קולורדו אוולאנש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קולורדו אוולאנש
 ColoradoAvalancheLogo.png
לוגו
 Heb-COL.PNG
מדים (בית, חוץ, אלטרנטיבי)
אולם ביתי
 Pepsi Center.jpg
פפסי סנטר
דנוור, קולורדו, ארצות הברית
חטיבה מערבית
בית מרכזי
היסטוריה קוויבק נורדיקס (1972 - 1979) (בליגת ה-WHA)
קוויבק נורדיקס (1979 - 1995)
קולורדו אוולאנש (1995 - ההווה)
בעלים Flag of the United States.svg סטן קרונקי
מאמן Flag of Canada.svg פטריק רואה
אליפויות 2
1996, 2001
אתר אינטרנט http://avalanche.nhl.com

קולורדו אוולאנשאנגלית: Colorado Avalanche) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מדנוור, קולורדו, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית המרכזי שבחטיבה המערבית.

הקבוצה נוסדה בעיר קוויבק תחת השם קוויבק נורדיקס (Quebec Nordiques) ב-1972, והייתה בין מייסדות ליגת ה-WHA שניסתה להתחרות ב-NHL. עם סגירתה של ה-WHA ב-1979 התקבלו הנורדיקס כקבוצת התרחבות ל-NHL והחלו לשחק בה בעונת 1980. ב-1995, עקב קשיים כלכליים ושוק קטן בקוויבק, עברה הקבוצה לדנוור ושינתה את שמה לשמה הנוכחי.

האוולאנש זכו בשני גביעי סטנלי, הראשון שבהם כבר בעונה הראשונה שלהם בדנוור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1972 - 1979: ימי קוויבק נורדיקס ב-WHA[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – WHA

קוויבק נורדיקס הייתה אחת הקבוצות המקוריות של ה-WHA, ליגה שקמה ב-1972 כדי להתחרות ב-NHL. למעשה הייתה אמורה הקבוצה לקום בסן פרנסיסקו ולהיקרא "סן פרנסיסקו שארקס", אולם בעיות פיננסיות וחוסר באולם מתאים גרמו לזכיון להימכר לקבוצת משקיעים מהעיר קוויבק. אולמה הביתי היה "קוליסה דה קבק" (בצרפתית: Colisée de Québec).

המאמן הראשון של הקבוצה היה מוריס רישאר, מהשחקנים הגדולים בכל הזמנים שכיכב במדי מונטריאול קנדיאנס. אולם כבר לאחר שני משחקים - הפסד וניצחון - החליט רישאר לעזוב את הקבוצה ואת מקצוע האימון בכלל. הכוכב הראשון של הקבוצה היה ז'אן-קלוד טרמבלה, מגן שהגיע אף הוא מהקנדיאנס. כוכבים אחרים באותה תקופה היו ריאל קלוטייה וסרז' ברנייה, חלוצים שהחלו את הקריירה מקצוענית שלהם בקבוצה, ומרק טרדיף שהגיע ל-WHA ממונטריאול קנדיאנס ועבר שלוש קבוצות לפני שהגיע לנורדיקס.

הנורדיקס זכו פעם אחת באליפות ה-WHA, ב-1977, והגיעו פעם נוספת לסדרת הגמר שלה ב-1975. מאז 1975 ועד סגירת ה-WHA ב-1979 הגיעו הנורדיקס ברציפות לפלייאוף של הליגה.

1979 - 1995: ימי קוויבק נורדיקס ב-NHL[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קוליסה דה קבק", כיום "קוליסה פפסי", האולם הביתי של הנורדיקס, בתמונה מ-2008

עם סגירת ה-WHA ב-1979 התקבלו הנורדיקס, יחד עם שלוש קבוצות נוספות (ויניפג ג'טס, אדמונטון אוילרס וניו אינגלנד וויילרס) ל-NHL, והחלו לשחק בה בעונת 1980. בכך חזר ה-NHL לקוויבק אחרי הפסקה של 60 שנה, מאז שקוויבק בולדוגס, ממיסדות הליגה, עברה להמילטון.

