קונסטנטין פון נויראט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קונסטנטין פון נויראט

קונסטנטין פון נויראט (גרמנית: Konstantin Freiherr von Neurath‏; 2 בפברואר 1873 - 14 באוגוסט 1956), מראשי המשטר הנאצי בגרמניה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נויראט נולד בוירטמברג, למשפחת אצולה שוואבית. למד משפטים בטיבינגן ובאוניברסיטת ברלין. לאחר סיום לימודיו בשנת 1892 הצטרף למשרד עורכי דין בעיר הולדתו. הוא הצטרף לשירות המדינה בשנת 1901 ועבד בשביל משרד החוץ בברלין. בשנת 1903 נשלח לשגרירות גרמניה בלונדון כמשנה לקונסול, ובשנת 1914 נשלח לשרת בקונסטנטינופול.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בגדוד חי"ר עד 1916 כאשר נפצע קשה. בדצמבר 1914 זכה לעיטור צלב הברזל. הוא שב לשירות הדיפלומטי בטורקיה, ולקראת סוף המלחמה הנהיג את ממשלת ויטמברג.

בשנת 1919 שב לדיפלומטיה, ונשלח לשגרירות בקופנהגן כשגריר. מבשנת 1921 עד 1930 היה שגריר ברומא. הוא לא התרשם מן הפשיזם האיטלקי כפי שראה אותו בתקופה זו. בתקופה מסוימת נשקלה מועמדותו לכהן כשר על ידי הנשיא פאול פון הינדנבורג, אך בשנת 1930 נשלח לשרת כשגריר בלונדון.

הוא נקרא שוב לגרמניה בשנת 1932 ושימש כשר החוץ בממשלתו של הקאנצלר פרנץ פון פאפן. הוא המשיך לשמש במשרה זו תחת הקאנצלר קורט פון שלייכר ולאחר עליית אדולף היטלר לשלטון, המשיך לשרת בממשלתו.

נויראט הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1937 ובספטמבר של אותה שנה קיבל דרגת כבוד באס.אס. הוא היה מעורב בפרישת גרמניה מחבר הלאומים בשנת 1933, הדיונים על החוזה הימי האנגלו-גרמני בשנת 1935, והכיבוש מחדש של חבל הריין.

ב־4 בפברואר 1938 התפטר מתפקידו כשר, שכן הרגיש כי תפקידיו הופכים להיות רשמיים בלבד, ולא היה בעד תוכניות הכיבוש של היטלר כפי שנחשפו בפניו בועידת הוסבאך (1937).

היטלר, אשר העריך את שירותיו וסבר כי המדובר באדם בעל יוקרה בחוץ לארץ, הקים עבורו את "מועצת הקבינט הסודית", אשר נויראט היה אמור לעמוד בראשה, יחד עם גורמים רמי דרג מן הצבא והמפלגה. מועצה זו לא נתכנסה מעולם. פרט לכך נותר נויראט בממשלה כשר ללא תיק. מחליפו בתפקיד היה יואכים פון ריבנטרופ.

לאחר כיבושה של צ'כוסלובקיה מינה היטלר את נויראט ל"פרוטקטור" של בוהמיה ומורביה. היה זה כפי הנראה צעד שנועד לרכך את המכה שיצר כיבושה של צ'כוסלובקיה, שהיה הפרה רבתי של כל ההבטחות שנתן היטלר בועידת מינכן. צ'כוסלובקיה חולקה לסלובקיה העצמאית למחצה שבראשה משטרו הפרו-נאצי של יוזף טיסו, והפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה, שכלל את רובה של צ'כיה כיום, שעל אף שבאופן פורמלי המשיך לעמוד בראשו נשיא צ'כוסלובקיה לשעבר אמיל האכה, היה מדובר למעשה בשם קוד לשלטון הכיבוש הנאצי, תחתיו בוצעו פשעי מלחמה איומים.

נויראט, כאמור, נחשב לאדם מתון, ומקובל על מדינות חוץ. הוא החיל את החוקים הגרמניים אשר שלטו בעיתונות ואסרו על קיום ארגוני עובדים ומפלגות פוליטיות. הוא הורה על דיכוי הפגנות סטודנטים בנובמבר 1939, אך נחשב כבלתי קשוח מספיק בטיפולו בתנועת ההתנגדות הצ'כית. בספטמבר 1940 הועברו רוב סמכויותיו לאיש האס.אס. ריינהרד היידריך, אשר השליט בצ'כוסלובקיה משטר אימים. לאחר רציחתו של היידריך על ידי אנשי המחתרת הצ'כית, ביוני 1942, החליף אותו קורט דליגה, איש האס.אס. שביצע בנקמה מעשי פשע אכזריים, והוצאות להורג ללא משפט. ידוע מקרה הכפר לידיצה שכל תושביו הגברים מעל גיל 16 הוצאו להורג, ויתר התושבים, נשים וילדים, נשלחו למחנות ריכוז. פשעים אלו בוצעו בעוד נויראט משמש כ"פרוטקטור". בשל מיעוט סמכויותיו הגיש נויראט את התפטרותו מפעם לפעם, אך זו לא התקבלה עד שנת 1943. הוא הוחלף בוילהלם פריק.

הוא הועמד למשפט בשנת 1946 במסגרת משפטי נירנברג, והואשם בקשר לקשירת פשעים כנגד השלום, תכנון, ייזום וביצוע מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות. הוא נמצא אשם בכל ארבעת הסעיפים, ונדון לחמש עשרה שנות מאסר. בשנת 1954 שוחרר עקב בריאות לקויה, לאחר שבילה כשמונה שנים בכלא שפנדאו. מת בשנת 1956.