קוהינור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
העתק זכוכית של היהלום בצורתו המקורית.

קוהינור (טלוגו: కోహినూరు, פרסית: کوہ نور, אורדו: کوہ نور, הינדית: कोहिनूर, בנגלית: কহিনূর) שמשמעות שמו "הר האור" הוא יהלום שמשקלו 105 קרט (21.6 גרם). יהלום זה נחשב לאחד היהלומים הגדולים ביותר שהתגלו ברחבי העולם.

מקורו של היהלום בגלוקונדה שבמדינת אנדרה פראדש שבהודו, והיה בבעלותם של שליטים רבים בהודו ובפרס. כיום מהווה היהלום חלק מתכשיטי הכתר של הממלכה המאוחדת בעקבות שליטתה של המלכה ויקטוריה כקיסרית הודו החל משנת 1877.

האמונה המקובלת היא שהאבן מביאה מזל רע, וכי כל מלך האוחז באבן יאבד את כיסאו. כאשר הובאה האבן לממלכה המאוחדת היא שובצה בכתרה של המלכה ויקטוריה, ולאחר מכן בכתריהן של מלכות בלבד, בשל אמונה זו‏‏‏[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות היהלום אינם ברורים. על פי חלק מהמקורות, התגלה יהלום הקוהינור לפני כ-5,000 שנים. סברה זו מבוססת על מסמך בסנסקריט שנקרא הסמאנתאקאמאני. על פי מסורת עתיקה זו, קיבל קרישנה את היהלום מג'אמבוונתה, לרגל נישואיו של קרישנה עם בתו. על פי מסורת זו נגנב היהלום מקרישנה עת שישן. מסורת אחרת מציינת כי האבן התגלתה בשנת 3,200 לפנה"ס‏‏‏[2].

עדויות היסטוריות ממקמות את האבן בממלכת גולקונדה בדרומה של הודו, במקום בו נמצאת כיום מדינת אנדרה פראדש, אזור הידוע במרבצי היהלומים שבו. על פי מסורות מקומיות האבן נכרתה במכרת קולור במחוז גונטור של ימינו. מסורות אלה מציינות כי בשנת 1320 עלה גיאס א-דין תורלו' שאח הראשון לשלטון בדלהי ושלח את צבאו בשנת 1323 לכבוש ולבזוז את אזור אנדרה פראדש. כחלק משלל המלחמה הגיע יהלום הקוהינור לדלהי, ונשמר בידי שליטי סולטנות דלהי עד בשנת 1526 עבר לידי באבור, הראשון בקיסרי האימפריה המוגולית.

האיזכור הוודאי הראשון של האבן הוא משנת 1526. הקיסר באבור מציין את היהלום בספר זיכרונותיו (הבאבורנאמה) - באבור מעריך כי שוויה של האבן מספיק להאכיל את כל אוכלוסיית העולם במשך יומיים. על פי הבבורנאמה הגיעה האבן לידיו של הראג'ה של מאלווה בשנת 1294, והוא נאלץ להעבירה לאלה א-דין חיליג'י, ומאז נשמרה בידי סולטנות דלהי עד שהגיעה לידיו של באבור עצמו בשנת 1526. בבאורנאמה מכונה האבן בשם "יהלום באבור". היהלום נשמר בידי שושלת קאצ'ווהא שליטי גוואליור ולאחר מכן עבר לידי שושלת טומרה.

אבן הקיסרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים היסטוריים שונים שגרמו לנפילת קיסרי הודו הביאו לאמונה שהאבן הביאה מזל רע למלכים שהחזיקו בה. שר שאח סורי נפטר בפיצוץ אחד מתותחיו. אסלאם שאח סורי בנו, נרצח. אכבר הגדול הקפיד להחזיק את היהלום מרוחק ממנו. שאח ג'אהן החזיק באבן בידיו וזמן קצר לאחר מכן הודח על ידי בניו ונרצח.

איורים של האבן

בשנת 1739 בעקבות הפלישה של נדיר שאח, מלך פרס, לדלהי ואגרה, נלקחה האבן לפרס. על פי המסורת היה זה נדיר שאח שנתן לאבן את שמה כאשר ראה אותה משובצת בכס הטווס שבנה שאח ג'אהן אמר "קו הי נור" - בפרסית "הר של אור".

