קורט וייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קורט וייל

קורט יוליאן ויילגרמנית: Kurt Julian Weill; ‏2 במרץ 1900, דסאו, גרמניה3 באפריל 1950, ניו יורק) היה מלחין יהודי-גרמני, שיצר משנות ה-20 ועד מותו. הוא היה בין חשובי המלחינים לבימה, ואף חיבר יצירות קונצרטנטיות.

חייו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייל גדל במשפחה יהודית דתית. אביו היה חזן בקהילה של דסאו. בגיל 12 התחיל וייל ללמוד נגינה בפסנתר וערך נסיונות ראשונים בהלחנה; חיבורו הראשון ששרד נכתב בשנת 1913 ונקרא "מי אדיר, שיר לחתונה יהודית".

בשנת 1915 החל לקבל שיעורי פסנתר, הלחנה, תאוריית המוזיקה וניצוח אצל אלברט בינג. לראשונה הופיע בפומבי כפסנתרן בשנת 1915, הן כמלווה והן כסולן. בשנים הבאות חיבר מספר רב של לידר למילים של משוררים גרמנים וכן מחזור בן חמישה שירים בשם "שירי עופרה", לטקסט של יהודה הלוי בתרגום לגרמנית.

לאחר סיום לימודיו בדסאו בשנת 1918, נרשם וייל לבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין, שם למד הלחנה אצל אנגלברט הומפרדינק. למד מוזיקה אצל פרוצ'ו בוזוני בברלין וכתב את הסימפוניה הראשונה שלו. בטרם מלאו לו 20 חיבר וייל מחזור שירים, רביעיית מיתרים וסוויטה לתזמורת. אף כי זכה בהצלחה מסוימת ביצירות הלא-בימתיות הראשונות שחיבר בבגרותו, שבהן ניכרה השפעתם של גוסטב מהלר, ארנולד שנברג ואיגור סטרווינסקי (למשל, רביעיית המיתרים אופוס 8 או הקונצרט לכינור ולתזמורת כלי נשיפה, אופוס 12), נטה קורט יותר ויותר למוזיקה ווקאלית ולתיאטרון מוזיקלי (Singspiel). יצירותיו לתיאטרון מוזיקלי ושיריו זכו לפופולריות עצומה בקרב הקהל הרחב בגרמניה בסוף שנות ה-20 וראשית ה-30. המוזיקה של וייל זכתה להתפעלות של מלחינים כמו אלבן ברג, אלכסנדר זמלינסקי, דריוס מיו וסטרווינסקי, אבל גם לביקורת מצד אחרים - שנברג, שחזר בו מדעתו בהמשך, ואנטון וברן.

וייל פגש את הזמרת לוטה לניה לראשונה בשנת 1924 והתחתן עמה פעמיים: בשנת 1926 ושוב בשנת 1937, לאחר גירושיהם בשנת 1933. לניה הקפידה לתמוך במוזיקה של וייל ואחרי מותו קיבלה על עצמה להגביר את המודעות לה בהקמת מוסד קורט וייל.

יצירתו הנודעת ביותר היא "אופרה בגרוש" משנת 1928, שנכתבה בשיתוף פעולה עם ברטולט ברכט. היה זה עיבוד מחדש של "אופרת הקבצנים" מאת ג'ון גיי ויוהאן כריסטוף פפוש. ה"אופרה בגרוש" מכילה את שירו המפורסם ביותר של וייל, "מקי סכינאי" (Die Moritat von Mackie Messer). יחסי העבודה של וייל עם ברכט, על אף הצלחתם, הסתיימו בגלל חילוקי דעות פוליטיים בשנת 1930. לדברי לוטה לניה, וייל אמר, שאיננו יכול "לכתוב מוזיקה למניפסט הקומוניסטי".

