קונסטנטין דייקוביצ'ו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קונסטנטין דייקוביצ'ו

קונסטנטין דייקוביצ'ורומנית:Constantin Daicoviciu,‏ 1 במרץ 1898 קווראן, בימינו קונסטנטין דייקוביצ'ו - 27 במאי 1973) היה היסטוריון וארכאולוג רומני יליד באנאט. הוא כיהן כפרופסור באוניברסיטת קלוז' וכרקטור שלה. היה חבר באקדמיה הרומנית. נבחר גם כחבר בפרלמנט בימי השלטון הקומוניסטי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנטין דייקוביצ'ו נולד בשנת 1898 בכפר קווראן במחוז קראשו-סרן (ברומנית קאראש-סוורין) בבאנאט, בימי השלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו היה המורה דמסקין דייקוביץ' והילד היה לתלמידו בבית הספר היסודי בכפר. למד לאחר מכן בבתי ספר תיכון רומנים בלוגוז' ובקאראנסבש.‏[1] שרת לאחר מכן כסמל בצבא האוסטרו-הונגרי. אחרי איחוד טרנסילבניה עם ממלכת רומניה, נסע דייקוביצ'ו ללמוד באוניברסיטה החדשה שהוקמה על ידי הרומנים בקלוז'. בשנים 1922-1918 למד שפות וספרות קלאסיות בעזרת מלגה מן הקרן "אמנואיל גוז'דו" שסייע לסטודנטים רומנים מוכשרים. למד היסטוריה עתיקה אצל הארכאולוג וסילה פרבאן, ארכאולוגיה ואפיגרפיה אצל דימיטריה מ. תאודורסקו, יוונית ולטינית אצל וסילה בוגריה. רכש שליטה מצוינת של השפה הלטינית ‏[2] והיה למדריך בקתדרה של תאודורסקו. את מחקריו הראשונים "האיטלים בפרובינקיה דלמטיה" ו"החפירות הארכאולוגיות והמחקרים בסרמיזגטוסה" פרסם ב"שנתון של המכון הרומני ברומא". ב-1927-1925 למד במכון הרומני ברומא ואחר כך בשנים 1929-1932 ערך מסע השתלמויות באוסטריה,גרמניה,צרפת,הונגריה,יוון. בשנת 1928 סיים את הדוקטורט בהיסטוריה וארכאולוגיה .בשנים 1968-1923 כיהן בחוג להיסטוריה של ימי הקדם הקלאסיים ולאפיגרפיה באוניברסיטה על שם פרדיננד הראשון בעיר קלוז', שנקראה אחר כך "ויקטור באבש" והחל משנת 1959 "באבש-בויאי" - משנת 1932 כמרצה (דוצ'נט) ומשנת 1938 כפרופסור (ב-1949-1938 - לארכאולוגיה ופרהיסטוריה, וב1949-1968 היסטוריה קדומה של רומניה). לימד, בין השאר, קורסים למבוא לארכאולוגיה, על הפיסול היווני, על היווצרות השפה והעם הרומנים. כמזכיר מועצת המונומנטים ההיסטוריים של טרנסילבניה, בימי סיפוח צפון טרנסילבניה להונגריה של הורטי בשנת 1940 עשה מאמצים רבים על מנת להעביר את האוצרות ההיסטוריים והאמנותיים של המויזאון הטרנסילבני מקלוז' לסיביו, בשטח שנותר בשליטת רומניה. ,בשנים 1936-1924 ערך חפירות ארכאולוגיות שתרמו לחקר ההיסטוריה הקדומה של טרנסילבניה.

דרכו הפוליטית הייתה פתלתלה. היה בהתחלה חבר במפלגה הליברלית אחר כך בימי הדיקטטורה המלכותית הצטרף לחזית התחייה הלאומית של המלך קרול השני. עם עליית המשטר הלאומי-לגיונרי לשלטון בספטמבר 1941 התמנה לדקאן של הפקולטה להיסטוריה. היו שטענו כי ראו אותו לבוש בחולצה הירוקה של הלגיונרים אך מאוחר יותר הכחיש זאת. אחרי דיכוי מרד הלגיונרים הושאר בתפקיד הדקאן עד סוף שנת 1941 בשנים 1943-1944 התחיל להתקרב לחוגי המפלגת האיכרים הלאומית שהייתה עדיין בלתי חוקית. אחרי הדחת השלטון הצבאי-פאשיסטי ברומניה נמנה עם האקדמאים שהסתגלו לתנאי השלטון הקומוניסטי החדש. החל משנת 1945 הצטרף למפלגה הקומוניסטית שהפכה תוך 3 שנים למפלגת השלטון היחידה במדינה. השתתף בוועדת הטיהורים של סגל האוניברסיטה לתקופה קצרה כיהן בממשלה כתת-מזכיר מדינה במשרד הרווחה (1947) וסגן שר החינוך (1948) בזמן הרפורמה הקומוניסטית של מערכת החינוך. התמנה שוב לדקאן בין 1944-1946 ובשנים 1957-1968 היה לרקטור של האוניברסיטה. כרקטור הוביל בהוראת המשטר את תהליך מיזוג שתי האוניברסיטאות בקלוז' - הרומנית וההונגרית לאוניבריסטה אחת ויחידה.

