קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של צ'ייקובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הקונצ'רטו מס' 1 בסי במול מינור לפסנתר ותזמורת הוא היצירה הקונצרטאנטית הראשונה מאת המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי. ביצוע הבכורה של יצירה זו נערך בבוסטון בביצוע הפסנתרן הנס פון בילוב, בסיור קונצרטים שערך בארצות הברית.

כתיבת היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני נובמבר 1874 אפשר למצוא ביומניו של צ'ייקובסקי, ואף בחליפת המכתבים עם חבריו ובני משפחתו, את כוונתו המוצהרת לכתוב קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת. פיעמו בו, אמר צ'ייקובסקי, הרצון והתשוקה לכתוב יצירה בעלת פורמט גדול.

לאחר כמה עיכובים החל צ'ייקובסקי לכתוב את היצירה בסביבות נובמבר 1874. היצירה נכתבה במהירות כרדוקציה לשני פסנתרים והכנה לתזמור. צ'ייקובסקי עצמו לא היה פסנתרן קונצרטים, ולכן רצה להתייעץ עם אחד הפסנתרנים המפורסמים ביותר בזמנו - ניקולאי רובינשטיין לגבי היבטי הכתיבה הפסנתרנית של היצירה. בערב חג המולד 1874 הגיע צ'ייקובסקי אל ביתו של רובינשטיין כדי להשמיע לו את הקונצ'רטו החדש. צ'ייקובסקי ניגן את הפרק הראשון, תפקיד הפסנתר ורדוקציה של תפקיד התזמורת, אך כל תגובה לא נשמעה מפיו של רובינשטיין. צ'ייקובסקי המשיך בנגינה עד תום היצירה ושאל את ניקולאי לדעתו. התגובה ניתכה עליו כקיתונות של רותחין, ביקורת נוקבת על היצירה כולה. רובינשטיין טען, שהיצירה איננה מתאימה לנגינה על פסנתר, שהיא מורכבת מחלקים רבים ושונים, שחיבורם רופף כל כך, שהתוצאה נשמעת כטלאי על גב טלאי. שהתרוצות ביצירה קשות מדי ושהפסג'ים אף הם קשים והינם התפארות לשמה ואינם אומרים דבר וחצי דבר. שהיצירה איננה עומדת בסטנדרטים ואף מחקה יצירות אחרות. הכרחי, טען רובינשטיין, לערוך ביצירה שכתוב מקיף מתחילתה ועד סופה, ורק לדפים בודדים ממנה יש איזה שהוא ערך מכל וכל. ואם לא די בכך, גם הציע רובינשטיין את עצמו לביצוע מלאכת השיכתוב ביצירה. למראה פניו של צ'ייקובסקי, ריכך מעט את תגובתו ואמר, שלאחר שצ'ייקובסקי יעשה את כל השינויים הדרושים בקונצ'רטו, יהיה מוכן לנגנו בביצוע הבכורה שלו. צ'ייקובסקי ההמום הגיב בחריפות: "לא אשנה אפילו תו אחד". ועזב את הבית.

