קו סנטרל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קו סנטרל
Central line flag box.png
צבע על המפה: אדום
שנת הפתיחה: 1900
סוג הקו: קו עמוק
מספר התחנות: 49
אורך הקו: 74 ק"מ
תחנות עיקריות: מערב רויזליפ
חנאולט
וויט סיטי
מספר נוסעים בשנה: 183 מיליון
קו מטרופוליטן
קו האמרסמית' וסיטי
קו דיסטריקט
קו סירקל
קו נורת'רן
קו ווטרלו וסיטי
קו סנטרל
קו בייקרלו
קו פיקדילי
קו ויקטוריה
קו ג'ובילי

קו סנטרל הוא קו ברכבת התחתית של לונדון וצבעו אדום על מפת הרכבת. הקו הוא השני בעומסו, לאחר קו נורת'רן, עם כ- 183,512,000 נוסעים בשנה. הקו חוצה את לונדון ממזרח למערב, ונמצא ברובו מתחת לאדמה. 20 מתוך 49 התחנות בקו מצויות מתחת לאדמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת מקו סנטרל מחנה בתחנת רודינג וואלי.

ראשית הקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שקו סנטרל נכלל בתוכניות הבנייה כבר בשנת-1891 בתור קו מתחנת שפרדס בוש עד תחנת בנק (עם הארכה לתחנת ליברפול סטריט: הצעה שאושרה בשנת- 1892) בניית הקו נדחתה פעמיים (1894, 1899); ורק ב-27 ביוני 1900 נפתחה רשמית, חודש לפני השימוש הציבורי ביולי באותה שנה. הרכבת הופעלה בתחילה על ידי קטרים חשמליים אשר סחבו אחריהם רכבת המורכבת בעצם ממכוניות גרר. תחנות הרכבת תוכננו על ידי האדריכל הארי בל מז'ורס ורב המבנים נותרו על תילם עד ימינו.

למרות שמנהרות הקו נחצבו בקוטר של 3.56 מטרים (11 רגל ו8¼ אינץ'), הן לא חוברו וסודרו כראוי ולכן התגלה כי הרכבות, אף על פי שנחשבו קטנות ביחס לסוג המנהרה, לא יכלו לעבור. שמועה נפוצה היא שהמהנדסים שכחו לקחת בחשבון את גובה פסי הרכבת מעל ריצפת המנהרה. כמו כן, הקטרים עצמם היוו בעיה חמורה מכיוון ששקלו כמעט 50 טונות וגרמו לרעדה וזעזועים.

בשנות השלושים המאוחרות של המאה ה-20 הוארכו המנהרות ונוספו תחנות נוספות. בשנות הארבעים נוספו מסילות חדשניות נגד התחשמלות (תקן הנשמר עד היום). עבודות ההרחבה נתקלו בבעיות טכניות רבות: גובהן של המנהרות, חוסר הסימטריות שבין הקירות ותיבות ההילוכים שאבד עליהן הכלח, גרמו למספר תאונות עבודה.

הקו עובר מתחת לסיטי, והוא נבנה במטרה לעקוב אחרי הגאוגרפיה של הרחובות מעל ולא מתחת למבנים, כדי לנצל את זכות השימוש בקרקע פומבית אשר הוצעה על ידי הממשלה הבריטית. כתוצאה מכך יש הרבה פניות חדות ועיקולים בין התחנות של צ'נסרי ליין, בנק וליברפול סטריט אשר מותירים את האזור הספציפי הזה של הקו כמסוכן ובעל סיכון של ירידה מהפסים. בתחנת "בנק" הרציף היה כל כך עקום עד כי לא היה ניתן להבחין בסוף הפלטפורמה. מכאן הגיע המונח המסורתי ברכבות תחתיות: "Mind the gap" (היזהרו מהפער).

שנים מספר לאחר קום הקו אומץ מחירון כרטיסי היחיד של שני פני, דבר הגרם הרכבת התחתית להקרא בשם הפופולרי (באותם ימים): "Twopenny Tube" (רכבת שני-פני). ביולי של שנת 1907 הוספו דמי נסיעה של שלושה פני ובשנת 1909- של פני אחד.

