קוריטיבה
| |||
 | |||
| הגן הבוטני של קוריטיבה הוא הסמל של דרום ברזיל. | |||
| מדינה |
 ברזיל | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 פרנה | ||
| ראש העיר | רפאל גרקה | ||
| רשות מחוקקת |
Municipal Chamber of Curitiba  | ||
| תאריך ייסוד | 29 במרץ 1693 | ||
| על שם |
pine forest | ||
| שטח | 430.9 קמ"ר | ||
| גובה | 935 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 1,773,733 (2022) | ||
| ‑ במטרופולין | 3,400,100 (2017) | ||
| ‑ צפיפות | 4,062 נפש לקמ"ר (2017) | ||
| קואורדינטות | 25°25′00″S 49°15′00″W / 25.4166666666667°S 49.25°W | ||
| אזור זמן | UTC -3 | ||
| http://www.curitiba.pr.gov.br/ | |||
|
(למפת ברזיל רגילה)  | |||
  | |||
קוּריטיבּה (בפורטוגזית: Curitiba, יש שהוגים קוּרִיצ'יבָּה) היא בירת מדינת פרנה שבברזיל. בשנת 2017 התגוררו בעיר כ-1,908,359 תושבים. היא העיר הגדולה ביותר בדרום ברזיל. האזור המטרופוליטני של העיר מכיל כעשרים וחמש רשויות מקומיות שאוכלוסייתן הכללית היא כ-3.4 מיליון תושבים.
העיר נמצאת על רמה בגובה תשע מאות מטר מעל פני הים, במרחק של כמאה קילומטר ממפרץ פרנגואה (Paranaguá).
תושבי העיר קוריטיבה מכונים קוּרִיטיבָּנוֹס (Curitibanos).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם קוריטיבה הוא הלחם של המילים "קוֹרֶה-אִיטוּבָּה" משפת הטופי, שמשמעותן אורנים רבים. זאת עקב מספרם הרב של האורנים הברזילאים, הפְּינְיֶירוֹס (Pinheiros), שמצויים באזור. הפורטוגזים הראשונים שהתיישבו באזור בשנת 1693 העניקו למקום את השם "וִילָה דָה נוֹסָה סֶנְיוֹרָה דָה לוּז דוֹס פִּינְיָאיְס" (Vila da Nossa Senhora da Luz dos Pinhais) שפירושו: גברתנו של האור ביערות האורנים. השם שונה לקוריטיבה בשנת 1721.
קוריטיבה הפכה רשמית לעיירה בשנת 1842. התפתחותה המרכזית של העיר התבססה על מסחר בבקר. העיר מוקמה באמצע הדרך, בין אזורי גידול הבקר בדרום לשווקים בצפון.
גלי הגירה גדולים החלו להגיע לקוריטיבה מאירופה לאחר 1850. בין המהגרים היו בעיקר גרמנים, איטלקים ופולנים.
האוניברסיטה הפדרלית של פרנה (Universidade Federal do Paraná), האוניברסיטה הראשונה בברזיל, נוסדה בקוריטיבה בשנת 1913. באותה שנה החלו לנוע חשמליות ברחבי העיר.
תכנון עיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוריטיבה נחשבת למופת בינלאומי בכל הקשור לתכנון עיר. מערכת התחבורה היעילה, שכוללת בין השאר הקצאת מסלולי אוטובוסים מיוחדים במרכזם של רחובות מרכזיים, היא מסימני הייחוד של העיר. בעיר נמצאים האוטובוסים הארוכים ביותר בעולם; הם מחולקים לשלושה חלקים (שני "אקורדיאונים"), תחנותיהם מוגבהות, בצורת מנהרה ובהן גישה לנכים. מערכת האוטובוסים המשוכללת נמצאת בשימוש על ידי 85% מאוכלוסיית העיר, וכן היוותה השראה לקווי תחבורה בערים כמו בוגוטה ולוס אנג'לס.
שימור וטיפוח אזורים ירוקים וגנים ציבוריים בעיר מפותח מאוד ומצליח במידה ניכרת. דבר זה מתבטא בכך שלכל תושב בעיר קיימים 54 מ"ר של גנים ואזורים ירוקים.
בשנות ה-60 גדלה אוכלוסיית קוריטיבה לכ-430,000 תושבים. חלק מהאוכלוסייה חשש כי גידול ניכר זה יגרום לשינוי דרסטי באופייה המיוחד של העיר, ובשנת 1964, הציע ראש העיר אִיבוֹ אָרְזוּאָה (Ivo Arzua) הצעה לעיצוב מחודש של העיר. הארכיטקט היהודי ז'יימה לרנר, שלימים הפך לראש העיר ולמושל פרנה, עמד בראש קבוצה מהאוניברסיטה הפדרלית של פרנה שהציעה שליטה קפדנית בהתפשטותה של העיר, שכללה צמצום ניכר בתחבורה באזורי מרכז העיר, שימור האזור ההיסטורי ופיתוחה של מערכת תחבורה נוחה וזולה.
תוכנית זו, הידועה בשם "התוכנית הכוללת של קוריטיבה", אומצה בשנת 1968. לרנר סגר את הרחוב המרכזי "15 בנובמבר" (Rua XV de Novembro) לתנועת כלי רכב, מפני שהרחוב היה ציר מרכזי לתנועת הולכי רגל (כך למעשה נוצר מדרחוב, אחד מהראשונים בעולם). התוכנית כללה עיצוב מחודש של הכבישים בתוך העיר, כדי לצמצם את כמות כלי התחבורה: שני רחובות חד-סטריים הנעים בכיוונים מנוגדים, אשר מקיפים רחוב דו מסלולי קטן יותר שבו קיים מסלול מיוחד לאוטובוסים בלבד.
