קוני פרנסיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קוני פרנסיס, 2008

קונצ'טה רוזה מריה פרנקונרו (Concetta Rosa Maria Franconero; ‏ נולדה בניוארק ב-12 בדצמבר 1938) ידועה בשם קוני פרנסיס (Connie Francis) מאז הופעותיה הראשונות בטלוויזיה בגיל העשרה, היא זמרת פופ אמריקאית. עם מכירות כוללות של למעלה מ-100 מיליון תקליטים היא אחת הזמרות הפורות והמצליחות ביותר בעולם, שנייה רק למדונה מבחינה מסחרית. הקריירה שלה הייתה בשיאה בשנות השישים וראשית שנות השבעים, אך בניגוד לזמרים אחרים בני התקופה, פרנסיס לא נטתה למהפכנות לא בסגנון שירתה ולא בהופעתה החיצונית אלא שימרה סגנון ותדמית שמרניים ונאיביים. בין להיטיה הגדולים "Lipstick on Your Collar", "Stupid Cupid", "Who's Sorry Now?", "Everybody's Somebody's Fool", "My Heart Has a Mind of Its Own" ועוד. המנעד הגדול שלה, הוירטואוזיות של שירתה ויכולתה לשיר במגון שפות הקנו לה הכרה בינלאומית רחבה. אולם, בשל שרשרת טרגדיות אישיות שפקדו אותה, הלכה הקריירה שלה ודעכה ברבות השנים.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה למשפחה ממוצא איטלקי והתגוררה בשכונת עוני בניוארק, בה התגוררו בעיקר יהודים, כך למדה מעט יידיש כילדה ואף שרה את "התקוה" באירועים שכונתיים. בגיל 10 הופיעה בתוכנית טלוויזיה בנגינה על אקורדיאון ובמהלך הופעותיה אלה קיבלה את השם הקליט קוני פרנסיס ממפיק התוכנית. באותה תקופה היה נהוג בקרב הקהילה האיטלקית בארצות הברית שאנשים הקשורים במאפיה עסקו באמרגנות של כשרונות צעירים. אביה של פרנסיס התנגד לנסיונות המאפיה לנהל את בתו המוכשרת והתעקש לנהל את הקריירה שלה באופן עצמאי. אביה גידל אותה בנוקשות ולא איפשר לה כמעט לנהל חיי חברה.

בשנת 1955 הוחתמה לחברת MGM. מנהלה היה דון קירשנר, שיהיה לימים אחד ממפיקי המוזיקה החשובים בעולם. הוא גם הכיר לה את ידידו הזמר בובי דארין, עמו ניהלה פרנסיס מערכת יחסים מוזיקלית ורומנטית, שנקטעה על ידי אביה. הם נותרו ידידים עד מותו של דארין ופרנסיס כתבה שהשגיאה הגדולה של חייה הייתה שלא התחתנה עמו. בשנת 1958 היה השיר "Who's Sorry Now?", חידוש לשיר ישן שהקליטה ללהיט המיליונים הראשון שלה. בהמשך אותה שנה ניסה קירשנר לעניין את פרנסיס במספר בלדות שנכתבו בבניין בריל על ידי ניל סדקה והווארד גרינפילד, שירים שדחתה שר סדקה עצמו. בין היתר כתבו השניים את השיר "Stupid Cupid", שלא יועד במיוחד עבורה אולם פרנסיס החליטה להקליט את השיר בעצמה והפכה אותו ללהיט שמכר מיליוני עותקים.

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ראשית שנות השישים הייתה פרנסיס לזמרת המובילה בארצות הברית ושיריה כיכבו במצעד הפזמונים Billboard Hot 100 כולל "Everybody's Somebody's Fool", "My Heart Has A Mind Of Its Own" ו-"Don't Break The Heart That Loves You" שהגיעו למקום הראשון במצעד בשנים 1959 ו-1962. היא הופיעה מספר פעמים במופעי האירוח של אד סאליבן[1], של דיק קלארק ושל פרי קומו, ששיכנע אותה לשיר שירים איטלקיים סנטימנטליים (הידוע שבהם הוא הטנגו "גיטרה רומנה"), אותם נמנעה לבצע מוקדם יותר בקריירה שלה על מנת שלא תיתפס כ"זמרת איטלקייה". כמו כן כיכבה במספר סרטי קומדיה רומנטית של MGM בהם "Follow the Boys"‏‏[2] ששיר הנושא מתוכו היה ללהיט. בשנת 1963 הקליטה את השיר "In the Summer of His Years" לזכרו של ג'ון קנדי שנרצח באותה עת.

