קולון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה עוסק במושג מתחום הפיזיקה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קולון (פירושונים).

בפיזיקה, קולון (C, Coulomb) הוא יחידת מידה במערכת SI שנקבעה למטען חשמלי. יחידה זו קרויה על שם הפיזיקאי הצרפתי שארל-אוגוסטן דה קולון (Charles-Augustin de Coulomb).

קולון אחד הוא המטען החשמלי:

  • אשר עובר בתיל נושא זרם בן אמפר אחד במשך שנייה אחת.
  • אשר יגרום לכוח דחייה בגודל \ 9 \times 10^9N בין שני חלקיקים הטעונים כל אחד במטען זה, ומרוחקים מטר אחד זה מזה. ההגדרה המדויקת ניתנת על ידי חוק קולון: \ F = \frac{1}{4 \pi \epsilon_0} \frac{q^2}{r^2} כאשר ε0 הוא המקדם הדיאלקטרי של הריק,הידוע גם בשם קבוע הדיאלקטריות של הריק , וגודלו  8.851 \times 10^{-12} .
  • של כ-624 מיליארד פרוטונים. כלומר: מטען פרוטון (מטען אלמנטרי) מוגדר להיות \ e = 1.602 \times 10^{-19} \ \mbox{Coul}

(כל ההגדרות שקולות זו לזו)

כדאי לציין ש \ e = 1.602 \times 10^{-19} \ \mbox{Coul} = 4.8 \times 10^{-10} \ \mbox{esu} כאשר esu זו יחידת המטען ביחידות cgs.

[עריכה] ראו גם

כלים אישיים