקיו. כמו כן ניסו המורדים להתנקש גם בחייו של ראש הממשלה אוקדה קייסוקה אך כשלו בכך. מטרותיו של המרד לא הושגו, בעיקר בשל התנגדותו של הקיסר הירוהיטו שהורה להילחם במורדים בתוקף.
השלכותיו של ניסיון ההפיכה הכושל היו משמעותיות והוא הביא למעשה לקיצה של הקודו-הא. 19 קצינים נשפטו במשפט שדה והוצאו להורג, כולל אחד מהוגי הדעות המרכזיים של הקודו-הא - קיטה איקי, ואילו שני קצינים נוספים התאבדו.
על אף שהקודו-הא חדלה להתקיים כתנועה מאורגנת, האידאולוגיה שעמדה בבסיסה של הסיעה לא נעלמה, והיא המשיכה להשפיע על התנהלותה של יפן בשנים שלאחר מכן.