הארכות שהוספו לקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רציף קו סנטרל בתחנה ליברפול סטריט.

1908
הקו הוארך לכיוון מערב כאשר הוקמה תחנת ווד ליין במסגרת התערוכה הבריטית-צרפתית.

1912
הקו הוארך לכיוון מזרח כאשר הוקמה תחנת ליברפול סטריט.

1920
הקו הורחב לכיוון מערב כאשר הוקמו תחנות נוספות והקו "נמתח" עד תחנת אילינג ברודוויי.

1935
במהלך שנות "תוכנית העמלה החדישה" (1935-1940) הקו הוארך עד מאוד:

  • חוברו תחנות חדשות לכיוון מערב עד תחנות רוזליפ. לפי התכנון המקורי, הקו היה אמור להגיע מעבר לתחנת מערב רוזליפ, אך התוכנית ננטשה בעיקר בגלל היציאה מגבולות לונדון עצמה של אותם הימים.
  • חוברו תחנות חדשות רבות לכיוון מזרח הכוללות את לופטון, לייטון, ניוברי פארק, סטרטפורד ואחרים. בעקבות מלחמת העולם השנייה נדחו פתיחתם של מרבית התחנות בגלל ההפצצה התמידית עד סוף שנות הארבעים.
קרון מבפנים בקו סנטרל.

1949
הקו הורחב לכיוון אפינג לאחר שרשת הרכבת התחתית קיבלה את רשות השימוש בקו מ"רשת הרכבות הבריטית" (British Railways).

1957
הקו הוארך עד לתחנת אונגר לאחר שרשת הרכבת התחתית קיבלה את רשות השימוש בקו מ"רשת הרכבות הבריטית".

הרכבת לריצ'מונד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת- 1912 התפרסמה תוכנית בה נאמר כי הקו יורחב לכיוון ריצ'מונד מתחנת שפרדס בוש, ויעבור בתחנות טורנהאם גרין וגאנרסברי. הנתיב אושר בשנת- 1913 אך בגלל מלחמת העולם הראשונה שנה אחר כך הבנייה הופסקה. בשנת- 1919 הוצעה תוכנית חילופית בה ניתן היה להשתמש במסילות הנטושות של "קו הרכבת הלונדוני-הדרום-מערבי" (London and South Western Railway). למרות שהאישור לדבר ניתן בשנת- 1920, הדבר מעולם לא נעשה. היה זה קו פיקדילי שהשתמש במסילות הרכבת הנטושות של "קו הרכבת הלונדוני-הדרום-מערבי" בשנת- 1932.

הרכבת מאפינג לאונגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות החישמול של החלק הזה של הקו כבר בשנים 1935-1940 במהלך "תוכנית העמלה החדשה" (ראו למעלה), עדיין היו בשימוש קטרי הגרירה עד ה-18 בנובמבר 1957. מעבר ליום הזה נעשה שימוש ברכבות בעלות קרונות אחדים. ספקי הכוח והחשמל היו מוגבלים והיה בלתי אפשרי להגיע מתוך ואל לונדון ממקומות מסוימים בקו. השימוש בקו של אפינג-אונגר היה מועט ביותר והפך להפסדים כספיים כבדים לרשות הרכבות התחתיות, ולכן הופסק השימוש בו ב-30 בספטמבר 1994 והוא נמכר לחברות פרטיות. החיבור הישיר לתחנת אפינג הוסר אחרי ההשבתה, אבל שאר השלוחה נשאר שלם וללא פגע.

בימינו אלה, אוטובוסים מספקים את החיבור בין תחנת הרכבת אפינג לאונגר.

סגירה ב-2003[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת בקו הסנטרל ירדה מהפסים בתחנת צ'נסרי ליין ב-25 בינואר 2003, ופצעה 32 מנוסעיה לאחר שמנוע ניתק מהרכבת ונפל על המסלול. כל הקו נסגר בעקבות ההתרחשות עד שהסיבה לתאונה התבררה ונעשו שינויים בכל הרכבות. לאחר מכן הקו נפתח מחדש בשלבים. בחודש מרץ בשנת 2003 הוגבלה פעילות הקו רק לקצוות המערביים והמזרחיים שלו כאשר השלוחה המרכזית עדיין סגורה. שרותי הקו סופקו באזור המרכזי של הקו ב-3 באפריל, לכל התחנות (בתדירות מצומצמת) עד ה-12 באפריל, ובשרות מלא עד סוף אותו החודש. ההשבתה הוארכה גם לקו ווטרלו וסיטי בשלב מסוים, אך בגלל שהקו כולל רק שתי תחנות ומספר מצומצם ביותר של רכבות- הקו החלים במהרה וחזר לתפקד מיד.