ב-1948 נבחר לראשונה באסיפה הלאומית הגדולה ,הפרלמנט של רומניה תחת השלטון הקומוניסטי. בשנים 1973-1945 היה מנהל המוזיאון להיסטוריה של טרנסילבניה ובשנת 1955 נבחר כחבר באקדמיה הרומנית.

דייקוביצ'ו יצר קשרים קרובים למנהיג הקומוניסטי הראשון של רומניה , גאורגה גאורגיו-דז' ותמך אחרי השנים 1957-1958 בעמדות היסטוריוגרפיות לאומניות שתאמו את הגישה החדשה של המפלגה הקומוניסטית הרומנית. בשנת 1961 נבחר לחבר במועצת המדינה של רומניה, פורום נשיאותי בהנהגתו של גאוגריו-דז'.

פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייקוביצ'ו ניהל את החפירות הארכאולוגיות בהרי אורשטיה, בהן גילה את המבצרים הדאקיים בגרדישטיה מונצ'לולוי (Grădiştea Muncelului),פיאטרה רושיֶה, בלידארו ואת היישובים הדאקיים ברודלד (Rudele), פצלה אלבה (Feţele Albe) וכו'. בשנים 1936-1924 ערך חפירות נרחבות בסרמיזגטוסה הרומית - "אולפיה טריאנה", חקר את הלימס בצפון-מערבי של דאקיה וחפר בקסטרה הרומיים במיקיה (Micia) ובפורוליסום (Porolissum) (בימינו מויגרד, על יד זלאו). פרסם ספרים ומאמרים רבים בנוגע להיסטוריה הקדומה של טרנסילבניה, לממצאים הארכאולוגיים בחפירות שערך, על מוצא העם הרומני ושפתו, וכו'.

בגרדישטיה מונצ'לולוי גילה דייקוביצ'ו בשנת 1954 כתובת על קטע כד, שנרראתה דאקית:DECEBALUS PER SCORILO פירושה שני במחלוקת. דייקוביצ'ו פרש זאת כ"דקבלוס בן סקורילו", אך חוקרים אחרים סבורים שהכתובת היא לטינית ואז משמעותה היא "דקבלוס דרך (או בעד) סקורילו".

דייקוביצ'ו היה מעורב בפולמוסים של ההיסטוריוגפים הרומנים ובין חוקרים זרים (בעיקר גרמנים והונגרים) בנוגע לעיתוי, למיקום ולאופן היווצרותה של האומה הרומנית ושל לשונה. הפולמוסים בנושא הושפעו מאוד על ידי המדיניות והאידאולוגיות השונות. בהקשר זה בלט גם הוויכוח בינו ובין החוקרים הרומנים יון נסטור ואוג'ניה זכריה בקשר לטבעה של התרבות דרידו, שמוקמה במאות 9-10 ושהם גילו בשנים 1956-1957 במונטניה. נסטור וזכריה טענו בעיקר על בסיס התרבות החומרית שמצאו - ובראש ובראשונה סוג הקרמיקה - שתרבות דרידו הייתה ייצוגית לאוכלוסייה הרומנית בשלהי תהליך התהוותה. דייקוביצ'ו ( 1968, 1971) סבר שמדובר בעיקר בתרבות ממקור סלבי. הוא תמך במסקנות החוקרת מריה קומשה שקראה לתרבות דרידו "תרבות בלקנית-דנובית" שכללה יסודות רומיים, סלביים ופרוטו-בולגרים.(1968,1971) כמו כן נסמך על מסקנות חוקרת פולנית זופיה הילצ'רובנה שהמונוגרפיה של אוג'ניה זכריה שוגה על ידי זיהוי אתני על בסיס סוג הקרמיקה. בשנות ה-1970-1980 המשטר תמך בהשקפה של נסטור, יריבו של דייקוביצ'ו והכניס את התאוריה שלו לספרי הלימוד להיסטוריה. דייקוביצ'ו עצמו נאלץ להציג אותה בניגוד לרצונו בספר הלימוד הרשמי של האקדמיה על ההיסטוריה של רומניה.‏[3]


