קולטן לאינסולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

קולטן לאינסולין הוא קולטן טרנסממברנלי שמופעל על ידי אינסולין. הוא שייך למשפחה גדולה של קולטני טירוזין קינאז.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולטן לאינסולין מורכב משתי תתי-יחידות אלפא ושתי תתי-יחידות בטא. תתי-יחידות בטא חוצות את הממברנה התאית ומקושרות על ידי קשרים דו גופריתיים.

קולטן לאינסולין

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולטני טירוזין קינאז, לרבות קולטן אינסולין, מסייעים לפעילותם על ידי הוספת קבוצת פוספט לטירוזין ספציפי של פרוטאינים מסוימים בתוך התא. סובסטראטחלבונים אשר עברו זרחון על ידי קולטני אינסולין. אחד החלבונים האלה הוא חלבון הנקרא IRS 1. קשירה וזרחון של 1-IRS מובילים להגדלת זיקה של טרנספורטרים של גלוקוז (נשאי גלוקוז). טרנספורטרים של גלוקוז הם מולקולות הנמצאות על הממברנה החיצונית של רקמות המגיבות לאינסולין (למשל, תאי שריר). הגדלת זיקה של הטרנספורטרים מובילה לקליטה מוגברת של גלוקוז מהדם לרקמות הללו.

השפעה של אינסולין על קליטת גלוקוז ומטאבוליזם. אינסולין נקשר לקולטן לאינסולין (1) שמפעיל שרשרת של תגובות (2) שכוללות: קליטת גלוקוז (3), סינטוז גליקוגן (4), גליקוליזה (5) וסינטוז חומצות שומן (6).

פתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד העיקרי של קולטני גלוקוז הוא לקלוט גלוקוז. לכן, חוסר רגישות לאינסולין מוביל לסוכרת מסוג 2 (diabetes mellitus type 2) – התאים אינם מסוגלים לקלוט גלוקוז, וכתוצאה מכך נוצרת היפרגליקמיה.

בקרה על ביטוי גני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלבון 1-IRS משופעל פועל שליח שניוני שמזרז את השעתוק של גנים המבוקרים על ידי אינסולין.

פירוק של אינסולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שמולקולת אינסולין התחברה לקולטן והפעילה מעבר אותות, היא יכולה להתנתק מהתא או להיכנס פנימה ולהתפרק. ידוע כי מולקולת אינסולין טיפוסית מתפרקת בערך 71 דקות אחרי שהיא נוצרה.