כחלק מתהליך המיזוג עם ה-NHL נאלצו הנורדיקס לוותר על מרבית הסגל הקיים שלהם, והקבוצה שקעה לתחתית הליגה וסיימה אחרונה את עונת ה-NHL הראשונה שלה.

בעונת 1981 חל שיפור משמעותי בקבוצה בעיקר כתוצאה מצירופם של האחים פטר ואנטון שטיאסטני, שחקני נבחרת צ'כוסלובקיה שערקו מארצם למערב. פטר שטיאסטני צבר 109 נקודות וזכה בגביע קאלדר כרוקי העונה ב-NHL, האח אנטון צבר 103 נקודות משלו, והנורדיקס עלו לראשונה לפלייאוף ה-NHL, שם נוצחו בסיבוב הראשון על ידי פילדלפיה פליירס.

לקראת עונת 1982 צירפה הקבוצה את מריאן שטיאסטני, האח הצעיר של פטר ואנטון, שערק גם הוא מצ'כוסלובקיה. פטר שטיאסטני הוביל את הקבוצה עם 139 נקודות, וריאל קלוטייה צבר 97 נקודות. הנורדיקס סיימו את העונה בפעם הראשונה במאזן חיובי, והחלו את דרכם בפלייאוף במפגש מול יריביתם הטבעית והנציגה הוותיקה של פרובינציית קוויבק, מונטריאול קנדיאנס. בהתאם לחוקי הליגה של אז, הסיבוב הראשון שוחק בשיטת "הטוב מ-5 משחקים", והסדרה הגיעה למשחק חמישי ומכריע במונטריאול פורום, אותו ניצחו הנורדיקס בהארכה כדי לזכות בניצחון ראשון בסדרת פלייאוף ב-NHL. גם בסיבוב השני מול בוסטון ברואינס, שכבר היה בשיטת "הטוב מ-7 משחקים", הצליחו הנורדיקס להשיג ניצחון מפתיע במשחק המכריע בבוסטון, ועלו לגמר "חטיבת נסיך וויילס" (כיום החטיבה המזרחית), מול אלופת שתי העונות הקודמות, ניו יורק איילנדרס. האיילנדרס העדיפים הביסו את הנורדיקס בארבעה משחקים.

הנורדיקס עלו לפלייאוף גם ב-1983 אך נוצחו בסיבוב הראשון על ידי בוסטון ברואינס. בשתי העונות הבאות השיגו הנורדיקס תוצאות זהות בפלייאוף - ניצחון בסיבוב הראשון על באפלו סייברס והפסד בסיבוב השני מול היריבה הגדולה מונטריאול קנדיאנס. הסדרה בין השתיים ב-1984 זכורה בעיקר בעקבות קטטה המונית במשחק השני בסדרה, שהתקיים ביום שישי הטוב של אותה שנה, ונודעה בכינוי "טבח יום שישי הטוב". הקנדיאנס ניצחו במשחק לאחר שפטר שטיאסטני ודייל הנטר, שניים מכוכבי הנורדיקס, הורחקו בעקבות הקטטה.

הלוגו של קוויבק נורדיקס

עם עונה טובה מאד של פטר שטיאסטני והחלוץ הוותיק מישל גולה, זכו הנורדיקס ב-1986 בפעם הראשונה באליפות הבית שלהם, "בית אדמס". בפלייאוף, למרות יתרון ביתיות, הופתעו הנורדיקס על ידי הרטפורד וויילרס. הנורדיקס נקמו בוויילרס בסיבוב הראשון בפלייאוף של עונת 1987, אולם בסיבוב השני נוצחו בשבעה משחקים בעוד סדרה סוערת מול מונטריאול קנדיאנס.

שתי העונות שלאחר מכן היו עונות של הידרדרות בקבוצה, כאשר הנורדיקס סיימו אחרונים ב"בית אדמס" ב-1988 ואחרונים בליגה כולה ב-1989, למרות בחירת דראפט שהתבררה כמוצלחת בדמותו של החלוץ ג'ו סאקיק.

