קורונה שרטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קורונה שרטר, קרל-אוגוסט, הדוכס הגדול של סאקס-ויימאר-אייזנאך ויוהאן וולפגנג פון גתה בפארק בויימאר

קורונה אליזבת וילהלמינה שְרֵטֵרגרמנית: Corona Elisabeth Wilhelmine Schröter; ‏14 בינואר 1751 - 23 באוגוסט 1802) הייתה מוזיקאית גרמנייה, שנודעה בעיקר כזמרת. כן חיברה מוזיקה לשירים של פרידריך שילר.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורונה שרטר נולדה בגובן. בשנותיה הראשונות למדה נגינה בכלים רבים, בהם כלי מקלדת וגיטרה. אביה, יוהאן פרידריך שרטר, אבובן, היה מורה הראשון, כמו גם מורם למוזיקה של שאר ילדיו. אחיה של קורונה, יוהאן סמואל ויוהאן היינריך, היו, בהתאם, פסנתרן וכנר ואחותה, מריה הנרייטה, הייתה גם היא זמרת.

כשמלאו לשרטר שלוש-עשרה, עברה עם משפחתה ללייפציג, שם עוררה את עניינו של המלחין יוהאן אדם הילר (על פי הסברה, אשתו של הילר הייתה הסנדקית של קורונה). הילר, מלחין אופרה וזינגשפיל, חש תסכול גובר והולך לנוכח הליקויים בהשכלה שהייתה זמינה לנשים. לתיקון המצב, פתח הילר ב-1771 בית ספר משלו. במסגרת חינוכית זו, שהייתה פתוחה לשני המינים, הוצע לתלמידים מגוון רחב של מקצועות מוזיקליים, כולל סולפז', דיקציה, טכניקה, איטלקית ולימודי מקלדת. שרטר עשתה חיל בלימודי זמרה, אבל בהשוואה לחברתה ללימודים ויריבתה, גרטרוד שמלינג, בסדרת ה"קונצרטים הגדולים" של הילר שהשתיים שרו בה, נפל קולה של שרטר בעוצמתו מזה של שמלינג, אולי באשמת הכשרה גרועה, שפגמה בקולה. עם זאת, האינטנסיביות שאפיינה את שירתה הייתה, לדעת מעריציה, מעל כל תחרות.‏[1]

קורונה שרטר מציירת פרוטומה של יוהאן וולפגנג גתה

ויימאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת לימודיה בבית הספר של הילר, התיידדה שרטר עם יוהאן וולפגנג פון גתה, וכאשר עבר לוויימאר בשנת 1775, הביא אותה עמו כזמרת החצר לדוכסית אנה אמליה מברונשוויק-וולפנביטל. הופעתה הראשונה בחצר הייתה ב-23 בנובמבר 1776. עם זאת, במקביל לעבודתה כזמרת, החלה שרטר לשחק בתיאטרון החובבים של החצר, שם השתתפה לפחות בשמונה-עשרה הפקות, רבות מהן למחזות של גתה עצמו; בהזדמנויות אחדות, שיחק בתפקיד הראשי מולה, למשל בהפקת המחזה שלו "איפיגניה בטאוריס" בשנת 1779. לזינגשפיל של גתה, "הדייגת", נודעה חשיבות מיוחדת לשרטר. לא זו בלבד, שכיכבה בו בתפקיד הראשי של דורטכן, אלא שגם חיברה מוזיקה נלווית למחזה, שכללה את שיר הפתיחה המפורסם "שר היער", השונה לגמרי מן הגרסה שפרנץ שוברט חיבר כעבור יותר משלושים שנה לאותו שיר - שלא במפתיע, הגרסה של שרטר קרובה יותר למסורת הליד של התקופה הקלאסית המוקדמת בסגנון צלטר מאשר לגרסה הרומנטית של שוברט.‏[2]

כששחקני תיאטרון החצר החובבים הוחלפו בשחקנים מקצועיים, בשנת 1783, המשיכה שרטר לקיר ולהציג במסגרות לא-רשמיות. כן החלה ללמד שירה ולעסוק בכתיבה ובציור. באופן רשמי פרשה מכל הופעה בחצר בשנת 1788. באותן שנים התיידדה עם פרידריך שילר, ובהמשך חיברה מוזיקה לשיריו. הלידר הללו אבדו, וכך גם שתי הדרמות שלה, מאות אריות ודואטים, וביוגרפיה שנתנה לגתה בשנת 1778. עם זאת, שרטר הוציאה לאור שני קבצים של לידר, האחד בשנת 1786 והשני בשנת 1794, ואלה שרדו עד ימינו אלה. הקובץ הראשון, המכיל את המוזיקה שלה ל"שר היער" מתוך המחזה של גתה, היה פופולרי יותר מן השני, כנראה הודות לטבעו הפשוט יותר: הקובץ השני הכיל שירים רבים בצרפתית ואיטלקית. שני הקבצים האלה הם בין פרסומי הלידר הראשונים והגדולים ביותר שכתבה אשה. כאשר יצא הקובץ הראשון לאור, אמרה שרטר את הדברים הבאים על יצירתה:

