קומיסריון הרייך אוקראינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת מחוזות הקומיסריון
חלוקת משנה

קומיסריון הרייך אוקראינה או נציבות הרייך אוקראינהגרמנית: Reichskommissariat Ukraine, בראשי תיבות: RKU) היה שמו הגרמני של הממשל האזרחי הנאצי בחלק מהשטחים שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. הקומיסריון התקיים בין ספטמבר 1941 ומרץ 1944 ונטל חלק חשוב בהשמדת היהודים במהלך השואה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הפוליטי של השטחים שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית, לאחר תקופה ראשונית של כיבוש צבאי, היה של הממשל האזרחי הגרמני, תחת סמכותו של "מיניסטריון הרייך לשטחים הכבושים במזרח" (Reichsministerium für die besetzten Ostgebiete) בראשותו של אלפרד רוזנברג. שטח השיפוט של הישות האדמיניסטרטיבית אוקראינה כלל גם חלקים מפולין ובלארוס של לפני המלחמה. קומיסריון הרייך נוהל על ידי קומיסר הרייך אריך קוך כקולוניה והבירה המינהלית הייתה רובנו. משימותיו של הממשל כללו השקטת האזור והניצול לטובה גרמניה של משאביו ואנשיו.

אוכלוסיית הקומיסריון הורכבה מרוב אוקראיני ומיעוטים שכללו רוסים, פולנים, יהודים, ביילורוסים, גרמנים, צוענים, ליטאים וטטרים של קרים.

כיבוש המזרח נועד להשמיד את ברית המועצות שכונתה על ידי היטלר "המדינה היהודית-בולשביקית" ולתת לרייך השלישי מרחב מחיה ומקור לסיפוק צרכיו.

לאחר הפלישה לברית המועצות במבצע ברברוסה, נפלו לידי הגרמנים שטחים נרחבים במזרח אירופה. אזורים אלה נשארו תחילה תחת כיבוש צבאי של הורמאכט, אולם ברגע שהמצב הצבאי אפשר זאת, הם עברו לצורת ממשל קבועה יותר תחת שלטון גרמני אזרחי. ב-16 ביולי 1941 הקים היטלר את "מיניסטריון הרייך לשטחים הכבושים במזרח" ומינה את הגאולייטר של פרוסיה המזרחית, אריך קוך, כרייכסקומיסר לקומיסריון הרייך אוקראינה המתוכנן. הקומיסריון עצמו נוצר על ידי צו הפיהרר ב-20 באוגוסט 1941 ובאותו צו הורה היטלר לצבא להתחיל להעביר שטחים משליטתו לשליטת הקומיסריון. ההעברה הראשונה של שטח באוקראינה מניהול הצבא למנהל האזרחי התרחשה ב-1 בספטמבר 1941 וההעברה האחרונה (מחוזות שמעבר לנהר הדנייפר) כעבור שנה בדיוק, ב-1 בספטמבר 1942. בשיאו שלט הקומיסריון על חייהם של כ-17 מיליון תושבים.

חלקים אחרים של אוקראינה השתייכו לגנרלגוברנמן וחלק מדרום-מזרח הארץ השתייך ל"ארץ הגותים" (Gotenland) שאת שם בירתה - סימפרופול שינו לגותנבורג (Gotenburg).

שר הרייך, אלפרד רוזנברג, הכין הנחיות כלליות עבור כל נציבי הרייך בשטחי המזרח הכבושים. הרשות המיניסטריאלית של רוזנברג הייתה מצומצמת למעשה. הסיבה הראשית לכך היתה, שסמכויות רבות בניהול השטחים הכבושים היו בידי אחרים: הוורמאכט והאס אס ניהלו את ההיבטים הצבאיים והביטחוניים, פריץ זאוקל שלט על כוח האדם לעבודה, והרמן גרינג ואלברט שפאר ניהלו את היבטים הכלכליים בשטחים הללו. משרדי השלטון המרכזי בשטחי הכיבוש נקראו "הממשלים המיוחדים". לאחר מכן החלו הקומיסרים בשטחי המזרח, הנריך לוזה ואריך קוך, לתקשר ישירות עם היטלר דרך מרטין בורמן ולשכת המפלגה. הם הצליחו לדחוק את כל השחקנים האחרים בנציבות, כולל את האס אס, למעט במרכז בלארוס.

הפתרון הסופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח הקומיסריון פעלו שתי קבוצות איינזצגרופן שנעזרו הן באוקראינים והן במיעוט הגרמני המקומי:

  1. איינזצגרופה C – בפיקוד גרופנפיהרר ד"ר אמיל אוטו רש.
  2. איינזצגרופה D - בפיקוד גרופנפיהרר ד"ר אוטו אולנדורף ופעלה בעיקר בחלק הדרומי של הקומיסריון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]