קומונת בקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קומונת בקורוסית:Бакинская коммуна)- היה ממשל סובייטי בעיר בקו וסביבותיה במהלך אפריל-יולי 1918. ראשי הקומונה ("26 קומיסרים של בקו") הוצאו להורג ב-20 בספטמבר 1918 ונהפכו לסמל בתקופת ברית המועצות.

ציוד המתאר הוצאה להורג של הקומיסרים

שלטון הקומונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מהפכת אוקטובר בבקו הוקם סובייט ברשות סטפאן שאומיאן, בולשביק ממוצא ארמני. במהלך אפריל 1918 הסובייט בתמיכת לאומנים ארמנים הגיע לשלטון בעיר. ב-25 באפריל 1918 הוקמה מועצת הקומיסרים שהייתה הזרוע הביצועי של השטלון. במועצה היו חברים נציגי הבולשביקים והמפלגה הסוציאל-רבולוציונית (שמאל):

סטפאן שאומיאן, ראש הקומיסרים
  • סטפאן שאומיאן, יושב ראש וקומיסר לענייני חוץ (הוצא להורג ב-1918)
  • פרוקופי ג'אפארידזה, קומיסר לענייני פנים (הוצא להורג ב-1918)
  • יעקב זבין, קומיסר לתעסוקה (הוצא להורג ב-1918)
  • משאדי אזיזבקוב, קומיסר לענייני ממשל מקומי (הוצא להורג ב-1918)
  • גריגורי קורגנוב, קומיסר לענייני ביטחון (הוצא להורג ב-1918)
  • איוואן פיולטוב, קומיסר לענייני המשק (הוצא להורג ב-1918)
  • מיר גאסאן וזירוב, קומיסר החקלאות (הוצא להורג ב-1918)
  • נארימן נארימנוב, קומיסר לענייני משק עירוני (נפטר ב-1925)
  • ארטשס קאריניאן, קומיסר המשפטים (נפטר ב-1982)
  • קולסניקובה, קומיסר החינוך
  • מיר גאסאן וזירוב, קומיסר החקלאות (הוצא להורג ב-1918)
  • סוחארצב, קומיסר לתחבורה ודואר

באפריל מועצת הקומיסרים החליטה על ביטול זכות למקרקעין. ביוני סוכם על הלאמת הצי ומתקני הפקת נפט. בסוף יוני פורסם צו על העברת אדמות מבעלי האדמות לאיכרים. השלטון התבסס על צבא שבעיקר הייתה ארמנית והורגשה עוינות של אוכלוסייה מוסלמית-אזרית לשלטון. הניסיון להתמודד עם מתקפות של הצבא הטורקי ומוסלמי-אזרבייג'אני (צבא האסלאם") לא הצליחו. ביולי 1918 הגיע תגבורת מסוימת של יחידת הצבא האדום שכללה כמה מאות לוחמים, אך היא לא יכלה להביא לשינוי המצב בשדה הלחימה באופן מהותי.

ב-25 ביולי 1918 בישיבת הסובייט בתמיכת נציגי המנשביקים, המפלגה הסוציאל-רבולוציונית והמפלגה הארמנית סוכם על העברת הזמנה לצבא הבריטי להיכנס לעיר והקמת ממשלה חדש בהשתתפות כל המפלגות. ב-31 ביולי 1918 מועצת הקומיסרים החליטה על פיזורה ופינויה לאסטרחן שהייתה בשליטה של הבולשביקים. ב-1 באוגוסט 1918 השלטון בעיר עבר לממשל חדש שהאשים את הממשל הקודם בניסיון לבריכה, בזבוז כספי הציבור ובגידה. כ-30 נציגי הבכירים של הממשל נעצרו. אומנם, גם הממשל החדש נחל הפסדים בשדה הקרב והיה ברור שתוך מספר ימים העיר תעבור לשליטה של צבא אסלאם המתקרב.

רצח 26 קומיסרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה הרוסית הנוכחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתקרב צבא האסלאם לבקו, חברי הקומונה שוחררו מהכלא והועברו לאוניה שהיעד שלה הייתה אסטרחן. במטרה לחדש את מלאי הדלק ומזון, האונייה נכנסה לנמל קרסנובודסק (בחוף המערבי של הים הכספי בטורקמניסטן של היום). באותו זמן השלטון בעיר היה בידי ממשל ברשות המפלגה הסוציאל-רבולוציונית. הממשל האשים את הקומיסרים בבגידה, מסירת בקו לצבא האסלאם והם נשפטו להוצאה להורג תוך כריתת ראש. באותה עת בעיר לא הייתה נוכחות של קצינים בריטים שהגיעו רק כעבור מספר ימים ולכן אין לבריטים קשר עם המשפט.