ב-1990 הגיע לקבוצה אחד מגדולי כוכבי ה-NHL בכל הזמנים, גי לפלר, שעשה את מיטב שנותיו וצבר תארים רבים במדי הקנדיאנס. לפלר בן ה-38 הגיע מניו יורק ריינג'רס כדי לסיים את הקריירה בקוויבק, אולם הוא היה הרבה מעבר לשיאו ואיכזב ביכולתו. העונה הסתיימה שוב במקום האחרון בליגה עם מאזן גרוע של 12 ניצחונות לעומת 61 הפסדים ו-7 תיקו - המאזן הגרוע ביותר של הקבוצה אי פעם, כולל התקופה הנוכחית בדנוור, למרות הופעה מצוינת של ג'ו סאקיק שצבר 109 נקודות. לאחר העונה הסתיים עידן בקבוצה כאשר פטר שטיאסטני ומישל גולה עזבו.

לאחר עוד עונה קשה ב-1991 שגם בה סיימו הנורדיקס אחרונים בליגה זו הפעם השלישית ברציפות, פרש גי לפלר מפעילות.

המוניטין הרע שיצא לקבוצה קיבל ביטוי בדראפט של אותו קיץ, כאשר הנורדיקס שהיו בעלי הבחירה הראשונה בחרו את השחקן הצעיר המבוקש ביותר, אריק לינדרוס. לינדרוס סירב ללבוש את חולצת הקבוצה במהלך טקס הדראפט, סירב לחתום עמה על חוזה ודרש לעבור בעסקה לקבוצה אחרת. כתוצאה מכך הושבת לינדרוס כליל בעונת 1992, כשהנורדיקס מסיימים בלעדיו במקום האחרון ב"בית אדמס" זו השנה החמישית ברציפות, בעוד לינדרוס העביר את העונה בליגת הצעירים של קנדה והוביל את נבחרת קנדה למדליית כסף באולימפיאדת אלברוויל. עם סיום העונה נענו הנורדיקס לתחינות הקבוצות האחרות והנהלת הליגה, שרצו לראות את לינדרוס משחק. לינדרוס עבר לפילדלפיה פליירס בעסקת ענק שהביאה לנורדיקס את החלוץ מייק ריצ'י, השוער רון הקסטול, המגן סטיב דושיין, סכום כסף ובחירות דראפט עתידיות. העסקה התגלתה כמשתלמת ביותר כאשר הנורדיקס הפכו בבת אחת לקבוצת צמרת ב-NHL וסיימו במקום השני ב"בית אדמס" את עונת 1993, אולם בפלייאוף שוב כשלו מול יריבתם המרה, הקנדיאנס. עם זאת, כפי שהתברר בעתיד, העסקה הייתה משתלמת במיוחד כיוון שהנורדיקס קיבלו מהפליירס גם את הזכויות על הכוכב השבדי פטר פורשברג. זו הייתה גם עונת פריצה של חלוץ שבדי אחר, מאטס סונדין בעונתו הרביעית בקבוצה, שסיים את העונה עם 114 נקודות ועלה למעמד של כוכב. סאקיק, שכבר היה כוכב מוכח, צבר 105 נקודות.

בעונת 1994 סבלו הנורדיקס ממכת פציעות קשה, צנחו שוב לתחתית הליגה והחמיצו את הפלייאוף.

לקראת עונת 1995 העבירו הנורדיקס את מאטס סונדין לטורונטו מייפל ליפס תמורת שחקנים וותיקים ומנוסים יותר. העונה הפכה למקוצרת בשל סכסוך עבודה בין ה-NHL לשחקניה שנמשך ארבעה חודשים, והנורדיקס סיימו אותה לראשונה בתולדותיהם כמדורגים ראשונים בחטיבה המזרחית. השבדי פטר פורשברג, שהזכויות עליו עברו לנורדיקס בעסקת לינדרוס, הגיע לקבוצה והפגין יכולת גבוהה שזיכתה אותו בתואר רוקי השנה ב-NHL ובגביע קאלדר. בפלייאוף כבר התנהלה הקבוצה תחת אפשרות ממשית למעבר לעיר אחרת, כשבעליה הודיעו שללא עזרה ממשלת קוויבק לא יוכלו להחזיק את הקבוצה בשוק הקטן של העיר תחת המסים הגבוהים בקנדה ומשכורות השחקנים שעלו. תחת גל השמועות מעדו הנורדיקס בפלייאוף מול ניו יורק ריינג'רס, ומשלא אושרה עזרה מממשלת קוויבק לקבוצה התממשו האיומים והקבוצה נמשכה לקבוצת משקיעים מדנוור והפכה לקולורדו אוולאנש.