Cquote2.svg

היה עלי להתגבר על היסוסים רבים לפני שהגעתי להחלטה רצינית להוציא לאור קובץ של שירים קצרים, שחיברתי להם מלודיות. רגש מסוים כלפי נאותות ומוסריות מוטבע במיננו, שאיננו מתיר לנו להופיע לבדנו, ללא מלווה, בציבור: איך אוכל איפוא להציג את יצירתי המוזיקלית לפני הציבור אם לא במורך לב? שהרי דעות מחמיאות ועידוד מצד אי-אילו אישים... עלולים בהחלט להימצא מוטים מתוך רחמים. זאת ועוד, יצירתה של כל גברת באשר היא מועדת למעשה לעורר רחמים דומים, במידה ידועה, בעיני מומחים אחרים.

Cquote3.svg

בסקירה של קובץ זה, הראשון, נאמר, כי בהלחנתה לא מימשה שרטר את הפוטנציאל שלה. המבקר כתב, כי להרגשתו, השירים חדורי רוחניות רבה, אך הדרך שבה נכתבו אינה מביאה זאת לכלל ביטוי. עם זאת, הוסיף ואמר, ביצוע יצירות אלה סייע להבנת העומק שבהם. לסיכום גרס המבקר, כי הליקוי הזה נובע מחסך בהכשרתה המוזיקלית, בעיה אמיתית לגבי נשים באותם ימים.

שמה של קורונה שרטר הונצח גם באופנים אחרים. בשנת 1782, בדברי הספד לבמאי תיאטרון שהלך לעולמו, הילל גתה את העזרה שהגישה בעיצוב התיאטרון בוויימאר ואת הסיוע שנתנה לו עצמו. שבע שנים קודם לכן, הוקדשה לה עבודה בנושא תולדות התיאטרון, הודות לכישוריה הנודעים בתחום זה.‏[3]

בשמונה שנות חייה האחרונות עסקה בהוראת משחק ושירה, אך בעיות ריאה ונשימה אילצו אותה לעקור בשנת 1801 מלייפציג אל אילמנאו עם ידידה משכבר הימים, וילהלם פרובסט. מצבה החמיר, היא לא התאוששה עוד ומתה שם כעבור שנה.

קברה של קורונה שרטר באילמנאו

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Citron, Marcia J. "Women and the Lied, 1775-1850" in Women Making Music, Jane Bowers and Judith Tick (eds). Chicago: University of Illinois at Chicago|University of Illinois, 1986. pp. 227-234
  • Goertzen, Valerie Woodring. The 18th Century, in From Convent to Concert Hall, Sylvia Glickman and Martha Furman (eds). Westport: Greenwood, 2003. pp. 104-105
  • Jackson, Barbara Garvey. "Musical Women of the 17th and 18th Centuries" in Women and Music: A History, Karin Pendle (ed.). Bloomington: Indiana University Press, 2001. pp. 129-130.
  • Kidd, Ronald R, "Schröter [Schroeter, Schroeder]. (2) Corona Elisabeth Wilhemine Schröter." Grove Music Online, L. Macy (ed.) (accessed January 29, 2007), grovemusic.com, subscription access.
  • Women in Music, Carol Neuls-Bates (ed.). Boston: Northeastern University Press, 1996.
  • סיטרון, מרשה, "נשים והליד, 1775 - 1850" ב"נשים יוצרות מוזיקה", ג'יין באוארס וג'ודית טיק (עורכות), אוניברסיטת אילינוי, שיקגו 1986, עמ' 227 - 234.
  • גרצן, ואלרי וודרינג. "המאה ה-18", ב""ממנזר נשים לאולם הקונצרטים", סילביה גילקמן ומרתה פורמן (עורכות), וסטפורט, גרינווד, 2003, עמ' 104-5.
  • ג'קסון, ברברה גארווי. "נשים מוזיקליות במאות ה-17 וה-18" ב"נשים ומוזיקה: היסטוריה", קרין פנדל (עורכת). בלומינגטון: הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, 2001, עמ' 129-30.
  • קיד, רונלד, "קורונה אליזבת וילהלמינה שרטר" מילון גרוב למוזיקה המקוון בעריכת ל. מייסי.
  • "נשים במוזיקה", קרול ניולס-בייטס (עורכת), בוסטון: הוצאת אוניברסיטת נורת'איסטרן 1996.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רונלד ר. קיד, הערך "קורונה שרטר" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ קיד, שם
  3. ^ קיד, שם