קווינטוס קאיקיליוס מטלוס נומידיקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קווינטוס קאיקיליוס מטלוס נומידיקוס ("Quintus Caecilius Metellus Numidicus") (תאריך לידה לא ידוע- 91 לפנה"ס) מדינאי ומצביא רומאי בתקופת הרפובליקה הרומית, אחד ממנצחי מלחמת יוגורתה, מנהיג מפלגת האופטימטים בתוך הסנאט הרומי, ויריבו הפוליטי של גאיוס מריוס.

מלחמת יוגורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת יוגורתה

מטלוס היה בן למשפחה האצולה רבת ההשפעה של המטלים וככזה יועד מילדות לקריירה פוליטית וצבאית ענפה. כמו רוב בני משפחתו היה מטלוס שמרן וקנאי למעמדה של האצולה, ויחד עם זו בעל רגש לאומי חזק ורמת מוסר(לפי אמות המידה הרומאיות) גבוהה. במהלך הקריירה הצבאית והמדינית שלו רכש מטלוס שם של מנהיג צבאי מוצלח, תקיף ובעל ניסיון רחב. מוניטין זה הביא לבחירתו לקונסול של שנת 109 לפנה"ס, ולשליחתו לנומידיה במטרה לסיים את מלחמת יוגורתה. בגלל תכונותיו הבולטות קיוו הסנאט והעם הרומי שמטלוס יצליח להחזיר את כבודה של רומא במלחמה הלא נגמרת, לאור הכישלונות החוזרים ונשנים של המצביאים הרומים השונים שנשלחו לפניו לאפריקה.

מטלוס בחר את גאיוס מריוס, בן החסות של המטלים, ואת פובליוס רוטיליוס רופוס לשמש בתור לאגטיי וסגניו בצבאו. הצבא הגיע שנת 109 לפנה"ס לחופי אפריקה, ומטלוס חידש את המלחמה במלך הנומידי. באביב של שנת 108 לפנה"ס חדר הצבא הרומי לנומידיה, ונפגש עם צבא יוגורתה על גדות נהר מותול. בתחילת הקרב חוו הרומים חיסרון טקטי גדול מול הנומידים, ששלטו עליהם מגבוה, וכיתרו את כוחותיהם של הרומים. מטלוס הצליח, בתמרון טקטי יעיל, ובעזרתו החשובה של מריוס, לעבור מהאזור הנמוך שבו נמצא, לאזור השולט בו התארגנו הנומידיים ולגרשם משם. הניצחון בקרב היה בעל חשיבות עליונה לשליטה הרומית באפריקה, ומטלוס רכש למריוס הערכה רבה על חלקו בניצחון זה.

לאחר תבוסתו פיזר יוגורתה את כוחותיו ברחבי נומידיה, והחל לנקוט באסטרטגיה של מלחמת גרילה. בתגובה חילק מטלוס את צבאו לשתי חטיבות, האחת בהנהגתו והשנייה בהנהגתו של מריוס, והחל במסע הדברתם של הנומידים. החטיבה של מטלוס, כמו החטיבה של גאיוס, כבשה מספר ערים נומדיות והציבה בהם חיל מצב, כאשר הערים שהתנגדו נכבשו בכוח וגבריהם הוצאו להורג.

מטלוס העביר את מחנו העיקרי לפרובינציה הרומית של אפריקה(לשעבר שטחה של קרתגו כיום תוניס) והחל לערוך משא ומתן עם יוגורתה על כניעתו. בו בזמן ניסה לשחד את שליחו של יוגרטה בומילקאר, שיבגוד במלכו. ניסיון זה נכשל, ובשנת 107 המשיך מטלוס, במלחמה, כובש את רוב נומידיה וממשיך בניסיונותיו לתפוס את יוגורתה, אולם זה הצליח לחמוק ממנו ונע כל הזמן ממקום למקום. מטלוס עקב אחרי יוגורתה למבצרו בטהלה, על שפת המדבר הגדול של תוניס של ימינו, שם צר על העיר 40 יום עד נופלה. אולם מסעו הנועז של מטלוס יצא לבטלה, יוגורתה נמלט למאוריטניה, השבטים הגאטולים מהדרום החלו במאבק נגד צבאות רומא. גם חתנו של יוגורתה, בוככוס מלך מאוריטניה, החל בהכנות למלחמה ברומא.