1995 - 2001: הצלחה מיידית בדנוור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולורדו אוולאנש קבעה את ביתה החדש ב"מקניקולס ארינה", ביתה של קבוצת ה-NBA דנוור נאגטס. היא הפכה לקבוצת ה-NHL השנייה בהיסטוריה של העיר ושל "מקניקולס ארינה", אחרי קולורדו רוקיז ששיחקה באולם בין 1976 ו-1982, אז עברה לניו ג'רזי והפכה לניו ג'רזי דווילס. המאמן מרק קרופורד, כוכבי ההתקפה סאקיק ופורשברג ומעוז ההגנה אדם פוט הגיעו עם הקבוצה מקוויבק. רכש משמעותי נפל בחלקה של הקבוצה כאשר שוער מונטריאול קנדיאנס, פטריק רואה, שזכה עם הקנדיאנס בגביע סטנלי ב-1993 ונחשב כבר לאחד השוערים הטובים בעולם, עבר לקבוצה לאחר שהסתכסך עם הנהלת הקנדיאנס. רכש חשוב נוסף היה החלוץ קלוד למיה שהגיע מניו ג'רזי דווילס.

הקבוצה התקבלה בדנוור בהתלהבות גדולה, כאשר ה"מקניקולס ארינה" התמלא עד אפס מקום למשחק הבכורה של הקבוצה בדנוור בו היא גברה על מי שתהפוך ליריבתה העיקרית בביתה החדש, דטרויט רד וינגס.

האוולאנש סיימו את עונתם הראשונה בדנוור, עונת 1996, עם 104 נקודות כאלופת הבית החדש אליו שובצו, הבית הפסיפי, ועלו לפלייאוף כמדורגים שניים בחטיבה המערבית אליה עברו. בפלייאוף יצאו מפיגור בשתי הסדרות הראשונות מול ונקובר קנאקס ושיקגו בלאקהוקס בעזרת סדרת שערים מכריעים של הקפטן ג'ו סאקיק, וניצחו את שתיהן בשישה משחקים כדי לעלות לגמר החטיבה המערבית מול המדורגת הראשונה בחטיבה, דטרויט רד וינגס, שעלתה לפלייאוף עם שיא NHL חדש של 61 ניצחונות בעונה הרגילה. האוולאנש ניצחו בשני המשחקים הראשונים בדטרויט בעזרת משחקים מצוינים של פטריק רואה בשער, ויצרו יתרון מכריע בסדרה ממנה הרד וינגס לא התאוששו. האוולאנש ניצחו בסדרה בשישה משחקים ועלו לראשונה בתולדותיהם, כולל תקופת קוויבק נורדיקס, לסדרת גמר גביע סטנלי.

סדרת הגמר הועידה לאוולאנש מפגש מול פלורידה פנתרס, שגם להם הייתה זו סדרת גמר ראשונה. האוולאנש הוכיחו עדיפות ברורה וניצחו את סדרת הגמר בקלות בארבעה משחקים כדי לזכות בגביע סטנלי היסטורי - זו הייתה הפעם הראשונה, והיחידה עד כה בתולדות ה-NHL, שקבוצה שעברה עיר זכתה בגביע סטנלי כבר בעונה הראשונה לאחר המעבר. ג'ו סאקיק נבחר ל-MVP של הפלייאוף וזכה בגביע קון סמיית'. פרט לחגיגות בדנוור, התקיימו חגיגות גדולות על הזכייה גם בקוויבק, שם עדיין הרגיש הקהל קשר לקבוצה.