וייל נמלט מגרמניה הנאצית במרץ 1933. הצלחתו הייתה לצנינים בעיני השלטונות הנאציים בגלל היותו מלחין יהודי חשוב. חברים במפלגה הנאצית ארגנו מהומות בשעת ביצועי יצירותיו החדשות. למעשה, ביצוע הבכורה של "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" הופסק בגלל אלימות נאצית. לא הייתה לו ברירה אלא לעזוב, והוא אכן יצא לפריז, שם חידש את עבודתו עם ברטולט ברכט (אחרי כישלון פרויקט עם ז'אן קוקטו על הבלט "שבעת החטאים". בשנת 1934 השלים את הסימפוניה השנייה שלו, האחרונה ביצירותיו התזמורתיות הצרופות, והיא נוגנה באמסטרדם ובניו יורק בניצוח ברונו ולטר.

בשנת 1935 היגר לארצות הברית, שהייתה בשבילו ארץ החלומות, מחוז הדמוקרטיה והחופש. הוא היה לאזרח ארצות הברית בשנת 1943. עם כניסת האוניה אל נמל ניו יורק, הותיר וייל את חייו בגרמניה מאחוריו. הוא סבר, שעיקר עבודתו הושמדה ורק לעתים רחוקות ובאי-רצון בולט דיבר או כתב שוב בגרמנית, החלטה ממנה חרג, למשל, כשכתב אל הוריו, שנמלטו לארץ ישראל.

אף כי יצירתו האמריקאית של וייל נחשבת נמוכה יותר ברמתה מהישגיו בגרמניה, בין היצירות שכתב לברודוויי יש מספר הצגות, שזכו לכבוד ולהתפעלות רבה. בין אלה "ג'וני ג'ונסון" האנטי-מלחמתי, "גברת באפלה" ו"חיי אהבה", הנחשבות ליצירות ראשוניות ומפרות בהתפתחות המוזיקל האמריקאי. הוא עבד עם מחזאים כמו מקסוול אנדרסון ואיירה גרשווין וכתב אפילו פסקול לסרט של הבמאי פריץ לאנג (את ואני, 1938). וייל עצמו שאף למצוא דרך חדשה ליצירת אופרה אמריקאית, שתנחל הצלחה מסחרית ואמנותית גם יחד. הנסיון המעניין ביותר בכיוון זה הוא המחזמר "תמונת רחוב", שנכתב על ידי המשורר לנגסטון יוז על בסיס מחזהו של אלמר רייס. גם "אבוד בין כוכבים" (בשיתוף מקסוול אנדרסון, על פי 'זעקי ארץ אהובה' של אלן פטון) נחשב ליצירה מרגשת וחשובה, המוצגת בתיאטראות עד היום.

מלבד "מקי סכינאי", שיריו המפורסמים ביותר הם "שיר אלבמה" (מתוך "מהגוני"), "סוראבאיה ג'וני" (מתוך "סוף טוב"), "יוקאלי" (מתוך "מארי גאלאנט") ו"שיר ספטמבר" (מתוך "חופשת ניקרבוקר").

פעילות ציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורט וייל היה מקורב לחוגים הרוויזיוניסטיים ולמשלחת האצ"ל בארצות הברית. וייל הלחין את המוזיקה למחזה שכתב בן הכט בשם "דגל נולד" (A Flag is Born), המחזה זכה להצלחה הן בברודוויי והן ברחבי ארצות הברית ‏[1], ההכנסות מהמחזה הועברו ל"הוועד העברי לשחרור האומה" שייסד הלל קוק, הוועד מימן רכישת אונייה בשם Avril. אונייה זו שנרכשה בארצות הברית הפליגה בדצמבר 1946 לאירופה, במרץ 1947 יצאה כאוניית מעפילים מצרפת לארץ ישראל שעל סיפונה כ-600 מעפילים שמה של האונייה הוסב ל"בן הכט".

בשנת 1947 כתב וייל תזמור עבור תזמורת סימפונית להמנון הלאומי התקווה. התזמור הוזמן על ידי הוועדה האמריקנית למען מכון ויצמן למדע, ביצוע בכורה של התזמור על ידי התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוחו של סרגיי קוסביצקי היה בסעודה חגיגית לכבודו של חיים ויצמן[2]. הסעודה נערכה ב-25 בנובמבר 1947 במלון וולדורף-אסטוריה בניו יורק. כתב היד המקורי של התזמור נמצא בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי[3].