על רקע זה, הכריז סגנו גאיוס על כוונתו להעמיד את עצמו לבחירות למשרת הקונסול, דבר שגרר את התגייסות כל מעמד האצולה הרומי נגד מועמדותו וגינויו משום מעמדו הנמוך. מטלוס אפילו התלוצץ שגאיוס ימתין עד שבנו הצעיר של מטלוס יגיע לגיל שבו יכול הבן להתמודד על הקונסול, ורק אז מריוס יכול להתמודד עם הבן על התפקיד. מחלוקת ואיבה נפערו בין השניים, מטלוס פיטר את מריוס מהסגנות, והלה, מלווה בתחושת עלבון, חזר לרומא והעמיד את עצמו לבחירות לקונסולאט של שנת 107 לפנה"ס.

מסע הבחירות שלו לווה בביקורת חריפה על ניהול המלחמה ומינהל המדינה של מטלוס, ומריוס אף האשים את מטלוס בהארכת המלחמה רק בשל רצונו בהארכת תפקידו. התעמולה הפופוליסטית המוצלחת שערך מריוס בקרב הפלבס, בנוסף לתמיכתם של אנשים בעלי השפעה ממעמד הפרשים ומסוחרים מצליחים, הביאו לבחירתו לקונסול של שנת 107 לפנה"ס ברוב קולות עצום, למרות ההתנגדות העזה של מעמד האצולה. בנוסף לכך, בצעד חסר תקדים מאז ימיו של גאיוס גְרַקְכוּס, קבעו האספות העממיות את תפקידו כפרוקונסול בתור המצביא העליון של אפריקה, והפכו על פניה את החלטת הסנאט שקבעה שמטלוס יישאר בתפקיד זה.

בשנת 106 לפנה"ס החולף מטלוס הפגוע והמריר על ידי סגנו לשעבר מריוס, ומסר לידיו את הצבא שחנה בקירטה. יחד עם זו, עם חזרתו לרומא זכה מטלוס בהערכה על כיבושה של נומידיה עד לגבולות המדבר, ולמעשה על שבירת בסיס כוחו של יוגורתה. נערך לכבודו טריומף מפואר, והוא זכה לכינוי הכבוד "נומידיקוס" - "מנצח הנומידים"

מטלוס כמנהיג האצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיו הלא מתפשר של מטלוס, מעמדו הגבוה, קשריו המשפחתיים הענפים, והישגיו המרשימים כמצביא ומדינאי, העמידו אותו בראש מפלגת האופטימטים, וכמנהיג הנוביליטאס, צמרת האצולה הרומית. מטלוס נאבק באופן חסר פשרות, אם כי ללא הצלחה יתרה, במנהיגי הסיעה הפופולארית, ובראשם גאיוס סרביליוס גלאוקיה, לוקיוס אפוליוס סטורנינוס, וגאיוס מריוס. בשנת 102 לפנה"ס נבחר למשרת הקנסור המכובדת, וניסה, ללא הצלחה, להוציא את סטורנינוס וגלאוקיה מהסנאט הרומי.

בשנת 100 לפנה"ס היה מטלוס ראש המאבק נגד קבלת החוק האגררי של מריוס, שהבטיח חלוקה של אדמות חקלאיות לחיילים הוותיקים של מריוס. לאחר שהחוק עבר, וסטורנינוס הכריח את כל הסנטורים להישבע אמונים לחוק, היה מטלוס הסנאטור היחיד ששמר על כבודו, ובחר לצאת לגלות מאשר להישבע לחוק אשר לא האמין בו. שנה לאחר מכן, לאחר מותו של סטורנינוס, חזר מטלוס לרומא, והחזיר לעצמו את מקומו כמנהיג האצולה. אויבו הוותיק מריוס העדיף לא להיות ברומא בשעת חזרתו של יריבו, ונעדר במופגן מהעיר.

המאבקים ההולכים וגדלים בין הפופולרים לאופטימטים, שהיו תקדים למלחמת האזרחים המתקרבת, גבו את חייו של מטלוס. הוא נרצח בשנת 91 לפנה"ס, מורעל ככול הנראה על ידי יריביו הפוליטיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תאודור מומסן, דברי ימי רומא, כרכים א' וב', תרגום על ידי ד. קלעי, צ. ויסלבסקי, וצ.רודי, הוצאת מסדה, תשכ"א.
  • סאלוסטיוס, קאטלינה, יוגראתא, קטעים מדברי הימים, תרגום על ידי שרה דבורצקי, מוסד ביאליק.