האוולאנש המשיכו להיות בצמרת הליגה גם ב-1997 כשזכו באליפות הבית שלהם בפעם השלישית ברציפות (כולל העונה האחרונה בקוויבק) ועלו לפלייאוף כקבוצה עם המאזן הטוב בליגה (49 ניצחונות, 24 הפסדים, 9 תיקו ובסך הכל 107 נקודות בטבלה) וכזוכה בגביע הנשיאים. בפלייאוף עברו האוולאנש את שיקגו בלאקהוקס ואדמונטון אוילרס כדי לעלות לגמר החטיבתי הפעם השנייה ברציפות למפגש חוזר עם דטרויט רד וינגס. הפעם הייתה ידם של הרד וינגס על העליונה.

ב-1998 שוב זכו האוולאנש באליפות הבית הפסיפי, אליפות בית רביעית ברציפות, למרות שנאלצו להתמודד עם מציאות חדשה - ה-NHL השתתף בפעם הראשונה באולימפיאדת החורף, והאוולאנש שלחו לאולמיפיאדת נאגנו כמות שיא של 10 שחקנים ל-7 נבחרות שונות וגם את מאמנם מרק קרופורד שאימן בנבחרת קנדה. בפלייאוף כשלו האוולאנש במפתיע מול אדמונטון אוילרס לאחר ששמטו יתרון של 3:1 בסדרה, וקרופורד פוטר בסיום העונה.

בעונת 1999, בעקבות התרחבות ה-NHL והגדלת כמות הבתים בו מארבעה לשישה, עברו האוולאנש שוב לבית חדש - הבית הצפון-מערבי שאך זה נוצר. גם כאן זכו האוולאנש באליפות הבית בסיום העונה הרגילה, אליפות בית חמישית ברציפות בשלושה בתים שונים, עם עונת בכורה מצוינת לרוקי כריס דרורי שנבחר לרוקי העונה בליגה וזכה בגביע קאלדר. לאחר סדרה קשה שהסתיימה לבסוף בניצחון בשישה משחקים על סן חוזה שארקס פגשו האוולאנש שוב את מי שכבר הפכה ליריבתם המושבעת, דטרויט רד וינגס. למרות שנקלעו לפיגור משמעותי כשהפסידו את שני המשחקים הראשונים בדנוור, התאוששו האוולאנש בצורה מרשימה וניצחו את ארבעת המשחקים הבאים, שלושה מהם בדטרויט. בגמר החטיבתי עלו האוולאנש ליתרון 3:2 בסדרה על דאלאס סטארס עם הזדמנות לנצח את הסדרה במשחק השישי בדנוור, אולם הסטארס ניצחו בשני המשחקים הבאים והדיחו את האוולאנש.

בעונת 2000 עברו האוולאנש לאולמם החדש, פפסי סנטר במרכז דנוור, והמשיכו להבריק עם אליפות נוספת של הבית הצפון-מערבי, כאשר לקראת הפלייאוף חיזקה הקבוצה את ההגנה עם צירופו של ריי בורק הוותיק, אחד המגינים הגדולים בהיסטוריה של ה-NHL. אחרי ניצחונות קלים בפלייאוף על פיניקס קויוטיס ודטרויט רד וינגס עלו האוולאנש לגמר החטיבה המערבית, שם חיכתה להם שוב דאלאס סטארס שהגיעה כאלופה המכהנת. כמו עונה קודם לכן נמשכה הסדרה לשבעה משחקים מלאים, וכמו עונה קודם לכן הייתה ידם של הסטארס לבסוף על העליונה.

עונת 2001 הייתה עונה מוצלחת במיוחד עבור הקבוצה, שסיימה את העונה הרגילה עם מאזן מצוין של 52 ניצחונות, 16 הפסדים, 10 תיקו ו-4 הפסדים בהארכה, המאזן הטוב ביותר בליגה שזיכה אותם שוב בגביע הנשיאים. סאקיק, שצבר 118 נקודות, זכה בגביע הארט כ-MVP של העונה ובפרס לסטר פירסון כ-MVP של איגוד השחקנים. בפלייאוף דרסו האוולאנש בסיבוב הראשון את ונקובר קנאקס, אולם בסיבוב השני נתקלו בקשיים לפני שניצחו בשבעה משחקים את לוס אנג'לס קינגס. בגמר החטיבתי, החמישי שלהם בשש עונות, ניצחו האוולאנש את סנט לואיס בלוז בחמישה משחקים ועלו לסדרת גמר גביע סטנלי, שם פגשו את האלופה המכהנת, ניו ג'רזי דווילס - הקבוצה ששיחקה בדנוור בין 1976 ו-1982 ונקראה אז קולורדו רוקיז.