נדיר שאח נרצח בשנת 1747 והאבן הועברה לאחמד שאח אבדאלי מאפגניסטן. בשנת 1830 שוג' שאח דוראני, השליט המודח של אפגניסטן נמלט עם האבן, והגיע ללהור, שם ניתנה האבן למהרג'ה של אזור פונג'ב, רנג'יט סינג' אשר שיכנע את חברת הודו המזרחית לשלוח חיילים לאפגניסטן ולסייע להשיב את דוראני לכיסאו.

העברת היהלום מהודו לאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנג'יט סינג' ציווה בצוואתו להוריש את הקוהינור למקדש ג'גאנאת, אולם הצוואה לא בוצעה, ולאחר מותו הפכה פונג'ב לחלק מהאימפריה הבריטית ההודית ובהסכם לאהור צויין מפורשות שהיהלום הפך לרכושה של מלכת אנגליה. מושל הודו דלוייזי שלח את יורשו של המהרג'ה דוליפ סינג' למלכה ויקטוריה בשנת 1851 על מנת להעניק לה את היהלום. דוליפ, שהיה בן 13 באותה עת, הפליג לממלכה המאוחדת עם היהלום, והשאירו שם. היהלום הפך לחלק מתכשיטי הכתר של הממלכה המאוחדת.

במהלך התערוכה הגדולה שנערכה בהייד פארק שבלונדון בשנת 1851 הוצג היהלום לציבור הבריטי:

תכשיטי הכתר של הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק של היהלום לאחר חיתוכו

על אף גודלו, עורר היהלום אכזבה רבה בשל צורתו. בשנת 1852 בפיקוח קפדני של בעלה של המלכה ויקטוריה, הנסיך אלברט מסקס קובורג גותה ובהנחיית היהלומן ג'יימס טננט נחתך היהלום מ-1/16 186 קרט (37.21 גרם) ל-105.602 קרט (21.61 גרם) על מנת הגביר את זהרו של היהלום. עלות החיתוך הגיעה ל-8,000 ליש"ט ובעקבות החיתוך הופחת משקל האבן בכ-42%. האבן שובצה בכתר יחד עם למעלה מ-2,000 יהלומים נוספים.

לימים שובצה האבן בכתר המלכה אלכסנדרה בו הוכתרה כמלכה רעיה אלכסנדרה מדנמרק, ולאחרי מרי מטק. בשנת 1936 שובצה האבן בכתר המלכה אליזבת עבור הכתרתה כמלכה רעיה של אליזבת בווס ליון רעייתו של המלך ג'ורג' החמישי בו הוא משובץ גם כיום.

טענות לבעלות ביהלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות רבות טוענות לבעלות על היהלום, ויוצאות כנגד הממלכה המאוחדת על שהחרימה אותו כשלל מלחמה. בשנת 1976 ראש ממשלת פקיסטן זולפיקר עלי בוטו פנה לראש ממשלת בריטניה ג'יימס קלהאן וביקש שהיהלום יושב לפקיסטן. ראש ממשלת בריטניה סירב‏‏‏[3]. הודו הביעה אף היא דרישות להשבת היהלום‏[4] וכן ממשלת הטליבן ששלטה באפגניסטן‏‏‏[5] ואיראן דרשו את היהלום.

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה של אגתה כריסטי "סוד הארובות" נסב סביב גניבת היהלום ומציאתו מחדש. סדרת הטלוויזיה "היהלום שבכתר" מתארת את שלהי השלטון הבריטי בהודו. שם הסדרה מתייחס הן להודו עצמה והן ליהלום הקוהינור ששובץ בכתר הבריטי. הסדרה מבוססת על רומן מאת פול סקוט.

בסדרת הטלוויזיה דוקטור הו משנת 2006 שעלילתה מתרחשת בשנת 1879 נעשה שימוש ביהלום הקוהינור כאמצעי להגן על המלכה ויקטוריה מפני איש זאב. על פי עלילת הסדרה הנסיך אלברט הורה על חיתוך היהלום והקטנתו על מנת ליצור מנסרה שתאפשר השתלטות על איש הזאב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]