קורט ווסטרגארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קורט ווסטרגארדדנית: Kurt Westergaard, נולד ב-13 ביולי 1935) הוא קריקטוריסט דני, אשר קריקטורות פרי עטו, מתפרסמות בעשרות עיתונים. קריקטורה אחת שלו נחשבת לגורם העיקרי לפרשת קריקטורות מוחמד, להפגנות הענק שאירעו בשנים 2005 - 2006 בכל העולם המוסלמי ובאירופה, בהן נהרגו לפחות 50 איש ולערעור יחסי אירופה ובעיקר דנמרק עם העולם המוסלמי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווסטרגארד נולד ב-1935, בכפר הקטן Døstrup, שבצפון מזרח חצי האי יוטלנד, בדנמרק. הוא היה בנם הבכור של אנדרס פדרסן, בעל חנות המכולת של הכפר ומרי ווסטרגארד פדרסן. חלק גדול מתושבי הכפר היו נוצרים לותרנים אדוקים, אבל משפחתו של ווסטרגארד הייתה חילונית יחסית והוא כמעט ולא התפלל בילדותו בכנסייה. עם זאת, לבית הספר של יום א' הוא נאלץ להגיע מידי שבוע.

ווסטרגארד נטש את הדת לחלוטין והפך לאתאיסט ומתנגד לכל סוג של קנאות דתית, כבר בעת לימודיו בבית ספר תיכון. למד פסיכולוגיה באוניברסיטת קופנהגן ועבד כמורה ולאחר מכן כמנהל בית ספר מיוחד לנכים. החל לעבוד כעיתונאי עבור העיתון הנורבגי Demokraten והחל מ-1988 עובד כקריקטוריסט בעיתון הנמכר ביותר בדנמרק כיום, יילנדס פוסטן, עיתון בעל דעות מרכז - ימין בדרך כלל.

הקריקטורות פרי עטו מתפרסמות כיום בכלי תקשורת ב-48 מדינות ברחבי העולם.

ווסטרגארד כתב ב-2010 אוטוביוגרפיה בשם "האיש שמאחורי הקו" (Manden bag stregen), שיצאה לאור בדנמרק ואשר ב-2012 גם תורגמה לאנגלית.

פרשת קריקטורות מוחמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת קריקטורות מוחמד

ב-30 בספטמבר 2005 פרסם "יילנדס פוסטן" הדני, 12 קריקטורות המתארות את נביא האסלאם מוחמד, במצבים מצחיקים או אף מעליבים שונים. אחת הקריקטורות הייתה פרי עטו של ווסטרגארד ותיארה את מוחמד חובש לראשו טורבן ובו חבוייה פצצה. קריקטורה זו הייתה הקריקטורה שהכעיסה יותר מכל את המוסלמים ברחבי העולם. הפרסום עורר תחילה הפגנות מועטות ועבר בדרך כלל בשלום, אולם בהמשך הועתקו הקריקטורות לעוד ועוד עיתונים עד שהגיעו גם למזרח בתיכון (בישראל הן פורסמו בג'רוזלם פוסט), ובראשית 2006 החלו המהומות הרציניות שהתפשטו בכל העולם למעשה וכללו שריפת שגרירויות ועשרות הרוגים. הדיווחים השונים סיפרו על 50 הרוגים לפחות, אף שהיו כאלה שהגיעו עד כדי 1000 הרוגים בכל רחבי הגלובוס. פרס כספי גבוה הוצב על ידי ארגונים אסלאמים וכהני דת רדיקלים על ראשם של הקריקטוריסטים מאיירי 12 הקריקטורות ובראשם ווסטרגארד, והוא נאלץ מאז להסתתר ולקבל הגנה משטרתית על חייו. הפרס שיעניקו גורמים מוסלמים שונים למי שירצח את ווסטרגארד עומד על 11 מיליון דולר‏[1]. הקריקטורה של ווסטרגארד מופיעה פעמיים, הן בסצנת הפתיחה והן בסיום סרטו המפורסם של חרט וילדרס, פתנה, מ-2008.

