קונסטנטין קורובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנו של קונסטנטין קורובין מעשה ידי ולנטין סרוב, 1891.
"על המרפסת, הנשים הספרדיות לאונורה ואמפארה", ציור מעשה ידי קורובין, 1897–1898.
"אביב", 1917.

קונסטנטין אלכסייביץ' קורוביןרוסית:Константи́н Алексе́евич Коро́вин;‏ 23 בנובמבר 1861 (לפי הלוח היוליאני: 5 בדצמבר) - 11 בספטמבר 1939) היה צייר רוסי. קורובין נחשב לאחד הציירים האימפרסיוניסטיים המובילים של רוסיה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורובין נולד במוסקבה למשפחת סוחרים שמקורה בולדימיר. אביו, אלכסי מיכאילוביץ' קורובין למד באוניברסיטה והתעניין באמנויות ובמוזיקה יותר מאשר בעסק המשפחתי שנוסד על ידי סבו של קונסטנטין קורובין. אחיו הגדול של קונסטנטין, סרגיי קורובין למד אמנות והפך לאמן ידוע בתחום הריאליזם.

בשנת 1875 התקבל קורובין לבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה ולמד תחת ואסילי פרוב ואלכסיי סבראסוב. במהלך שנות לימודיו קונסטנטין ואחיו (אשר למדו יחדיו) התחברו עם תלמידים אחרים ובהם ולנטין סרוב ויצחק לויתן, ואלה נותרו חברים לכל ימי חייהם.

בין השנים 1881 - 1882 למד קורובין באקדמיה הקיסרית לאמנות שבסנקט פטרבורג אולם חזר לבית הספר שבמוסקבה לאחר שנת לימודים אחת בסנקט פטרבורג. מאז שובו ועד שנת 1886 למד תחת וסילי פולנוב.

בשנת 1885 נסע קורובין לפריז שבצרפת ולספרד. בנסיעה זו פגש קורובין לראשונה את האימפרסיוניזם אשר השפיע עליו עמוקות.

פולנוב הציג את קורובין לאנשי מושבת אבראמצבו: ויקטור וסנצוב, אפולינארי וסנצוב, איליה רפין, מארק אנטוקולסקי ואחרים, ואלה השפיעו על יצירותיו של קורובין ובייחוד על היצירה "אידיליה צפונית". בשנת 1885 עבד קורובין עבור בית האופרה של סאבה מאמונטוב וצייר עבורו את התפאורות לאופרות "אאידה" של ג'וזפה ורדי, "לקמה" של לאו דליב, ועבור "כרמן" של ז'ורז' ביזה.

בשנת 1888 נסע קורובין לאיטליה וספרד, ובמהלך ציור זה צייר את היצירה "על המרפסת, הנשים הספרדיות לאונורה ואמפארה", וכן נסע ברחבי רוסיה, הרי הקווקז ואסיה המרכזית, ולצפונה של רוסיה ולנורבגיה. בתקופה זו צייר קורובין בסגנון האמפרסיוניסטי ובהמשך בסגנון האר-נובו.

בשנות ה-90 של המאה ה-19 הצטרף קורובין לתנועה האמנותית מיר איסקוסטווה.

בשנת 1894 נסע בשנית לצפונה של רוסיה, וראה את עבודות בניית מסילת הרכבת הצפונית. בנסיעה זו צייר קורובין מספר ציורי נוף ובהם: "הנמל הנורבגי", "פלג טריפון הקדוש", "האור הצפוני בהמרפסט" ו"חוף מורמנסק". יצירות אלה הוצגו בתערוכת כל רוסיה בשנת 1896 בניז'ני נובגורוד.

בשנת 1900 עיצב קורובין את תערוכת אסיה המרכזית בביתן רוסיה הקיסרית בתערוכה העולמית שנערכה בפריז, וקיבל עבור עיצוב זה את אות לגיון הכבוד מממשלת צרפת.

בראשית המאה ה-20 התמקד קורובין בתפאורות לתיאטרון ועבר מבית האופרה של מאמונטוב לתיאטרון מארינסקי שבסנקט פטרבורג. עד אותה עת היה מקובל לעצב תפאורה המראה את מקום ההתרחשות של המערכה בהצגה. קורובין עיצב תפאורות שנועדו ליצור מצב רוח ואווירה בקרב הצופים במערכה. קורובין עיצב תפאורות ל"פאוסט" (1899), "הסוס הגיבן הקטן" (1901) ו"סאדקו" (1906) - תפאורות אלה התפרסמו בעיצובם החדשני וברגשות שעוררו בקרב הקהל.

בשנת 1905 החל קורובין ללמד אמנות, ובין השנים 1909 - 1913 לימד בבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה (בו למד).

בתקופה זו הרבה קורובין לצייר את נופי פריז, ובין יצירותיו הידועות תקופה זו יש למנות את "קפה דה לה פיי" (1905), "כיכר הבסטיליה" (1906), "פריז לעת לילה", "שדרת האיטלקים" (1908), "קרנבל הלילה" (1901), ו-"פריז לעת ערב" (1907).

במהלך מלחמת העולם הראשונה שימש קורובין כיועץ לענייני הסוואה במפקדת הצבא הרוסי, והגיע פעמים רבות לקו החזית. לאחר מהפכת אוקטובר קורובין שב לעבוד בתיאטרון ותכנן תפאורות לאופרות "הוולקירות" ו"זיגפריד" מאת ריכרד ואגנר ול"מפצח האגוזים" מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי.

בשנת 1923 נסע קורובי לפריז בהוראת קומיסר התרבות הסובייטי, אנטולי לונצ'ארסקי, על מנת שיוכל לקבל טיפול רפואי למחלת הלב שלו, וכן על מנת שיוכל לסייע לבנו הנכה. בתקופה זו נשדדו רבות מתמונותיו וקורובין נותר עני מרוד. במשך מספר שנים הוא צייר גרסאות רבות של "חורף רוסי" ו"שדרות פריז" להתפרנס למחייתו.

בשנות חייו האחרונות עיצב קורובין תפאורות לתיאטראות רבים באירופה, אמריקה ואוסטרליה, שהידועה ביותר היא תפאורתו לבית האופרה של טורין עבור האופרה "תרנגול הזהב" של ניקולאי רימסקי-קורסקוב.

קורובין נפטר בפריז ב-11 בספטמבר 1939.

בנו של קורובין, אלכסי קורובין שנולד בשנת 1897, צייר ידוע בעצמו, הפך לנכה בשל תאונה בילדותו בעקבותיה נקטעו שתי רגליו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]