קולנוע אינטראקטיבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קולנוע אינטראקטיבי הנו סוג של קולנוע, בו מתקיימים יחסי גומלין בין המתרחש על המסך והצופים. יחסים אלו יכולים להתבטא בצורות רבות ומגוונות כשהדגש הוא שהצופים מקבלים אפשרות להשפיע על התנהלות הסרט. הסרטים הללו בנויים כך שכל סצנה שתיבחר על ידי הצופה תוכל להתאים לסצנה הקודמת ולהניע את העלילה קדימה. ישנן דרכים מגוונות וכמו שימוש בטכנולוגיות שונות ליצירת סרט אינטראקטיבי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן היה לראות סרטים אינטראקטיביים כבר משנת 1967. Kinoautomat של הבמאי הצ'כי ראדוז צ'ינצ'רה (Radúz Činčera), שהוצג בתערוכת אקספו 67' במונטריאול נחשב לסרט הקולנוע האינטראקטיבי הראשון שנוצר. בסרט זה היו תשע נקודות שבהן הסרט נעצר והיה עולה סדרן לבמה שמספר לקהל על שתי הסצנות הבאות האפשריות. לאחר מכן הקהל היה מצביע לסצנה הרצויה וזו שנבחרה על ידי רוב הקולות הייתה מוקרנת על חשבון השנייה. הסרט נפתח בסצנת הבזק לעתיד שבה הבית של הגיבור נשרף. סצנה זו מהווה גם את סופו של הסרט ללא קשר לבחירות שנעשו על ידי הקהל במהלכו, עקב מטרת הבמאי להציג סאטירה על הדמוקרטיה בסרטו זה.

במהלך השנים היו ניסיונות רבים ליצירת סרטים אינטראקטיביים, אך סוג זה של סרטים מעולם לא נכנס לזרם המרכזי של צפייה בקולנוע.

Last call הוא סרט אימה אינטראקטיבי של חברת 13th street משנת 2010. בסרט זה כל צופה בקהל מתבקש לרשום את מספר הטלפון שלו על טופס בעת רכישת הכרטיס בקופה. מספרי הטלפון מוזנים לתכנת מחשב מיוחדת שיודעת לזהות דיבור. בזמן הקרנת הסרט ישנן כמה נקודות בהן הדמות הקולנועית "מתקשרת" באקראיות לטלפון הסלולרי של אחד הצופים באולם הקולנוע ושואלת אותו שאלה. תשובתו של הצופה מזוהה על ידי המערכת וגורמת לפיצול בעלילת הסרט. אם הצופה לא הגיב על השאלה הסרט ממשיך במסלול שנקבע מראש.

גם בישראל הופקו סרטים אינטראקטיביים כשהבולט שבהם הוא "מערבולת" של פרופסור ניצן בן שאול מהחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. בן שאול הקים חברה בשם Turbulence אשר פיתחה תכנות שמאפשרות יצירה והקרנה של סרטים אינטראקטיביים. בנקודות דרמטיות מסוימות בסרט, מופיעה מסגרת זוהרת על אחד האובייקטים שעליה הצופה יכול ללחוץ ובכך לגרום לפיצול נרטיבי. חשוב לציין שגם אם הצופה לא לוחץ על המסגרת הזוהרת הסרט ימשיך ולא יחכה לבחירה מצידו. אורך הסרט נע בין כ-60 דקות כשאין התערבות מצד הצופה, עד כ-90 דקות הכוללות את כל ההתערבויות האפשריות.

תחושת השתקעות בקולנוע אינטראקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נט מוריי (Murray) מפרשת את המושג השתקעות כחוויה של מעבר למרחב דמיוני מפותח היוצר הנאה ללא קשר לתוכן. כל סרט קולנוע עלילתי מייצר אצל הצופים תחושת השתקעות ברמה מסוימת. סרטים בתלת ממד למשל מעצימים את התחושה הזו, שכן העולם הקולנועי שבהם מפותח ועשיר יותר מכזה של סרט רגיל. סרטים אינטראקטיביים לרוב מייצרים תחושת השתקעות ברמה נמוכה יחסית, מכיוון שבכל פעם שהצופים אמורים לבחור פיצול עלילתי מסוים, הסרט נעצר והצופים מתנתקים מהעולם הדמיוני אליו היו מחוברים. סרטים כמו Last call למשל, לא פוגעים בתחושת ההשתקעות עקב כך שהסרט אינו מפסיק והבחירה מתבצעת במהלכו, דבר שיכול אף להגביר את הדרמה ואת החיבור לעולם הקולנועי המוצג.

תחושת סוכנות בקולנוע אינטראקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המושג סוכנות מוריי מפרשת ככח שגורם לסיפוק, המאפשר לעשות בחירות משמעותיות ולראות את התוצאות שלהן לאחר מכן. תחושה זו לא מתקבלת מצפייה בסרט קולנוע רגיל אך לעומת זאת כן מתקבלת בעקבות צפייה בסרט אינטראקטיבי על ידי הבחירות הנרטיביות אותן מבצע הצופה, וכמובן על ידי התוצאות של בחירות אלו.

קולנוע אינטראקטיבי ומשחקי מחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן נקודות דמיון רבות בין קולנוע אינטראקטיבי למשחקי מחשב. בתור התחלה, שתי המדיות הללו מייצרות הן תחושת השתקעות והן תחושת סוכנות ברמות שונות (תלוי במשחק או בסרט). בסרטים אינטראקטיביים לרוב הבחירה של הצופה היא די מוגבלת ואילו במשחקי מחשב רבים הבחירה של השחקן היא כמעט אינסופית (לא מבחינה עלילתית אלא מבחינה ויזואלית), לדוגמה: במשחקי "ארגז חול" כגון Grand theft auto השחקן יכול להניע את הדמות לכל אזור שירצה בתוך עולם המשחק וכל טיול שלו במרחב המשחקי יראה שונה מקודמו. דבר זה מעצים את תחושת הסוכנות שמתקבלת מהמשחק, בעוד ברוב הסרטים האינטראקטיביים הבחירות של הצופה ידועות מראש ולא ניתנות לשינוי, שכן הסצנות כבר צולמו ונערכו. דבר זה כמובן מנמיך בהתאם את תחושת הסוכנות המתקבלת בעת הצפייה בסרט האינטראקטיבי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Murray, Janet H. (1997), Hamlet on the Holodeck
  • Travis Fahs (March 3, 2008). "The Lives and Deaths of the Interactive Movie". IGN. Retrieved 2011-03-11.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]