קול באישה ערווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה, קול באישה ערווה (או בקיצור קול אישה) הוא מושג המייחס לקול זמרתה של אישה תכונות ארוטיות, ובכך קובע איסור לגבר לשמוע קול אישה זרה לו, מטעמי צניעות ("זרה" - כלומר, להוציא את קרובותיו שאינו חשוד להרהר בהן, ואת אשתו).

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור להלכה זו נמצא גם בבבלי וגם בירושלמי, שניהם מאותו אמורא כאשר קיימת אסמכתא שונה לדבריו. בתלמוד בבלי[1] נאמר: "אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר‏‏ "כי קולך ערב ומראך נאוה".‏[2]" ואילו בתלמוד ירושלמי[3] נאמר: "שמואל אמר: קול באשה ערוה, מה טעם? "והיה מקול זנותה ותחנף הארץ" וגו'‏[4]." למרות הגישות השונות של הבבלי והירושלמי, התוצאה היא אחת, כאמור: יחוס תכונות ארוטיות לקול שירתה של האישה.

ההקשר התלמודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא בבבלי מסבירה כי המושג "טפח באשה ערוה" נאמר בהקשר של קריאת שמע, כלומר, אסור לקרוא קריאת שמע ליד אישה שטפח מבשרה, במקום שנהוג לכסותו, מגולה. לעומת זאת, דברי רב ששת כי אין להסתכל אף באצבע קטנה של אישה לשם הנאה, מכוונים להקשר רחב יותר. אולם, לא ברור מתוך הגמרא באיזה הקשר נאמרו דבריו של שמואל לגבי קול באישה: האם מדובר באיסור מצומצם לגבי הלכות קריאת שמע בלבד, או שמא באיסור רחב בדומה להסתכלות אסורה.

בספר אור זרוע נפסק שאיסור קול באישה ערוה דומה לאיסור הסתכלות ואינו קשור לקריאת שמע. כדבריו פסקו הרשב"א הרא"ש והרמב"ם[5]. לעומתם הראבי"ה והריטב"א פסקו כי האיסור נוגע רק לעניין קריאת שמע. בשולחן ערוך פסק כדברי הרמב"ם‏‏ באופן כללי לגבי הנאה מנשים‏[6] אך כתב שוב לאסור שמיעת קול זמר אישה בזמן קריאת שמע, באופן שממנו נראה שאם זה בזמן אחר, לכאורה אין איסור‏‏‏[7]. ובמשנה ברורה[8] כתב על דבריו, כי שלא בשעת קריאת שמע מותר, אך לא אשת איש, כלל העריות, אישה נידה ואישה נכריה, כך שבפועל צמצם זאת לכדי אשתו בלבד ולבנות מתחת לגיל וסת.

באיזה קול מדובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשב"א כתב‏[9], על פי גמרא במסכת קידושין[10], שהאיסור חל אפילו על קול דיבור שיש בו קירבה נפשית (קרוב דעת) כגון שאילת שלום, וכן כתבו עוד ראשונים[11]; אולם רוב הפוסקים‏[12] כתבו כי מדובר על קול זמרה בלבד.

מקור ההבחנה בין דיבור לשירה הוא בגמרא במסכת סוטה[13]: "אמר רב יוסף: זמרי גברי ועני נשי - פריצותא, זמרי נשי ועני גברי - כאש בנעורת. למאי נפקא מינה? לבטולי הא מקמי הא" (תרגום: אמר רב יוסף, גברים שרים ונשים עונות - פריצות, נשים שרות וגברים עונים - כאש בנעורת {סיבי פשתן יבשים}. מה המשמעות המעשית להבדל בין השניים? אם אין ברירה אלא לבחור מביניהם) רש"י שם מבאר שההבדל קשור לכך, שהעונים מקשיבים בתשומת לב לקול המזמרים, כדי לענות אחריהם בהתאם.

על פי עדות המרדכי בשם הר"א ממיץ, מתברר כי בתקופתו לא נזהרו מלעסוק בדברי קודש בשמיעת שירי נשים גויות‏[14].

קול אישה ברבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב יחיאל יעקב וינברג נשאל‏[15] על ידי חברי תנועת הנוער ישורון בצרפת, האם מותר להם לשיר יחד במקהלת בנים ובנות. בתשובתו הוא כותב כי לדעת רוב הפוסקים הדבר אסור, כי אין הבדל בין שמיעה של מספר נשים לבין שמיעת קולה של אישה אחת, משום שנאמר בגמרא‏‏‏[16], שניתן להבחין בקול חביב גם בין קולות רבים, ואין להפעיל כאן את הכלל 'תרי קלי לא משתמעי' (שני קולות לא נשמעים, כלומר לא מובחנים) הנאמר רק לגבי תקיעת שופר‏‏.