הסדרה בין קולורדו של ההווה וקולורדו של העבר התעלתה לרמה גבוהה והגיעה לשבעה משחקים, כאשר האוולאנש עומדים לפני הפסד כשהגיעו לניו ג'רזי בפיגור 3:2 בסדרה. שני משחקים מצוינים של פטריק רואה בשער הביאו לאוולאנש ניצחון בשניהם, כאשר רואה סופג רק שער אחד, והאוולאנש זכו בפעם השנייה בגביע סטנלי. רואה זכה בגביע קון סמיית' כ-MVP של הפלייאוף. המגן הוותיק ריי בורק פרש מפעילות כאלוף.

2002 - 2005: עדיין תחרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטר פורשברג במדי נבחרת שבדיה

בעונת 2002 נאלצו האוולאנש לוותר על פטר פורשברג שהושבת לכל העונה הרגילה בסדרת פציעות. פטריק רואה הגיע לציון דרך כשהפך לשוער ה-NHL הראשון שצובר 500 ניצחונות בקריירה.

למרות חסרונו של פורשברג סיימו האוולאנש את העונה הרגילה שוב כאלופת הבית הצפון-מערבי. בסיבוב הראשון בפלייאוף פגשו את לוס אנג'לס קינגס, וכמו בעונה הקודמת נזקקו לשבעה משחקים מלאים לפני שעברו לסיבוב השני, בעזרתו של פורשברג שחזר בזמן לפלייאוף. פורשברג היה משמעותי גם בסיבוב השני מול סן חוזה שארקס, כאשר כבש שער ניצחון במשחק השישי והציל את האוולאנש מהדחה, ואז כבש את השער היחיד במשחק השביעי והמכריע כדי להעלות את האוולאנש לגמר החטיבתי זו השנה השביעית בשמונה עונות.

הגמר החטיבתי סידר לאוולאנש עוד מפגש, חמישי בשבע העונות האחרונות, עם היריבה המושבעת דטרויט רד וינגס. הפעם היו אלה האוולאנש ששמטו יתרון של 3:2 בסדרה, כאשר לא כבשו בשני המשחקים האחרונים והושפלו בתבוסה של 7:0 במשחק השביעי והמכריע.

לאחר התחלה קשה של עונת 2003 פוטר המאמן בוב הארטלי שאימן את הקבוצה מאז עונת 1999, והחליף אותו עוזרו טוני גרנאטו. גרנאטו סייע לאוולאנש להתאושש למרות היעדרות ארוכה של ג'ו סאקיק וכושר ירוד של פטריק רואה המבוגר שהיה כבר מעבר לשיאו. האוולאנש זכו באליפות הבית הצפון-מערבי בפעם השמינית ברציפות, וכך שברו שיא NHL ישן שהוחזק על ידי מונטריאול קנדיאנס. לסיבוב הראשון של הפלייאוף הגיעו האוולאנש כמועמדים ברורים לניצחון מול מינסוטה ויילד, קבוצת התרחבות שהצטרפה לליגה בעונת 2001 וזו הייתה לה סדרת הפלייאוף הראשונה בתולדותיה. האוולאנש אכן עלו ליתרון של 3:1 בסדרה, אולם הוויילד התאוששו והפתיעו את האוולאנש בשלושת המשחקים הבאים, שניים מהם בדנוור. לאחר ההפסד המפתיע פרש פטריק רואה מפעילות כשבאמתחתו מספר שיאי קריירה (שיא הניצחונות שלו נשבר מאז על ידי מרטן ברודר, שוער ניו ג'רזי דווילס).

