קו מולוטוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בונקר באזור טלז של קו מולוטוב

קו מולוטוב היה מערך של ביצורים שנבנה על ידי ברית המועצות בשנים 1940-1941 לאורך גבולה המערבי, לאחר פלישתה למדינות הבלטיות, מזרח פולין ובסרביה, פלישה שנבעה מהסכם ריבנטרופ מולוטוב, ומכאן כינויו "קו מולוטוב". שם זה לא היה שמו הרשמי של קו הביצורים אך הפך למושג מקובל בעיקר הודות לספרו של ויקטור סובורוב "בוקע הקרח".

הקו השתרע מהים הבלטי ועד להרי הקרפטים, והורכב מ-13 אזורים מבוצרים באורך של כ-100 ק"מ כל אחד. היה זה חלק ממערך הגנה סובייטי רחב יותר בגבול המערבי שהשתרע מהאוקיינוס הארקטי ועד לים השחור.

כל אחד מהאזורים המבוצרים כלל מערכות של בונקרים שהכילו מקלעים, תותחי נ"ט וארטילריה. הבונקרים נבנו בקבוצות שאפשרו חיפוי הדדי, כשכל קבוצה מהווה "מרכז התגוננות". לכל קבוצת בונקרים הוקצתה יחידה צבאית קבועה, שהורכבה מחיילים תושבי האזור.

כאשר תקפה גרמניה הנאצית את ברית המועצות ב-22 ביוני 1941, טרם הסתיימה בנייתו של הקו, ולכן היווה אך מכשול זניח עבור הכוחות הפולשים. רק ארבעת האזורים הדרומיים שבניית חלקים מהם הושלמה הצליחו לעכב את התקדמות הוורמאכט למספר ימים.

כיום ניתן למצוא שרידים של ביצורי הקו, רבים מהם שמורים היטב, בליטא, פולין, בלארוס ואוקראינה. בשל ההבדלים בתוואי הגבולות כיום נמצאים חלק משרידים אלו במקומות נוחים לגישה. חלקים אחרים מצויים לאורך גבולות מדיניים בין פולין ואוקראינה, פולין ובלארוס, ליטא ורוסיה, באזורים אליהם עשויה הגישה להיות מוגבלת מטעמי ביטחון גבולות.

חלוקת הקו לאזורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הקו

בתחומי ליטא היו 4 אזורים של הקו, בהם נבנו עד ליום הפלישה 101 בונקרים, אך בשל בנייתם הלקויה הם נוטרלו במהלך הפלישה בקלות יחסית, תוך השלכת רימוני יד או הבערתם באמצעות דלק שהוחדר לתוכם דרך האפיסקופים:

  1. אזור טלז, השתרע לאורך כ-75 ק"מ וכלל 8 מרכזי התגוננות. נכון ל-22 ביוני 1941 כלל 23 בונקרים בנויים ו-366 בבנייה.
  2. אזור שאולאי, 90 ק"מ, 6 מרכזי התגוננות, 27 בונקרים בנויים ו-403 בבנייה.
  3. אזור קובנה, 105 ק"מ, 10מרכזי התגוננות, 31 בנויים ו-599 בבנייה.
  4. אזור אליטוס, 57 ק"מ, 5 מרכזי התגוננות, 20 בנויים ו-273 בבנייה.
    דרומה משם, משתרעים האזורים לאורך גבולה המזרחי הנוכחי של פולין עם בלארוס ואוקראינה:
  5. אזור הורדנה, 80 ק"מ, 9 מרכזי התגוננות, 42 בונקרים מבצעיים, 98 בנויים ו-606 בבנייה.
  6. אזור אוסוביץ', 70 ק"מ, 10 מרכזי התגוננות, 594/59/35 בונקרים.
  7. אזור זמברוב, 70 ק"מ, 10 מרכזי התגוננות, 550/53/30 בונקרים.
  8. אזור ברסט, 120 ק"מ, 10 מרכזי התגוננות, 380/128/49 בונקרים.
  9. אזור קובל, 80 ק"מ, 9 מרכזי התגוננות, 138 בונקרים בבנייה.
  10. אזור לודמיר, 60 ק"מ, 7 מרכזי התגוננות, 141/97/97 בונקרים.
  11. אזור קמינקה, 45 ק"מ, 5 מרכזי התגוננות, 180/84/84 בונקרים.
  12. אזור רווה-רוסקה, 90 ק"מ, 13 מרכזי התגוננות, 306/95/95 בונקרים.
  13. אזור פשמישל, 120 ק"מ, 9 מרכזי התגוננות, 186/99/99 בונקרים.