ניקולאי רובינשטיין היה המום ממבנה הקונצ'רטו ובעיקר ממבנה הפרק הראשון. בין נימוקיו של רובינשטיין להתנגדותו החריפה לקונצ'רטו בצורתו הראשונית, מנה את העובדה, שלאחר פתיחה מרשימה, אין המלודיה, שהושמעה שלוש פעמים רצופות, בקרנות, בפסנתר ובתזמורת, שבה להופיע, לא בפרק זה ולא ביצירה כולה. רובינשטיין מחה, שאי אפשר להציג נושא כה משמעותי בפתיחה של קונצ'רטו לפסנתר ואחר כך לזנוח אותו כליל. מה אם כן הקשר של שאר הנושאים לנושא, המוצג בתחילת היצירה? אחד ממבקרי המוזיקה במאה ה-20 הגדיר זאת כך: דומה הדבר לקריאת ספר מתח מעולה, שכבר בתחילתו מתוודע הקורא אל אחת הדמויות החשובות בספר והנה, לאחר פרק אחד, הדמות נעלמת מהספר ואיננה שבה להופיע עוד. גם המודולציה, שמובילה לאחר כמה תיבות אל שינוי הבסיס הטונאלי של היצירה, מסי במול מינור לרה במול מז'ור קוממה את רובינשטיין, שהבין בתחום אם כי לא היה מלחין אלא פסנתרן ומנצח. הוא ראה בשינוי טונאלי זה כפירה. הוא גרס, ששינוי כזה מתאים ליצירה כגון פואמה סימפונית, אך לא ליצירה, המייצגת מסורת עבר מפוארת כקונצ'רטו לפסנתר. לאחר הפתיחה מבסס צ'ייקובסקי את הפרק הראשון על שלוש מלודיות על פי שירי עם אוקראינים. מלאכת הרכבת הנושאים והופעתם, הפיתוח הארוך, הקדנצה הארוכה והקשה מאד לביצוע, והסיום הנמלץ, הרתיעו את רובינשטיין, שסבר כי מלאכת הרכבת הפרק איננה אחידה ואיננה יוצרת רצף.

צ'ייקובסקי מחק את ההקדשה לניקולאי רובינשטיין מהדף הראשון של הפרטיטורה והקדיש את היצירה לפסנתרן והמנצח הגרמני הנס פון בילוב. פון בילוב יצא למסע קונצרטים בארצות הברית ושם ניגן את היצירה בביצוע בכורה. לאחר ביצוע הבכורה ברוסיה ולאחר שהיצירה זכתה להצלחה רבה בכל רחבי העולם, הבין רובינשטיין את טעותו והפך להיות אחד ממבצעיה הנודעים. עד היום נחשב קונצ'רטו זה לפסנתר לאחת היצירות הפופולריות ביותר שנכתבו לפסנתר ותזמורת, ואף לאחת הקשות ביותר לביצוע קונצרטנטי.

ביצוע הבכורה של הקונצ'רטו הראשון לפסנתר נערך בבוסטון ארצות הברית ב-25 באוקטובר 1875. ביצוע הבכורה שלו ברוסיה נערך בסנקט פטרבורג נערך ב-13 בנובמבר 1875.

אינסטרומנטציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונצ'רטו נאמן למבנה המסורתי של שלושה פרקים:

  1. אלגרו נון טרופו אה מולטו מאסטוזו - אלגרו קון ספיריטו (סי במול מינור - סי במול מז'ור)
  2. אנדנטינו סימפליצ'ה - פרסטיסימו (רה במול מז'ור)
  3. אלגרו קון פואוקו (סי במול מינור - סי במול מז'ור)

שאלת המבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא הראשי של הקונצ'רטו הראשון לפסנתר, כפי שהוא מנוגן בפסנתר.

הנושא המוכר של הקטע הפותח את הפרק הראשון מבוסס על מלודיה שצ'ייקובסקי שמע בנגינת נגנים-קבצנים עוורים בשוק בקמנקה, סמוך לקייב שבאוקראינה. מה שציין קטע זה בקונצ'רטו במשך זמן רב אחרי חיבורו, היה הניתוק הצורני שלו לכאורה מן הפרק ומן הקונצ'רטו השלם. את תחושת הנתק הזאת מדגישה העובדה, שהוא איננו כתוב בסולם היצירה, סי במול מינור אלא בסולם המז'ור היחסי שלו, רה במול מז'ור. על אף טבעו האיתן מאוד, הנושא נשמע רק שלוש פעמים ואיננו מופיע שוב בהמשך הקונצ'רטו.‏[1] המוזיקולוג פרנסיס מס כותב, שבגלל עצמאותו משאר היצירה

Cquote2.svg

היווה המבוא, במשך זמן רב, תעלומה הן לאנאליסטים והן למבקרים... המפתח לקשר בין המבוא למה שבא אחריו הוא... כשרונו של צ'ייקובסקי להסתיר קישורים מוטיביים מאחורי מה שנראה לכאורה כהבזק של השראה מלודית. מלודיית הפתיחה מורכבת מיסודות הליבה המוטיביים החשובים ביותר ליצירה כולה, עובדה שאיננה ניכרת מיד, בשל איכותה הלירית. עם זאת, אנליזה מדוקדקת יותר מלמדת, שבין נושאי שלושת הפרקים קיים קשר דק וסמוי. צ'ייקובסקי מציג את החומר המבני שלו באורח לירי, ספונטני, אך בדרגה גבוהה של תכנון ושיקול דעת.‏[2]

