קול ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קול ישראל הוא רשת שידורי הרדיו הממלכתית של מדינת ישראל.

סמליל קול ישראל
בניין קול ישראל ברחוב הלני המלכה מס' 21 בירושלים
ניידת שידור של קול ישראל
לוח שידורים 1951
בול שהונפק במלאת יובל שנים לקול ישראל

"קול ישראל" מופעל במסגרת רשות השידור מתוקף חוק הרשות. השידור הראשון של קול ישראל היה שידור הכרזת העצמאות, הבסיס להקמתו היה הרדיו המחתרתי של ארגון ההגנה - "קול ישראל"‏[1] (שהחל את דרכו ברחוב בן יהודה בתל אביב ב-13 במרץ 1940) ותחנת "קול ירושלים" שהופעלה במסגרת המנדט הבריטי. בשנות המדינה הראשונות פעל "קול ישראל" במסגרת משרד ראש הממשלה. ב-1965 הועבר למסגרת "רשות השידור" ומנהלה הכללי הראשון היה חנוך גבתון.

ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014,‏[2] ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור,‏[3] ובכלל זה סגירת "קול ישראל" ובמקביל, פתיחת גוף משדר חדש שבו ימשיך ויתקיים השידור הציבורי.

תחנות רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קול ישראל" מפעיל כיום שמונה רשתות שידור: רשת א', שהיא הרשת הראשונה והיחידה שקול ישראל שידר בה בעברית מראשיתו ועד לשנת 1960, הכוללת כיום שידורי מלל בשעות היום; רשת ב', חדשות ואקטואליה; רשת ג', מוזיקה ישראלית; רשת ד', שידורי קול ישראל בערבית; רק"ע (ר"ת: רשת קליטת עלייה) רשת לעולים חדשים, משדרת בגלים קצרים ובמגוון שפות; 88FM, תחנת מוזיקה איכותית, המשדרת מגוון סגנונות מוזיקליים; קול המוסיקה, מוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקה ישראלית; רשת מורשת, שידורי דת ומסורת; רשת ה', שבעבר הייתה רשת בשפות זרות רבות עבור קהילות היהודים בעולם, ועכשיו משדרת שעה וחצי ביום בלבד שידורים בפרסית.

רשת א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת א'

רשת א' היא ערוץ הרדיו הראשון של קול ישראל ששידר בעברית. משדרת תוכניות מגוונות בנושאי תרבות, אמנות, ספרות ושירה, מסורת, פולקלור, היסטוריה וייעוץ מומחים. כמו כן, משודרת מדי יום חול התוכנית "בראש צעיר", תוכנית הנוער והסטודנטים הוותיקה.

רשת ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת ב'

רשת ב' החלה לשדר בשנת 1960 כערוץ רדיו נוסף לרשת א'. נקראה גם "הגל הקל" משום ששידרה, לצד יומני חדשות, תוכניות רבות של מוזיקה פופולרית ומוזיקה "קלה", פופ ומצעדי פזמונים. כן שידרה תסכיתי מתח בהמשכים שהראשון בהם היה "ציפורני הדרקון" לפי ספרו של אלרי קווין משנת 1939 [1]. זאת בעוד שרשת א' נתפסה כרשת "רצינית" אשר שידרה בעיקר תוכניות אומר ומוזיקה קלאסית.

עם הקמת רשת ג' בשנות ה-70 עבר התחום של מוזיקת הפופ אליה, ורשת ב' הפכה לרשת של חדשות ומוזיקה שקטה. בשנים אלה היא הייתה ידועה בתוכנית המיתולוגית שירים ושערים, שסיפקה עדכונים בשידור חי מהנעשה במגרשי הליגה הלאומית (ואחר כך ליגת העל בכדורגל) בסוף השבוע.

בסוף שנת 2006, התפלגה התוכנית, ששידרה עד אז גם את המשחק המרכזי בערוץ עשר מליגת העל בכדורגל, לשניים, כאשר ביום שבת, שודרו משחקי הכדורגל בשירים ושערים, וביום א' שודרו בתוכנית אחד על אחד משחקי הכדורסל והמשחק המרכזי.

כיום מאפיין את הרשת קו של חדשות ואקטואליה. היא מובילה בהאזנה לרדיו בשעות הבוקר והצהריים עם תוכניות אקטואליה כמו "הכל דיבורים".

אמצעי התקשורת האחרים מפנים מדי פעם טענות על התערבות הממשלה וגורמים פוליטיים שונים בתכני הרשת.

רשת ג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת ג'

רשת ג' נוסדה ביוני 1976 כתחנה ישראלית למוזיקת פופ מכל הסוגים.

בין התוכניות הבולטות ששידרה הרשת היו "קצת אחרת" (רוק ופופ מתקדם), מצעדי הפזמונים (מצעד עברי, לועזי, ומצעד לפזמוני העבר), "על בטוח" ששודרה בשבתות, "אהבה יומיומית" עם יוסי סיאס ועוד. הרשת גם הרבתה לשדר שעשועונים נושאי פרסים כמו "יום יום ים" ו"30 בצל".