קוריטיבה נחשבת כיום לאחת הדוגמאות הטובות ביותר לפיתוח עירוני בעולם כולו. ביוני 1996, בישיבה של הוועידה להתיישבות אנושית של האומות המאוחדות שהתקיימה באיסטנבול, העניק יושב ראש הוועידה לקוריטיבה את התואר "העיר החדשנית ביותר בעולם".
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקוריטיבה מערכת תחבורה פשוטה ויעילה מסוג BRT. התחבורה הציבורית מכילה אך ורק אוטובוסים, שמחולקים לפי תפקידים ומזוהים לפי צבעם. התפקידים הם: אוטובוסים המסתובבים רק במרכז העיר, אוטובוסים המחברים בין השכונות, חיבור בין השכונות המרוחקות למרכז ועוד. בקוריטיבה ישנם שנים עשר מסופי נוסעים בהם אפשר לעבור בין האוטובוסים מבלי לקנות כרטיס פעם נוספת. המסופים ממוקמים בצירים מרכזיים ומאפשרים לנוסעים גמישות רבה בהמשך דרכם.
התנועה על ידי מכונית באזור ובתוך מרכז העיר עלולה להיות מסובכת עקב ריבוי הרחובות החד-סטריים ועומס התנועה. עובדה זו הופכת את מערכת התחבורה הציבורית לאטרקטיבית במיוחד המאפשרת גישה מהירה למרכז העיר.
רוב השדרות בעיר רחבות ידיים ומפוצלות לכמה מסלולים, פרט לכמה נקודות באזור מרכז העיר. פקקי תנועה אינם מהווים בעיה רצינית ולא גורמים לערעור ביטחון הנהגים.
בשנת 2007 הותקנו ברחבי העיר כמאתיים מכ"מי תנועה, כדי לעזור בצמצום מספר תאונות הדרכים. בטכנולוגיה זו ישנו שימוש בחיישנים הנמצאים מתחת לאספלט אשר מעוררים מצלמות דיגיטליות שפועלות כאשר הנהג עובר את המהירות המותרת באזור. התמונה, הכוללת את התאריך והשעה בה צולמה, נשלחת לביתו של הנהג כדו"ח מהירות. מערכת זאת יכולה לשלוח את הדו"חות לכל מקום ברחבי ברזיל.
בקוריטיבה נמל תעופה ראשי שנקרא נמל התעופה הבינלאומי על שם אפונסו פנה (Afonso Pena).
ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיר פועלות מספר קבוצות כדורגל גדולות, בהן קוריטיבה ואתלטיקו פרנאאנסה. העיר היא אחת הערים שאירחו את מונדיאל 2014 שהתקיים בברזיל. המשחקים בעיר התקיימו בארנה דה ביישאדה, שמשמש בדרך כלל כמגרשה של אתלטיקו פרנאאנסה.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פארק באריגווי בקוריטיבה -
פארק טנגואה בקוריטיבה -
מפת קווי האוטובוסים -
תחנת אוטובוס בקוריטיבה -
מבט אווירי על שכונות Batel ו-Água Verde במרכז העיר
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קוריטיבה (בפורטוגזית)
קוריטיבה, ברשת החברתית פייסבוק
קוריטיבה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קוריטיבה, ברשת החברתית אינסטגרם- מאמר: קוריטיבה, העיר הירוקה
- ריאיון עם ז'יימה לרנר
- הגרוב הירוק-צהוב: תוכנית על איכות הסביבה בברזיל וראיון מוקלט עם ג'יימה לרנר
- פרק בסדרה אגדה אורבנית, של ניצן הורביץ בנושא: קוריצ'יבה, עיר ידידותית לסביבה
- קוריטיבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קוריטיבה (ברזיל), דף שער בספרייה הלאומית
| ערי בירה של מדינות ברזיל | ||
|---|---|---|
|
| דירוג | שם | מדינה | אוכלוסייה | דירוג | שם | מדינה | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 סאו פאולו  ריו דה ז'ניירו | |||||||||
| 1 | סאו פאולו | סאו פאולו | 12,284,940 | 11 | בלם | פארה | 1,493,530 |  ברזיליה  סלבדור | |
| 2 | ריו דה ז'ניירו | ריו דה ז'ניירו | 6,775,560 | 12 | פורטו אלגרה | ריו גראנדה דו סול | 1,492,530 | ||
| 3 | ברזיליה | ה הפדרלי של ברזיל | 2,988,440 | 13 | גווארוליוס | סאו פאולו | 1,404,690 | ||
| 4 | סלבדור | באהיה | 2,899,520 | 14 | קמפינאס | סאו פאולו | 1,202,200 | ||
| 5 | פורטלזה | סיארה | 2,703,390 | 15 | סאו גונסלו | ריו דה ז'ניירו | 1,097,560 | ||
| 6 | בלו הוריזונטה | מינאס ז'ראיס | 2,530,700 | 16 | סאו לואיס | מרניאו | 1,054,010 | ||
| 7 | מנאוס | אמזונאס | 2,244,470 | 17 | מסייאו | אלגואס | 1,030,910 | ||
| 8 | קוריטיבה | פרנה | 1,963,730 | 18 | דוקה דה קאשיאס | ריו דה ז'ניירו | 926,290 | ||
| 9 | רסיפה | פרנמבוקו | 1,661,020 | 19 | קמפו גראנדה | מאטו גרוסו דו סול | 903,710 | ||
| 10 | גויאניה | גויאס | 1,549,740 | 20 | נאטאל | ריו גראנדה דו נורטה | 896,710 | ||