קווינסי ג'ונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קווינסי ג'ונס
Quincy Jones 2007.jpg
קווינסי ג'ונס, 2009
מידע כללי
תאריך לידה 14 במרץ 1933
מקום לידה שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
שנות פעילות 1951 - היום
סוגה מוזיקת פופ, פאנק, מוזיקת נשמה, ביג בנד, סווינג, ג'אז, בוסה נובה
חברת תקליטים קולומביה רקורדס, Mercury, Qwest
quincyjones.com

קווינסי ג'ונסאנגלית: Quincy Delight Jones, Jr; נולד ב-14 במרץ 1933), מפיק ומעבד מוזיקלי, מלחין פסקולים, מפיק סרטים, מתזמר וחצוצרן אפרו-אמריקאי. ג'ונס היה מחלוצי השילוב בין סגנונות במוזיקה המודרנית, מפופ ועד מוזיקה קלאסית, ממוזיקת נשמה וג'אז עד מוזיקה מאפריקה ומברזיל. הוא היה אחד הראשונים ששילבו את סגנון הראפ במוזיקה הממסדית, וחלוץ השילוב בין ראפ לג'אז. היה מועמד 79 פעמים לפרס המוזיקה החשוב ביותר, פרס גראמי וזכה בו, נכון ל-2007, 27 פעמים, כולל בפרס המיוחד Grammy Legend Award שהוא עיטור ייחודי ליוצר בתחום המוזיקה הקלה, שהוענק לו ב-1991. במסגרת עבודתו עם מייקל ג'קסון בשנות השמונים הפיק ועיבד את תקליטו Thriller, שהוא האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים. ב-1985 הפיק את השיר We Are the World וניצח על "סופר גרופ" של אמני ארצות הברית. ג'ונס היה פורץ דרך מבחינת ההכרה בו כיוצר אפרו-אמריקאי, בשנת 1968 היה (יחד עם בוב ראסל, כותב המילים שעמו עבד רבות) לאפרו-אמריקאי הראשון שהיה מועמד לפרס האוסקר עבור "השיר המקורי הטוב ביותר". בשנת 1986 היה האפרו-אמריקאי הראשון שהיה מועמד כמפיק לפרס הסרט הטוב ביותר עבור הסרט "הצבע ארגמן". ג'ונס הוא פעיל זכויות אדם וזכויות ילדים בעולם.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס נולד בשיקגו לשרה פרנצס, מנהלת בית-דירות ופקידה בבנק ולקווינסי דלייט ג'ונס, נגר ושחקן בייסבול מקצועי למחצה. כבר בגיל צעיר החליט להיות מוזיקאי ובחר בחצוצרה. בהיותו בן 10 עבר עם משפחתו למדינת וושינגטון, לעיר ליד סיאטל. הוא למד בקונסרבטוריון במקום עד שזכה למלגת לימודים למכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון (בשמה דאז "שילינגר"). הוא לא סיים את לימודיו כיוון שהוזמן להצטרף כחצוצרן למסע ההופעות של תזמורתו של ליונל המפטון. במהלך מסע ההופעות התגלה כשרונו הרב בעיבוד. לאחר מסע ההופעות התמקם בניו יורק והחל לעבוד כמעבד עצמאי עם מוזיקאים כשרה ווהן, קאונט בייסי, דיוק אלינגטון, ג'ין קרופה וריי צ'ארלס, שהפך לחברו הקרוב.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1956 הצטרף שוב כחצוצרן ומנהל מוזיקלי למסע הופעותיו של דיזי גילספי במזרח התיכון ובדרום אמריקה. ב-1957 עבר לפריז שם למד אצל נדיה בולאנז'ה ואוליביה מסייאן והופיע בראש הרכב משלו (The Jones Boys) באולם האולימפיה. הוא גם ערך עם הרכבו מסעי הופעות באירופה וצפון אמריקה. על מסע ההופעות כתבו מבקרי מוזיקה ביקורות נלהבות אך הוא היה כישלון מסחרי שהביא את ג'ונס וחבריו לפשיטת רגל. אז, לדברי ג'ונס בראיון, החל להתעניין בעסקי המוזיקה, כעסק כלכלי.

מנהל חברת התקליטים "מרקורי", ארווינג גרין, הציע לו את משרת מנהל חטיבת החברה בניו יורק והעניק לו הלוואה שסייעה לו להשתקם. ב-1964 קודם ג'ונס לסגן-נשיא החברה.

שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירו הידוע ביותר "Soul Bossa Nova" הוקלט ב-1962 בתקליט "בוסה נובה", סגנון בו התאהב לאחר ששמע את הזמר הברזילאי ז'ואו ז'ילברטו. האלבום הוא שילוב של עיבודים לתזמורת ג'אז של יצירות מאת אמני בוסה נובה כז'לברטו ואנטוניו קרלוס ז'ובים יחד עם השפעות של אמני ג'אז אמריקאים כצ'ארלי מינגוס, אלבום זה היה מיסודות הסגנון הלטינו-אמריקאי‏‏‏[1]. ב-1964 כתב את הפסקול הראשון מבין 33 פסקולים שיכתוב, עבור סרטו של סידני לומט The Pawnbroker. בעקבות הצלחתו בתחום זה עזב את "מרקורי" ועבר ללוס אנג'לס על מנת להקדיש את כל זמנו להוליווד. הוא כתב פסקולים לסרטים רבים, בהם "כחום הלילה", "פרח הקקטוס", "הבריחה (1972)", "הג'וב האיטלקי" ו"הצבע ארגמו", בו שימש גם כמפיק. בנוסף כתב מוזיקה לסדרות טלוויזיה רבות כ"שורשים", איירונסייד, משפחת קוסבי ועוד.

בשנות השישים עבד כמעבד ומפיק עם הזמרים המובלים של התקופה כפרנק סינטרה, אלה פיצג'רלד, פגי לי, דיינה וושינגטון, אריתה פרנקלין ועוד. במקביל גם הוציא תקליטי סולו משלו. שיתוף הפעולה שלו עם סינטרה החל בנשף שארגנה גרייס קלי ב-1958 ובו שימש ג'ונס כמנהל מוזיקלי. שש שנים מאוחר יותר נשכר גו'נס על ידי סינטרה לעבד את אלבומו המשותף עם קאונט בייסי "It Might as Well Be Swing" כן עיבד והפיק מוזיקלית את אלבומו "Sinatra At The Sands" ואת הופעתם המשותפת של סינטרה, סמי דיוויס ג'וניור, דין מרטין וג'וני קרסון ביוני 1965. בשנת 1984 שב ושיתף פעולה עם סינטרה בהפקת האלבום "L.A. Is My Lady".

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 היה ג'ונס מעורב בהפקת הסרט "הקוסם" (The Wiz) בכיכובו של מייקל ג'קסון הצעיר. ג'קסון ביקש ממנו לעבוד עמו וכך החלה סדרת שיתופי פעולה פורים בין השניים. ג'ונס הפיק לג'קסון את אלבום הסולו שלו "Off The Wall", התקליט, שנמכר בלמעלה מ-20 מיליון עותקים הפך את ג'ונס למפיק -על בתעשיית המוזיקה. שיתוף הפעולה הבא ביניהם הניב את "Thriller", שמכר למעלה מ-104 מיליון עותקים והיה לאלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים‏‏‏[2]. גם תקליטו הבא של ג'קסון "Bad" היה הפקה של ג'ונס ומכר כ-32 מיליון עותקים. לאחר מכן נפרדו דרכיהם של ג'ונס וג'קסון.

בשנת 1985 הפיק את שיר הצדקה We Are the World והלחין וסייע בהפקת סרטו של סטיבן שפילברג "הצבע ארגמן", עליו היה מועמד לפרס אוסקר.

משנת 1989 חבר ג'ונס לחצוצרן מיילס דייוויס ואחרים לפרויקט "מהכנסייה לרחוב" שנועד להעלות את קרנה של המוזיקה השחורה וליצור רטרוספקטיבה מקיפה שלה מיסודותיה בגוספל ועד לביצועיה על ידי צעירים ב"גטאות", השכונות האפרו-אמריקאיות בערים הגדולות בארצות הברית. הפרויקט הוביל ליצירת האלבום זוכה הגראמי "Back on the Block" בו משתתפים גם אלה פיצג'רלד (בהופעתה האחרונה), דיזי גילספי, שרה ווהן, ג'ו זאווינול, ג'ורג' בנסון, ריי צ'ארלס, צ'אקה חאן, ביג דדי קיין ועוד. שיתוף הפעולה שלו עם מיילס דייויס בא לידי ביטוי גם בהופעה בפסטיבל הג'אז במונטרה ב-1991 שהונצחה באלבום זוכה הגראמי "Miles & Quincy Live at Montreux".

שנות התשעים ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991 עיבד מחדש קטעים של מיילס דיוויס והופיע יחד עם החצוצרן החולה והקשיש בפסטיבל הג'אז במונטרה. התקליט שהוקלט בהופעה זו "Miles & Quincy Live at Montreux" היה לתקליטו האחרון של דיוויס.