Cquote3.svg

וממשיך מס ומזכיר, שכל הנושאים מחוברים בקישור מוטיבי חזק. הנושאים האלה כוללים את שיר העם האוקראיני "Oy, kryatshe, kryatche ..." כנושא הראשון של הפרק הראשון גופא, את ה"שאנסונט" הצרפתי "Il faut s'amuser, danser et rire" (בתרגום: "צריך לשמוח, לרקוד ולצחוק") בחלקו האמצעי של הפרק השני ו-vsnyanka, או ברכה לאביב, אוקראינית, המופיע כנושא הראשון של הפינאלה; הנושא השני של הפינאלה לקוח מבחינה מוטיבית משיר העם הרוסי "Podoydi, podoydy vo Tsar-Gorod" וגם הוא שותף לאותו אגד נושאים. לעתים קרובות מייחסים את הקשר בין הנושאים למקריות, משום שכולם היו שירים מוכרים כשצ'ייקובסקי חיבר את הקונצ'רטו. עם זאת, יש מקום לסברה שהוא השתמש בשירים אלה בדיוק מסיבת הקשר המוטיבי ביניהם ושילב אותם במקום שהיו נחוצים להרגשתו. "בחירה בחומר פולקלורי", כותב מס, "עולה בקנה אחד עם תכנון המבנה הכולל של היצירה."‏[3]

פרופסור דייוויד בראון, הנחשב לסמכות בנושא צ'ייקובסקי, תמים דעים עם מס ומוסיף, כי ייתכן שהסימפוניה הראשונה של בורודין נתנה לצ'ייקובסקי את הרעיון הן לכתיבת מבוא כזה והן לקישור מוטיבי של היצירה כדוגמתו, אם כי הוא מזכיר גם את הפסוקית המוזיקלית בת ארבעת התווים המהווה צופן לשמו של צ'ייקובסקי עצמו ופסוקית בת שלושה תווים, הלקוחה בדומה לכך משמה של הסופרן דזירה ארטו, שהמלחין היה עמה בקשר שנים אחדות קודם לכן.‏[4]

מבנה היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה מורכבת משלושה פרקים:

  1. אלגרו נון טרופו א מולטו מאסטוזו (Allegro non troppo e molto maestoso)
  2. אנדאנטינו סמפליצ'ה (Andantino semplice)
  3. אלגרו קון פואוקו (Allegro con fuoco)

הפרק הראשון הוא המאסיבי והארוך מבין השלושה. בפרק זה הן הפסנתר והן התזמורת מקבלים תפקיד בעל חשיבות. התזמורת איננה רק מלווה אלא יוצרת עם הפסנתר דיאלוגים רבים. הפרק השני כתוב במבנה א-ב-א אשר איננו שלם, החזרה על "א" איננה מלאה. הפרק השלישי כתוב במבנה רונדו בצורת סונאטה כולל קודה. אף בפרק זה מקבלים הן הפסנתר והן התזמורת תפקידים בעלי משמעות ויוצרים דיאלוגים. היצירה מסתיימת בקודה מרשימה הדורשת מהפסנתרן והתזמורת נגינה וירטואוזית.