הופעתם בשנות ה-90 של ערוצי המוזיקה בכבלים כמו MTV, כמו גם תחנות הרדיו המקומיות גרמו לירידה חדה במספר המאזינים, ובשנת 1997 הייתה כוונה לסגור את הערוץ. בסוף אותה שנה שונתה לגמרי מתכונת השידורים של הרשת, והיא הפכה לתחנה המשדרת מוזיקה ישראלית בעברית בלבד. שינוי זה שיפר משמעותית את אחוזי ההאזנה וכיום היא נחשבת רשת מצליחה.

כיום משודרת מוזיקה לועזית ועברית בתחנת 88FM והשידורים נושאים אופי סולידי יותר.

גל בטוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90, עקב גל תאונות דרכים, הוחלט בקול ישראל להקים תחנה המיועדת לטפל בנושא. לצורך זה הוקצה משדר AM בעכו, ותחנה בשם "גל בטוח" החלה את פעילותה. עם הזמן, התמקמה התחנה באולפנים בחיפה, והפכה לתחנה אזורית לכל דבר. עם תחילת הפעילות של הרדיו האזורי בשנת 1995, שימשה התחנה כמוקד תחרות קשה לתחנת רדיו חיפה. התלונה העיקרית שהושמעה כנגד התחנה הייתה שהיא פועלת בניגוד לתקנות שכן לרשות השידור אין מנדט להפעיל רדיו אזורי, אלא רק רדיו ארצי. בסופו של דבר, בשנת 2003 הוחלט לסגור את התחנה. הדבר עורר התנגדות בקרב עובדי התחנה בחיפה, ואלו המשיכו את פעילותה באופן חצי מחתרתי. כאשר נתגלה הדבר ברשות השידור, יצאה הוראה להפסיק את השידור באופן מיידי, והתחנה הפסיקה את פעילותה באמצע תוכנית.

טכנולוגיות שידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניידת שידור של קול ישראל באבו גוש

ב-1948, במסגרת ההכנות לטקס הכרזת העצמאות, הוטל על שלושה מהנדסים יהודים להקים משדר משוכלל בתל אביב. הם יסדו בית מלאכה בו יצרו בעצמם את כל החלקים המכניים שהיו דרושים לבניית המשדר, ולאחר ניסויים של כמה ימים הופעל המשדר החדש בתחילת מאי 1948 לקראת ההכרזה הצפויה בתחנת שידור תל חיים.‏[4]

ב-2011 הפעילה קול ישראל מערך של 53 משדרי FM בפריסה ארצית. לאורך השנים ירדה איכות השידור של רשתות קול ישראל עקב התיישנות והחלשות משדרים. במרץ 2012 חתמה קול ישראל עם בזק על הסכם לשדרוג טכנולוגי והרחבת הפריסה הארצית על משדרי ה-FM של הרשת. על פי תוכנית הפיתוח ובמסגרת הרפורמה ברשות השידור, צפוים להתווסף כ-150 משדרים בפריסה ארצית ובסך הכל יכלול המערך יותר מ-200 משדרים שיעבירו את רשתות הרדיו. במסגרת השדרוג מוקמים. שני אתרי שידור חדשים לחיזוק הכיסוי ביהודה ושומרון ובערבה (אפרת ועין יהב).‏[5]

יובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006, כשמלאו 70 שנה לשידור העברי הראשון בקול ירושלים, חגג אותו קול ישראל, כממשיכו הטבעי של קול ירושלים, בשחזור פומבי של השידור הראשון מ 30 במרץ 1936, בהשתתפות קריינים וניצבים שאופרו והולבשו בבגדים ובמדים של אותה תקופה. לכבוד האירוע רשות השידור הקימה אתר אינטרנט משני ובו חומרי ארכיון כתובים ומוקלטים.‏[6]

בשנת 2008 חגג קול ישראל, במסגרת חגיגות 60 השנה למדינה, 60 שנות שידור. ביזמת קול ישראל ראה אור אלבום מהודר בשם "קול ישראל מירושלים ...1948 - 2008 /// מדינה מאחורי המיקרופון". הספר שנכתב על ידי איזי מן, למרות התאריכים המופיעים בכותרתו, מתחיל את הסקירה ההיסטורית משנת 1936, ומתאר את תולדות קול ירושלים וקול ישראל ברצף אחד. בספר מופעים צילומים ותעודות היסטוריים, חלקם נדירים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איזי מן, קול ישראל מירושלים...1948 - 2008 /// מדינה מאחורי המיקרופון, המו"ל דפוס פרינטיב ירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קול ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "בג' באדר ב' 13.3.1940 החלה תחנה סודית זו בפעולתה, ושם קורא לה, תחנת "קול ישראל"." ספר תולדות ההגנה, חלק ראשון כרך ג'. הוצאת עם עובד, 1972, עמ' 140
  2. ^ חוק השידור הציבורי, התשע”ד-2014, ס"ח 2471 מ-11 באוגוסט 2014
  3. ^ גילי איזיקוביץ, הכנסת אישרה את חוק רשות השידור החדש, באתר הארץ, 29 ביולי 2014
  4. ^ קול ישראל- כל ההתחלה
  5. ^ שלי פריצקר, קול ישראל גם בפריפריה: רשות השידור משדרגת את משדרי ה-FM, באתר כלכליסט, 21 במרץ 2012
  6. ^ ראו כאן.