נסיונות הרצח והתגובה הדנית והגלובלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיון רצח ראשון - 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בפברואר 2008 עצרה משטרת דנמרק שלושה מוסלמים, אחד מהם אזרח דנמרק ממוצא מרוקאי ושני האחרים אזרחי תוניסיה, בחשד שתיכננו לרצוח את ווסטרגארד. בתגובה מיידית פירסמו כל חמשת עיתוניה הגדולים ביותר של דנמרק, למחרת היום, את הקריקטורה שיצר ווסטרגארד, שהייתה הקריקטורה השנויה ביותר במחלוקת, כש-12 קריקטורות מוחמד ראו אור לראשונה, כשנתיים קודם לכן. בהמשך, לא פחות מ-17 עיתונים דנים, אשר רובם סירבו בשעתו לפרסם את 12 קריקטורות מוחמד, פירסמו כעת לאות הזדהות עימו את הקריקטורה של ווסטרגארד עצמו או את כל ה-12. מאמר מערכת בעיתון הליברלי רב ההשפעה "פוליטיקן" (Politiken) קבע כי "התוכניות לרצוח את קורט ווסטרגארד...הן לא רק התקפה על ווסטרגארד אלא גם התקפה על התרבות הדמוקרטית שלנו". עיתונו הקבוע של ווסטרגארד "יילנדס פוסטן", גילה כי ווסטרגארד בן ה-73 וגיטה אשתו בת ה-66 היו מאובטחים על ידי משטרת דנמרק כבר במשך שלושת החודשים שקדמו לתפישת החשודים, בשל מידע משטרתי מודיעיני על קיומן של תוכניות לרצוח את הקריקטוריסט. ווסטרגארד עצמו כתב בעיתונו: "בוודאי שאני חושש לחיי, כשהמודיעין המשטרתי טוען שמנסים לרצוח אותי" ואילו קרסטן ג'סט עורך ה"יילנדס פוסטן" אמר, שהוא וצוות העיתון התרגלו כבר למכתבי שיטנה ולאיומי פצצות, אולם זו הייתה הפעם הראשונה בה דובר בתכנון מעשי וממשי לרצוח מי מהקריקטוריסטים או אנשי העיתון‏[2][3][4][5].

הפרסום המחודש של קריקטורות מוחמד, כולן או רק זו של ווסטרגארד, חידש את גל המחאות המוסלמי כנגד דנמרק, ברחבי העולם, מרצועת עזה ועד אינדונזיה. יו"ר הפרלמנט המצרי למשל, טען שדנמרק מפירה בפרסום זה את ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם. סודאן החליטה לאסור על יבוא סחורות מכל סוג שהוא מדנמרק ונשיאה עומר אל-בשיר אמר כי מעתה ולעולם לא תדרך כף רגלו של אזרח דני במדינה‏[6]. באפגניסטן עלתה מחדש הדרישה לניתוק היחסים הדיפלומטיים עם דנמרק ולסילוק הכוחות הדנים מקרב כוחות נאט"ו התומכים במשטר הנלחם שם בטליבאן. שר החוץ הדני מצידו הגיב באומרו שאכן יקשה מאוד על דנמרק להמשיך ולסכן את חיי חייליה בהגנה על משטר התומך בהפרת זכויות האדם וחופש הדיבור, כמו המשטר האפגני. בגרמניה, שר הפנים דאז וולפגנג שוובלה, שהיה ידוע דווקא בשל נסיונותיו לפיוס עם המוסלמים, קרא לעיתוני אירופה כולם לחזור ולפרסם את הקריקטורות, ואף שחזר בו לאחר מכן, הותקף בשל כך קשות על ידי כלי תקשורת מוסלמיים. ואילו ווסטרגארד, הנמצא מאז 2006 בבתים מוגנים המתחלפים תדיר אמר לניו יורק טיימס: "אני יודע שזה יימשך כך עד סוף ימי. לעולם לא אוכל לצאת מזה. אבל אני חש יותר זעם מאשר פחד. כעס על כך שאני נרדף, לא בשל עוול כלשהו שעשיתי למישהו, אלא רק משום שמילאתי את תפקידי"‏[7].

בפברואר 2010, שנתיים לאחר שפרסם את הקריקטורה שצייר ווסטרגארד, בעקבות נסיון ההתנקשות בחייו, התנצל ה"פוליטיקן" הדני בפני המוסלמים על הפרסום‏[8]. בתגובה לכך, ראש ממשלת דנמרק דאז לארס לקה ראסמוסן, כמו גם יושבת ראש האופוזיציה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הדנית הלה ת'ורנינג שמידט, יו"ר ארגון העיתונאים הדנים ורבים אחרים גינו את ההתנצלות וקראו לה כניעה למתנגדי חופש הדיבור וחופש העיתונות.

באוקטובר 2010 השמיד העיתון הנורבגי Adresseavisen מהדורה שלמה של המוסף השבועי שלו, משום שהסתבר, שאיכשהוא, "בניגוד למדיניות המערכת" השתרבב למוסף איור של קורט ווסטרגארד מחזיק בקריקטורת מוחמד.

בישראל, העיתון "ידיעות אחרונות" פרסם, בעקבות נסיון הרצח, את הקריקטורה של ווסטרגארד, בהוסיפו כי המאייר, קורט ווסטרגארד, מתקשה למצוא בדנמרק מלון שיסכים להסתיר אותו מפני קיצונים איסלאמים שמאיימים על חייו. בעקבות פרסום הקריקטורה, התקבלו במערכת העיתון תגובות מחאה מצדם של כ-100 קוראים מהמגזר הערבי. חלק מהפונים איימו לבטל את המנויים שלהם לעיתון. בעקבות זאת פרסם "ידיעות אחרונות" כתבה נרחבת במוסף היומי "24 שעות" על המחאה במגזר הערבי בעקבות פרסום הקריקטורה, ועורכו, שילה דה-בר שלח מכתב התנצלות לגורמים במגזר‏[9].