אולם, הרב וינברג מספר כי בהגיעו לגרמניה, הוא שם לב כי גם בבתי החרדים האנשים והנשים מזמרים יחד זמירות שבת. וכששאלם על פי מי הם נוהגים כך, ענו לו כי כך פסקו להם הרב עזריאל הילדסהיימר והרב שמשון רפאל הירש. הרב וינברג מצדיק היתר זה, על פי דעות הראשונים הפוסקים שהאיסור חל רק כאשר השומע מתכון להנות מקולה של האישה. בנוסף, השירה ביחד גורמת שלא ניתן יהיה להבחין בקולה של אישה מסוימת. למעשה, הרב ויינברג פסק להם כי יש להקל כדעת רבני גרמניה, במטרה לעורר את הבנים והבנות לאהבת התורה העם והארץ ולשמור אותם מהתבוללות. על פי פסק זה נהגו להקל גם בתנועת בני עקיבא, למשל בצוות הווי בני עקיבא.

הרב אליעזר יהודה ולדנברג[17] דחה את דברי הרב ויינברג, על פי האמור בסוגיית "קול באישה ערווה"‏‏. לעומת זאת, יש שניסו להוכיח את פסיקתו של הרב ויינברג, וטענו כי על פי כמעט כל הפרשנים הראשונים בסוגיה זו, אין מקור ממנה לאיסור האמור‏‏‏[18].

שירה שלא לשם פריצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבחנה בין שירי עגבים לשירה תמימה אינה מפורשת אצל הפוסקים הראשונים, אך משתמעת מהלשון 'ערווה' המופיעה בביטוי 'קול באשה ערוה'. על פי זה פסק רבי חיים חזקיהו מדיני[19] כי מותר לשמוע זימרת אישה אם אינו מכוון להנות מקולה. אולם הוא ציין‏‏ כי לכתחילה ראוי להחמיר גם במקרה זה. ראש ישיבת הקיבוץ הדתי הרב דוד ביגמן, כתב כי ניתן להבחין בין שירה אסורה למותרת על פי המילים, הלחן, הסגנון המוזיקלי, הלבוש ושפת הגוף‏[20].

הרב אהרון סולובייצ'יק פסק כי אין איסור לשיר בציבור כשהבנים שרים יחד עם הבנות, משום שמדובר בשירה "תמימה" שלא לשם פריצות, והשווה זאת להסתכלות באישה שלא לשם זנות‏[20]. הרב משה פיינשטיין, שפסק שאין איסור הלכתי בהנאה מקולה של פנויה טהורה, אלא הבעיה היא בהרהור, התיר בהקשר מקהלת בית ספר לשמוע קול של בנות מגיל 11 ומטה, כי במקרה כזה לא מצוי הרהור עבירה‏‏‏[21], אך היו שהסתייגו מהקלה זו כמו הגרא"ד הורוויץ‏[22].

לכאורה, ניתן היה להוכיח שמותר לאישה לשיר שיר בפני גברים מהדוגמה של מרים הנביאה, ששרה לפני עם ישראל לאחר קריעת ים סוף[23]. אולם, הפרשנים לא ראו במעשיה של מרים תקדים הלכתי להתנהגות בתנאים רגילים. הסבר אחד הוא שההתעלות הרוחנית של שירת הים הייתה מעין עולם הבא, בו אין חשש יצר הרע. כך הבין רבי מנחם עזריה מפאנו (1548-1620): "דהא לשירה כיונה היא וליכא קפידא בכל גוונא, כי יצה"ר בההוא עלמא ליכא"‏‏ (תרגום: שהרי לשירה כיוונה היא [=מרים] ואין להקפיד [=לאסור זאת] בכל מקרה, כיוון שיצר הרע איננו [קיים] באותו עולם [=העולם הרוחני]).‏[24] מעבר לכך, יש מפרשים הטוענים[דרוש מקור] כי מרים הנביאה לקחה עימה תופים על מנת לעמעם את קולן ולמנוע מהגברים לשמוע אותו, אף שהשירה הייתה בנפרד מהם.