האוולאנש החלו את עונת 2004 עם שני כוכבי התקפה מוכחים שהגיעו ממייטי דאקס אוף אנהיים, פול קארייה והפיני טמו סלאנה, אולם קארייה הושבת למרבית העונה בשל פציעות וסלאנה הפגין כושר הבקעה ירוד. השוער השווייצרי דויד אייבישר, שהיה מחליפו של פטריק רואה, נכנס בהצלחה לנעליו הגדולות של רואה. האוולאנש החמיצו את אליפות הבית הצפון-מערבי ושברו את רצף השיא שלהם לאחר שניצחו רק בשני משחקים מתוך עשרת האחרונים של העונה, אולם סיימו עם 100 נקודות בטבלה ועלו לפלייאוף. המאבק על ראשות הבית מול ונקובר קנאקס קיבל ביטוי בעבירה קשה שביצע כוכב הקנאקס טוד ברטוזי על סטיב מור מהאוולאנש במשחק בין שתי הקבוצות, עבירה שגרמה למור שברים בחוליות הצוואר וסיימה את הקריירה שלו. ברטוזי הושעה לשנה וחצי ממשחק בעקבות אותה עבירה.

בפלייאוף עברו האוולאנש בקלות את דאלאס סטארס, אולם בסיבוב השני נוצחו על ידי סן חוזה שארקס.

2006 - ההווה: בינוניות יחסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוולאנש חזרו מעונת 2005 שבוטלה בשל סכסוך עבודה בליגה למציאות חדשה, מציאות שבה בליגה יש תקרת שכר נוקשה. בהיותה קבוצה מושכת קהל ואחת העשירות בליגה, תקרת השכר פגעה בקבוצה שנאלצה לוותר על פורשברג, קארייה, סלאנה והמגן הוותיק אדם פוט, כדי לשמר תחת תקרת השכר את ג'ו סאקיק והמגן רוב בלייק. למרות השחקנים שאבדו לקבוצה היא סיימה עוד עונה רגילה חזקה ועלתה לפלייאוף בקלות. בפלייאוף הביסו שוב את שאלאס סטארס בסיבוב הראשון, אולם בסיבוב השני הובסו בארבעה משחקים על ידי מייטי דאקס אוף אנהיים. זו הייתה הפעם הראשונה אי פעם שהאוולאנש הפסידו סדרת פלייאוף בלי לנצח בה ולו משחק אחד. בסיום העונה עזב המנהל הוותיק פייר לקרואה, ששירת את הקבוצה מאז 1994 כשהייתה עדיין בקוויבק, את משרתו, ומונה לנשיא כבוד של המועדון.

בעונת 2007 נשארו בקבוצה רק שני שחקנים שזכו בגביע סטנלי עם הקבוצה ב-2001 - ג'ו סאקיק והחלוץ הצ'כי מילאן היידוק. פול סטאסטני, בנו של כוכב העבר של הקבוצה פטר שטיאסטני, הגיע לקבוצה לאחר שנבחר בדראפט עוד ב-2005. הקבוצה הצעירה של האוולאנש, למרות מאזן חיובי, החמיצה את הפלייאוף בפעם הראשונה מאז שהקבוצה עברה לדנוור ב-1995.

במהלך עונת 2008 חזרו לקבוצה כוכביה הוותיקים, אדם פוט ופטר פורשברג. ההגנה התחזקה גם בבלארוסי הוותיק רוסלן סליי. למרות שסיימו את העונה במאזן זהה לעונה הקודמת, הספיק הפעם המאזן לעלייה לפלייאוף. האוולאנש עברו בסיבוב הראשון את סן חוזה שארקס, ופגשו בסיבוב השני את יריבתם הגדולה דטרויט רד וינגס לאחר הפסקה בת שש שנים. הרד וינגס הביסו את האוולאנש בארבעה משחקים.

את עונת 2009 סיימו האוולאנש אחרונים בחטיבה המערבית עם מאזן של 32 ניצחונות בלבד, לעומת 45 הפסדים ו-5 הפסדים בהארכה או דו-קרב מכות עונשין - המאזן הגרוע ביותר של הקבוצה מאז המעבר מקוויבק ועד אז. ג'ו סאקיק, הכוכב והקפטן של הקבוצה בכל ימיה בדנוור, ששיחק רק ב-15 משחקים במהלך העונה, הודיע על פרישה מפעילות בסיומה, ואת תפקיד הקפטן קיבל אדם פוט. המאמן טוני גרנאטו סיים קדנציה שנייה בקבוצה, והוחלף על ידי שחקן העבר ג'ו סאקו שקיבל לראשונה קבוצת NHL כמאמן. תחת סאקו התאוששה הקבוצה, סיימה במאזן חיובי את עונת 2010 וחזרה לפלייאוף, שם נוצחה על ידי סן חוזה שארקס בסיבוב הראשון.