ב-1993 החל לשתף פעולה עם דייוויד זלצמן בהפקת מופע שהוקדש לחגיגת ניצחונו של ביל קלינטון בבחירות לנשיאות ארצות הברית. השניים הקימו חברת הפקה בשם QED (ראשי התיבות של Quincy Jones/David Salzman Entertainment אך גם משחק מילים על המונח "מש"ל" אותו נהוג לרשום בסוף הוכחה מתמטית), חברת ההפקה עוסקת בהפקת סרטים, תוכניות וסדרות טלוויזיה (כגון הנסיך המדליק מבל אייר, סדרה שהפכה את וויל סמית לכוכב) ומגזיני המוזיקה והמדיה "Vibe" ו-"Spin".

בשנת 2001 יצאה לאור האוטוביוגרפיה שלו "Q: The Autobiography of Quincy Jones" וב-2007 החלה הפקת סדרת הווידאו שלו, שבה הוא חולק מניסיונו במקצועות ההפקה והעיבוד. הפרק הראשון, למשל, מלווה הפקת סינגל של סלין דיון בעבודה באולפן.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס לא למד מעולם לנהוג, לדבריו בשל תאונת דרכים אותה חווה בגיל 14.

הוא היה נשוי שלוש פעמים ויש לו שמונה ילדים.

בין השנים 1957 - 1966 היה נשוי לג'רי קלדוול, ממנה יש לו בת אחת.

בין השנים 1967 - 1974 היה נשוי לשחקנית והדוגמנית השבדית אולה אנדרסון, ממנה יש לו בן, קווינסי ג'ונס השלישי (קרוי גם QD3, QDIII, Snoopy, מפיק ומעבד היפ הופ) ובת.

בין השנים 1974 - 1990 היה נשוי לשחקנית פגי ליפטון ולהם שתי בנות - ראשידה ג'ונס (ידועה בעיקר מתפקידיה בסדרה "המשרד" והסרט "אני אוהב אותך, אחי") והדוגמנית/שחקנית קדידה ג'ונס.

בין השנים 1991 - 1997 חי עם הדוגמנית נסטסיה קינסקי ולזוג נולדה בת בשם קניה ג'וליה מימבאי שרה ג'ונס.

מעורבות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעורבות החברתית של ג'ונס החלה בשנות השישים. הוא היה מתומכי התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית ומרטין לותר קינג. ג'ונס היה ממייסדי המוסד למוזיקה אמריקאית שחורה( (the Institute for Black American Music (IBAM) ושל פסטיבל האומנויות השחורות בשיקגו. במשך השנים שיתף פעולה במיזמים רבים לגיוס תרומות ומופעי צדקה יחד עם בונו, סולן להקת יו 2. הוא ייסד את הקרן "Quincy Jones Listen Up Foundation" ששמה לה למטרה לחנך נוער מנותק ולקרב בני נוער לטכנולוגיה חינוכית. בין היתר יצרה הקרן קשרים בין בני נוער בלוס אנג'לס לבני נוער בדרום אפריקה. ב-2004 הניחו ג'ונס והקרן יחד עם האומות המאוחדות והבנק העולמי את הבסיס למיזם " We Are the Future" שתפקידו לסייע לבני נוער באזורי עימות לחיות חיים מלאי תקוה ולפתח את יכולותיהם.

ג'ונס זכה למספר פרסים חשובים בתחום ההומניטרי, בהם פרס ז'אן הרשולט לפעילות הומניטרית.

עם היבחרו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית פנה אליו ג'ונס בבקשה שיפתח בממשלו משרה לשר לענייני תרבות והציע את עצמו למשרה.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד 27 פרסי גראמי והפרס המיוחד "Grammy Legend Award" שהוא עיטור ייחודי ליוצר בתחום המוזיקה הקלה, שהוענק לו ב-1991 ומועמדות לשבעה פרסי אוסקר, זכה ג'ונס גם בפרס שמעניקה מכללת ברקלי למוזיקה לבוגריה, על אף שלמד בה שנה אחת בלבד, והוא נחשב לבוגר המצליח ביותר של המוסד. שמו נכלל ב"היכל התהילה של המחול" ו"היכל התהילה של קליפורניה", הוא נושא דרגת "מפקד" (Commandeur) בלגיון הכבוד הצרפתי על הישגיו ובעל מספר תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארז שוייצר - "התקליטייה", "בוסה נובה" - קווינסי ג'ונס. 1962, באתר הארץ, 31/03/04
  2. ^ ספר השיאים של גינס