נסיונות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009, שנה לאחר הנסיון הראשון סוכל עוד נסיון רצח, ונעצרו שני תושבי שיקגו בחשד שתיכננו להתנקש בחייו של ווסטרגארד ולפגוע בעיתונו.

ב-2 בינואר 2010 סוכל נסיון מוסלמי נוסף, שלישי, לרצוח את ווסטרגארד. מחבל סומלי בשם מוחמד גלי, איש ארגון "אל שבאב", המקורב לאל קאעידה ניפץ את דלת הזכוכית בכניסה לביתו בעיר אורוס שבדנמרק, וחדר פנימה כשהוא חמוש בגרזן ובסכין וצועק לדברי ווסטרגארד, "נקמה" ו"דם". ווסטרגארד ונכדתו בת החמש, ששהתה אותה עת עימו בבית, הצליחו להסתגר בחדר מוגן ומשם הזעיקו את המשטרה. אנשיה, המוצבים דרך קבע ליד ביתו של הקריקטוריסט מאז נסיון הרצח הראשון הגיעו מיידית למקום, ירו במחבל, פצעו אותו ביד וברגל ועצרו אותו. הוא נשפט בתחילת 2011 לתשע שנות מאסר וביהמ"ש העליון של דנמרק החמיר את עונשו ביוני 2011 לעשר שנים, אשר בסיומן יגורש מדנמרק. בניגוד לנסיון ההתנקשות הקודם בווסטרגארד, הפעם שמרו אמצעי התקשורת על כיסוי מצומצם ככל האפשר לאירוע עצמו ולא פירסמו שוב את הקריקטורה שצייר ווסטרגארד או את קריקטורות מוחמד בכלל, מתוך כוונה למנוע את הישנות אירועי 2006 ו-2008‏[10][11][12].

ביולי 2010 סוכל נסיון התנקשות רביעי בחיי ווסטרגארד. משטרת נורבגיה עצרה שלושה מוסלמים - סיני, כורדי ואזרח נורבגי, חברי אל קאעידה, בחשד שתיכננו לרצוח את ווסטרגארד ולשים פצצה במשרדי עיתונו. השלושה נשפטו, הורשעו‏[13], ואחרי ערעור לבית המשפט הנורבגי לערעורים נידון מנהיגם, סיני - מוסלמי אויגורי בשם מיקאל דאוד, לשמונה שנות מאסר, שותפו הכורדי שאוואן סאדק סעיד בוז'אק נידון לשלוש שנים והאזרח הנורבגי דייוויד יקובסן (שם שלקח לעצמו עם התאזרחותו בנורבגיה), שרק סייע להם בלא לדעת את מטרתם, ושיתף פעולה עם המשטרה לאחר מכן, נידון לארבעה חודשי מאסר‏[14].

ב-5 במרץ 2013, שני אנשים "בעלי חזות מזרח תיכונית", נושאים עימם מחבטי בייסבול ומה שנראה כאקדח, ירדו ממכוניתם, שהסתבר בהמשך שנשאה מספר מזויף, ואיימו על חייו של בעל גלריית אמנות דני, שהציג בגלריה שלו בארהוס, דנמרק, את קריקטורת מוחמד של ווסטרגארד. האתר הנורבגי HRS שהביא את הידיעה, צינזר את עצמו, כשהציג בצד הכתבה את הקריקטורה של ווסטרגארד, כשדמות מוחמד מכוסה בחלקה, כך שלא רואים את הפצצה שבטורבן‏[15][16].

פרסים שקיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווסטרגארד קיבל את "פרס סאפפו", שמחלקת אגודת העיתונות החופשית (דנמרק) (Trykkefrihedsselskabet), לעיתונאי המשלב מצוינות בעבודתו עם אומץ לב וסירוב להתפשר. ב-2010 קיבל ווסטרגארד מידי קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל את "פרס התקשורת" (M100 - Medienpreis), בגין תרומתו לחופש הבעת הדעה‏[17].

הקנצלרית מרקל, שהייתה הנואמת העיקרית בטקס מתן הפרס אמרה בין השאר כי "האיש בו בחרתם השנה לחתן הפרס, הקריקטוריסט הדני קורט ווסטרגארד, קשור באופן הדוק לחופש הבעת הדעה וחופש העיתונות. השאלה העקרונית שעמדה במרכז מחלוקת הקריקטורות הייתה האם מותר או אסור לפרסם בחברה המערבית, בעלת הערכים המערביים את האיור שלו, בין אם אנחנו חושבים שמדובר בקריקטורה טובה, מועילה, והכרחית ובין אם לא. האם מותר לו לפרסמה? כן, מותר לו. הוא אחד מתוך הרבה קריקטוריסטים באירופה ואירופה היא מקום בו קריקטוריסט רשאי לצייר קריקטורות מעין אלה"‏[18][19].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]