עונת 2010/11 הייתה החלשה ביותר של האוולאנש מאז המעבר לדנוור. היא סיימה אותה במקום ה-14 והלפני אחרון בחטיבה המערבית, עם 30 ניצחונות ו-68 נקודות בלבד. גם עונות 2011/12 ו-2012/13 היו חלשות והסתיימו בתחתית הליגה. עם סיום עונת 2012/13 התמנה שוער העבר של הקבוצה, פטריק רואה, למאמן.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות הגדולה של האוולאנש היא עם דטרויט רד וינגס, תוצאה של חמש סדרות פלייאוף בין הקבוצות בשבע השנים הראשונות של האוולאנש בדנוור. היריבות החלה כבר בעונת 1996, הראשונה של האוולאנש בדנוור, כאשר במהלך סדרת הגמר החטיבתי ביניהן ספג שחקן הרד וינגס כריס דרייפר עבירה קשה מקלוד למיה ונאלץ לעבור ניתוח שחזור בפניו. האוולאנש ניצחו את הרד וינגס בדרך לזכייה בגביע סטנלי. עונה לאחר מכן, במשחק עונה רגילה בין הקבוצות,פרצו תשע קטטות בין השחקנים, כולל קטטת שוערים - דבר נדיר למדי - בין פטריק רואה למייק ורנון. הקבוצות נפגשו שוב בגמר החטיבתי, והפעם ניצחו הרד וינגס בדרך לזכייה משלהם בגביע סטנלי.

בתקופת קוויבק, היריבה הגדולה של הקבוצה הייתה מונטריאול קנדיאנס, הקבוצה הגדולה והוותיקה של קוויבק. רוב מפגשי הפלייאוף ביניהן הסתיימו בניצחון של הקנדיאנס.

קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוולאנש ידועים בקהל הנאמן שלהם, שקיבל אותם בהתלהבות מיד כשעברו לעיר מקוויבק. כמעט בכל משחקי הקבוצה, הן ב"מקניקולס ארינה" והן בפפסי סנטר החדש, נמכרו כל הכרטיסים. בין תחילת העונה הראשונה שלהם בדנוור, עונת 1996, ועד תחילת עונת 2006, נמכרו כל הכרטיסים עד האחרון שבהם לכל משחק בית.

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-12 באפריל 2014

מס' עמדה שם
1 Flag of Russia.svg שוער סמיון ורלמוב
2 Flag of Canada.svg מגן ניק הולדן
4 Flag of Canada.svg מגן טייסון בארי
5 Flag of the United States.svg מגן נייט גוונין
6 Flag of the United States.svg מגן אריק ג'ונסון
7 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ג'ון מיצ'ל
8 Flag of the Czech Republic.svg מגן יאן היידה
9 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי מאט דושן
11 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי ג'יימי מקגין
15 Flag of Canada.svg חלוץ ימני פייר-אלכסנדר פרנטו
16 Flag of Canada.svg מגן קורי סאריץ'
20 Civil Ensign of Switzerland.svg שוער רטו ברה
24 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי מרק-אנדרה קליש
25 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי מקסים טלבו
מס' עמדה שם
26 Flag of the United States.svg חלוץ מרכזי פול סטאסטני (קפטן חלופי)
28 Flag of the United States.svg ארצות הברית פול קארי
29 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ניית'ן מקינון
35 Flag of Canada.svg שוער ז'אן-סבסטיאן ז'יגר
40 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי אלכס טנגיי
42 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי בראד מלון
44 Flag of Canada.svg מגן ראיין וילסון
55 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי קודי מקלאוד
58 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי פטריק בורדלו
61 Flag of Canada.svg מגן אנדרה בנואה
90 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ראיין אוריילי
92 Flag of Sweden.svg חלוץ שמאלי גבריאל לנדסקוג (קפטן)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]