הפרק הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק נפתח בתרועת קרנות בסולם יורד. כבר את האקורד הראשון מתחיל צ'ייקובסקי במודולציה, שמובילה לאחר כמה תיבות אל שינוי הבסיס הטונאלי של היצירה, מסי במול מינור לרה במול מז'ור (תיבות 1-5). בסולם זה כתב צ'ייקובסקי מלודיה, המבוססת על שיר קבצני רחוב אוקראינים (תיבות 6-24). לאחר התצוגה בתזמורת, כאשר הפסנתר מלווה באקורדים על פני כל המקלדת כמעט, מנגן הפסנתר את המלודיה ואף מפתח אותה בליווי פיציקטו בכלי הקשת (תיבות 25-36). מתיבה 36 צ'ייקובסקי מפתח את המוטיב, אשר הושמע בתחילה על ידי הקרנות, בקדנצה מרשימה עד תיבה 51. התזמורת מצטרפת בנגינת מעבר, המבוסס על סולם יורד (תיבות 52-60) עד הופעת המלודיה בכל כלי התזמורת בפורטיסימו, כשהפסנתר מלווה באקורדים מאסיביים (תיבות 61-77). מעבר, המנוגן על ידי כלי הקשת בליווי אקורדים בפסנתר, מוביל את המלודיה אל סיומה בפיאנו. (תיבות 78-85) אקורד בפיאניסימו בקרנות בליווי פיציקאטו בכלי הקשת מוביל אל מעבר נוסף המנוגן בפסנתר בסולם עולה ולאחר מכן סולם יורד. (תיבות 86-100) כעין כוראל נשמע בכלי הנשיפה ממתכת אשר מסתיים בצליל יחיד אשר נשמע בקרן היער כהכנה לנושא הראשון היושב על הדומיננטה של הסולם המקורי - סי במול מינור. (תיבות 101-107) המפעם משתנה מ-3/4 ל-4/4 ואף הקצב משתנה. הפסנתר מתחיל לנגן חרישית טריאולות שבורות. רק שני הצלילים הראשונים בטריאולה נשמעים משהשלישי חסר. המנגינה עולה מעלה ולאחר מכן יורדת מטה. הפסנתר מנגן את המלודיה בליווי כלי הקשת עד אשר נשמע אקורד בתזמורת. מתיבה 124 יוצר הפסנתר דיאלוג עם התזמורת עד אשר מתיבה 134 החלילים והקלרניות לסירוגין מנגנים את המלודיה כשהפסנתר מלווה בפסאג'ים עולים ויורדים. פעם נוספת נוצר דיאלוג בין הפסנתר לכלי הנשיפה מעץ כולל קרנות המבוסס על הפסאג' אשר נוגן קודם לכן והמקצב אשר עליו נבנתה המלודיה הראשונה מתיבה 146. הפסנתר שב לנגן את ההקדמה למלודיה אך הפעם בחלקי 16. (מתיבה 160) לאחר דיאלוג בין הפסנתר לכלי הנשיפה מעץ כולל הקרנות אשר משמיעים את התיבה הראשונה מהמלודיה השנייה, והפסנתר מנגן בצליליו הנמוכים ביותר, מתיבה 184 כלי הנשיפה מעץ כולל קרנות היער מנגנים את המלודיה השנייה אך רק את המשפט הראשון. מתיבה 192 הפסנתר אוסף את המלודיה ומנגן את המשפט השני אשר יוצר מודולציה מסי במול מינור לדו מינור. עם סיום הנושא השני (תיבה 204) נשמע הנושא השלישי בכלי הקשת משהפסנתר כמו מתערב בנושא ומנגן את התיבה הראשונה מהנושא השני. תוך מודולציות על התיבה הראשונה מהנושא השני, שב צ'ייקובסקי אל הנושא השני (מתיבה 218). אלא שהפעם הפסנתר מנגן את המלודיה בליווי תרוצות הנעות בין שתי הידיים יחד עם הפסנתר כלי הקשת מלווים את המלודיה במתן ליווי הרמוני והחליל מנגן ביחד עם הפסנתר את המלודיה. לאחר סיום תצוגת המשפט הראשון של הנושא השני, מחליף האבוב (מתיבה 226) את החליל בנגינת המשפט השני בנושא השני. מתיבה 230 נכנסים הקלרינט והבסון בנגינה ביחד עם הפסנתר בנגינת המשפט השני עד אשר בתיבה 234 הפסנתר אוסף את המלודיה ומנגן פיתוח שלה עצמאית. מתיבה 240 הפסנתר מנגן תרוצות עולות ויורדות באקורדים מאסיביים מתיבה 244 את המלודיה מנגנים כלי הנשיפה מעץ ואת הליווי הפסנתר בטריאולות יורדות על טרמולו בטימפני. העוצמה הולכת וגוברת עד תיבה 251 משנשמע אקורד בכול כלי התזמורת בפורטיסימו והפסנתר מנגן באוקטבות תרוצות עולות ויורדות. בתזוזת מודולציה הן בתזמורת והן בפסנתר מוביל צ'ייקובסקי את הקטע הזה אל שיא שמסיים על אקורד קווארט סקסט בסולם דו מינור. הפסנתר יורד בתרוצת אקורדים מטה ומוביל את המלודיה אל 4 אקורדים המנוגנים בארפג' על הדומיננטה של דו מינור אל הטוניקה, הפסנתר מנגן תרוצות עולות ויורדות והעוצמה נחלשת עד אשר מסיים הפסנתר את הפסאג' בצליליו העליונים של הפסנתר ופיאנו (תיבה 265). עם סיום הפסאג' מופיע הנושא השלישי שמנוגן בכינורות ראשונים ושניים על ליווי בטריאולות המתחלף בין הויולות לצ'לים וכלי הנשיפה מעץ ביחד עם הקרנות מנגנים את הבסיס ההרמוני. מתיבה 274 החליל מנגן את הנושא השלישי והפסנתר מלווה בתרוצות יורדות וכלי הנשיפה מעץ נותנים בסיס הרמוני לפסאג'.