רשימת יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1920 - 1927[עריכת קוד מקור | עריכה]

1928 - 1935[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "ברלין באור". שיר לכת לתזמורת צבאית (הרכב כלי נשיפה) או קול ופסנתר - 1928
  • "אופרה בגרוש" Die Dreigroschenoper (השתתף בכתיבה, ברטולט ברכט) - 1928
  • "מוזיקה קטנה בגרוש", סוויטה לתזמורת כלי נשיפה, מבוססת על "אופרה בגרוש" - 1928
  • "אל פוטסדם תחת האלונים" למקהלה א-קאפלה או קול ופסנתר (ברטולט ברכט) - 1928
  • רקויאם ברלינאי, קנטטה לשלושה קולות גברים ותזמורת כלי נשיפה (ברטולט ברכט) - 1928
  • "טיסת לינדברג" (גרסה ראשונה), קנטטה לסולנים, מקהלה ותזמורת. מוזיקה מאת וייל ופאול הינדמית ומילים מאת ברטולט ברכט - 1929
  • "סוף טוב" (השתתפו בכתיבה אליזבט האופטמן וברטולט ברכט) - מועמד לפרס טוני לפסקול המקורי הטוב ביותר - 1929
  • "טיסת לינדברג" (הגרסה השנייה). קנטטה לטנור, בריטון ובס, מקהלה ותזמורת. המוזיקה כולה של וייל והמילים של ברטולט ברכט - 1929
  • "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" (ברטולט ברכט) - 1930
  • "אומר ההן" (אליזבט האופטמן וברטולט ברכט) - 1930
  • "הנדר" (קספר נהר) - 1932
  • "אגם הכסף" - 1933
  • "שבעת החטאים", בלט מושר לקולות ותזמורת (ברטולט ברכט) - 1933
  • "מארי גאלאנט" לקולות ותזמורת קטנה (עלילה ושירים מאת ז'אק דוואל) - 1934
  • סימפוניה מס' 2 לתזמורת
  • "מלכותי בעד פרה" (רוברט ואמברי (לא גמור) - 1935)

1936 - 1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "ג'וני ג'ונסון" (פול גרין) - 1936
  • "הדרך הנצחית" (דזמונד קרטר, גרסה בלתי גמורה בגרמנית לטקסט של פרנץ ורפל, בבימוי מקס ריינהרדט - 1937
  • "חופשת ניקרבוקר" (מקסוול אנדרסון) - 1938
  • "מסילות במצעד" (אדוארד האנגרפורד) - 1938
  • "באלאדה על מגנה כרטא", קנטטה לקריין ובאס סולו, מקהלה ותזמורת (מקסוול אנדרסון) - 1940
  • "גברת באפלה" (מוס הארט ואיירה גרשווין) - 1941
  • שירים שונים למילים של ברכט, איירה גרשווין, וולט ויטמן, אלמר רייס, לנגסטון יוז ואלן ג'יי לרנר 1941 - 1949
  • "תמונת רחוב" (על פי מחזה מאת אלמר רייס) אופרה אמריקאית, 1946
  • תזמור של המנון "התקווה" - 1947
  • "אבוד בין כוכבים" (מקסוול אנדרסון) (1949) לפי הספר זעקי ארץ אהובה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.ajhs.org/publications/chapters/chapter.cfm?documentID=268
  2. ^ כנראה סעודת התרמה (Dinner)
  3. ^ בתיה באיאר, על כתב היד של התזמור ל"התקווה" מאת קורט וייל ועל עבודה בלשית שערכה כדי לברר עבור מי נכתב התזמור, תוכנית רדיו בקול ישראל, התוכנית שודרה ביום העצמאות ב-28 באפריל 1971, הקלטה מס' Y-01386 בפונותיקה הלאומית כוללת גם ביצוע של התזמור על ידי התזמורת הסימפונית ירושלים בניצוחו של מנדי רודן.