במהלך המחצית השנייה של שנות השישים פנתה פרנסיס להקליט מספר תקליטים בשפות שונות, בהם גרסאות לשיריה בשפות זרות ושירים זרים מקוריים. כך הפיקה תקליטים ביידיש, ספרדית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, ספרדית, פורטוגזית, יוונית ומספר שירים בשפות נוספות בהן עברית (בהם "צאנה צאנה" ו"הבה נגילה"). ב-1967, בעת מלחמת וייטנאם הופיעה בפני חיילי צבא ארצות הברית בוייטנאם. היא הקליטה תקליטים בקצב מהיר (בין 1966 ל-1973 הוציאה 20 תקליטים)‏[3] והופיעה רבות ברחבי העולם. על מנת לעמוד בקצב עבודה זה, פיתחה פרנסיס תלות באמפטמינים ("גלולות מרץ").

האסון והשקיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בנובמבר 1974 הופיעה בפסטיבל ווסטברי בלונג איילנד ושהתה בלילה בבית מלון. בעודה ישנה פרץ לחדרה אלמוני שהיכה אותה, התעלל בה במשך שעות ואנס אותה באיומים. התוקף נמלט ולא נתפס מעולם. חייה של פרנסיס נהרסו. היא הפסיקה את מסע ההופעות, שקעה בדיכאון ונישואיה לג'ו גארזילי התפרקו. התקפי מאניה דיפרסיה גרמו לה להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי ולהשתחרר לסירוגין. היא אף איבדה את יכולתה לשיר באופן זמני.

כשנה לאחר המקרה גילתה פרנסיס באקראי כי חברת המלונות הווארד ג'ונסון לא תיקנה את המנעול הפרוץ בחדר שבו התאכסנה ונאנסה. היא תבעה את חברת המלונאות בגין התרשלות בחובת ההגנה על האורחים וזכתה במשפט‏[4] בפיצויים בגובה 2.5 מיליון דולר, הגבוהים ביותר שנפסקו עד אז בגין תובענה דומה. בזכות הפרופיל הציבורי הגבוה של מאבקה מינה אותה נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ל"ראש כוח משימה נגד פשיעה אלימה". כמו כן הייתה דוברת ציבורית של יוניצ"ף וארגון אמריקאי של נפגעי טראומה.

בפברואר 1981 נרצח אחיה על ידי המאפיה.

בנובמבר 1981 יצאה לסיבוב הופעות קאמבק, השיר הראשון ששרה בהופעתה היה גירסת כיסוי ללהיטה של גלוריה גיינור "I Will Survive" (אני אשרוד) שהיווה הצהרה משמעותית. אולם פרנסיס לא חזרה מעולם למקומה בקדמת תעשיית המוזיקה. היא שבה והתאשפזה פעמים רבות ופיתחה תלות בתרופות פסיכיאטריות. על אף שהופקו מאז עשרות תקליטי אוסף משיריה במסגרות שונות, היא לא הקליטה עוד תקליטים חדשים, פרט למספר הקלטות של הופעות חיות שלה עמן הופיעה החל מ-1989 בעיקר בלאס וגס.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסיס הייתה נשואה ארבע פעמים, כל נישואיה הסתיימו בגירושין. למרות שניסתה להרות מספר פעמים, הסתיימו נסיונות אלה בהפלות. בנה היחיד הוא בן מאומץ שאימצה יחד עם בעלה השלישי, ג'ו גארזילי.

בני הזוג שלה היו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הביוגרפיה שלה ב-IMDb מציינת 26 הופעות אצל אד סאליבן
  2. ^ "Follow the Boys", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  3. ^ דיסקוגרפיה באתר Allmusic
  4. ^ פסק הדין במשפט GARZILLI v. HOWARD JOHNSON'S MOTOR LODGES, INC.‏, 20 בספטמבר 1976