קונסטנטין דייקוביצ'ו נפטר בשנת 1973 בעת נסיעה ברכבת, בעקבות אוטם שריר הלב. הוא הובא לקבורה בעיר קלוז'. דייקוביצ'ו היה נשוי ללוצ'יה לבית בוגנריו ,פקידה. חינך דורות של היסטוריונים רומנים, ביניהם דורו רדוסאב, ניקולאיה בוקשן, ליביו מאיור. גם בנו, הדריאן דייקוביצ'ו (1932-1984) היה היסטוריון ואפיגרפיסט ופרופסור באוניברסיטה. בן אחר, קונסטנטין, הוא רופא אונקולוג.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1932 - פרס האקדמיה הרומנית
  • 1948 - חבר באסיפה הלאומית הגדולה
  • 1950 - פרס המדינה של רומניה
  • 1955 - חבר האקדמיה של רומניה העממית
  • 1968 - תואר גיבור העמל הסוציאליסטי
  • היה חבר בהתכתבות של האקדמיה למדעים בווינה

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1973 - אחרי מותו, כפר הולדתו קווראן קיבל את השם "קונסטנטין דייקוביצ'ו".

  • בעיר קלוז' הוקם פסל לכבודו ורחוב (שבו נמצא המכון לארכולוגיה והמוזיאון לתולדות טרנסילבניה) נקרא לזכרו
  • בטימישוארה, בירת חבל הולדתו - באנאט, נקרא על שמו המרכז המקומי למחקרים היסטוריים וארכולוגיים.
  • החל משנת 1974 בעיר קאראנסבש מתקיימים סימפוזיונים בינלאומיים שנתיים להיסטוריה לזכרו של דייקוביצ'ו

ספרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1924 Fouilles et recherches à Sarmizegetusa (בצרפתית) (חפירות ומחקרים בסרמיזגטוסה)
  • 1938, 1945 - La Transylvanie dans l'antiquité (טרנסילבניה בימי קדם) (בצרפתית) -

סינתזה מקיפה של ההיסטוריה של אזור דאקיה שבין הקרפטים מהתקופה הנאוליתית ועד תחילה ימי הביניים

  • 1951 - Aşezările dacice din munţii Orăştiei (היישובים הדאקים בהרי אוראשטיה) (עבודה משותפת)
  • 1954 - Cetatea dacică de la Piatra Roşie, monografie (המבצר הדאקי בפיאטרה רושיה, מונוגרפיה)
  • 1960 Istoria României היסטוריה של רומניה כרך א, - (עבודה משותפת עם היסטוריונים אחרים)
  • עם שטפאן פאסקו וו.קרסטשיו Din istoria Transilvaniei (מתולדות טרנסילבניה)

ָ1963 - La formation du peuple roumain et de sa langue (היווצרות העם הרומני ושפתו)(עבודה משותפת)

  • 1970 ,Dacica
  • עם אמיל קונדוראקי, The Ancient Civilization of Romania, London, Barrie & Jenkins, 1971 (ISBN 0-214-65256-4)

(באנגלית)

  • 1962, ,1966 עם הדריאן דייקוביצ'ו Ulpia Traiana:Sarmizegetusa romană ב Studii clasice, 6,1965

על דאקיה במאה השלישית

  • 1965 - Einige Probleme der Provinz Dazien (כמה סוגיות בנוכע לפרובינקיה דאקיה)
  • 1966,1968 עם הדריאן דייקוביצ'ו - ‏ Columna lui Traian (עמוד טריאנוס)
  • 1969 Istoria României -Compendiu (היסטוריה של רומניה - קומפנדיום - יחד עם מירון קונסטנטינסקו, הדריאן דייקוביצ'ו ואחרים)
  • 1977 - הפרק Dakien und Rom in der Prinzipatzeit ב- Aufstieg und Niedergang der Römischen WeltRed.W.Haase -H.Temporini, Berlin-NY

(הפרק "דאקיה ורומא בימי הפרינקיפטום)

מקורות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

* Lucian Boia - Capcanele istoriei - Elita intelectuală românească între 1930 şi 1950 Humanitas, ediţia a II a 2012 ,

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

P.Ciurea, Constantin Falcă - Cărăşeni de neuitat partea a IV-a

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ionuţ Ţene Cazul istoricului Constantin Daicoviciu,Napoca News 02.2009 (ברומנית) יחד עם בנו, הדריאן דייקוביצ'ו:

Ştefan Isac - Academicianul Constantin Daicoviciu,II 7 Zile, 26.7.2012 (לפי הספר של Ciurea ו Falcă על תושבים בלתי נשכחים של אזור קאראש, חלק ד)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ I Ştefan Isac
  2. ^ I Ştefan Isac
  3. ^ Alexandru Madgearu