קודקס גיגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקודקס גיגס הוא כתב היד הגדול ביותר בעולם שנכתב בימי-הביניים.

הקודֶקס גיָגסלטינית: Codex Gigas, באנגלית: Giant Book - ספר ענק) הוא כתב היד הגדול ביותר בעולם שנכתב בימי הביניים. הקודקס מוכר גם בשם התנ"ך של השטן בגלל ציור גדול של השטן שנמצא בתוך הספר, ובגלל האגדה שאופפת את יצירת הקודקס. הקודקס נוצר במאה ה-13 במנזר הבנדיקטי פודלאצ'יס (כיום צ'ראסט) בבוהמיה (כיום צ'כיה). הקודקס מכיל את הוולגטה, בנוסף למספר רב של מסמכים היסטוריים שכתובים כולם בלטינית. בזמן מלחמת שלושים השנים, ב-1648, כל האוסף, כולל הקודקס, נלקח בידי הצבא של שבדיה, כשלל מלחמה. כיום הקודקס גיגס שמור בספרייה המלכותית של שבדיה בסטוקהולם.

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודקס עשיר בציורים. כתבי יד כאלה נקראים כתבי יד מוארים.

הקודקס שמור בתיקייה מעץ, מכוסה בעור ומאובזר במתכת. גובהו הוא 92 ס"מ, רוחבו 50 ס"מ ועוביו 22 ס"מ. במקור היו בקודקס 320 דפי קלף, אף על פי ש-8 דפים הוסרו מהספר. לא ידוע מי הוריד או למה הסירו את הדפים, אך נטען כי הדבר קשור לחוקים המונרכיים של הבנדיקטים. משקלו של הקודקס הוא קרוב ל-75 קילו. לקודקס גיגס יש 310 ציורים על דפיו, מעריכים כי הדפים עשויים מעור עגל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים האמינו כי הקודקס נכתב על ידי "הרמן חסר האחריות" (hermann inclusus) במנזר הבנדיקטי פודלאצ'יס ליד צ'רודים, שנהרס במאה ה-15. התאריך האחרון שמופיע בקודקס הוא שנת 1229. מאוחר יותר נשמר הספר על ידי נזירים ציסטרסיאניים במנזר סדלק ואז נקנה על ידי המנזר הבנדיקטי בברבנוב. מ-1477 עד 1593, נשמר הקודקס בספרייה של המנזר בברואומוב עד שנלקח לפראג ב-1594 להיות חלק מהאוסף של רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

בסוף מלחמת שלושים השנים בשנת 1648, כל האוסף נלקח מרודולף השני בידי הצבא השבדי כשלל מלחמה. מ-1649 עד 2007, הקודקס הוחזק בספרייה המלכותית של שבדיה.

ב-24 בספטמבר 2007, הושאל הקודקס משבדיה לפראג, ובינואר 2008 הוצג לציבור הרחב בספרייה הלאומית של צ'כיה.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודקס מכיל את כל הוולגטה הלטינית (הגרסה הלטינית לברית החדשה), אבל לא מכיל את הספרים מעשי השליחים וחזון יוחנן, מפני שהם מהגרסה הפרה-וולגוטית. כתבים נוספים שכלולים בספר הם, האנציקלופדיה של איזידורוס מסביליה: אטימולוגאה, ספרו של יוסף בן מתתיהו: קדמוניות היהודים, כתבו של קוסמס מפראג: אגדותיה של בוהמיה, מספר טרקאטות (ספרי חוקים), לוח שנה עם נקרולוגיום (תאריכים חשובים של מיתות ולידות, בלטינית: נקרו-גופה, לוגיום-זמן), רשימה של אחים במנזר פודלאצ'יס, שיקויי קסם, לחשים ועוד מסמכים מקומיים. כל הקודקס כתוב בלטינית.

ציורו של השטן בעמוד 577. האגדה מספרת שהקודקס נכתב על ידי נזיר שמכר את נשמתו לשטן.

כתב היד כולל איורים באדום, כחול, צהוב, ירוק וזהב. אותיות ראשוניות (גדולות לדוגמה: A-ראשונית a-משנית) מאוירות בצורות מתוחכמות, לרוב לאורך כל הדף. לקודקס צורה ייחודית. הכתב נשאר באותו סגנון כתיבה לאורך כל הקודקס, ולא מראה כל סימנים להתיישנות, פגמים או קרעים, מה שהוביל לסברה שהספר נכתב בזמן קצר מאוד (ראו האגדה). אך מדענים מעריכים כי לקח לסופר מעבר ל- 20 שנים לכתוב את כל הספר.

עמוד 577 כולל תמונה יוצאת דופן של השטן, כ-50 ס"מ גובהו. מספר דפים לפני האיור הקלף מושחר והכתב עליו בוהק, בשונה משאר הקודקס. הסיבה להשחרה היא חשיפה לשמש: מכיוון שהקלף עשוי עור פרה, כאשר הוא נחשף לאור השמש הוא "משתזף". לכן לאורך כל המאות שהקודקס נחשף לשמש העמוד שנפתח יותר מכל הוא עמוד 577, שהפך שחור משאר העמודים.

האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אחת מהאגדות, כותב הקודקס הוא נזיר שהפר את נדריו, ונשפט לקבורה בחיים. כדי לכפר על חטאיו, הבטיח לאב המנזר שיכתוב בן לילה כתב כל כך מדהים שיתן תהילה ענקית למנזר, ויכיל את כל ידע האנושות. קרוב לחצות הנזיר הבין שלא יוכל לעשות זאת לבדו, אז התפלל תפילה מיוחדת, שלא יועדה לאלוהים אלא למלאכו הנופל לוציפר (השטן במיתולוגיה הנוצרית, במיתולוגיה היהודית השטן נקראה השטן, אזראל מלאך המוות, סמאל או אשמדאי), וביקש ממנו עזרה להשלים את הכתב בתמורה לנשמתו. השטן השלים את הכתב לפני הבוקר והנזיר הוסיף את תמונתו של השטן כהוקרה על עזרתו. אומרים גם שהנזיר השתמש בחלק מלחשי גירוש שדים שיש בכתב כדי להוציא את השטן מגופו (בדומה לנזירים אחרים שחטאו ונגזר עליהם לכתוב את כל התנ"ך כולו, גם הברית החדשה וגם הישנה, בכתב יד וככה האלוהות תעבור בהם כשיעשו זאת.) למרות האגדה, הקודקס לא נאסר על ידי האינקוויזיציה, ונחקר על ידי מלומדים רבים.

חקירות מודרניות בבלשנות מציעות שהנזיר ישב בבידוד מוחלט, שכנראה כפה על עצמו. על פי ניסיונות שחזור של עבודת הכתיבה, מעריכים כי כתיבת הקודקס ארכה יותר מ-20 שנה, ומעריכים כי הכתיבה לבד ללא האיורים תדרוש כ-5 שנים של כתיבה ללא הפסקה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]