הפרק השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם הפרק השני, על המלודיה הענוגה שבו, לא זכה אצל רובינשטיין לביקורת חיובית - המעבר בין סולמות, שלדעתו אין קשר ביניהם, כגון מרה במול מז'ור לסולם רה מז'ור לתצוגת ההמשך של המלודיה הראשית; החלק המרכזי, אשר פתיחתו מתבססת על המעבר בין הנושא הראשון לשני והמשכו מלודיה בקצב ואלס, שאינה זוכה לפיתוח; החזרה הרופפת על הנושא הראשון בפרק, המתבסס על צורת א-ב-א, מבנה שצ'ייקובסקי מתייחס אליו בחופשיות יתרה. רובינשטיין ראה בכל אלה מגרעות שמן הנמנע להשלים עמן.

הפרק השני כתוב בסולם רה במול מז'ור. פרק זה נפתח בנגינת אקורדים בפיציקאטו בכלי הקשת ללא הקונטרה-באס. על ליווי זה נשמעת מלודיה ענוגה בחליל (עד תיבה 12) הפסנתר מנגן מלודיה זו משכלי הקשת מלווים עד אשר מסיים הוא במודולציה לדרגה שלישית במג'ור. מעבר המנוגן בכלי התזמורת ולאחר מכן בפסנתר מוביל אל תצוגת הנושא השני המבוסס על סולם רה מז'ור, מודולציה יוצאת דופן אצל צ'ייקובסקי.

הפרק השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק השלישי הוא רונדו בצורת סונאטה. עם זאת, גם בפרק זה, המבוסס גם הוא על שירי עם אוקראינים, מוצא צ'ייקובסקי את דרכו המיוחדת להציג ולהביע את נושאיו. נלוו לכך ההרמוניות, שהיו חדשניות מדי לטעמו של רובינשטיין. התזמורת כללה גם טרומבונים, והתזמור של צ'ייקובסקי, הבומבסטי לעתים ויחד עם זאת מבריק, לא ענו על תפיסתו השמרנית של רובינשטיין.

הפרק כתוב בסולם סי במול מינור.

