קוז'ה אחמט יסאווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קוז'ה אחמט יסאווי (או אחמד יסאווי; באוזבקית: Xoja Ahmad Yassaviy, בקזחית: Қожа Ахмед Яссауи'; נולד ב-1093 בסאיראם, נפטר ב-1166 בחזרט-י טורקסטן) הוא משורר ומיסטיקן סופי בן העמים הטורקיים,[1] שהותיר חותם עז על התפתחות הצווים המיסטיים בעולם דוברי השפות הטורקיות.[2] יסאווי הוא המשורר המוקדם ביותר שידוע כי חיבר שירה בניב טורקי. אחמט יסאווי היה חלוץ במיסטיקה פופולרית, ייסד את הטריקה (דרך) הטורקית הראשונה, היסאוויה, שנפוצה במהרה ברחבי העולם דובר השפות הטורקיות.[3]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסאווי נולד כבנו של שייח' איברהים, שהיה ידוע באזור בשל מעשי הגבורה שלו ושנודעו אגדות רבות על אודותיו. בגיל שבע, לאחר שנותר יתום לאחר מותו של אביו, גידל את יסאווי ארסלן באבא, שהיה לו לאב רוחני. עד גיל שבע, כבר רכש אחמט יסאווי רמה גבוהה של רוחניות, ותחת הדרכתו של ארסלן באבא, אחמט הצעיר הגיע לרמה גבוהה של בגרות והחל בהדרגה לקנות את שמו במחוזות שונים כדמות רוחנית.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך עבר אחמט יסאווי לבוכרה ולמד אצל המחנך הסופי הידוע יוסוף חמדני.[4] יסאווי הקדיש מאמצים ניכרים להפצת האסלאם ברחבי מרכז אסיה ולימד מספר תלמידים באזור. הפואמות שלו יצרו ז'אנר חדש בספרות הטורקית של מרכז אסיה והשפיעו על משוררים דתיים רבים במאות הבאות.[5] יסאווי הפך את העיר יאסי (טורקיסטן) למרכז לימוד עיקרי בעבור תושבי הערבות הקזחיים, ובגיל 63 פרש לחיי התבוננות (קונטמפלציה). הוא חפר לעצמו מרתף תת-קרקעי שבו בילה את שארית חייו. החוקר הטורקי חסן בסרי צ'נטיי (Hasan Basri Çantay) ציין כי "היה זה מלך סלג'וקי שהביא את רומי, המשורר הסופי הגדול, לקוניה; והיה זה בתקופת הסלג'וקים שאחמט יסאווי, סופי גדול אחר, חי והגה. השפעתם של שני מורים מופלאים אלו ממשיכה להתקיים עד היום."[6]

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1389 ו-1405 בנה המצביא טימור לנג מאוזוליאום באתר קברו של אחמט יסאווי בטורקיסטן. דרך היסאוויה שייסד המשיכה להיות בעלת השפעה במשך כמה מאות לאחר מותו, והשייח'ים של היסאוויה החזיקו בעמדה בכירכ בבתי המשפט של בוכרה עד המאה ה-19.[7] בקרב הסופים שפועלים לפי היסאוויה ניתן להבחין באלמנטים שמאניסטיים רבים יותר מכל תורה סופית אחרת.[8]

ניתן למצוא סופים יסאווים גם בקשמיר. הם הגיעו לקשמיר מטורקיסטן בדרך המשי בהובלתו של חזרט אמיר-י-כביר מיר סעיד עלי חמדני. רקע היסטורי על התורה היסאווית ניתן למצוא בספר "סילסלאי יסאווי", שנכתב בידי פירזדה מוחמד שאפי יסאווי, זקן בני משפחת יסאווי היושבים בקשמיר. הספר כתוב באורדו.

האוניברסיטה הקזחית-טורקית הראשונה והליקיאון (בית ספר גבוה) הראשון נקראו על שמו של אחמט יסאווי: אוניברסיטת אחמט יסאווי וחוק'ה אחמט יסאווי ליססי, בהתאמה.[9][10]

הסופר והמחנך הסופי הנקשבנדי אידריש שאה (Idries Shah) מציין את אילן היוחסין של אחמט יסאווי ב"ספר הספרים".[11]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Yaacov Ro'i. Islam in the Soviet Union: From the Second World War to Perestroika. New York: Columbia University Press, 2000, 373. ISBN 0-231-11954-2. אוחזר ב־2013-04-09. 
  2. ^ Encyclopædia Britannica (2007): Related Articles to "Ahmed Yesevi, or Ahmad Yasawi, or Ahmed Yasavi (Turkish author)", accessed March 18, 2007. Britannica.com. אוחזר ב־2013-04-09.
  3. ^ I.Melikoff, 'Ahmad Yesevi and Turkic popular Islam', EJOS, VI (2003), No. 8, 1-9, ISSN 0928-6802
  4. ^ Y. N. Öztürk: The Eye of the Heart (Redhouse Press Istanbul 1988), p.49
  5. ^ John L. Esposito, ed., The Oxford Encyclopedia of the Islamic World, Volume 1, New York: Oxford University Press, 1995, p. 271
  6. ^ Hasan Basri Çantay, "Chapter 7: Islamic Culture in Turkish Areas", in Islam — The Straight Path: Islam Interpreted by Muslims by Prof. Kenneth W. Morgan, Published by The Ronald Press Company, New York 1958. Religion-online.org. אוחזר ב־2013-04-09.
  7. ^ Devin Deweese "The Politics of Sacred Lineages in 19th-century Central Asia: Descent groups linked to Khwaja Ahmad Yasavi in Shrine Documents and Genealogical Charters" International Journal of Middle Eastern Studies Vol.31 (1999) pp507-530
  8. ^ "The Sacred Sites of Kyrgyzstan", Cholpon K. Dyikanova, Taalaibek K. Dyikanov, Jarkyn B. Samanchina (eds.), Bishkek, 2004-2005, p. 8, citing Demidov, 1988, p. 3
  9. ^ Ahmet Yesevi University Official Site. Yesevi.edu.tr. אוחזר ב־2013-04-09.
  10. ^ Hoca Ahmed Yesevi Lisesi Official Site(הקישור אינו פעיל, {{{1}}})
  11. ^ Shah, I: The Book of the Book (Octagon Press), p.9 ISBN 978-0-900860-12-6