תאונה משנית יותר קרתה בתחנת וייט סיטי ב-11 במאי 2004, אך לא דווח על נפגעים.

סגירה ב-2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת עמוסה בנוסעים ירדה מהפסים בין תחנות הרכבת מייל אנד ובת'נל גרין בשעה 9 בבוקר ב-5 ביולי 2007. מאוחר יותר התברר כי מטען שאוחסן בצורה רשלנית ליד הפסים השתחרר ממקומו.

כוחות חילוץ והצלה רבים הגיעו לתחנות מייל אנד ובת'נל גרין אולם פרט לפציעות קלות לא נרשמו אבידות בנפש. תנועת הרכבות באזור הושבתה בשני הכיוונים וחודשה יומיים לאחר מכן.

ציוד ושימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוד השימש בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נפתחה לקהל הרחב, הרכבת הופעלה על ידי קטרים חשמליים אשר גררו אחריהם קרונות. לכל קרון היה דלת משני הצדדים כפי שהיו באותם זמנים גם ברכבות נוספות ברחבי המדינה כגון גלאזגו. הקטרים, בעודם בעלי משקל רב, הוכחו כלא משביעי רצון בגלל גרימתם לזעזועים ורעדה. הם הוחלפו במכוניות מנוע בשנת 1903.

בשנות העשרים המלאי היה זקוק להחלפה ושיפוץ נרחב. מאחר שהציוד שהיה בשימוש בימים הללו תיפקד באופן גרוע ולא עבר במנהרות הצרות, הוחלט לחדש את המאגר הקיים. דלתות הקרונות סולקו, והוחלפו על ידי מעבר לנוחיות הנוסעים. חידוש הקו נעשה בפלת'ם שבלונדון.

בשנת- 1920, נקנו מספר רכבות שיתפקדו בקו בין התחנות ווד ליין ואילינג ברודוויי. הרכבות גם שימשו את קו בייקרלו לזמן מסוים.

הציוד הישן של 1903 ושנות העשרים הוסר מהשימוש בשנת- 1939. עם הרחבת הקו וחישמולו הופעלו רכבות חדישות יותר ומהירות יותר.

הציוד התיישן ועד שנות החמישים אבדה מהימנותו. חלקם לא שומשו בכלל בגלל מלחמת העולם השנייה ונשמרו עד לפתיחת ההארכות של הקו לאחריה. התוכניות להחלפתם ננטשו בסופו של דבר; סוג חדש של רכבות הוכנס לתפעול במקומם בשנת- 1962. הציוד שימש את הקו העד להחלפתו בשנת 1992.

רכבת משנת 1962 (ימין) לצד רכבת משנת 1992.

שלוחת אפינג-אונגר לא חושמלה אלא עד שנת 1957. עד אז שימשו את הקו רכבות גרירה המונעות על ידי קיטור. כאשר חישמול הקו החל נעשה שימוש ברכבות משנת- 1935, מאוחר יותר רכבות משנת 1962 אשר עברו שינוי מיוחד כדי להתאים עצמם לזרם החשמל המוגבל. השלוחה נסגרה לבסוף בשנת 1994 (ראו למעלה).

ציוד המשמש כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל קו ברכבת התחתית של לונדון, קו סנטרל מופעל על ידי סוג אחד של ציוד. מלאי 1992 הוחדר לקו בהדרגה מאפריל של שנת-1993, עד 17 בפברואר 1995 והיה הראשון בלונדון שהציג את המערכת האוטומטית אשר הכריזה לנוסעים על התחנות וכיוון הנסיעה. האספקה של 1992 צבועה באדום, לבן וכחול (כצבעי לוגו הרכבת התחתית) וכל רכבת היא בעלת 8 קרונות.