הפרק נפתח בהקדמה קצרה עם הקשת הצליל פה בטימפני ולאחריו כלי הקשת וכלי הנגינה מעץ מנגנים את התיבה הראשונה מהנושא הראשון. עם סיום הנגינה, כלי הקשת בפיציקאטו מנגנים כעין וריאנט על הנושא הראשון מהפרק הראשון כהקדמה לכניסת הפסנתר. הפסנתר נכנס בתיבה חמישית בנגינת הנושא הראשון, שיר עם אשר נשמע כריקוד קוזאקי. את הפעם הראשונה בה מציג הפסנתר נושא ראשון מנגן הוא סולו. את הפעם השנייה (מתיבה 13) מנגן הפסנתר בליווי פיציקאטו בכלי הקשת. עם סיום נגינת הנושא בפעם השנייה, יוצר צ'ייקובסקי מודולציה לסולם רה במול מז'ור מה שנשמע כפיתוח של הנושא בליווי כלי הנשיפה מעץ, מה שנשמע כקנון. מעבר של ארבעה צלילים בכלי הקשת, כלי הנשיפה מעץ המזכיר את הפתיחה של הפרק הראשון מוביל בחזרה אל הטוניקה משהפסנתר מנגן את הנושא פעם שלישית אלא שהפעם אקורדים באוקטבה והתזמורת מנגנת את הליווי. צ'ייקובסקי יוצר כאן שילוב מעניין של שני מפעמים. הפסנתר מנגן ב-3/4 ואילו התזמורת מנגנת ב-6/8. בשמיעה ראשונה של קטע זה נשמע כאילו התזמורת טועה ואיננה מנגנת על הפעמה הנכונה. אם סיום הנגינה של נושא ראשון פעם שלישית, אוספת התזמורת את הנושא לטוטי גדול (מתיבה 37) משהתזמורת מנגנת את המשכו של נושא ראשון בפורטיסימו. מתיבה 45 הפסנתר נכנס ומנגן וריאנט על הנושא הראשון המשמש כמעבר לנושא שני. בתיבה 56 נכנס הנושא השני משמנוגן הוא בכינורות ראשונים ושניים כאשר הפסנתר מסיים את נגינת המעבר. התזמורת מנגנת את הנושא השני המבוסס אף הוא על שיר עם ומסיים על הדומיננטה. בתיבה 66 נכנס הפסנתר ומנגן את הנושא השני בליווי תרוצות יורדות ועולות הנעות בין שתי הידיים. הפסנתר מרחיב את הנושא השני ואף עוסק במקצת בפיתוח הנושא עד אשר מגיע הרגע בו תרוצות בפסנתר ולאחר מכן בכלי התזמורת מובילים אל שובו של הנושא הראשון (מתיבה 89). הפעם כלי הנשיפה מעץ מלווים את הנושא במנגינה עצמאית. צ'ייקובסקי יוצר מודולציה אל הדומיננטה של הסולם הראשון. מתיבה 101 נשמע נושא חדש אשר הינו פיתוח של הנושא הראשון. הן כלי הקשת והן הפסנתר מנגנים בחלקי 16 שבורים משכלי הנשיפה מעץ מנגנים את המלודיה. קטע זה בימנו אנו לא מנוגן כפי שהוא כתוב בפרטיטורה המקורית אלא וריאנט שלו שנמצא בהוצאה מאוחרת יותר של הקונצ'רטו. הווריאנט מחליף את תיבות 109-125. בתיבה 125 הפסנתר מנגן תרוצה של אקורדים העולה מעלה ומובילה אל טוטי בתזמורת. זה אותו הטוטי כפי שנשמע בפעם הראשונה אלא שהפעם מנוגן הוא על הדרגה השביעית. נשמע מעבר המבוסס על הנושא הראשון אל הנושא השני תוך כדי מודולציה לסולם מי במול מז'ור (דרגה רביעית במג'ור) הנושא נשמע בכינורות ראשונים ושניים משהפסנתר מלווה בפסאג'ים. לאחר 4 תיבות הפסנתר אוסף את המלודיה וממשיך לנגנה בליווי כלי הקשת יחד עם פיתוח קצר המוביל הישר אל תרוצות יורדות בפסנתר ולאחר מכן בכלי התזמורת כמעבר המוביל אל הנושא הראשון. הנושא הראשון (מתיבה 171) מנוגן בפסנתר כשכלי הנשיפה מעץ משמיעים מלודיה עצמאית הנשמעת כליווי הולם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Steinberg, 477—478.
  2. ^ See J. Norris, The Russian Piano Concerto, 1:114—151. As cited in Maes, 76.
  3. ^ Maes, 76.
  4. ^ Brown, Crisis Years, 22—24.