קורנליו זליה קודריאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קורנליו זלאה קודראנו

קורנליו זליה קודריאנו (רומנית: Corneliu Zelea Codreanu‏; 13 בספטמבר 1899 - 30 בנובמבר 1938), פוליטיקאי רומני ימני קיצוני, שכונה על ידי אנשיו בשם "הקפטן" Căpitanul, יוצר "לגיון המלאך הראשי מיכאל" Legiunea Arhanghelul Mihail משמר הברזל).

אביו, יון זלינסקי (אחר כך "זליה"), ככל הנראה ממוצא רוטני-אוקראיני או פולני, היה בעצמו פעיל ימני קיצוני ואחד מחברי החוגים שמסביב הפוליטיקאי האנטישמי א.צ'. קוזה ביאשי. אמו, אליזבט לבית ברונר, הייתה ממוצא גרמני - בווארי.

קורנליו זליה קודריאנו נולד בשם "קורנליו זלינסקי" במשפחה מסטורוז'ינץ בצפון בוקובינה ולאחר צירוף בוקובינה לרומניה, משפחתו שינתה את שמה לשם בעל צליל יותר רומני. לא ידוע אם מקום הולדתו היה יאשי או העיירה חוש (Huşi). את לימודיו בבית הספר היסודי עשה בחושי וביאשי. בין השנים 1912 - 1916 למד בתיכון הצבאי שבמנזר "דאלו" Mânăstirea Dealu. למרות שלא הגיע לגיל גיוס, עזר, זמן קצר, ליד אביו, במלחמת העולם הראשונה, עד שאביו נפצע בחזית המלחמה. בין השנים 1917 - 1918 עבר קורסים של "בית הספר הצבאי של חיל הרגלים" בבוטושאן. לאחר המלחמה למד בפקולטה למשפטים ביאשי. במהלך לימודיו התחיל את פעילותו הציבורית במחאה על כך שנפסקו הטקסים הדתיים בפתיחת השנה האוניברסיטאית. לביטוי מחאתו הוא התבצר בתוך האוניברסיטה. בשנת 1919 הוא הצטרף כחבר ל"משמר התודעה הלאומית" בגלל המגמה האנטיקומוניסטית של התנועה. בשנת 1920 לקח חלק בדיכוי המרד הקומוניסטי בסדנאות מסילות הרכבת ב"ניקולינה" Nicolina. קודריאנו היה לנשיא התאגדות הסטודנטים למשפטים, אך חיסל את הארגון והקים במקומו, בשנת 1922, את "איגוד הסטודנטים הנוצרים". הוא נסע לגרמניה ולמד כמה חודשים בברלין וביינה. לאחר מתן זכויות ליהודים בחוקה של 1923, חזר קודריאנו לרומניה כדי לקחת חלק בהפגנות סטודנטיאליות להנהגת נומרוס קלאוזוס, למען הגבלת אפשרויות לימודים ליהודים בחינוך הגבוה.

בשנת 1923 ייסד יחד עם פרופסור (לימד כלכלה פוליטית באוניברסיטת יאשי) אלכסנדרו קוזה Alexandru C. Cuza את "ליגת ההגנה הנוצרית לאומית". בין המייסדים התעוררו חילוקי דעות לגבי מבנה התנועה, כשקודריאנו רצה במבנה צבאי למחצה וקוזה בחל בכך. באותה תקופה נפגש קודריאנו עם יון מוצה Ion Moţa, המתרגם של הפרוטוקולים של זקני ציון לרומנית ומי שעתיד להיות האידאולוג של תנועת הלגיונרים. קודריאנו תיכנן התנקשות בחיי ראש ממשלת רומניה, יון ברטיאנו, אך בגידה פנימית מנעה זאת והביאה אותו לבית הכלא. שהותו בבית הכלא לא נמשכה זמן רב, כי מוצה רצח את הבוגד וקודריאנו זוכה בבית המשפט. ההפגנות הפרועות שארגן קודריאנו דוכאו בכוח רב על ידי משטרת יאשי בפיקודו של מאנצ'ו Manciu.

נקמתו של קודריאנו לא איחרה לבוא ובשנת 1924 ירה למוות במפקד המשטרה מאנצ'ו, אך זוכה בנימוק של הגנה עצמית. בעקבות פילוגים שנוצרו בתנועתו, נפרד ממנה קודריאנו והקים, יחד עם יון מוצה, קורנליו ג'ורג'סקו, איליה גרניאצה וראדו מירונוביץ' את "לגיון המלאך הראשי גבריאל", שכונתה גם "תנועת הלגיונרים". בשנים שלאחר מכן פעלה תנועתו בדרכים שונות, חוקיות ולא חוקיות כנגד היהודים, הקומוניסטים והפוליטיקאים הדמוקרטים.

את כוונותיו כלפי היהודים הציג קודריאנו בינואר 1930, בעיתון לאומני, שם הבטיח לאיכרי רומניה, אותם קיווה לקרב למפלגתו, את 4 הסעיפים הבאים:

  1. אם נגיע לשלטון, תוך כמה ימים נעלה את היהודים לקרנות בקר, נשלח אותם לארצות אחרות ונחלק את רכושם בינינו ובין המדינה.
  2. מהרגע שהיהודים יעזבו את הכפרים, נסגור את כל המסבאות וכל רומני יוכל לזקק לעצמו אלכוהול, כאוות נפשו.
  3. אף איכר לא ישלם יותר מיסים, משום שהרכוש המוחרם מהיהודים יספק את כל צורכי המדינה.
  4. כל איכר החבר בלגיון יקבל 7,000 לאי לחודש מהרגע שנעלה לשלטון.

בשנת 1931 נבחר קודריאנו בפעם הראשונה לפרלמנט הרומני כנציג מחוז ניאמץ. הוא ייסד מפלגה בשם "הכל למען המולדת". בפולמוס שניהל עם ניקולאיה יורגה Nicolae Iorga (אינטלקטואל איש אשכולות ומראשי ממשלות רומניה, נרצח בשנת 1940 על ידי חסידים של קודריאנו) הטיח כלפי האחרונה האשמה "אינך הגון נפשית" ועל כך הובא למשפט על העלבת איש ציבור במהלך מילוי תפקידו, נידון לחצי שנת מאסר ולאחר מכן הובא למשפט חוזר ונידון ל-10 שנות מאסר עם עבודת פרך.

בלילה שבין 29-30 בנובמבר נרצח בהוראתו של מלך רומניה, קרול השני. הוא הוצא מהמעצר, יחד עם לגיונרים נוספים, על ידי ז'נדרמים רומנים, שקשרו את ידיהם מאחורי גבם וחנקו אותם. לאחר מותם נורו בגבם, כדי לביים ניסיון לבריחה. ברומניה מתהלכת הגרסה שלאחר קבורתם, הוצאו מהקבר בהוראת אלנה לופסקו או "אלנה וולף", פילגש המלך (בת לאב יהודי) ונשפכה על הגופות חומצה גופריתית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "תרומות להיסטוריה הרומנית - הבעיה היהודית 1933 - 1944" מאת ז'אן אנצ'ל.