קול משודר או מוקלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מרדכי יעקב ברייש[25] אסר גם לשמוע קול שירת אשה ברדיו או בהקלטה. הוא נימק זאת בכך שהאיסור הוא על עצם ההנאה מקול אשה זרה‏‏ ומוכיח זאת מגמרא במסכת ברכות המספרת על רב ששת שנהג איסור בדבר למרות עיוורונו. לעומת זאת, מהר"ם שיק פסק כי אין איסור לשמוע קול שירת אשה שאינו רואהּ ואינו מכירהּ, כיון ששירה כזו לא תעורר הרהורי עבירה "מטעם דאין יצה"ר שולט, אלא במה שעיניו רואות". על פי דבריו, הרב עובדיה יוסף‏‏‏[26] פוסק שראײת תמונת הזמרת בעיתון נחשבת להכרות, וממילא יש לאסור לשמוע את קול שירתה ברדיו או בהקלטה; אולם במקום אחר‏[27] חזר בו והתיר להאזין לשירת נשים גם כאשר ראה המאזין את תמונת הזמרת. לעניין זמרת מתה פסק הרב עובדיה יוסף שעדיין יש איסור בשמיעת קולה.

הרב ולדנברג‏‏‏[28] כתב על פי הראבי"ה וספר "מטה משה", כי ברדיו מותר אפילו לשמוע קול זמרת אשה מוכרת. הוא מסביר כי לשיטתם, השמיעה האסורה היא רק כזו שיכולה להביא לקירוב מײדי. בנוסף כתב, כי קול העובר דרך הרדיו אינו קול האשה המקורי וממילא אינו נכלל באיסור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת ברכות כד, ובמסכת קידושין ע א
  2. ^ שיר השירים ב, יד.‏
  3. ^ מסכת חלה דף יב, ב פרק ב הלכה א
  4. ^ ירמיהו פרק ג'
  5. ^ משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כא, ב.‏
  6. ^ אבן העזר סימן כא, סעיף א‏.
  7. ^ אורח חייםסימן עה, סעיף ג.
  8. ^ משנה ברורה הלכות קריאת שמע ע"ה סעיף קטן י"ז
  9. ^ חדושי הרשב"א, ברכות כד.
  10. ^ דף ע, א( בסוף העמוד). "...ואלא מיהו נראה דדוקא קול של שאלת שלום או בהשבת שלום, כי התם דאיכא קרוב הדעת."
  11. ^ ספר מאורות (כה, א) בשם ראב"ד, אור זרוע (א, קלג).
  12. ^ "יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה" (שלחן ערוך). "דלא אסרו אלא לשמוע קול שיר, ע"ד המקרא (שה"ש א', י"ד) "השמיעני את קולך כי קולך ערב"" (מהרש"ל). "זמר אשה - אפילו פנויה (ב"ש) ועיין באבן עזר סימן כ"א, דקול זמר אשת איש לעולם אסור לשמוע אבל קול דיבורה שרי" (מגן אברהם או"ח סימן עה ס"ק ו).
  13. ^ דף מח, א.‏
  14. ^ "ובעונותינו... אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול שיר של נשים ארמאיות." מובא בערוך השולחן סימן עה סעיף ח
  15. ^ מובא בשו"ת שרידי אש‏‏, חלק ‏ב סימן ח
  16. ^ ‏מסכת מגילה כא, ב
  17. ^ ‏בספרו ציץ אליעזר חלק יד סימן ז, חלק ה סימן ב וחלק ז סימן כח‏
  18. ^ ‏הרב שאול דוד בוצ'קו, בירור שיטת ראשונים בסוגיה דטפח, שוק, שער וקול באשה ערוה
  19. ^ ‏בספרו שדי חמד מערכת הקוף כל ל מ"ב
  20. ^ 20.0 20.1 ‏הרב דוד ביגמן, ‏עיון מחודש ב´קול באשה ערוה´, באתר קולך.
  21. ^ ‏שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"א סימן כו‏
  22. ^ הובא בשו"ת שרידי אש חלק א סימן קכא עמוד שצד
  23. ^ שמות ט"ו, כ-כ"א.
  24. ^ "ותען להם מרים - על שירת נשים בפני גברים", מאת אדמיאל קוסמן. המאמר מציג גם מקורות נוספים.
  25. ^ שו"ת "חלקת יעקב", ‏אורח חיים סימן ל‏
  26. ^ יביע אומר א ו
  27. ^ יביע אומר ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג)
  28. ^ שו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן ב‏

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.