בשנת 1996, הקו שוכלל על ידי הוספת מחשבים לרכבות אשר איפשרו נהיגה אוטומטית. הדבר הוכנס לשימוש בשנים לאחר מכן.

עובדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של קו סנטרל הוא 74 קילומטרים (46 מיילים) מה שהופך אותו לקו הארוך ביותר ברכבת התחתית. בקו ישנם 49 תחנות ומופעל על ידי 72 רכבות בזמנים העמוסים ביותר. ככלל ישנם 85 רכבות, לכל אחת 8 קרונות ורובם יוצרו בשנת 1992.

בדיקת הרכבות ושיפוצן נעשה בתחנת מערב רוזליפ. תחזוק שיגרתי של הרכבות נעשה גם בתחנות היינהולט ווייט סיטי. תחנת וייט סיטי גם מאפשרת איכסון רכבות בלילה, אף כי התחנות וודפורד ולופטון מאפשרות זאת.

הנסיעה הארוכה ביותר ברכבת התחתית של לונדון בלי לשנות קו רכבת היא בקו סנטרל בין התחנות מערב רוזליפ ואפינג (54.9 ק"מ, 34.1 מייל), ומשכה הוא שעה ו-28 דקות בקירוב.

בתחנת צ'נסרי ליין ממוקמות המדרגות הנעות הקצרות ביותר- 9.1 מטרים, הכוללות 50 מדרגות.

מפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למפת תחנות קווי הרכבת התחתית של לונדון המלאה, ראו: מפת הרכבת התחתית של לונדון.
Magnify-clip.png
למפת תחנות קווי הרכבת התחתית של לונדון המלאה, ראו: מפת הרכבת התחתית של לונדון.

תחנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוחת מערב רייזליפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלוחה מתחברת בתחנת צפון אקטון.

שלוחת אילינג ברודוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלוחה מתחברת בתחנת צפון אקטון.

רציף תחנת אוקספורד סירקוס.
רכבת עוצרת בתחנת סטרטפורד.

מסתעף לשתי שלוחות.

שלוחת וודפורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוחת אונגר (כיום שלוחת אפינג)[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנות הבאות לאונגר משומשות כשרות "קו הלוך ושוב" ואינן שייכות לפעילות השוטפת של הקו.

תוכניות לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת- 2007, תחנת הרכבת שפרדס בוש תהפך לתחנה מקבילה עם תחנת רשת הרכבות העיליות בקו המערב-לונדוני.

ישנן תוכניות להקביל את תחנות הרכבת התחתית בקו סנטרל עם קו חדש של חשמליות:

  1. תחנת חשמלית לצד תחנת הולבורן.
  2. תחנת חשמלית בשם אוקספורד סטריט שככל הנראה תהיה לצד תחנת כיכר אוקספורד או לצד תחנות מרבל ארצ', בונד סטריט, וטוטנהם קורט רוד.

ישנו תכנון ולפיו יחוברו התחנות צפון אקטון והאנגר ליין באמצעות תחנת ביניים חדשה. הדבר יספק להולכי הרגל מרחק קצר יותר לעבר תחנת פארק רויאל בקו פיקדילי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת התחתית של לונדון - קו סנטרל

אוקספורד סירקוסאילינג ברודווייאפינגבאקהורסט הילבארקינגסיידבונד סטריטבנק ומוניומנטבת'נל גריןגנטס הילגריינג' הילגרינפורדדבדןדרום וודפורדדרום ריזליפהאנגר לייןהולבורןהולנד פארקהיינולטווד לייןוודפורדווייט סיטיוונסטדטוטנהאם קורט רואדלאוטוןליברפול סטריטלייטוןלייטונסטוןלנקסטר גייטמארבל ארצ'מזרח אקטוןמייל אנדמערב אקטוןמערב ריזליפנוטינג היל גייטנורת'ולטניובורי פארקסטראטפורדסיינט פולססנרסברוקפיירלופפריויילצ'אנסרי לייןצ'יגוולצפון אקטוןקווינסוויירדברידג'רודינג ואליריזליפ גארדנסשפרדס בושת'יידון בוי