קודש וחול ביהדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ביהדות, התואר קדוש (מילה נרדפת למובדל), ניתן לאל, שהוא מובדל מכל מושג ורעיון אותם אנו יכולים לתפוס. כמו כן נקרא קדוש, או מקודש, דבר אותו הבדיל האל במצווה או חיוב. רעיונות, עצמים, ישויות, מקומות וזמנים יכולים להיות קדושים, כלומר נבדלים ביחס לדברים המקבילים להם בתחומם. "קדושה" היא רעיון מופשט, טעון ומלא משמעויות שונות ומגוונות. פעולה המייחסת לדבר קדושה היא קידוש, ופעולה המייחסת חולין לדבר קדוש היא חילול. יש לשים לב בין השימוש במונחים כגון קדוש/מקודש... שהם שמות תואר לבין השימוש במונח "קודש" שהוא שם עצם.

אל קדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – קידוש השם, חילול השם

ביהדות, הדרגה הגבוהה והאבסולוטית ביותר של הקדושה היא קדושתו של אלוהים. רעיון זה מופיע בכמה פסוקים במקרא: "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא"; "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו", וכך מודגש בפיוט יגדל: "אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גוּף, לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ.

במקורות מופיעה פעמים רבות קדושתו של הבורא, בדרך כלל כציווי לבני ישראל להיות קדושים גם הם מכוח היותם "בנים" לה'. בספר ויקרא[1]: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".

שמו של אלוהים אף הוא נקרא קדוש, מחמת פרישותו והסתרתו מידיעת בני האדם. בתפילת שמונה עשרה - מזכירים בברכה השלישית: "אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְּלוּךָ סֶּלָה".

זמנים קדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום קודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – שבת, קידוש, הבדלה

מועדי קודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום טוב

ביום כיפור, היום הקדוש ביותר בשנה היה הכהן הגדול, שהוא האדם הקדוש ביותר, נכנס לקודש הקודשים שהוא המקום הקדוש ביותר, להקטיר קטורת ולהתפלל לפני ה'.

קידוש החודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – קידוש החודש, קידוש לבנה

קידוש החמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קידוש החמה

עם קדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העם הנבחר

עם ישראל נקראים גם הם קדושים, מכוח קרבתם אל הבורא ומשום היותם פרושים מן העבירות[2] על ידי קיום מצוות התורה. כפי שמוזכר בתורה פעמיים[3]: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

במדרש[4] אף מופיע שקדושת ישראל עדיפה מקדושת המלאכים: "ישראל נקראו קדושים ומלאכי השרת נקראו קדושים... ולא ידעת איזה מקודש זה מזה, כשהוא אומר "קודש ישראל לה' ראשית תבואתֹ‏ה", אתם מקודשים לפני יותר ממלאכי השרת".

בני ישראל נצטוו להתנהג בקדושה ועל ידי כך להיות קדושים. בפסוק[1].: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".

במשמעות הציווי ישנם שני פירושים עיקריים:

  • פירוש רש"י - פרישות מהעבירות - "קדשים תהיו. הוו פרושים מן העריות ומן העבירה; שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה".
  • פירוש הרמב"ן - פרישות אף מדברים המותרים - "הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים... והעניין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין; א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה, לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות".

אך אפילו לעם ישראל אין באפשרותו להגיע לקדושת הבורא, כפי שאומר המדרש[5]: "דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו, יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם".

זרע קדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מצוות קידוש זרעו של אהרן, קידוש ידיים ורגליים

ביהדות, יש מצווה מן התורה לקדש את זרעו של אהרן לכל דבר שבקדושה. מצווה זו נמנית במניין המצוות[6].

מקומות קדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית המקדש

קודש הקודשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קודש הקודשים

קידוש בני-אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידוש בכורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קידוש בכורות

חופה וקידושין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קידושין

אחד משלבי הנישואים ביהדות, בו האישה הופכת לאשת איש, הוא הקידושין. שלב זה מפריש את האישה משאר העולם ומייחד אותה רק לבעלה.

הקרבת קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדשה בתנ"ך, גם בלשון סגי נהור, היא זונה שפועלת כחלק מפולחן עבודת אלילים - "לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

תפילות קדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקדושה קיימת גם בנוסח התפילה, ונאמרת שלוש פעמים ביום.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קדושה (תפילה)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קדושה דסידרא

לשון הקודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לשון הקודש
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהוה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ויקרא, פרק י"ט פסוקים א-ב.
  2. ^ רש"י ויקרא י"ט ב'
  3. ^ דברים פרק י"ד פסוק ב' ופרק ז' פסוק ו'.
  4. ^ מסכת אבות דרבי נתן (נוסחא ב') פרק מ"ד.
  5. ^ ויקרא רבה פרשה כ"ד.
  6. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה, ל"ב‏