גרסה זו תואמת את גרסת וועדה שחקרה את הנושא בשנת 1922

הגרסה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור המצב האסטרטגי הקשה, ב-16 באוגוסט 1918 ראשי הקומונה עם יחידות הצבא האדום הועמסו על האוניה בכוונה לעבור לאסטרחן. אוניות מלחמה של הממשל החדש אילצו את האוניה לחזור לבקו ו-35 אנשים נעצרו. הם הואשמו בבגידה ולאחר חקירה התיק היה צריך לעבור לבית משפט.

בהתקרב צבא האסלאם לעיר, ולפי בקשות חוזרות ונשנות של אנסטס מיקויאן, העצורים שוחררו והועברו לנמל. הם לא הספיקו להגיע לאוניה עם צוות שתמך בבולשביקים ולכן עלו על אוניה אחרת. במטרה לחדש מלאי אספקה ולאור דרישת קצינים בריטים שהיו על סיפונה האוניה נכנסה לנמל קרסנובודסק שהיה תחת ממשל עוין לבולשביקים.

בהוראת מפקד צבא בריטי באזור, הבולשביקים נעצרו והועברו לכלא. במהלך חיפוש בבגדיו של אחד מהם נמצאה רשימה של 25 שמות. זה היו שמות של עצורים בכלא בקו בינייהם הייתה חלוקת מזון וכללה גם אנשים שלא היו קשורים להנהגת הקומונה. לרשימה התווסף שמו של מפקד יחידה פרטיזנית שלחמה נגד השלטון בעיר קרסנובודסק וכך היא גדלה ל-26. החלטה על הוצאה להורג התקבלה על ידי הבריטים בשיתוף עם הממשל המקומי והייתה בין התנאים הבריטים להמשך תמיכה בשלטון. ב-20 בספטמבר 1918 הקומיסרים הועמסו לרכבת והוצאו להורג בירייה.

בשנת 1926 נערך משפט של ראש הממשל בקרסנובודסק באותה תקופה. במהלך המשפט הוא העביר את האחריות על ההחלטה לגבי הוצאה להורג של הקומיסרים לבריטים. הוא עצמו קיבל עונש מוות

גרסת גנרל מרטינוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר האוניה הגיעה לנמל קרסנובודסק נערך חיפוש ובבגדיו של נוסעי האוניה. אצל אנסטאס מיקויאן נמצא נשק. לאחר מעצר רש שרות ריגול נגדי של הממשל גנרל מרטינוב עשה איתו עסקה - מיקואין ימסור את שמות הבולשביקים וישתחרר. לאחר העברת הרשימה, 26 אנשים שהיו כלולים בה הוצאו להורג בירייה ומיקואין שוחרר בהתאם לאבטחה.

מורשת הקומיסרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לזכר הקומיסרים בבקו שפורקה ב-2009

בספטמבר 1920 גופות ההרוגים הועברו לבקו והוטמנו בכיכר בעיר. בשנת 1968 במקום הוקמה אנדרטה מפוארת. בכל שנות ברית המועצות הקומיסרים של בקו היו סמל המאבק הבולשביקי במלחמת האזרחים ברוסיה.

סרגיי יסנין כתב שיר לזכר הקומיסרים. בשנת 1933 ובשנת 1965 צולם סרט קולנוע על הקומיסרים ורציחתם. כמו כן, בתקופת ברית המועצות נכתבו מספר יצירות מוזיקליות בנושא.

בתקופת ברית המועצות במספר רב של ערים היו רחובות ומוסדות שונות שנקראו על שמם הקומיסרים של בקו.

בשנת 2009 הממשל חדש של אזרבייג'ן העצמאית פירק את האנדרטה. בהתאם לדעת הממשל הנוכחי הקומיסרים היו שליחים של משטר שפעל נגד העצמאות האזרית. במהלך העברת הגופות למקום קבורה חדש נמצאו שרידים של 23 גופות בלבד ובהתאם לממצאים הם הוצאו להורג בירייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]